ביקורת המקרא - ככה זה עובד

מאת: הדוס | 09/04/2010 אמונה ומדע

במאמר הבא נלמד קצת על השיטות הנלוזות של מבקרי המקרא. לצורך העניין נעבור על "מאמר מדעי" של אחד ממכפישי התורה. המאמר כרגיל עושה רושם ממש רציני, אבל אם קצת ננתח אותו נראה את הרמה הרדודה ואת המגמתיות העיוורת. מבקרי המקרא כולם הם אוסף של אנשים משועממים, תינוקות מגודלים שמתפרנסים בגיבובי שקרים וסילופים.

המאמר מתפרסם באתר הידען, על ידי ה"דוקטור" יחיעם שורק, אדם שרמת כתיבתו וכושר ניתוחו לא היו מאפשרים לו פרנסה בכל תחום אחר, מלבד בתחום של ביקורת המקרא, תחום שעל מנת לעסוק בו אין צורך בשום כישור יוצא דופן מלבד ידיעת קרוא וכתוב, וגם זה לא תמיד מחויב המציאות, כפי שניווכח במהרה.

הנה המאמר, אם אפשר לכנות אותו בשם המכובד "מאמר".

פסח: החג בשירות הפוליטיקה

דר. יחיעם שורק,‏ יום ראשון, 28 במרץ 2010

חג הפסח הומצא בעיקר בתקופת חזקיהו מלך יהודה – כמעט 800 שנה לאחר האירועים המתוארים בו כביכול

 

אנשי Navy חוגגים סדר פסח על נושאת המטוסים נימיץ המשייטת במפרץ הפרסי באפריל 2003
אנשי Navy חוגגים סדר פסח על נושאת המטוסים נימיץ המשייטת במפרץ הפרסי באפריל 2003

 

יוצאים אנו מנקודת מוצא כי חג הפסח המלווה אותנו כבר אלפי שנה, נולד אי-שם במחצית המאה ה-13 לפנה"ס, עת יצא עם ישראל ממצרים, כך על כל פנים לפי המסורת, בדרכו לארץ כנען, ומני אז הוא נחגג בקרב העם לאורך תקופת כיבושי יהושע, שפוט השופטים ומלוך המלכים. חשבנו וטעינו. האמנם?

אכן חג הפסח והוראותיו מוצאים ביטוי, אם כי לא רב מדי, בספרות המקרא המיוחסת לעידן הסמוך ליציאת מצרים, מה שמכונה בפינו – התורה. אנו מוצאים את ההתייחסות לפסח, כשהיא משוקעת בספר שמות, כגון: " … ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא לה'" (שמות יב, 10); "בחודש הראשון, בארבעה עשר לחודש, בין הערביים פסח לה'. ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו" (ויקרא כג, 5-6); "וזבחת פסח לה' אלוהיך צאן ובקר במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם" (דברים טז, 2).

נו, והיינו מצפים כי חג הפסח יחוג בתקופה סמוכה ומאוחרת כגון בימי יהושע (למעט מקרה אחד לאחר מילה נוספת שעברו בני ישראל), בתקופת השופטים ואפילו בימי המלכים – מאות שנים לאחר יציאת מצרים. ציפינו, אך לשווא – לא אצל יהושע, לא בקרב השופטים, לא בימי דויד, לא בימי שלמה, לא בימי ירבעם ורחבעם ויורשיהם – לא חגו את חג הפסח. מדהים, מפליא, מוזר … אך אמיתי.

אז ממתי חגו אותו? מימי … המלך חזקיהו, מלך יהודה, כנראה משנת 725 לפנה"ס. ומדוע אז? הדבר קשור ברצון לאחד את שתי הממלכות – יהודה וישראל, בעליה לרגל וברפורמה הפולחנית שמציג המלך חזקיהו, ובעיקר ובעיקר – ליזום מרידה כנגד האשורים.

המלך חזקיהו שאף לאחד בין שתי הממלכות, יהודה וישראל, ולפרוק תוך כדי כך את מוסרות השיעבוד האשורי, כשהוא, חזקיהו, מנצח על המלאכה, ואיזוהי הדרך הבדוקה והטובה, כמעט בחזקת אמצאה "גינס'ית" – לרתום את הדת והפולחן לטובת המבצע. חזקיהו יוצא איפוא במאבק עיקש, אם כי לא מוצלח במלואו, לעקור את כל יסודות הפולחן מחוץ לירושלים, גם את אלה שבהם הקריבו וזבחו לה', ולרכזו במקדש המרכזי, ובל נשכח שכל מערכת הכהונה היתה כפופה כפקידות ביצועית למלך, והוראותיו היו בבחינת כזאת ראה וקדש!
חזקיהו מכניס מרכיב חדש לתהליך, כזה שנדמה היה, מיתולוגית, כקדום מאוד ולא היא, ומדובר על העליה לרגל לירושלים, למקדש. כלומר – חזקיהו יאחד את העם, יוציאו למלחמה ויהיה לשליט-על אחד ויחיד על ידי מירכוז הפולחן וקידושו על ידי העליה לרגל, ובאיזה מועד מיוחד? בחג הפסח.

והמקרא רווי בתיאורים ציוריים לגבי המבצע הנ"ל. הוא מכנס את הכוהנים והלויים, מורה להם להתקדש ולקדש את כל המפעל המיוחד. והתוצאה: "ויבואו פנימה אל חזקיהו המלך ויאמרו: טיהרנו את כל בית ה' ואת מזבח העולה ואת כל כליו ואת שולחן המערכת ואת כל כליו" (דבה"ב כט, 18). מיד לאחר מכן מנהל המלך את טקסי ההקרבה, כולל הליווי המוסיקלי, הכלי והקולי – "ויאמר יחזקיהו המלך השרים ללויים להלל לה' בדברי דויד ואסף החוזה, ויהללו עד לשמחה ויקדו וישתחוו" (שם, 30).

ומהי הפעולה הבאה? "וישלח יחזקיהו על כל ישראל ויהודה אגרות כתב על אפרים ומנשה לבוא לבית ה' בירושלים לעשות פסח לה' אלוהי ישראל" (שם ל, 1), ומתי? לא בחודש הראשון, קרי ניסן, או במונחו המקראי "אביב", אלא בסיוון. מתאים? לא מתאים? המטרה מקדשת את האמצעים – "ויעמידו דבר להעביר קול בכל ישראל מבאר שבע ועד דן לבוא לעשות פסח לה' אלוהי ישראל בירושלים, כי לא לרוב עשו ככתוב" (שם 5).

חזקיהו מבקש איפוא לאחד וללכד את בני שתי הממלכות דרך מירכוז הפולחן בירושלים וחגיגת הפסח, כשהוא, חזקיהו מנצח על המלאכה, וכשכל המהלך מתקדש היטב בקדושת האל.

האם מבקש חזקיהו לשמר מנהג קדום של חגיגת הפסח, אין לדעת, אם כי תחושתי היא שהוא עורך את החגיגה כאן בפעם הראשונה. בכל מקרה חלפו מאות שנים מאז נחוג הפסח ועד מעין-חידושו על ידי המלך, וזה בהחלט אירוע יוצא דופן.

ואיך זה נקשר למרד? בפסוק הבא נאמר כיצד יצאו שליחי המלך לכל הקהילות היהודיות, כשהמסר הוא: שובו אל ה' ויגאלכם משיעבוד אשור. חזקיהו מבקש איפוא ללכד את העם כדי למרוד באשורים.

לאחר קרבן הפסח בירושלים מתנהלת מלחמה ביהודה – סנחריב, המלך האשורי, עולה עם צבאו כדי ללחום בחזקיהו, כאילו משום-מקום. אכן אירוע תמוה. כדי לפצחו אנו מוזמנים לעיין בספר מלכים ב', שספר דבה"ב מקביל לו ומפרטו. ומה נאמר שם, במקביל לתנועת הרפורמה של חזקיהו (המסופרת בפרוטרוט בספר דבה"ב)? "וידבק (חזקיהו) ביהוה. לא סר מאחריו וישמור מצוותיו, אר ציווה יהוה את משה. והיה ה' עימו בכל אשר יצא (=יעשה) ישכיל (=יצליח), וימרוד במלך אשור ולא עבדו (לא העלה את המסים ושאר חובות שסמלו את שיעבוד יהודה לאשור" (מל"ב יח 7-6).

חזקיהו איפוא מייסד בפעם הראשונה את העליה לרגל בזיקה לחג הפסח וכורך זאת באיחוד הממלכה ובהעצמת מעמדו.

יורשו של חזקיהו, מנשה בנו, עשה הרע בעיני ה' ומחק את הרפורמה ה===(צונזר)  של אביו, אחריו עלה אמון בנו, אף הוא כמנשה התמיד בעקירת מהלך הרפורמה, ואילו בנו, נינו של חזקיהו, הלוא הוא יאשיהו (609-630), החזיר את הגלגל לאחר ונהג כחזקיהו הן ברפורמה, הן בחגיגת הפסח והן במעשה מרידה.

ומעשה שהיה כך היה: המלך יאשיהו ביקש לקדם את מימוש הרפורמה של אבי-סבו, חזקיהו, וקודם כל ציווה לערוך בדק בית במקדש. בדק הבית הצריך הוצאות והללו נלקחו מקופת התרומות, מה"סייף" הקראמי, ותוך כדי כך נחשף באותה קופה ספר מקודש, "ספר הברית" כלשון המקרא, הוא כנראה ספר דברים ואפילו חלקים נוספים מויקרא. לאור הכתוב בספר ביצע יאשיהו את הרפורמה ה====, ממש בדומה ואף בהעמקה וביסודיות כחזקיהו בשעתו ו … "ויצו המלך את כל העם לאמור: עשו פסח ליהוה אליהכם ככתוב על ספר הברית הזה" (מל"ב כג, 21), והשיא בפסוק הבא: "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהוה" (שם 22). אירוע הפסחהזה מפורט מאוד בספר דבה"ב פרק לה. תיארוך האירוע היה בשנתו ה-18 למלך יאשיהו, היינו בשנת 622 לפנה"ס.

ומהו המהלך הבא? מהלך צבאי, די בדומה למהלכו של חזקיהו – יאשיהו יוצא למבצע צבאי מופרז ורב סיכונים והוא לבלום את מגמת המיתקפה של פרעה נכה, שעלה צפונה כדי להלום באשורים. יאשיהו שילם בחייו על מהלך זה ועימו הצבא שנגרר צפונה בפקודתו.

הנה לכם מקורו הפיזי של חג הפסח והתקשרותו למהלכים פוליטיים וצבאיים על ידי שני המלכים, חזקיהו ויאשיהו. הסמליות בין נשמת אפו של החג לבין מהלכי השניים הינה ברורה – היציאה מעבדות לחירות, ובוודאי ששני המלכים ראו לנגד עיניהם את התממשות הרעיון בעצם חייהם ומעמדם, ואולי יותר מכל יאשיהו, שכמו ביקש לנקום בעוד פרעה אחד, שהרי מהלכו הצבאי היה חסר סיכוי לחלוטין. הוא הסתמך, כך דומה, על התקדשות המרכז בירושלים וחגיגת הפסח ביוזמתו ובמעמדו. בנסיבות אלה נטה כנראה להאמין כי אלוהים נמצא בצד שלו ובוודאי שפרעה וחילו עתידים לטבוע בעוד "ים סוף".

מתי ניחשף לחגיגה נוספת של הפסח? בימי שיבת ציון, כשהגולים ששבו ליהודה והיו מוטמעים בנבואת יחזקאל, נביא הגלות, אודות חגיגת הפסח. "ויעשו בני הגולה את הפסח בארבעה עשר לחודש הראשון, כי היטהרו הכוהנים והלויים כאחד, כולם טהורים וישחטו הפסח לכל בני הגולה ולאחיהם הכוהנים ולהם" (עזרא ו 20-19). הגולים השבים אינם משתפים את העם, שרוב-רובו נשאר ביהודה, בחגיגת הפסח ובקורבן שבמרכזו. הללו ראו עצמם נושאים בהמשך המסורת של הרפורמה היהוויסטית, ובמינופה ובהעצמתה ביקשו, ובראשם מנהיגיהם לשלוט על עצמם ולדחות מכל וכל את רוב-רובו של הציבור שנותר ביהודה לאחר החורבן. הנה לכם הקשר פוליטי ברור של החג.

בתקופה המקבית והחשמונאית מעטים הם האיזכורים של חג הפסח, וכך אצל יוסף בן מתתיהו, אלא שמעניין אחד או שניים אנו מתקשים להתעלם (ועל כך פרסמתי בזמנו רשימה בהידען), כשבחג המצות פושטים הסיקריים על עין גדי, בוזזים את רכושם של התושבים, היהודים כמובן, ואת החלשים – הנשים, הילדים והזקנים – שחטו ובחו ללא רחם (מלחמות היהודים ברומאים, ד' 405-402). ובירושלים, בזמן המצור הרומי ובעיצומו של חג המצות מבקש יוחנן מגוש חלב, אחד ממנהיגי הקנאים ההזויים, לפרוץ אל תוך המקדש ועימו לוחמיו המזויינים (שם, ה' 102-100). בכל מקרה חג הפסח לא שימש איזושהי אספקלריה למהלך פוליטי או צבאי כמו בשלהי הבית הראשון.

שונה המצב לאחר חורבן הבית השני, כשההנהגה היהודית, בית הנשיאות, הקפידה כי השליטה בחגים הציבוריים תהיה לחלוטין בידה, וכאשר מתברר לנשיא רבן גמליאל דיבנה כי מנהיגה של הקהילה היהודית ברומא, רבי מתיא, מבקש להנהיג מעין קרבן פסח בקהילתו, ראה זאת הנשיא בחומרה רבה ואיים להדיחו מיידית מכהונתו. וזה אותו רבן גמליאל, שאחת מתקנותיו המפורסמות נגעה בסדר הפסח – "רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר (= הסביר לבנו) שלוה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור" (משנת פסחים י' ה'), ועוד מספר הלכות מרכזיות שנועדו להסדיר את סדר הפסח המשפחתי.

הנה כי כן אנו מאתרים את ראשיתו של חג הפסח בימי חזקיהו ויאשיהו, והמשכו בשיבת ציון ובתקופה שלאחר החורבן, כשהחג משמש מנוף מזה ואספקלריה מזה למנהיגות פוליטית.

עכשיו ניגש לנתח את המאמר הנכבד.

ובכן. מה בעצם טוען הכותב הנכבד? הוא בסך הכל טוען שחג הפסח נוצר בתקופה מאוחרת.

נו, האם יש לו אי אילו הוכחות? הרי בלי הוכחות אפשר לומר הכל, אפשר לומר אולי שהשואה מעולם לא הייתה, ושמדינת ישראל מנוהלת על ידי כנופיית חייזרים. אין גבול לרעיונות האפשריים. השאלה היא האם ישנה ה-ו-כ-ח-ה.

ובכן, מה ההוכחות של האדון המלומד?

נעבור על כל המאמר כולו ונחפש הוכחות. נחפש בהתחלה, נחפש בסוף, אין. כלום.

אז מדוע סבור כן האדון הנכבד?

האדון הנכבד מואיל ברוב חסדו לגלות לנו בכמה מילים את הסיבה האמיתית שגורמת לו לחשוב כך -

"האם מבקש חזקיהו לשמר מנהג קדום של חגיגת הפסח, אין לדעת, אם כי תחושתי היא שהוא עורך את החגיגה כאן בפעם הראשונה"

הבנתם? זהו זה!! מצד אחד "אין לדעת", ומצד שני "תחושתי היא"!!!

אם תרצו, זוהי כל בקורת המקרא על רגל אחת. תחושתי היא.

טענה נוספת שמעלה הכותב המלומד היא השאלה, מדוע חגיגת הפסח איננה נזכרת בשום מקום בתנ"ך. אכן קושיא חזקה... הבעיה היא שהקושיא הזו קשה אך ורק לאדם שלא פתח תנ"ך מימיו. יש לי שאלה לכותב הנכבד שככל הנראה יודע את כל התנ"ך בעל פה. אולי יואיל כבודו לגלות את אוזני היכן מוזכר בתנ"ך שבני ישראל חגגו את חג הסוכות? והיכן מוזכר למשל שעם ישראל שמרו על מצוות השמיטה, ופסקו מעבודת האדמה אחת לשבעה שנים? היכן? אין כאלו דברים. התנ"ך לא טורח לציין שהשמש זרחה, שירדו גשמים והכינרת התמלאה, שאנשים אכלו ארוחת בוקר, הניחו תפילין, וחגגו את חג הפסח.

משעשעת במיוחד העובדה, שאדם שמתיימר להיות חוקר תנ"ך מתעלם מפסוקים מפורשים בתורה. הכותב שואל איך בני ישראל חגגו את הפסח בחודש סיוון. באמת שאלה קשה, למי שלא ראה צורת אות מימיו.

 

  ט וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיהוָה.  יא בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם--יַעֲשׂוּ אֹתוֹ:  עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ.  יב לֹא-יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ; כְּכָל-חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.  יג וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא-הָיָה, וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ:  כִּי קָרְבַּן יְהוָה, לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ--חֶטְאוֹ יִשָּׂא, הָאִישׁ הַהוּא.  יד וְכִי-יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה--כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה:  חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ.  {ס}ר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַה', בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ; כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ
(במדבר ט' ט')

ולכן -

 וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית יְהוָה בִּירוּשָׁלָ‍ִם, לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ב וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל הַקָּהָל בִּירוּשָׁלָ‍ִם, לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי. ג כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא, כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי ←לא טהרו את עצמם מספיק כהנים כדי להקריב את הקורבנות המרובים של העם  וְהָעָם לֹא נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלָ‍ִם.

עכשיו תגידו לי מורי ורבותי, האם הדוקטור הנכבד איננו יודע לקרוא עם ניקוד? על השאלה הזו ישנם שני אפשרויות, או שהוא לא יודע, או שהוא חושב שאנחנו לא יודעים.

למזלינו, אנחנו יודעים.

 

תגובות

הגזמת

אהרון | 09/04/2010 00:36:58

אם נראה לך שביקורת המקרא מתחילה ונגמרת באותו ד"ר מצבך נואש.
ביקורת המקרא היא מקצוע ענף ועמוק מאוד שעוסקים בו חוקרים גדולים ומפורסמי שם החל משפינוזה ב"מאמר תיאולוגי מדיני" וקאסוטו ולהויזן ועוד אם באמת הינך חפץ להעמיק בסוגיא זו עין בספר הנפלא ראיות מכריעות נגד ולהויזן של הרב ד"ר הופמן זצ"ל ועוד

תגובת הדוס: מה אתה מדבר , השיטות של ולהויזן הם הרבה יותר אוויליות מאלו של הדוקטור מהידען. סתם אוסף של הבלים.

המשך לתגובת אהרן

max | 09/04/2010 00:42:07

בכל נקודה של הביקורת המקרא ? לבדוק מה המלבי"ם עונה ומשיב ע"ז, זה חשוב מאוד

תוספת

אהרון | 10/04/2010 23:38:35

דבריו של ולהוזין אינם אוויליות כלל. האנכרוניזם לכאורה במקרא חוגג [לדוג' אשר יאמר היום בהר ה' יראה וכן וירדוף עד דן באברהם ושם המקום נקרא כך רק בזמן השופטים שני סיפורי בריאה [פרק א' וב'] ועוד כהנה וכהנה] ההשערה שישנם פסוקים שלא נכתבו ע"י משה כבר מובאת באבן עזרא בתחילת דברים ועוד כמובן שהמעמיק בדבריהם רואה שהכל הבל וכפי שעושה זאת הרב הופמן בספרו הנ"ל ביסודיות ובעמקות
 

תגובת הדוס: א. תרגע. אין שום רמז לאנאכרוניזם.
ב. בהר ה' יראה זה אנאכרוניזם? אולי תסביר לי למה? וכי בני ישראל ידעו איפה הייתה עקידת יצחק? הם רק ידעו שהמקום שבו יבחר ה' זהו המקום שבו נעקד יצחק אבל הם לא ידעו איפה. בדיוק להיפךף אם היה אנאכרוניזם היה צריך להיות כתוב "אשר יקרא היום ירושלים". ואם כוונתך לעצפ המילים "אשר יאמר היום", שוב אינני מבין את השאלה, האי ברור שהתורה לא נכתבה בתקופת האבות אלא בזמן משה רבנו.
ג. וירדוף עד דן, לא כתוב בתורה שכך זה היה נקרא בזמן אברהם אבינו אלא בזמן כתיבת התורה בערבות מואב, שנים ספורות לפני חלוקת הארץ, כששבט דן קיבל את חלקו. בספר הכוזרי כותב עפ"י חז"ל שהשבטים ידעו מראש איזה חלק הם יקבלו.
ג. ה"שאלה" של "שני סיפורי הבריאה" מהוה דוגמא מצויינת לרמתם הנמוכה של מבקרי המקרא. כל ילד שפותח את החומש ומסתכל בפנים רואה מיד שאין שני סיפורי בריאה. מה שיש הוא סיפור אחד של בריאת העולם שבו האדם מוזכר כחלק מן העולם, בקיצור נמרץ וללא פירוט, ואח"כ התורה מתפנה לעסוק בבריאת האדם בפירוט והנרחבה. פשוט לא יאומן איזה הבלים אפשר לומר כל עוד הם כנגד התורה.

תשובות

אהרון | 13/04/2010 22:13:33

א. כמדומה שכוונתי לא הבונה כדבעי [לקוני למדי אבל מה לעשות וזה נכון] האנכרוניזם אינו בשם המקום אלא בפסוק אשר יאמר היום והוא לא נקרא כן בזמן נתינת התורה. 
ב. לא נראה לי שספר הכוזרי מתכוון לחמישים וארבע שנים לפני שהרי התורה ניתנה ארבעים שנה לפני שנכנסו בני ישראל לארץ ולפני הארבע עשרה של כבישת הארץ וחלוקתה לשבטים [ובעצם אף יותר מ- 54 שהרי מסע כבישת השטח וקריאתו בשם "דן" היה כמה שנים לאחמ"כ].
ג. הסיפורים שונים למדי בסיפור הראשון נראה שהאדם נברא איש ואישה בנפרד ובסיפור השני שניהם יחד בסיפור הראשון העצים נבראו קודם האדם ובסיפור השני העצים לא צמחו טרם בריאת האדם.
ה. שני סיפורי הבריאה אכן אינה קושיא גדולה ואף קאסוטו לא הכלילה ברשימת קושיותיו.
ד. להודיע ולהוודע לכל מי שקורא את דברי אלה: אני מאמין באמונה ובידיעה שכל התנ"ך המצוי בידינו נמסר לנו ממשה עפ"י ה' משום שישנם הוכחות לכך בספרים שציינתי לעיל ועוד וכל הרוצה להרחיב את הדעת יעיין בהם.  

תגובת הדוס: א. יעויין במפרשים על המקום שאין הכוונה שכך נקרא הר המוריה. כמובן שרש"י אמר זאת בלי להיות ארכיאולוג אלא כפשוטו של מקרא.
ב. ספר התורה נכתב בערבות מואב ולא בהר סיני, כלומר ממש סמוך לכיבוש והחלוקה. ואחרי שבני ישראל כבר היו תקופה ארוכה בערבות מואב, כך שהגיוני מאד שהם נתנו איזה שם לאיזור דן שהיה סמוך אליהם מאד, ממש נושק.
ג. תסתכל שוב. הסיפור הראשון הוא מקוצר מאד ולכן התורה כותבת בקיצור שהוא נברא זכר ונקיבה, כי החלוקה הייתה חלק מתהליך הבריאה של האדם. בסיפור השני שמתמקד באדם ולא בבריאה כולה התורה מפרטת את התהליך לגורמים. זה הכל. רק ראש של גרמני אנטישמי כמו החוקר ההוא, יכול לעוות את הדברים בצורה כזו. אם הוא היה היום הוא גם היה טוען שהיהודים סוחרים באיברים של פלשתינים.

ג.

נראה לי שאתה צריך מראה

עידו | 31/07/2010 19:17:03

א. הוא מודע לכך שבתורה נחגג הפסח. שים לב לדבריו:
"אכן חג הפסח והוראותיו מוצאים ביטוי, אם כי לא רב מדי, בספרות המקרא המיוחסת לעידן הסמוך ליציאת מצרים, מה שמכונה בפינו – התורה. אנו מוצאים את ההתייחסות לפסח, כשהיא משוקעת בספר שמות, כגון: " … ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא לה'" (שמות יב, 10); וגו'"
במקור המצוטט עם ישראל חוגג את יציאת מצרים. הנקודה של החוקר היא אחרת. כפי שהוא כותב, "יוצאים אנו מנקודת מוצא כי חג הפסח המלווה אותנו כבר אלפי שנה, נולד אי-שם במחצית המאה ה-13 לפנה"ס, עת יצא עם ישראל ממצרים, כך על כל פנים לפי המסורת, בדרכו לארץ כנען, ומני אז הוא נחגג בקרב העם לאורך תקופת כיבושי יהושע, שפוט השופטים ומלוך המלכים. חשבנו וטעינו. האמנם?"
הוא מתייחס לחוסר ההמשכיות שבחגיגת החג. בין הפעם האחרונה שבה הוא נחגג בתורה, עברו מאות שנים עד שהוא נחגג שוב.
ב. אתה חוטא בציטוט מחוץ להקשר. לא משהו חדש באתר הזה, למען האמת. אם היית הוגן, מה שאתה לא, והיית מצטט את דבריו במלואם, היית מצטט:
"האם מבקש חזקיהו לשמר מנהג קדום של חגיגת הפסח, אין לדעת, אם כי תחושתי היא שהוא עורך את החגיגה כאן בפעם הראשונה. בכל מקרה חלפו מאות שנים מאז נחוג הפסח ועד מעין-חידושו על ידי המלך, וזה בהחלט אירוע יוצא דופן."
המשפט השני, החל מ"בכל מקרה וגו'", הוא המסקנה שלו: היה חוסר המשכיות בחגיגת חג הפסח.
ג. האם יש לך ראיות שהחג כן נחגג בעבר? הד"ר ה"תחושתן" הזה מציג ראיות שהוא לא. כפי שהוא מצטט, "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהוה" (מלכים ב, כג).
ד. קח מראה, תסתכל על עצמך, ותפנה לעצמך את הביקורת שהפנית אליו. אתה צריך אותה.
אתה אחלה פולמיקן, אבל אתה גרוע כשזה מגיע לחומר עצמו. אתה אפילו לא שומר על מראית עין של אמינות. חלק מלהיות רטוריקן טוב זה להיות יכול להציג נקודה גרועה כטובה. בזה אתה גרוע. צפה בכמה סרטים של מחזירים בתשובה. הם ילמדו אותך הרבה.

תגובת הדוס: א. כתבתי, ואני חוזר וכותב, כפי שמציין נחושתן ההדיוט, שה"ראיה" שלו היא מזה שלא מוזכר קיום הפסח בתנ"ך, בזמן שכפי שכתבתי גם ראש השנה וסוכות וחלק גדול ממצוות התורה אינם מוזכרים כמעט בנ"ך מסיבה פשוטה שהנ"ך עוסק בהיסטוריה ומציין אירועים חריגים ולא מציין עובדות פשוטות. לא כתוב בשום מקום בתנ"ך שהיהודים נהגו לאכול ארוחת בוקר, האם הם לא אכלו? זה מה שכתבתי. עכשיו תסביר לי מה לא נכון.

תגובה

עידו | 01/08/2010 15:23:48

כבר הזכרתי את זה בתגובה המקורית שלי. מה שלא נכון הוא פשוט מאד. התנ"ך, ואני מדגיש, התנ"ך כותב שלא חגגו את הפסח מתקופת השופטים עד תקופת יאשיהו. הדוקטור כותב את זה. הוא מצטט: "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהוה" (מלכים ב, כ"ג).
בנוסף, הציטוט שהבאת בביקורת שלך עוסק בפסח שני. פסח שני נחגג יום אחד. המלך חזקיהו חגג את הפסח 7 ימים. בנוסף, דברי הימים ב, פרק ל, מתייחס למה שעשה חזקיהו בתור "חג המצות" בעוד בפסח שני מותר לאכול חמץ. כל הדברים הללו מצביעים לכך שהציטוט שהבאת מבמדבר, ט, למרות שבצורה שטחית נראה כמתאים - דווקא לא.
נראה שפסח לפי המסורת התורנית התחיל אצל יאשיהו, אבל לפני כן חזקיהו חגג אותו בצורה כלשהי. נראה שזאת עמדתו של הדוקטור. על חזקיהו הוא אומר "חזקיהו איפוא מייסד בפעם הראשונה את העליה לרגל *בזיקה* לחג הפסח וכורך זאת באיחוד הממלכה ובהעצמת מעמדו".

תגובת הדוס: א. אני מצטט שוב את הקטע הרלוונטי מתוך המאמר -
"אכן חג הפסח והוראותיו מוצאים ביטוי, אם כי לא רב מדי, בספרות המקרא המיוחסת לעידן הסמוך ליציאת מצרים, מה שמכונה בפינו – התורה. אנו מוצאים את ההתייחסות לפסח, כשהיא משוקעת בספר שמות, כגון: " … ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא לה'" (שמות יב, 10); "בחודש הראשון, בארבעה עשר לחודש, בין הערביים פסח לה'. ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו" (ויקרא כג, 5-6); "וזבחת פסח לה' אלוהיך צאן ובקר במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם" (דברים טז, 2).

נו, והיינו מצפים כי חג הפסח יחוג בתקופה סמוכה ומאוחרת כגון בימי יהושע (למעט מקרה אחד לאחר מילה נוספת שעברו בני ישראל), בתקופת השופטים ואפילו בימי המלכים – מאות שנים לאחר יציאת מצרים. ציפינו, אך לשווא – לא אצל יהושע, לא בקרב השופטים, לא בימי דויד, לא בימי שלמה, לא בימי ירבעם ורחבעם ויורשיהם – לא חגו את חג הפסח. מדהים, מפליא, מוזר … אך אמיתי."
כלומר, הוא מבסס את טיעוניו על כך שחג הפסח לא מוזכר כמעט בתנ"ך, ועל כך עניתי שמי שקצת קורא תנ"ך יודע שקיום המצוות השגרתי לא אמור להיות מוזכר כלל בתנ"ך, שעוסק בהיסטוריה ולא בחיים שגרתיים.
ב. הפסוק שאתה מצטט לא כתוב שלא נעשה פסח מימי השופטים, אלא שלא נעשה כפסח ה-ז-ה. הפסח של יאשיהו היה פסח גדול שכולם השתתפו בו ללא יוצא מן הכלל. זה מה שכתוב בפסוק והדברים ברורים כשמש למעיין בפנים.

תגובהות לא פועלות

ליאור | 06/08/2010 16:07:17

למה במאמר על הטיעונים נגד האתאיזם אי אפשר להגיב?

הבעיה הקשה ביותר היא הכפיה הדתית

בוגר בגרות בתנך | 25/09/2010 21:40:58

בבגרות בתנ"ך כופים על התלמידים ללמוד מאמרים מלאי שטויות (כמו דמות האדם במקרא) אשר "מוכיחות" את טענות האתיאסטים.
הבגרות בתנ"ך נהפכה למעין בגרות בספרות או בגרות באתיאזם - מה שבטוח שלא מופיע שם שום דבר הקשור למורשת ישראל.
צריך לבטל את הכפיה של דת האתיאסטים (אתאיזם זה גם דת - מהזן הגרוע ביותר, אתה גם צריך להאמין שלא קיים אלוהים).

כתבתי תגובה בעבר שפחדת לפרסם

חוקרת | 29/09/2010 14:04:27

צונזר.

תגובת הדוס: התגובות נועדו אך ורק לטיעונים עניניים.
יש לך תשובה לשאלות? תעני.
יש לך פירכות לטיעונים שלי? תתווכחי.
את רוצה לגדף? את זה תעשי באתר שלך.

בהצלחה.

לצערי אינך יודע כנראה מהי ביקורת המקרא

ראובן | 24/10/2010 02:00:05

א. המקרא והמזרח הקדום. טקסטים רבים מן המזרח הקדום דומים למסופר במקרא ומאירים אותו באור חדש. (כנראה אינך מכיר אף לא אחד מהם)
ב. המקרא והארכאולוגיה. ניסית להתמודד מעט, ברמה שטחית ביותר, עם שאלת יציאת מצריים. אך למעשה מדע המקרא התייחס לעשרות רבות של שנים והשווה בין הממצא הארכאולוגי וההיסטורי לבין הכתוב בתנך, החל מתקופת האבות, יציאת מצריים, כיבוש הארץ, ועד לאירועים ההיסטוריים המתוארים בנביאים ראשונים ואחרונים. חלק מן האירועים המתוארים במקרא מתאימים לדיווחים המוכרים לנו מן המקורות החיצונים (כך למשל חזקיהו, יהוא ואחאב נזכרים בכתובת מלכי אשור) ואחרים סותרים אותם או פשוט אינם מתאימים בדיוק.
בקיצור, מדובר במדע רחב ומורכב המתבסס על אלפי מחקרים רציניים וחשובים. הנסיון שלך למוטט אותו על בסיס מאמר אחד של יחיעם שורק שהתפרסם באינטרנט (לידיעתך, האינטרנט איננו מקור מדעי!) הוא די מגוחך. אני מציע שתלמד את מה אתה תוקף לפני שתתקוף. בהצלחה.

תגובת הדוס: א. צינזרתי מתגובתך כל דבר שאינו מנלווה בדוגמאות. זה לא חוכמה להפריח סיסמאות ולברוח. אתה טוען שיש סתירות בתורה? תביא לי דוגמא. ואני אראה לך מי יודע ללמוד תנ"ך ומי לא.
ב. לא יאומן כמה שאתה שיטחי. לא רק אתה, אלא כל מי שמצטט את אותם רעיונות. תגיד לי אתה, זה שסיפורי הבריאה והמבול הופיעו במזרח הקדום בצורה דומה, ובפרט המבול שמופיע בכל התרבויות העתיקות, מה זה אומר? זה אומר אך ורק דבר אחד ויחיד. שהמבול אכן היה בדיוק כמו שכתוב בתורה.
ג. תקרא קצת את וליקובסקי, ותראה שהארכיאולוגיה מתאימה בדיוק לתנ"ך. וגם קצת אנציקלופדיה מקראית לא תזיק לך, שם תראה איך התנ"ך מתאים לארכיאולוגיה גם בלי וליקובסקי.

בעיות אתיקה

יורם | 25/10/2010 11:56:24

ראשית, הכתיבה שלך לעניות דעתי לוקה במינון יתר של גידופים, גם אם לא מדובר בקללות ממש. המלים בורות, הדיוט, שגיאות כתיב וכדומה מאוד מתלהמות ורק מעוררות את החשד שאין הרבה מה להגיד מעבר לזה.
לכן אציע לך לשקול צנזורה עצמית ולא רק של אחרים...

שנית וזה יותר משמעותי, אני חושש שאינך מבין נכון את המנח אנאכרוניזם: הוא אינו מתייחס רק לביטויי זמנים כמו "היה" או "יהיה" אלא בעיקר לסגנון ספרותי. אני מודה שזה יותר חמקמק, אבל דוגמה פשוטה תבהיר את הענין: לו היה בנמצא טקסט ספרותי מהמאה ה - 19 בו נכתב "טסתי לשם במהירות האפשרית," הרי שלמרות שמדובר במטאפורה שמשמעותה "מיהרתי מאוד," כנראה מדובר בזיוף, כי השימוש במטאפורות האלה התחיל רק אחרי המצאת המטוס על ידי האחים רייט, בתחילת המאה - 20.

אז חוקרי המקרא מצאו פערים כאלה שנוגעים יותר לסגנון. אני מודה שחלקם מאוד להוטים (למשל פינקלשטיין) ויש חשד אמיתי שמניעים פוליטיים מאחוריהם, אבל יש להתייחס לטיעונים שלהם ברצינות ולא לגדףף אותם בסופרלטיבים דוגמת שטחיות וכו', כי טמבלים שטחיים הם לא.

אני מציע לך אגב לחקור מעט את הפולמוס המרתק בין פרופ' אדם זרטל, שהוא בכלל שמ"וצניק אתאיסט, לבין הקהילה הארכיאולוגית. זרטל מצא ככל הנראה את המקום בו היה המזבח בהר עיבל והקהילה האקדמית פשוט מתעלמת ממנו. זה מדהים כשלעצמו. אז כמו שאתה מבין, אני לא לגמרי נגדך, אבל קורא לך ברשותך לסדר.

תגובת הדוס: תיקח את השאלה המפורסמת ביותר, ספינת הדגל של ביקורת המקרא, על שני פרשיות הבריאה כביכול. הרי כל ילד שלומד תנ"ך מבין מיד את שאין כאן שום סתירה. בפרשה הראשונה התורה מקצרת כי זה נכלל בבריאה הכללית של העולם, ובפרשה השני התורה יותר מפרטת כי היא מתמקדת בבריאת האדם. זה כל כך פשוט, אז איך החוקרים כל כך קטנוניים?
התשובה היא שכל "חוקרי" המקרא הם שונאי ישראל, שלולי המעמד שלהם היו מתייצבים על סיפון המרמרה עם מוטות ברזל וחובטים בחיילי צה"ל. תקרא את הדעות של האנשים האלה בעניני מדיניות ותבין עם איזה הזוים יש לך עסק. באתר הידען יש כתבות של יחיעם שורק, מאמרים כאלו שאפילו לא היה כותב עם כל כך הרבה שנאת ישראל.

לכאורה יש כאן חשש לחילול השם

יהודי מאמין | 16/11/2011 21:32:08

הגעתי לאתר זה במקרה, בכלל בשביל לחפש חומר מדעי על הפולמוס בין בריאה לאבולוציה (עבודה סמינריונית, מה אעשה...). אך מכיוון שאני יהודי מאמין (אדוק!) ואיש תנ"ך במקצועי, נכנסתי לראות קצת כיצד עונים לביקורת המקרא...

לעצם הדברים, ניכר שהידע שלך בנושא לא רב. "ספינת הדגל" של ביקורת המקרא זה לא פרקים א'-ב' בבראשית. אלו פשוט דוגמאות יפות לתיאורית התעודות, אך ה'הוכחה' לתיאוריה רחבה הרבה יותר, ותאמין לי שיהיה לך קשה מאוד מאוד מאוד להתייצב מולה. יש תשובות טובות נגדה, שניתנו על ידי רבנים חשובים (לא זמיר כהן ושאר מחזירי בתשובה. גדולי ישראל כמו רד"ץ הופמן, הרב ברויאר הרב שלמה פישר ואחרים); אך התשובות המוצגות כאן אפילו לא מודעות לקשיים האמיתיים שמציבה ביקורת המקרא.
זו הסיבה שאתה יכול לכתוב: "אם תרצו, זוהי כל בקורת המקרא על רגל אחת. תחושתי היא", ו"מה אתה מדבר , השיטות של ולהויזן הם הרבה יותר אוויליות מאלו של הדוקטור מהידען. סתם אוסף של הבלים" (ואפילו בלי להסביר - סתם להכפיש! נכון שמדובר באנטישמי, אבל למה להמציא הכפשות? זה רק יוביל לחילול השם). אין ספק שנכתבו הרבה שטויות בחקר המקרא (כפי שגם נכתבו הרבה שטויות על ידי לומדי תורה), אך זלזול תמים בהם בלי להכיר את הטענות לעומק עלולה להוביל קוראים מעט יותר חכמים ללגלג - ובכך יש חילול השם ברור.
לא ארחיב בתיאור ביקורת המקרא ושיטותיה (כי זה ארוך), וכן בסימון טעויותיך הלוגיות והעובדתיות (משיטוט קצר, מתברר שכך מתנהלים הדיונים בענייני תורה ומדע באינטרנט: דיונים על 'מי יותר חכם' במקום נסיונות להחכים, וזה מגיע משני הצדדים). רק אציין עובדה אחת מהותית: שינויי הלשונות.
בין פרקים א-ב בבראשית יש לא רק נושאים שונים ותוכן שונה, אלא גם לשון שונה. אבל הכי חשוב: ההבדלים ממשיכים לאורך הספר כולו, ולפחות עד תחילת פרשת וארא. פרק א קורא לבורא 'א-להים', ובהמשך הספר ישנם עוד פרקים שהשם השולט בהם הוא זה. והנה, בכל אלה הכינויים לזוג הם 'זכר ונקבה', הבעל הוא החשוב (שרה יולדת לאברהם בן, לדוגמא) והוא קורא בשמות לבניו, ועוד הבדלים רבים. בפרקים ב-ד שם השם הוא הוי"ה, ובהמשך יש פרקים שלמים שבהם השם השולט הוא הוי"ה. בהם האשה קוראת בשמות לילדיה, ולשרה יש בן (ולא שהיא יולדת לאברהם), והכינויים לזוג הם 'איש ואשתו'. אלה רק מעט מאוד דוגמאות, אך העובדה שאיתה אתה צריך להתמודד היא שבעיקרון יש כאן 2 צורות כתיבה (ומאוחר יותר עוד), שבכל אחת יש את אותם הבדלים מהשניה, ואלה כמויות של הבדלים. הסיכוי שדבר כזה הוא מקרי הוא פשוט בלתי אפשרי. כשאני כיום מגיע לפרק שעוד לא למדתי, אני יכול לדעת מייד מה אני אמצא שם כש'אחפור' קצת, על פי הקריטריונים הללו, והם עובדים.
אז לי יש את התשובות שלי, ונראה לי שהן טובות וראויות ואף בזכות העימות עם הביקורת שמתי לב לעובדות רבות שלא הייתי יכול אחרת; לא הייתי מגיע אליהן אם הייתי מזלזל באינטלגנציה של חוקרי המקרא הגדולים, וחושב שהם אמרו דברים והשקיעו את כל חייהם בלימוד רק כדי לעצבן את יענקלה ממיר (כדוגמא, כמובן).

אם תבחר להמשיך בצורת הלימוד הרגילה שלך, אין בכך פסול; רק אל תדבר בשם תפיסות העולם החרדיות, שדבר אין להם עם לימוד תנ"ך רציני ומעמיק. זה מוציא שם רע לחרדים (שאני בצד שלהם, ואף בעל קוירא מדופלם בישיבה חרדית מוכרת...), ובעיקר לתנ"ך.

תגובת הדוס: ברוך הבא למלומד החדש שבא לחנך אותי. רק חבל שאתה כבר השלישי להיום.
בכל אופן, אם אתה כל כך מלומד, אני ממליץ בפניך לקרוא את הערכים הרלוונטיים באנציקלופדיה המקראית, ולראות כציד חוקרי מקרא מהשורה הראשונה כותבים בדיוק את מה שאני אמרתי על וילהאוזן. אינני מקבל את דבריהם כתורה מסיני, אך כאשר כבודו המלומד טוען כי אינני מכיר היטב את הנושא, הוא מאשים בהאשמה דומה שורה ארוכה של חוקרים.
אם אתה קצת יודע מה שקורה היום, התיאוריות של וילהאוזן כבר מזמן יצאו מהאופנה. ביקורת המקרא המודרנית עסוקה יותר בנושאים אחרים.
לגבי ההשואות הלשוניות, בשיטה הזו אתה יכול לקחת כל ספר שנכתב אי פעם, ולהוכיח חד משמעית כי הספר נכתב על ידי כותבים שונים ולזהות בו בקלות יתרה "שכבות שונות". גם סגנון הכתיבה שלי שונה מאד ממאמר למאמר, והדברים תלוים בגורמים רבים.
בכל מקרה, כבודו המלומד לא הוסיף לידיעותיו של עבדו הנאמן, הבור וההדיוט כמלוא נימה.
בהצלחה רבה, וקצת יותר ענוה.

המקורות שלך פשוט לא רלוונטיים

יהודי מאמין | 16/11/2011 23:27:16

נמחק

תגובת הדוס: נא לעיין פה - סעיף ו'.
http://thedos.co.il/Article.aspx?Article=142

אם יש לך הוכחות לתיאורית התעודות, הינך מוזמן לפרטם ונדון בהם בהרחבה אחת לאחת, כדרכי מאז.
לבוא ולהכריז הכרזות כלליות בלי לתת דוגמאות שיאפשרו דיון ענייני - לא מקובל עלי.