ישראל והעמים
אחת החידות המופלאות שגירו את סקרנותם של חכמי האומות בכול הדורות עד היום הזה, היא חידת כושר הישרדותו הבלתי נתפסת של העם היהודי. בכל ההיסטוריה האנושית לא הייתה אומה אחת שעברה מחצית מכמות הסבל והתלאות שעברו על העם היהודי. ניקח למשל את עצם תופעת האנטישמיות. השם אנטישמיות הוא שם מטעה ולא נכון. פירוש המילה אנטישמיות הוא שינאת הגזע השמי, צאצאיו של שם בן נח. שנאה זו אמורה לכלול בתוכה את כל עמי המזרח התיכון ואזור המפרץ, ובראשם האומה הערבית. בפועל, המילה אנטישמיות משמשת אך ורק לשנאת יהודים. ואדרבה, כל האנטישמיים בעולם מתרפסים בפני העולם הערבי ברגשי נחיתות עזים.האנטישמיות היא שנאת יהודים בלבד. האנטישמיות מלווה את העם היהודי מהיום הראשון שבו פרץ לאויר העולם. האם לתופעה משונה זו ישנם הסברים טבעיים ראציונאליים? בעולם העתיק שנאו את היהודים כי הם לא עבדו עבודה זרה. הנוצרים שנאו אותם כי הם הרגו את ישו. המוסלמים, משום שלא קבלו את הדת המוסלמית.לפני ההשכלה והריפורמה שנאו אותנו כי היינו מתבדלים. הצרפתים והגרמנים שנאו את יהודי מערב אירופה המתבוללים דווקה משום שניסו להתערות בחברה הכללית. הקומוניסטים החליטו שאנחנו קפיטליסטים, והגרמנים טענו בלהט שאנחנו קומוניסטים.ואילו היום שונאים אותנו כי אנחנו מעיזים ברוב חוצפתנו לחסל כמה מחבלים שטובעים עד צווארם בנהרות של דם יהודי.
לתופעת האנטישמיות אין אח ורע בתולדות העמים. אין כזה דבר אנטי-סיניות, אנטי-יפניות, אנטי-אנגליות וכדומה.אין עוד אומה בעולם שנאלצה להתמודד עם שנאה עמוקה שמלווה אותה אלפי שנים, ונסיונות בלתי פוסקים להשמדתה, ועוד בלי שום סיבה הגיונית.
דפי ההיסטוריה היהודית מוכתמים בעיקר בצבע אחד, צבע אדום. אדום כהה, סמיך. דמם של עשרות מיליוני יהודים שנשפך כמים על אדמות המזרח התיכון, ספרד, ולפני כולם, אירופה. אירופה הנאורה. אירופה היפה. זו שמתחלחלת עמוקות למראה גופתו המרוטשת של סאלח שחאדה, רב המרצחים. העם היהודי עבר אין ספור גירושים, שמדות, טביחות, מסעי צלב, עלילות דם, התעללויות, וגזירות קשות ואכזריות. ולמרות הכול אנחנו כאן חיים וקיימים, נושמים ובועטים.
כיצד עברנו (ועדין עוברים) את אותם תקופות אפילות, בלי נשק, בלי מדינה, בלי צבא וטנקים?
האם הצבא והמדינה הטיבו את מצבינו? לא ולא!! הסכנה הקיומית בזמנינו היא הרבה יותר גדולה מאשר לכל אורך ההיסטוריה היהודית. המדינה ה"חזקה" שלנו כמעט נמחקה מהמפה שלוש פעמים. משה דיין הגיבור הלאומי כבר דיבר בקול בוכים בועידת העורכים על חורבן בית שלישי, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים. וגם כיום, לאחר שישים שנות עצמאות, צץ לו היטלר חדש שקורא להשמדת מדינת ישראל, ונהנה מאדישות בין לאומית.
מהו אם כן סוד קיומנו??
כשיעקב אבינו נכנס לקבל את הברכות מיצחק אבינו תחת התחפושת של עשיו, אמר לו יצחק "הקול קול יעקוב והידים ידי עשיו". חז"ל הקדושים למדו שבפסוק זה נרמז כאן כל סוד ניצחיותו המפליאה של העם היהודי וכושר הישרדותו הבלתי נתפס. כשהקול קול יעקב, אמרו חכמינו ז"ל, אין הידים ידי עשיו שולטות בהם. כוחו של עם ישראל אינו כוח פיזי. הוא אינו עשוי מלוחות פלדה וחמרי נפץ. הידים, הם ידי עשיו. לא שלנו. הכוח שלנו הוא כח הרוח. כח האמת הבלתי מנוצחת. אפשר לטבוח בנו, אפשר להרוג אותנו, אבל אי אפשר לכבות את הגחלת. תמיד ישארו כמה ניצוצות שידליקו אחר כך להבה עצומה.
דווקא בתקופה שבא עם ישראל ניסה לחקות את דרכי הגוים ולאחוז בנשקו של עשיו תחת הנשק היהודי האמיתי, דווקא תקופה זו הייתה התקופה הנוראית ביותר בהיסטוריה היהודית. דווקא אז עמד העם היהודי כפסע לפני ההשמדה המוחלטת. הצבא הגרמני עמד בשערי הארץ, וכל דיבורי הרהב על כך שניקח גורלינו בידינו עמדו להימחץ מתחת לשרשראות הטנקים הגרמניים ללא רחם.
אין ספק שעלינו להחזיק צבא חזק ולעשות את כל ההשתדלות על פי דרכי הטבע. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שנחזק בקרבינו את התרבות היהודית. שנשאל את עצמנו את שאלת הנצח, במה אנחנו יהודים. כח התורה והמורשת היהודית הוא זה שהחזיק אותנו אלפי שנים, והוא זה שיתן לנו את הכח להתמודד הלאה בזירה הקשה של המזרח התיכון, ששורצת אחמדיניזאדים ונאסראללים ושאר מרעין בישין. מי שאינו מחובר למסורת והמורשת היהודית האמיתית לא יצליח להתמודד לאורך זמן מול האויב הערבי. סופו לרדת מן הארץ ולהתבולל בגוים. עם בלי עבר הוא עם בלי עתיד. עם עם עבר, הוא עם עם עתיד גדול. מי שאינו מחובר לשורשים שלו אין לו מה לחפש במקום הכי מסוכן בעולם, מוקף במאות מליוני ערבים שרוצים להשמידנו. מי שמחובר יודע, שכאן, ורק כאן, הולך לזרוח האור הגדול שנזכה כולנו במהרה לאורו.
"קומי עורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח
כי הנה החושך יחסה ארץ וערפל לאומים
ועליך יזרח כבוד ה' וכבודו עליך יראה
והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחיך"