תורת הקבלה
השאלות בנושאי תורה ויהדות נחלקות לשני סוגים. ישנם שאלות ברמה נמוכה, כמו אבולוציה וגיל העולם, ומי אמר שהתורה אמת. השאלות האלו הם שאלות ברמה של גן ילדים. האבולוציה היא ערימת הבלים, אוסף של פטפוטי סרק מהסוג הנמוך ביותר. אמנם כתבתי על זה עשרות מאמרים, אבל זה ממש בושה וחרפה שאני צריך לכתוב כאלו דברים פשוטים. כמו כן השאלה מי אמר שהתורה היא אמת היא שאלה תינוקית. האם שמענו פעם על עם שלם שהמציא סיפור על ניסים ונפלאות שנעשו לעיני מיליוני אנשים? אין כזה דבר, וזו הוכחה שהמצאה כזו היא בלתי אפשרית. הדברים האלו הם כל כך פשוטים, שאלמלי מכונת השקר האדירה שמסמאת את עיני הבריות, מי שהיה טוען כאלו טענות היו שולחים אותו לאישפוז כפוי.
מצד שני ישנם שאלות מסוג אחר. שאלות ברמה, שאלות שאליהם התייחסו גדולי עולם בכובד ראש, כמו השאלה למה יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו, ומהי מטרת הגלות הכל כך ארוכה, ועוד אין ספור שאלות רציניות וכבדות משקל.
התשובות האמיתיות לרוב השאלות האמיתיות נמצאות בתורת הקבלה. שם ןרק שם נמצא את תורת הגלגולים, שמבארת את הנושא של צדיק ורע לו, רק שם נמצא הסברים ברורים למה תפילין צריכות להיות דווקא בצורה הזאת ומה הבעיה באכילת חזיר. ועוד אין ספור ביאורים עמוקים.
אבל, כרגיל, החוקרים האנטישמים ומחניפיהם היהודים, לא פיספסו את ההזדמנות לטעון שהקבלה איננה קדומה אלא המצאה מאוחרת. במאמר הזה אינני הולך ללמד קבלה, אני לא באבא, אלא רק להוכיח את קדמות הקבלה וספר הזוהר.
דבר ראשון אני רוצה להדגיש שגם אם לא הייתה לי שום הוכחה מחקרית לקדמותה של תורת הקבלה זה לא היה מענין אותי כלל, ותורת הקבלה הייתה נשארת בקדושתה וכל דברי החוקרים תאבי הבצע והפירסום היו בטלים ומבוטלים אל מול דברי רבותינו הקדושים. כל אדם שמזלזל בצדקותם של רבותינו זה נובע אך ורק מחמת היותו עם הארץ שלא קרא ולא שנה. כל מי שרגליו דרכו על מפתן בית המדרש יודע היטב שכל גדולי ישראל לכל אורך ההיסטוריה הם הם האנשים האמינים ביותר, שעל מילה שלהם אפשר לסמוך בעיניים עיוורות. מי שטוען שהם המציאו תורה חדשה ופשוט שקרו לכל העולם כשטענו שהיא קדומה, הוא פשוט עם הארץ, שלא טעם טעמה של תורה מימיו. בנוסף לכך, ספר הזוהר בעצמו מעיד על קדושתו. אין אדם בעולם שיכול לכתוב כזה ספר בלי רוח הקודש. אז למה בכל זאת אני מתייחס לאותם טענות? הסיבה לכך היא מפני שיש אנשים שלא למדו, או שלמדו במקומות שלא לומדים את התורה בקדושתה, ולכן הם לא יודעים מי הם רבותינו, מה שיחם ומה שיגם.
הטענה הראשונה של מבקרי הקבלה היא שתורת הקבלה המצויה בידינו לא הייתה בידי חז"ל. אבל, הטענה הזו היא מוזרה ומגוחכת. בגמרא כתוב באין ספור מקומות שבידיהם הייתה תורת הסוד, בשם "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה". במסכת חגיגה ישנה סוגיה שלמה שדנה כיצד ולמי מותר ללמד את סודות התורה. אז בידי חז"ל הייתה תורת הסוד. מאז חתימת התלמוד שבו מוזכרת תורת הסוד פעמיםן רבות ועד פרסום ספר הזוהר עברו בסך הכל 700 שנה. אז בזמן חתימת התלמוד יש לחז"ל את תורת הסוד. 700 שנה אחרי כן מתפרסם לו ספר הזוהר. מה הדבר ההגיוני ביותר? שזוהי התורה הסודית שעליה דברו חז"ל. אז מה אומרים החוקרים? שהתורה ההיא השתכחה ובמקומה צצה אחרת. זה דבר לא הגיוני, הרי היה רצף של ישיבות ולומדי תורה, והם בוודאי מסרו את נפשם על מסירת התורה, אנחנו רואים בחוש איך כל תפוצות ישראל חזרו בדיוק עם אותה גמרא, אז לאיפה נעלמה אותה תורה קדומה? הרי לומר כאלו קונפירציות משונות בלי הוכחות זה באמת ענין מגוחך. אז מה ה"הוכחות"?
עכשיו אנחנו נראה איך דווקא ההוכחות של מבקרי הקבלה הם ההוכחות הכבדות ביותר לקדמותה של הקבלה.
הספר המרכזי ביותר בתורת הקבלה הוא ספר הזוהר. חוקרי הקבלה טוענים בעקבות המשוגע גרשום שלום שספר הזוהר נכתב בתקופה מאוחרת, בתקופת ראשוני ספרד. מה ההוכחה? ההוכחה היא כזו. גרשום שלום טוען, שהשפה הארמית שכתובה בספר הזוהר היא שונה מאד מזו שבגמרא, ולכן זה מוכיח שמי שחיבר את הזוהר לא ידע ארמית כשפת אם, ולכן הזוהר נכתב בתקופה מאוחרת.
עכשיו בואו ננתח את הטענה הזו.
העובדה שלשון הזוהר שונה לחלוטין מזו של הגמרא היא עובדה גמורה, ששקופה לגמרי לכל מי שפתח מימיו את הגמרא והזוהר. למעשה קשה לקרוא לזה הבדל, כי זה בעצם שפה אחרת. זו ארמית שונה לחלוטין. ישנם מילים רבות שמופיעות בזוהר ואינם מופיעות בגמרא. גם אדם שלמד גמרא הרבה שנים שובר את השינים כשהוא ניגש ללמוד זוהר. אבל, בואו נחשוב מה זה אומר. המשמעות האמיתית של הדבר היא הפוכה לגמרי מזו שאליה הגיעו החוקרים. העובדה שהזוהר נכתב בשפה חדשה כמעט לחלוטין מוכיחה כאלף עדים שהזוהר נכתב על ידי דוברי ארמית בארץ ישראל. הרי, אם אני אגש היום לכתוב ספר בארמית, איזו ארמית היא תהיה? היא תהיה בדיוק אותה ארמית כמו בגמרא. זו הארמית היחידה שאני מכיר. אם מישהו מדור מאוחר יותר מתקופת חז"ל והגאונים היה רוצה לכתוב את הזוהר הוא היה צריך להמציא שפה חדשה לחלוטין. אני רוצה לראות איזה אדם מסוגל להמציא שפה חדשה, רק כדי לכתוב ספר. ובכלל, מדוע הוא היה צריך לעשות כזה מאמץ להמציא שפה חדשה, למה הוא לא כתב בארמית רגילה? גם את הארמית שהייתה מקובלת בתקופת הגאונים הן בבל והן בארץ ישראל אנו מכירים היטב מתשובות הגאונים. היא אמנם קצת שונה מזו שבגמרא, אבל אין שום קשר בינה לבין ספר הזוהר. אז מה נשאר? מאיזו תקופה אנחנו לא מכירים את הארמית? מה שנשאר זו תקופת התנאים, שממנה אין לנו שום ספר בארמית, למרות שהארמית היא הייתה השפה המדוברת באותה תקופה בארץ ישראל, בכל זאת התנאים כתבו את המשניות דווקא בלשון הקודש. ולכן ספר הזוהר יכול היה להכתב אך ורק בתקופת התנאים. זה ההסבר היחיד ללשון הזוהר. הזוהר נכתב בארץ ישראל בתקופת התנאים, ולכן הניב הארמי שבו שונה מאד מהניב שבתלמוד הבבלי והירושלמי.
לא יאומן איך הצליחו השקרנים להפוך את ההוכחה הכל כל פשוטה לקושיא. כדי להבין את האור שבתורה עלינו לראות את חשכתם של הכופרים. כמו שכתוב בזוהר הקדוש - "לית נהורא אלא נהורא דנפיק מתוך חשוכה" - אין האור ניכר אלא מתוך החושך.