הציות לרבנים, על מה ולמה.
הנושא של הציות לרבנים הוא נושא שמרגיז מאד את שונאי היהדות החרדית. מה לא נאמר, ומה לא סופר, קללות ובדיחות, השמצות והכפשות. הרבנים הם פנאטים, הרב ההוא הוא טיפש, השני כבר סנילי, והשלישי הוא בכלל מובל ושבוי בתוך קבוצה של עסקנים אינטרסנטים. ישנם אתרי אינטרנט שהפכו את המלחמה ברבנים ללחם חוקם, כמו ווינט יהדות. לא עובר יום יומיים בלי איזה כתבה היסטרית על הרב אליישיב.
בואו נחשוב לרגע, אחי היקרים, למה הם קופצים, מדוע הם מתרגזים. זה ממש לא מובן. הרי אם הם באמת צודקים, והם באמת משוכנעים למשל שהרב אלישיב הוא אדם חשוך שלא מבין ענין, מה אכפת להם שהוא מוביל את היהדות החרדית? מה אכפת להם? הרי זה בדיוק להיפך. אם אני יש לי איזה שהוא יריב באיזה שהוא נושא, למשל, אם אני מאמן של קבוצת כדורגל, ואני רואה שהקבוצה המתחרה שלי הולכת לבחור מאמן טיפש, חולני, חסר ניסיון, אני שמח או עצוב? אני רוקד משמחה. מצוין! טוב מאד! מצדי שישימו עז בראשם. אדרבה. אם הם כל כך שונאים את היהודים החרדים, אז למה הם מתרגזים, הרי הרבנים הטיפשים יקחו אותנו היישר אל תהום הנשיה. להיפך, הם היו צריכים לעודד אותנו לשמוע דווקא בקול הרב אלישיב ובקול האדמורים. מה הלחץ. הלחץ הזה מראה שהם מבינים היטב היטב, הרבה יותר טוב מאיתנו, שהציות לרבנים הוא הוא סוד קיומנו. שהרב אלישיב הוא זה שבחכמתו עושה מהם לעג וצחוק. הוא, הזקן ממאה שערים, הוא וחבריו הרבנים, השפופים עלי גליונות עתיקים, הם אלו שמסכלים את מזימותיהם פעם אחר פעם. לאנשים האלו יש מסורת של אלפיים שנה איך מנהלים את הציבור החרדי. את הציבור החרדי לא מנהלים עם "מחקרים מדעיים", כל המחקרים הללו את כולם תשא הרוח, כפי שראינו את התמוטטות הקומוניזם שהושתת על סברות כרס של אנשים מוכשרים. ציבור מנהלים עם ניסיון וחוכמת חיים. לנו יש ניסיון של אלפי שנים איך מתנהלים במצב של מיעוט.
כאשר אנחנו רוצים למדוד הצלחה של שיטה, הדרך הטובה ביותר זה מבחן התוצאה. ולכן, אם אנחנו רוצים לבחון את הציות לרבנים, הבה נבדוק את תוצאותיה של השיטה. מה היה לנו.
הציבור החרדי מונהג כבר אלפי שנים על ידי הרבנים. באותם אלפי שנים עבר הציבור החרדי כל צרה וקושי אפשרי. זהו הציבור השנאוי ביותר בעולם כולו. הרי העם היהודי הוא העם השנאוי והנרדף ביותר. בתוך העם היהודי החרדים הם האנשים הכי שנואים, אז אנחנו הכי שנואים בעולם. כשחז"ל דברו על כבשה אחת בין שבעים זאבים הם לא התכוונו למשל ומליצה, אלא דברים כפשוטם ממש. ואנחנו שרדנו את כל זה. אמנם גרמו לנו נזקים לא פשוטים, אבל אנחנו קיימים. כשכבשה אחת מצליחה לברוח מעדר של שבעים זאבים, גם אם היא יוצאת שרוטה וחבולה, עדיין הניצחון הוא בלתי נתפס. איך שרדנו? מי הנהיג אותנו? הרבנים. כן כן, אותם רבנים שפופים מרחוב חנן 10 הם אלו שהנהיגו אותנו לכל אורך ההרפתקאה המסוכנת של הגלות. הם אלו שניצחו את הפרסים, הרומאים, הכנסיה, המשכילים, את בן גוריון, את כולם. הם יושבים בפינה שלהם אלפי שנים וצוחקים על כולם. כשהוקמה מדינת ישראל היה נדמה שהחרדיות הולכת להיעלם, גם המשפחות החזקות ביותר התחילו לשלוח את ילדיהם למסלול של ישיבה תיכונית, שהדרך משם לצבא והחוצה היא קצרה מאד. עברו להם שישים שנה, והנה הגלגל התהפך. הישיבות הוציאו מקרבם דור חרדי חדש, זקוף קומה, גאה בדרכו. מי שמפחד היום על עתידו הוא לא החרדי. איך זה קרה? מי עשה את המהפך הזה? את זה עשו הרבנים, האדמורים, וראשי הישיבות. הם ורק הם. וזו הסיבה ששונאינו ומשטיננו כל כך מתעבים אתך המימסד הרבני. בטח שישנאו. כל אחד שונא את האויבים שלו, מה השאלה. בשיטה הזו היא שיטה שמצליחה, שיטה עם קבלות. אפשר לומר בקורת, אפשר לומר אולי אפשר אחרת, אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח. גדולי ישראל סימנו לעצמם מטרה בלתי אפשרית, והם הצליחו בה בניגוד לכל הגיון והסתברות.
וכששיטה עובדת כל כך טוב, אנחנו לא נחליף אותה לנצח.