במאמר הבא נלמד קצת על השיטות הנלוזות של מבקרי המקרא. לצורך העניין נעבור על "מאמר מדעי" של אחד ממכפישי התורה. המאמר כרגיל עושה רושם ממש רציני, אבל אם קצת ננתח אותו נראה את הרמה הרדודה ואת המגמתיות העיוורת. מבקרי המקרא כולם הם אוסף של אנשים משועממים, תינוקות מגודלים שמתפרנסים בגיבובי שקרים וסילופים.
המאמר מתפרסם באתר הידען, על ידי ה"דוקטור" יחיעם שורק, אדם שרמת כתיבתו וכושר ניתוחו לא היו מאפשרים לו פרנסה בכל תחום אחר, מלבד בתחום של ביקורת המקרא, תחום שעל מנת לעסוק בו אין צורך בשום כישור יוצא דופן מלבד ידיעת קרוא וכתוב, וגם זה לא תמיד מחויב המציאות, כפי שניווכח במהרה.
הנה המאמר, אם אפשר לכנות אותו בשם המכובד "מאמר".
חג הפסח הומצא בעיקר בתקופת חזקיהו מלך יהודה – כמעט 800 שנה לאחר האירועים המתוארים בו כביכול
אנשי Navy חוגגים סדר פסח על נושאת המטוסים נימיץ המשייטת במפרץ הפרסי באפריל 2003
יוצאים אנו מנקודת מוצא כי חג הפסח המלווה אותנו כבר אלפי שנה, נולד אי-שם במחצית המאה ה-13 לפנה"ס, עת יצא עם ישראל ממצרים, כך על כל פנים לפי המסורת, בדרכו לארץ כנען, ומני אז הוא נחגג בקרב העם לאורך תקופת כיבושי יהושע, שפוט השופטים ומלוך המלכים. חשבנו וטעינו. האמנם?
אכן חג הפסח והוראותיו מוצאים ביטוי, אם כי לא רב מדי, בספרות המקרא המיוחסת לעידן הסמוך ליציאת מצרים, מה שמכונה בפינו – התורה. אנו מוצאים את ההתייחסות לפסח, כשהיא משוקעת בספר שמות, כגון: " … ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא לה'" (שמות יב, 10); "בחודש הראשון, בארבעה עשר לחודש, בין הערביים פסח לה'. ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו" (ויקרא כג, 5-6); "וזבחת פסח לה' אלוהיך צאן ובקר במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם" (דברים טז, 2).
נו, והיינו מצפים כי חג הפסח יחוג בתקופה סמוכה ומאוחרת כגון בימי יהושע (למעט מקרה אחד לאחר מילה נוספת שעברו בני ישראל), בתקופת השופטים ואפילו בימי המלכים – מאות שנים לאחר יציאת מצרים. ציפינו, אך לשווא – לא אצל יהושע, לא בקרב השופטים, לא בימי דויד, לא בימי שלמה, לא בימי ירבעם ורחבעם ויורשיהם – לא חגו את חג הפסח. מדהים, מפליא, מוזר … אך אמיתי.
אז ממתי חגו אותו? מימי … המלך חזקיהו, מלך יהודה, כנראה משנת 725 לפנה"ס. ומדוע אז? הדבר קשור ברצון לאחד את שתי הממלכות – יהודה וישראל, בעליה לרגל וברפורמה הפולחנית שמציג המלך חזקיהו, ובעיקר ובעיקר – ליזום מרידה כנגד האשורים.
המלך חזקיהו שאף לאחד בין שתי הממלכות, יהודה וישראל, ולפרוק תוך כדי כך את מוסרות השיעבוד האשורי, כשהוא, חזקיהו, מנצח על המלאכה, ואיזוהי הדרך הבדוקה והטובה, כמעט בחזקת אמצאה "גינס'ית" – לרתום את הדת והפולחן לטובת המבצע. חזקיהו יוצא איפוא במאבק עיקש, אם כי לא מוצלח במלואו, לעקור את כל יסודות הפולחן מחוץ לירושלים, גם את אלה שבהם הקריבו וזבחו לה', ולרכזו במקדש המרכזי, ובל נשכח שכל מערכת הכהונה היתה כפופה כפקידות ביצועית למלך, והוראותיו היו בבחינת כזאת ראה וקדש!
חזקיהו מכניס מרכיב חדש לתהליך, כזה שנדמה היה, מיתולוגית, כקדום מאוד ולא היא, ומדובר על העליה לרגל לירושלים, למקדש. כלומר – חזקיהו יאחד את העם, יוציאו למלחמה ויהיה לשליט-על אחד ויחיד על ידי מירכוז הפולחן וקידושו על ידי העליה לרגל, ובאיזה מועד מיוחד? בחג הפסח.
והמקרא רווי בתיאורים ציוריים לגבי המבצע הנ"ל. הוא מכנס את הכוהנים והלויים, מורה להם להתקדש ולקדש את כל המפעל המיוחד. והתוצאה: "ויבואו פנימה אל חזקיהו המלך ויאמרו: טיהרנו את כל בית ה' ואת מזבח העולה ואת כל כליו ואת שולחן המערכת ואת כל כליו" (דבה"ב כט, 18). מיד לאחר מכן מנהל המלך את טקסי ההקרבה, כולל הליווי המוסיקלי, הכלי והקולי – "ויאמר יחזקיהו המלך השרים ללויים להלל לה' בדברי דויד ואסף החוזה, ויהללו עד לשמחה ויקדו וישתחוו" (שם, 30).
ומהי הפעולה הבאה? "וישלח יחזקיהו על כל ישראל ויהודה אגרות כתב על אפרים ומנשה לבוא לבית ה' בירושלים לעשות פסח לה' אלוהי ישראל" (שם ל, 1), ומתי? לא בחודש הראשון, קרי ניסן, או במונחו המקראי "אביב", אלא בסיוון. מתאים? לא מתאים? המטרה מקדשת את האמצעים – "ויעמידו דבר להעביר קול בכל ישראל מבאר שבע ועד דן לבוא לעשות פסח לה' אלוהי ישראל בירושלים, כי לא לרוב עשו ככתוב" (שם 5).
חזקיהו מבקש איפוא לאחד וללכד את בני שתי הממלכות דרך מירכוז הפולחן בירושלים וחגיגת הפסח, כשהוא, חזקיהו מנצח על המלאכה, וכשכל המהלך מתקדש היטב בקדושת האל.
האם מבקש חזקיהו לשמר מנהג קדום של חגיגת הפסח, אין לדעת, אם כי תחושתי היא שהוא עורך את החגיגה כאן בפעם הראשונה. בכל מקרה חלפו מאות שנים מאז נחוג הפסח ועד מעין-חידושו על ידי המלך, וזה בהחלט אירוע יוצא דופן.
ואיך זה נקשר למרד? בפסוק הבא נאמר כיצד יצאו שליחי המלך לכל הקהילות היהודיות, כשהמסר הוא: שובו אל ה' ויגאלכם משיעבוד אשור. חזקיהו מבקש איפוא ללכד את העם כדי למרוד באשורים.
לאחר קרבן הפסח בירושלים מתנהלת מלחמה ביהודה – סנחריב, המלך האשורי, עולה עם צבאו כדי ללחום בחזקיהו, כאילו משום-מקום. אכן אירוע תמוה. כדי לפצחו אנו מוזמנים לעיין בספר מלכים ב', שספר דבה"ב מקביל לו ומפרטו. ומה נאמר שם, במקביל לתנועת הרפורמה של חזקיהו (המסופרת בפרוטרוט בספר דבה"ב)? "וידבק (חזקיהו) ביהוה. לא סר מאחריו וישמור מצוותיו, אר ציווה יהוה את משה. והיה ה' עימו בכל אשר יצא (=יעשה) ישכיל (=יצליח), וימרוד במלך אשור ולא עבדו (לא העלה את המסים ושאר חובות שסמלו את שיעבוד יהודה לאשור" (מל"ב יח 7-6).
חזקיהו איפוא מייסד בפעם הראשונה את העליה לרגל בזיקה לחג הפסח וכורך זאת באיחוד הממלכה ובהעצמת מעמדו.
יורשו של חזקיהו, מנשה בנו, עשה הרע בעיני ה' ומחק את הרפורמה ה===(צונזר) של אביו, אחריו עלה אמון בנו, אף הוא כמנשה התמיד בעקירת מהלך הרפורמה, ואילו בנו, נינו של חזקיהו, הלוא הוא יאשיהו (609-630), החזיר את הגלגל לאחר ונהג כחזקיהו הן ברפורמה, הן בחגיגת הפסח והן במעשה מרידה.
ומעשה שהיה כך היה: המלך יאשיהו ביקש לקדם את מימוש הרפורמה של אבי-סבו, חזקיהו, וקודם כל ציווה לערוך בדק בית במקדש. בדק הבית הצריך הוצאות והללו נלקחו מקופת התרומות, מה"סייף" הקראמי, ותוך כדי כך נחשף באותה קופה ספר מקודש, "ספר הברית" כלשון המקרא, הוא כנראה ספר דברים ואפילו חלקים נוספים מויקרא. לאור הכתוב בספר ביצע יאשיהו את הרפורמה ה====, ממש בדומה ואף בהעמקה וביסודיות כחזקיהו בשעתו ו … "ויצו המלך את כל העם לאמור: עשו פסח ליהוה אליהכם ככתוב על ספר הברית הזה" (מל"ב כג, 21), והשיא בפסוק הבא: "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהוה" (שם 22). אירוע הפסחהזה מפורט מאוד בספר דבה"ב פרק לה. תיארוך האירוע היה בשנתו ה-18 למלך יאשיהו, היינו בשנת 622 לפנה"ס.
ומהו המהלך הבא? מהלך צבאי, די בדומה למהלכו של חזקיהו – יאשיהו יוצא למבצע צבאי מופרז ורב סיכונים והוא לבלום את מגמת המיתקפה של פרעה נכה, שעלה צפונה כדי להלום באשורים. יאשיהו שילם בחייו על מהלך זה ועימו הצבא שנגרר צפונה בפקודתו.
הנה לכם מקורו הפיזי של חג הפסח והתקשרותו למהלכים פוליטיים וצבאיים על ידי שני המלכים, חזקיהו ויאשיהו. הסמליות בין נשמת אפו של החג לבין מהלכי השניים הינה ברורה – היציאה מעבדות לחירות, ובוודאי ששני המלכים ראו לנגד עיניהם את התממשות הרעיון בעצם חייהם ומעמדם, ואולי יותר מכל יאשיהו, שכמו ביקש לנקום בעוד פרעה אחד, שהרי מהלכו הצבאי היה חסר סיכוי לחלוטין. הוא הסתמך, כך דומה, על התקדשות המרכז בירושלים וחגיגת הפסח ביוזמתו ובמעמדו. בנסיבות אלה נטה כנראה להאמין כי אלוהים נמצא בצד שלו ובוודאי שפרעה וחילו עתידים לטבוע בעוד "ים סוף".
מתי ניחשף לחגיגה נוספת של הפסח? בימי שיבת ציון, כשהגולים ששבו ליהודה והיו מוטמעים בנבואת יחזקאל, נביא הגלות, אודות חגיגת הפסח. "ויעשו בני הגולה את הפסח בארבעה עשר לחודש הראשון, כי היטהרו הכוהנים והלויים כאחד, כולם טהורים וישחטו הפסח לכל בני הגולה ולאחיהם הכוהנים ולהם" (עזרא ו 20-19). הגולים השבים אינם משתפים את העם, שרוב-רובו נשאר ביהודה, בחגיגת הפסח ובקורבן שבמרכזו. הללו ראו עצמם נושאים בהמשך המסורת של הרפורמה היהוויסטית, ובמינופה ובהעצמתה ביקשו, ובראשם מנהיגיהם לשלוט על עצמם ולדחות מכל וכל את רוב-רובו של הציבור שנותר ביהודה לאחר החורבן. הנה לכם הקשר פוליטי ברור של החג.
בתקופה המקבית והחשמונאית מעטים הם האיזכורים של חג הפסח, וכך אצל יוסף בן מתתיהו, אלא שמעניין אחד או שניים אנו מתקשים להתעלם (ועל כך פרסמתי בזמנו רשימה בהידען), כשבחג המצות פושטים הסיקריים על עין גדי, בוזזים את רכושם של התושבים, היהודים כמובן, ואת החלשים – הנשים, הילדים והזקנים – שחטו ובחו ללא רחם (מלחמות היהודים ברומאים, ד' 405-402). ובירושלים, בזמן המצור הרומי ובעיצומו של חג המצות מבקש יוחנן מגוש חלב, אחד ממנהיגי הקנאים ההזויים, לפרוץ אל תוך המקדש ועימו לוחמיו המזויינים (שם, ה' 102-100). בכל מקרה חג הפסח לא שימש איזושהי אספקלריה למהלך פוליטי או צבאי כמו בשלהי הבית הראשון.
שונה המצב לאחר חורבן הבית השני, כשההנהגה היהודית, בית הנשיאות, הקפידה כי השליטה בחגים הציבוריים תהיה לחלוטין בידה, וכאשר מתברר לנשיא רבן גמליאל דיבנה כי מנהיגה של הקהילה היהודית ברומא, רבי מתיא, מבקש להנהיג מעין קרבן פסח בקהילתו, ראה זאת הנשיא בחומרה רבה ואיים להדיחו מיידית מכהונתו. וזה אותו רבן גמליאל, שאחת מתקנותיו המפורסמות נגעה בסדר הפסח – "רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר (= הסביר לבנו) שלוה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור" (משנת פסחים י' ה'), ועוד מספר הלכות מרכזיות שנועדו להסדיר את סדר הפסח המשפחתי.
הנה כי כן אנו מאתרים את ראשיתו של חג הפסח בימי חזקיהו ויאשיהו, והמשכו בשיבת ציון ובתקופה שלאחר החורבן, כשהחג משמש מנוף מזה ואספקלריה מזה למנהיגות פוליטית.
עכשיו ניגש לנתח את המאמר הנכבד.
ובכן. מה בעצם טוען הכותב הנכבד? הוא בסך הכל טוען שחג הפסח נוצר בתקופה מאוחרת.
נו, האם יש לו אי אילו הוכחות? הרי בלי הוכחות אפשר לומר הכל, אפשר לומר אולי שהשואה מעולם לא הייתה, ושמדינת ישראל מנוהלת על ידי כנופיית חייזרים. אין גבול לרעיונות האפשריים. השאלה היא האם ישנה ה-ו-כ-ח-ה.
ובכן, מה ההוכחות של האדון המלומד?
נעבור על כל המאמר כולו ונחפש הוכחות. נחפש בהתחלה, נחפש בסוף, אין. כלום.
אז מדוע סבור כן האדון הנכבד?
האדון הנכבד מואיל ברוב חסדו לגלות לנו בכמה מילים את הסיבה האמיתית שגורמת לו לחשוב כך -
"האם מבקש חזקיהו לשמר מנהג קדום של חגיגת הפסח, אין לדעת, אם כי תחושתי היא שהוא עורך את החגיגה כאן בפעם הראשונה"
הבנתם? זהו זה!! מצד אחד "אין לדעת", ומצד שני "תחושתי היא"!!!
אם תרצו, זוהי כל בקורת המקרא על רגל אחת. תחושתי היא.
טענה נוספת שמעלה הכותב המלומד היא השאלה, מדוע חגיגת הפסח איננה נזכרת בשום מקום בתנ"ך. אכן קושיא חזקה... הבעיה היא שהקושיא הזו קשה אך ורק לאדם שלא פתח תנ"ך מימיו. יש לי שאלה לכותב הנכבד שככל הנראה יודע את כל התנ"ך בעל פה. אולי יואיל כבודו לגלות את אוזני היכן מוזכר בתנ"ך שבני ישראל חגגו את חג הסוכות? והיכן מוזכר למשל שעם ישראל שמרו על מצוות השמיטה, ופסקו מעבודת האדמה אחת לשבעה שנים? היכן? אין כאלו דברים. התנ"ך לא טורח לציין שהשמש זרחה, שירדו גשמים והכינרת התמלאה, שאנשים אכלו ארוחת בוקר, הניחו תפילין, וחגגו את חג הפסח.
משעשעת במיוחד העובדה, שאדם שמתיימר להיות חוקר תנ"ך מתעלם מפסוקים מפורשים בתורה. הכותב שואל איך בני ישראל חגגו את הפסח בחודש סיוון. באמת שאלה קשה, למי שלא ראה צורת אות מימיו.
|
|
ט וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיהוָה. יא בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם--יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ. יב לֹא-יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ; כְּכָל-חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. יג וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא-הָיָה, וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ: כִּי קָרְבַּן יְהוָה, לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ--חֶטְאוֹ יִשָּׂא, הָאִישׁ הַהוּא. יד וְכִי-יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה--כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה: חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ. {ס}ר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַה', בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ; כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ |
(במדבר ט' ט')
ולכן -
וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית יְהוָה בִּירוּשָׁלִָם, לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ב וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל הַקָּהָל בִּירוּשָׁלִָם, לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי. ג כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא, כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי וְהָעָם לֹא נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם.
עכשיו תגידו לי מורי ורבותי, האם הדוקטור הנכבד איננו יודע לקרוא עם ניקוד? על השאלה הזו ישנם שני אפשרויות, או שהוא לא יודע, או שהוא חושב שאנחנו לא יודעים.
למזלינו, אנחנו יודעים.