הרהורים בתשעה באב
הרהורים בתשעה באב
ביושבי בתשעה באב בבית הכנסת על השרפרף הנמוך, נצנצה בי לפתע הכרה מדהימה ששופכת אור מכאיב על נבכי תולדותיו של עמנו. נקודה חשובה זו איננה מקבלת את ביטויה הראוי בספרי ההיסטוריה, והיא עשויה לשמש לנו תמרור אזהרה מהבהב לתקופתינו אנו. לפתע שמתי אל ליבי את העובדה שרוב האסונות הנוראים שפקדו את עם ישראל במשך ההיסטוריה נבעו כתוצאה מהתגרות בלתי אחראית באומות העולם, וניהול מדיניות ימנית משיחית מבלי לקחת בחשבון את התוצאות הנוראיות. רשימת אסונות אלו כוללת בתוכה את נפילתו של המלך יאשיהו שעליו קונן ירמיהו הנביא את הפרק איכה יועם הזהב, חורבנו של בית המקדש הראשון ונפילת מלכות בית דוד, את חורבנו של בית המקדש השני, ואת נפילתה של מלכות בן כוזיבה שגררה בעקבותיה את הטבח הגדול ואת עליית הכורת על הישוב היהודי הגדול שנותר בארץ ישראל לאחר החורבן, שעל אסון זה כותב הרמב"ם שאז נגדעה קרן ישראל ולא תשוב עד ימות המשיח. לרשימה זו אפשר להוסיף גם את שואת יהדות אירופה, אבל על פרק זה אדלג במאמר זה, והמעונין יעיין בספרו העצוב של הרב ויסמנדל "מן המיצר", ספר שמיועד לבעלי לב חזק בלבד.
המלך יאשיהו, מאחרוני מלכות בית דוד, היה אחד המלכים הצדיקים ביותר שעמדו למלכות יהודה. עליו נאמר בפסוק "וכמוהו לא לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו בכל תורת משה ואחריו לא קם כמוהו". עליו אנו אומרים בקינות "אשר לא קם כמוהו לסדור בכל אשר עמדו מימות אביגדור". הוא בער את כל העבודה זרה מארץ יהודה וירושלים. כאשר יצא פרעה מלך מצרים להלחם עם אשור הוא רצה להעביר את צבאו דרך ארץ יהודה, למורת רוחו של יאשיהו המלך שיצא לקראתו למלחמה שבה נהרג המלך יאשיהו הצדיק. חז"ל מבארים לנו שהמלך יאשיהו חשב שהוא הצליח לבער את כל העבודה הזרה מארץ יהודה ולכן היה בטוח שתתקיים בו ההבטחה "וחרב לא תעבור בארצכם", אך נעלמה ממנו העובדה שעדיין היו אנשים שעבדו לעבודה זרה בסתר, ועל כן לא היו הם ראוים לקיום הברכה. הנביא ירמיהו הזהיר אותו שלא לצאת לקראת פרעה למלחמה, אך הוא יצא אליה בהסתמכו על דברי התורה.
אחד עשר שנה לאחר נפילתו של יאשיהו נכבשה ארץ יהודה על ידי נבוכדנצר מלך בבל. נבוכדנצר השאיר את יהויקים על כסאו, אבל שלושה שנים לאחר הכיבוש מרד המלך יהויקים בנבוכדנצר. כתוצאה ממרד זה עלה נבוכדנצר על ירושלים בימי בנו יהויקים, הגלה מיהודה את הגלות הראשונה, גלות החרש והמסגר, גרם נזקים גדולים לבית המקדש, אבל עדיין ירושלים הייתה קיימת ובית המקדש עמד על מכונו. גם את מלכות בית דוד השאיר נבוכדנצר כשהוא ממליך את צדקיהו במקומו של יהויכין. ואולם, לאחר מספר שנים על כסא המלוכה נפל צדקיהו בעצמו באותה טעות שבה נפלו קודמיו. הוא מרד בנבוכדנצר המלך. תוצאותיו של המרד הזה היו הרות אסון במיוחד. נבוכדנצר שמאס במרידות החוזרות ונישנות עלה לירושלים, החריב את העיר, שרף את בית המקדש, והיגלה את רוב תושבי יהודה לבבל.
מאות שנים לאחר מכן, בתקופת הדמדומים של שלהי בית שני הפכה מלכות בית הורדוס לפרובינציה משועבדת של מלכות רומי. מצב זה היה יכול להמשיך שנים רבות אלמלי היו בארץ ישראל גורמים קיצוניים שפתחו בסדרת מרידות קשות כנגד הצבא הרומאי. ממרד למרד הלך מצבה של יהודה והתדרדר. עשרים ושתים שנה לפני חורבן הבית עמד אדם בשם "אליעזר בן דיני" ופתח במרד נגד הרומאים. המרד הזה הסב לרומאים נזקים גדולים, אבל כתוצאה ממנו החמירו הרומאים את יחסם ליהודה בצורה ניכרת. גם החורבן בעצמו נבע מהעובדה שהבריונים בירושלים לא הסכימו לשמוע בקולם של חז"ל שקראו להם להיכנע לצבא הרומאי.
לאחר חורבן בית המקדש ונפילת ירושלים עדיין היה בארץ ישראל ישוב יהודי גדול. מה שמוטט את הישוב היהודי בארץ היה מרד בר כוכבא. בר כוכבא בתחילת דרכו הצליח לגרש את הרומאים מארץ ישראל ולבסס מחדש את מלכות ישראל. אבל לאחר מספר שנים הצליחו הרומאים לחזור ולכבוש את ארץ ישראל בסדרת קרבות עקובה מדם שעלתה להם בקרבנות רבים. לאחר נפילתו של בר כוכבא פתחו הרומאים בטבח אכזרי שעליו כותב הרמב"ם שנגדעה קרן ישראל ולא תשוב עד ביאת גואל.
אלו הם העובדות הפשוטות העולות להם מתוך התנ"ך ומדברי חז"ל. את המסקנות הנוגעות לתקופתנו אנו אשאיר לכל אחד להסיק בכוחות עצמו כדי שלא להיגרר יותר מדי לנושאים שאינם קשורים למטרות האתר. ישנם אנשים שחושבים שכל האיסור להתגרות באומות נובע אך ורק מהאיסור של שלוש השבועות בסוף מסכת כתובות, ולכן פותחים בדיונים שונים אודות אותם שבועות, אך זו טעות. הרעיון הזה חוזר על עצמו באין ספור מקומות בתנ"ך ובחז"ל. הקו הכללי הוא תמיד לא להתחיל עם מי שיותר חזק ממך, בין אם זה נבוכדנצר, טיטוס, או הנשיא אובמה. היוצאים מן הכלל הם מקרים שבהם באים להעביר אותנו על דתינו כמו במלכות יוון, או כאשר ישנה הבטחה מפורשת מפי נביא.