דיברה תורה בלשון בני אדם
דיברה תורה כלשון בני אדם
המושג דיברה תורה כלשון בני אדם הוא אחד היסודות המרכזיים שלימדו אותנו חז"ל בגשתנו אל ספר הספרים. הרעיון הזה הוא רעיון שמוכח היטב בין בתרי תורתנו הקדושה. דוגמא בולטת לכך הוא הפסוק בפרשת שלח שבו מתוארים הערים הכנעניות כ"ערים גדולות ובצורות בשמים" למרות שבלי ספק אין כוונת הפסוק לומר שביצורי הכנענים אכן הגיעו עד לשמי שמים. שאלות רבות שנראות לפעמים לאנשים כשאלות כבדות אינם יותר מאשר חוסר הבנה בדרכה של תורה, שמדברת לבני אדם קטני דעת כמונו בשפתנו אנו.
אבל, עלינו לנסות ולהבין מדוע באמת דברה תורה כלשון בני אדם. והנה, ההבנה הפשוטה בנושא זה היא שהתורה צריכה לדבר בלשון בני אדם משום שהיא ניתנה לבני אדם. אילו הייתה ניתנת למלאכים הייתה היא מדברת בלשונם של המלאכים. אבל, עדיין אין הדברים מיושבים כל צרכם, משום שדברים רבים נכתבו בתורה בצורה של משל ומליצה לשבר את האוזן, וזה וודאי שהתורה הייתה יכולה לדבר בצורה אחרת. אינני יודע אם השאלה ברורה, אבל אני חושב שדרך התשובה תתברר השאלה.
כדי לענות על שאלה זו עלינו להתבונן בנקודה חשובה.
אם ניגש לארון ספרים מכל סוג שהוא נראה שכל ספרות וספרי העמים נחלקים לשלושה סוגים. הסוג הראשון הם ספרי מדע, פילוסופיה והגות עמוקים שעוסקים בנושאים שונים ברמה המקצועית. ספרים אלו על פי רוב כתובים בשפה קשה שמיועדת בעיקר לאנשים משכילים ושוחרי דעת. אדם שטחי וחסר השכלה לא מבין כמעט דבר בספר שכזה, וגם אם הוא מבין הוא אינו מגלה בו ענין על פי רוב. הסוג השני הם ספרים רגילים המדברים אל אנשים עם רמת השכלה ממוצעת. ספרים אלו מובנים לכל אדם, אין בהם מילים קשות ומשוואות מורכבות, אבל הם עדיין אינם מיועדים לילדים בגיל הרך. לילדים קטנים ישנו סוג שליש של ספרים, בעלי מסרים פשוטים וקליטים, הכתובים בשפה ברורה ומעניינת שאיננה דורשת ריכוז גבוה במיוחד. אין בנמצא ספרים שעונים בבת אחת על כל שלושת ההגדרות. גם ספרי המדע הפופולרי לילדים אינם עונים על ההגדרה הראשונה, שכן אדם בעל השכלה גבוהה בתחום מסוים לא יגלה שום עניין בספר מדע לילדים שמנסה להסביר את המושג דואליות גל חלקיק בעזרתם של ציורי קומיקס צבעוניים.
יוצא מן הכלל הוא ספר התורה. בספר זה עוסקים בד בבד ענקי רוח כחז"ל וחכמי הדורות כולם מהרמב"ם והאבן עזרא ועד החפץ חיים והרב אלישיב, ומצד שני גם הגננת בגן הילדים מלמדת את בני בן השלוש את אותם פרשיות ממש שבהם מוצא החפץ חיים את רעיונותיו הנשגבים.
כדי להשיג את המטרה הזו, לזה בדיוק הוצרכה התורה לדבר כלשון בני אדם. אילו לא דיברה התורה כלשון בני אדם ממש, הרי שהיא הייתה הופכת לנחלתם הבלעדית של כמה ענקי דעת, יחידים ממש. אבל לא בשביל זה ניתנה התורה, התורה ניתנה לכולם. למרות שמצד אחד התורה מלאה באינסוף רעיונות עמוקים, וכל מי שיפתח קצת ספרים על התורה יראה מיד כמה תילי תילים של רעיונות תלויים בכל פסוק ופסוק, בכל זאת התורה נכתבה באופן כזה שכל ילד קטן יכול ללמוד אותה ולמצוא בה את מבוקשו. בשביל זה הייתה התורה צריכה לקחת את כל הרעיונות הללו ולעטוף אותם בתוך סיפורים שנראים פשוטים וברורים מאין כמוהם.
ניקח לדוגמא את נושא הנסיונות שמהוה יסוד חשוב בהשקפת התורה. התורה הייתה יכולה לכתוב פרק שלם על כך שהקדוש ברוך הוא מנסה את האדם בימי חייו לראות האם הוא ירא שמים וכו'. אבל, הפרק הזה אמנם היה מאד מתאים לרמב"ן והאבן עזרא, אבל לא לבני הפעוט. מה עשתה התורה? במקום זה היא מספרת סיפור, "ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים ניסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני. ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אלל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך". וכאן הולכת התורה ומגוללת את מעשה עקידת יצחק שבו טמונים כמה וכמה יסודות הקשורים בענין הנסיונות, שחכמי ישראל מבארים ומוציאים אותם מפרשה זו. בפרק הזה אנחנו למדים למשל שכל הנסיונות הם רק למראית עין אבל לבסוף האדם לא מפסיד כלום משמוע לדברי השם, ועוד ועוד. כשבני הפעוט שומע את הסיפור הזה הוא שומע סיפור שמכניס לו מגיל אפס יראת שמים, ואילו כשהגאון מוילנא קורא את אותם פסוקים ממש, הרי זה פשוט מדהים מה שהוא רואה, נפתחו השמים ואראה מראות אלוקים.
ספר התורה הוא ספר שאיננו מיועד לפרופסורים ופילוסופים, אלא ספר שמיועד לכולם. מצד אחד כתובים בו הרעיונות העמוקים ביותר ומצד שני הוא מובן לכל אדם באשר הוא שם, החל מהרמב"ן וכלה בזקנה אנאפלבתית. כדי לעמוד במטרה זו היה על התורה הקדושה לכתוב את כל רעיונותיה ללא יוצא מן הכלל בתוך עטיפה פשוטה וקליטה של סיפורים פשוטים ומובנים ומצוות שכתובות בתכלית הקיצור והפשיטות, כשמצד שני קבלו חז"ל איש מפי איש את השיטה והצופן שבהם רמוזים בתורה כל הדברים והפרטים שאינם מוזכרים בפסוקים בעצמם.