תשובות לדעת אמת
הנושא של דעת אמת והתשובות לטענותיו של הפוקר ירון ידען הם נושאים ידועים ומפורסמים. ישנם במרחבי הרשת מספר גופים שטרחו לעבור על "קונטרסיו" של אותו האיש ולענות על טענותיו אחת לאחת, ולכן לא אעסוק בנושא המרכזי של ידיעת הטבע של חז"ל, למרות שגם בתחום הזה יש לי כמה דברים מענינים, אבל את המלאכה הזאת השארתי לאחרים, שעשו עבודה מצוינת, אני רק אתן סקירה שטחית ואעבור לנושא שבו אני רוצה להתגדר. באופן כללי ישנם שני דרכים אפשריות להתמודד עם טענותיו של ירון ידען, האופן הראשון הוא לומר שבאמת חז"ל ברוח קדשם ידעו הכל באשר לכל, ולעבור על כל הדוגמאות שבהם ישנם סתירות לכאורה. העבודה הזו היא הרבה יותר קלה ממה שאנשים חושבים. וההסברים הם על פי רוב הסברים פשוטים מאד. גם כאשר נדמה לפעמים לאנשים מבחוץ על הסבר מסוים שהוא דחוק זה על פי רוב נובע מחוסר ידע בדברי חז"ל של אנשים שאינם בני תורה. אינני אומר שאין שום סתירה, אבל כמעט כל הסתירות נעלמות בלימוד יסודי של הסוגיא. אם נשארנו עם כמה שאלות בודדות, שהתירוצים עליהם אינם ברורים במאת האחוזים, לא קרא כלום, היום לא מבינים, מחר יבינו. כמו כן רוב הקושיות שלו נוגעים לדברי הראשונים ולא לחז"ל, בזמן שאיש לא אמר שהראשונים ידעו הכל. האפשרות השניה היא לומר שגם אם חז"ל לא ידעו הכל, בכל זאת אין בזה שום סתירה לכך שדבריהם הם דברי אלוקים חיים, ובהם נהגה יומם ולילה. הסיבה שאנחנו שומעים בקול חז"ל איננה מפני שחז"ל היו ביולוגים גדולים או פיזיקאים גדולים, אלא מפני שהקדוש ברוך הוא ציווה עלינו לשמוע בקולם. גם אם הקדוש ברוך הוא היה שולח אותנו ומצווה עלינו לשמוע בקולו של איזה אדם פשוט חסר השכלה מינימלית, עדיין היינו שומעים בקולו בחרדת קודש, כי כל ציווה הקדוש ברוך הוא. ובפרט שכל מי שלומד תורה יודע היטב שחכמתם של חז"ל היא חוכמה שאי אפשר בכלל לתאר במילים. אני כשלעצמי קראתי בחיי לא מעט ספרי מדע ופילוסופיה ואני יכול להעיד שכל החוכמה שיש בהם היא כאין וכאפס כנגד מילה אחת בחז"ל. יש איזה ספר פילוסופיה בעוצמה של "דעת תבונות"? יש איזה משורר שיכול להתמודד עם עצמת דבריו הקדושים של ישעיהו הנביא? של הזוהר הקדוש? אין!! ירון ידען מביא בקונטרס הראשון את דברי הרמב"ם שכתב שחז"ל לא ידעו הכל. מדהים לראות איך אותו אויל לא שם לב לעובדה שבאותו ציטוט מדברי הרמב"ם הוא בעצם ממוטט את כל הבניין אשר לבניתו הוא הקדיש את חייו עלי אדמות. הרי אם הרמב"ם אמר שחז"ל לא ידעו הכל, הרי הרמב"ם בעצמו עשה הכל כמו דברי חז"ל בלי לנטות מדברי קדשם ימין ושמאל. מצד שני הוא מביא את דברי הרמב"ן שירון טוען שברמב"ן הזה כתוב שחז"ל ידעו הכל. אמנם בדברי הרמב"ן לא כתוב שחז"ל ידעו הכל אלא שמשה רבינו ידע הכל וחלק מידיעותיו עברו לחז"ל, אבל גם אם נניח שבאמת אלו דברי הרמב"ן, אם כן לכל היותר זו היא מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, ואם כן כל הקונטרסים של הפוקר אינם יותר מאשר הוכחות לשיטת הרמב"ם. אין לזה שום שייכות לשאלות בנושאי אמונה. שלא לדבר על כך שכל קונטריסיו מלאים חצאי אמיתות, ותרגילי הסחה, אבל את הנושא הזה אשאיר לאנשים אחרים, הלא המה כתובים על גבי מרחבי המדיה המקוונת.
הנושא שעליו אני רוצה להתמקד בדיון מסביב לטענות הפוקר, הם בעיקר בנקודה אחרת, שלדעתי איננה פחות חשובה מאשר העיסוק בידיעת הטבע בחז"ל, ומשום מה לא זכתה עדיין לתגובה הולמת.
כאשר אנו באים לבחון את טענותיו של ירון ידען, אנחנו מבחינים בשני נקודות. הנקודה הראשונה והבולטת ביותר היא הטענה שחז"ל לא ידעו את כל הידע המדעי הידוע לנו היום. זה נושא אחד. הטענה השניה של הפוקר היא טענה נפרדת לחלוטין. הפוקר טוען שחז"ל היו פשוט אנשים לא חכמים, אם לנקוט בלשון נקיה, יותן עפר לפיו. ובנקודה הזאת אני רוצה להתמקד בשורות הבאות.
דבר ראשון, חשוב להדגיש שההוכחה הכי פשוטה לחוכמתם של חז"ל זה על ידי לימוד התורה בעצמה. "טעמו וראו כי טוב השם". כל מי שטועם באמת מחוכמתם של חז"ל יודע שאין דוגמתם עלי אדמות. ואני לא מדבר דווקא על אנשים שלא קראו מעולם ספרי פילוסופיה ומדע. להיפך, דווקא מי שאוהב לקרוא ולהתעניין בחוכמת העמים כמוני, יודע שכל חוכמתם כאין וכאפס לעומת דברי חז"ל. אלא שחז"ל עסקו בנושאים אחרים, הרבה יותר מרוממים, מאשר חקירה נמרצת על שיטת הניתור של לטאה מצויה. במה עוסקים אנשי המדע? בהבלי הבלים. בא נניח שגילינו איזה תופעה בהתנהגותם של עכברים אפורי זנב. נו, ואז? מה זה משנה? הרי בכל מקרה העולם הזה ייחרב במוקדם או במאוחר, גם לדברי הכופרים, בסופו של דבר כולנו נמות ולא ישאר כלום, לא מהמדענים ולא מהעכברים אפורי הזנב. האם בקבר יש הבדל בין חתן פרס נובל לגורף ביבים? הכל שטויות והבלים, תוהו ואין בהם ממש. החוכמה האמיתית היא חכמת חיים. החוכמה שמלמדת אותנו איך להתקרב לקדוש ברוך הוא, איך להתרומם מעל גשמיות החומר. זו חוכמה אמיתית, חוכמה ניצחית. פה יש באמת דברים עמוקים. איזה תובנות נמצאות בכל ספרי הפילוסופיה? מה? הרי אין להם תשובה לשאלה החשובה ביותר, לשאלה מה היא תכלית החיים. הכל ברברת אחת גדולה שבאה להסתיר את הבעיה האמיתית. הכל ריק, משעמם, חלול. זו חוכמה זו? מי שמשתמש במדע כדי להתקרב לקדוש ברוך הוא אצלו המדע מקבל ערך אמיתי, אבל בלי זה הכל עיסוק מטופש. מה העניין להתעמק ולהבין עולם זמני, עולם חולף, שבן לילה היה ובן לילה אבד? כל אנשי העולם צועקים כל היום "כסף כסף". בצד השני עומדים חז"ל ואומרים בשקט, את האמת האחת והיחידה, את האמת הזכה והטהורה. "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. כיצד? יש לו מנה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים, רוצה ארבע." חז"ל מגלים לנו את הסוד. אתה חושב שאם יהיה לך כסף אתה תהיה מרוצה? אתה טועה. כל אנשי העולם רודפים אחרי משהו מסוים, וחז"ל מגלים לנו ש"מרעיבו שבע וכו" (והמבין יבין) זוהי החוכמה האמיתית!! זוהי החוכמה שמביאה לאדם את האושר האמיתי בזה ובבא. כמו שכתוב בפסוק - "ראשית חוכמה יראת ה", וכמו שלימדונו רבותינו - "תכלית חוכמה תשובה ומעשים טובים". זוהי החוכמה האמיתית, ובזה אין לחז"ל שום מתחרים. כל אדם שילמד תורה יראה מיד את המאור שבתורה. אבל בשביל זה יש תנאי אחד - שהוא יתחיל ללמוד משהו ברמה שלו. אדם שאין לו שום רקע שיתחיל ללמוד גמרא, מסתבר מאד שהוא לא ימצא בזה שום הנאה. אדם כזה צריך להתחיל מדברים קלים, ולאט לאט לעלות משלב לשלב. אפשר להתחיל מ"עין יעקב". מי שאוהב פילוסופיא יכול ללמוד למשל "דרך ה" לרמח"ל. יש הרבה נושאים, וכל אחד צריך למצוא את מה שמדבר אליו.
אבל, גם מי שלא זכה לטעום את המאור שבתורה יכול להבין את העובדה שחז"ל היו חכמים בחוכמה אלוקית. ויש לי הוכחות לזה. ההוכחה הפשוטה ביותם הם התוצאות, לומדי התורה. אם אדם מסוים יעסוק כל ימיו בלימוד אין סופי של ספרים מטופשים ופרימיטיביים, האם הוא יחכים או שמא יטפש וילך? אין ספק שמזה הוא לא יחכים. אם אנחנו רואים שמי שלומד גמרא נהיה חכם, זה סימן והוכחה שהגמרא זה ספר שנכתב על ידי אנשים חכמים. ואם נראה שלימוד הגמרא מביא לתוצאות הפוכות, אם כן נגיע בעל כרחינו למסקנה ההפוכה.
מי שזכה להכיר מקרוב לפחות את אחד מגדולי ישראל, איננו זקוק לראיות על כך שלומדי הגמרא זוכים לחוכמה ולפיקחות נוראה. אבל גם לשיטתם של ארגוני הכפירה יש לי הוכחה פשוטה מאד לחוכמתם של גדולי התורה. הרי הם באתרים שלהם מתלוננים כל הזמן על החרדים העלוקות שמוצצות לחילונים המסכנים את הדם, שלא משלמים מיסים, שמצליחים לכפות את שיטתם על כל המדינה, להשתלט על הרבנות, ולעשות צחוק מכולם. אני כשלעצמי יודע את האמת שלפחות בנושא הכלכלי כל הטענות הללו הם שקר אחד גדול, אבל הם הרי לא מקבלים את הדעה שלי, והם רואים בציבור החרדי מיעוט קטן שמצליח להשתלט על כל המדינה. וכאן אני רוצה לשאול שאלה פשוטה, איך יתכן שציבור קטן, ששנאוי מאד על המימסד השמאלני, מצליח לשטות בכל המדינה? מדוע הערבים לא מצליחים להשפיע על אף אחד? איפה יש עוד מציאות כזאת של מיעוט קטן ששולט על מדינה שלימה בלי נשק ובלי טנקים? התשובה שלהם היא כמובן שהחרדים יודעים לנצל את שיטות הפוליטיקה עד תום. אם כך נעבור לשאלה הבאה. אם הכל נעשה בעזרת הפוליטיקה, הבה נברר מי הם האנשים שמנהלים את הפוליטיקה החרדית? מי מחליט על כניסה לקואלציה ועל יציאה ממנה? התשובה היא כמובן גדולי ישראל, הם ולא אחר. אז עכשיו אני רוצה להבין, איך יתכן שקומץ זקנים בני תשעים, שעסקו כל ימיהם בלימוד של ספרים ישנים מלפני אלפי שנים, מצליחים לשטות בכל הציבור החילוני? איך? הכיצד? וכל זה בלי נשק!!! בהבל פיהם, בסוד שיח שרפי קודש!!! מה המסקנה? שאותם זקנים הם הם החכמים האמיתיים. ומאיפה הם שואבים את כל חכמתם? מהגמרא הקדושה!!! כן כן, אותה גמרא שאנשי המינות כל כך לא אוהבים.
נעבור לארגוני התשובה. אף אחד לא יכול להכחיש את העובדה שארגוני התשובה עושים סמינרים ומצליחים להחזיר אנשים בתשובה, גם בסמינרים לאקדמאים. ירון ידען וחבריו טוענים שהכל שקר ושטיפת מוח. אבל גם לעשות שטיפת מוח לציבור של מאות אקדמאים זו עבודה קשה שמצריכה שימוש בשיטות פסיכולוגיות חדשניות, שלא ידועות לאף אחד. הרי כידוע שבפועל אין כזה דבר שנקרא שטיפת מוח, שיכול לשכנע אנשים תוך כמה ימים. לפי השיטה הזו אנשי ארגון "ערכים" למשל, הצליחו לפתח שיטות סודיות, שבהם הם משטים באלפי אנשים נאורים ומתקדמים. זאת אומרת שמדובר פה באנשים מתוחכמים באופן חסר תקדים, פשוט לא יאומן. ומי הם אותם אנשים? אברכים שלומדים תורה!!! איפה הם למדו לעשות שטיפת מוח? הם למדו פסיכולוגיה? אורי זוהר פגש זקן ירושלמי, וההוא הצליח להוכיח לו את כל עיקרי האמונה. איך? מה הוא למד, אותו יהודי ירושלמי? הוא למד פסיכולוגיה? מטימטיקה? מי לימד אותו לעשות שטיפת מוח?
בואו נתבונן בתופעה הידועה של הגניוס היהודי. העובדה היבשה היא שאחוז היהודים זוכי פרס נובל עומד על 23%, בזמן שחלקם היחסי באוכלוסית העולם הוא פחות מרבע אחוז!!! אחוז הגאונים באוכלוסיה היהודית הוא פי שישה מזה שבאוכלוסיית יוצאי אירופה, שלא לדבר על הממוצע העולמי שהוא נמוך בהרבה. וכן הלאה, אפשר להביא עוד שפע של נתונים מדהימים שכל אחד יותר מסעיר מהשני. זו לא סתם חוכמה. זה לא איזה פער קטן שאפשר לפתור בהסבר נורמלי, זהו פער אלוהי. משהו שחורג לגמרי מגבולות ההגיון והטבע. מאיפה? איך נוצר כזה פער בלתי נתפס? כמובן התשובה היא שהיהודים היו תמיד עם הספר. אבל, מה הוא עם הספר? על איזה ספר מדובר? מה הם למדו אלפיים שנה? ספרי ביולוגיה? היסטוריה? גאוגרפיה? פיזיקה? לא. לא ולא. היהודים למדו גמרא גמרא, ושוב גמרא. זהו זה. מפה צמחה החוכמה היהודית. אותה חוכמה שממנה ידען כל כך רוצה להתנתק.