הרהורים בתשעה באב

מאת: הדוס | 7/30/2010 אקטואליה

הרהורים בתשעה באב

ביושבי בתשעה באב בבית הכנסת על השרפרף הנמוך, נצנצה בי לפתע הכרה מדהימה ששופכת אור מכאיב על נבכי תולדותיו של עמנו. נקודה חשובה זו איננה מקבלת את ביטויה הראוי בספרי ההיסטוריה, והיא עשויה לשמש לנו תמרור אזהרה מהבהב לתקופתינו אנו. לפתע שמתי אל ליבי את העובדה שרוב האסונות הנוראים שפקדו את עם ישראל במשך ההיסטוריה נבעו כתוצאה מהתגרות בלתי אחראית באומות העולם, וניהול מדיניות ימנית משיחית מבלי לקחת בחשבון את התוצאות הנוראיות. רשימת אסונות אלו כוללת בתוכה את נפילתו של המלך יאשיהו שעליו קונן ירמיהו הנביא את הפרק איכה יועם הזהב, חורבנו של בית המקדש הראשון ונפילת מלכות בית דוד, את חורבנו של בית המקדש השני, ואת נפילתה של מלכות בן כוזיבה שגררה בעקבותיה את הטבח הגדול ואת עליית הכורת על הישוב היהודי הגדול שנותר בארץ ישראל לאחר החורבן, שעל אסון זה כותב הרמב"ם שאז נגדעה קרן ישראל ולא תשוב עד ימות המשיח. לרשימה זו אפשר להוסיף גם את שואת יהדות אירופה, אבל על פרק זה אדלג במאמר זה, והמעונין יעיין בספרו העצוב של הרב ויסמנדל "מן המיצר", ספר שמיועד לבעלי לב חזק בלבד.

המלך יאשיהו, מאחרוני מלכות בית דוד, היה אחד המלכים הצדיקים ביותר שעמדו למלכות יהודה. עליו נאמר בפסוק "וכמוהו לא לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו בכל תורת משה ואחריו לא קם כמוהו". עליו אנו אומרים בקינות "אשר לא קם כמוהו לסדור בכל אשר עמדו מימות אביגדור". הוא בער את כל העבודה זרה מארץ יהודה וירושלים. כאשר יצא פרעה מלך מצרים להלחם עם אשור הוא רצה להעביר את צבאו דרך ארץ יהודה, למורת רוחו של יאשיהו המלך שיצא לקראתו למלחמה שבה נהרג המלך יאשיהו הצדיק. חז"ל מבארים לנו שהמלך יאשיהו חשב שהוא הצליח לבער את כל העבודה הזרה מארץ יהודה ולכן היה בטוח שתתקיים בו ההבטחה "וחרב לא תעבור בארצכם", אך נעלמה ממנו העובדה שעדיין היו אנשים שעבדו לעבודה זרה בסתר, ועל כן לא היו הם ראוים לקיום הברכה. הנביא ירמיהו הזהיר אותו שלא לצאת לקראת פרעה למלחמה, אך הוא יצא אליה בהסתמכו על דברי התורה.

אחד עשר שנה לאחר נפילתו של יאשיהו נכבשה ארץ יהודה על ידי נבוכדנצר מלך בבל. נבוכדנצר השאיר את יהויקים על כסאו, אבל שלושה שנים לאחר הכיבוש מרד המלך יהויקים בנבוכדנצר. כתוצאה ממרד זה עלה נבוכדנצר על ירושלים בימי בנו יהויקים, הגלה מיהודה את הגלות הראשונה, גלות החרש והמסגר, גרם נזקים גדולים לבית המקדש, אבל עדיין ירושלים הייתה קיימת ובית המקדש עמד על מכונו. גם את מלכות בית דוד השאיר נבוכדנצר כשהוא ממליך את צדקיהו במקומו של יהויכין. ואולם, לאחר מספר שנים על כסא המלוכה נפל צדקיהו בעצמו באותה טעות שבה נפלו קודמיו. הוא מרד בנבוכדנצר המלך. תוצאותיו של המרד הזה היו הרות אסון במיוחד. נבוכדנצר שמאס במרידות החוזרות ונישנות עלה לירושלים, החריב את העיר, שרף את בית המקדש,  והיגלה את רוב תושבי יהודה לבבל.

מאות שנים לאחר מכן, בתקופת הדמדומים של שלהי בית שני הפכה מלכות בית הורדוס לפרובינציה משועבדת של מלכות רומי. מצב זה היה יכול להמשיך שנים רבות אלמלי היו בארץ ישראל גורמים קיצוניים שפתחו בסדרת מרידות קשות כנגד הצבא הרומאי. ממרד למרד הלך מצבה של יהודה והתדרדר. עשרים ושתים שנה לפני חורבן הבית עמד אדם בשם "אליעזר בן דיני" ופתח במרד נגד הרומאים. המרד הזה הסב לרומאים נזקים גדולים, אבל כתוצאה ממנו החמירו הרומאים את יחסם ליהודה בצורה ניכרת. גם החורבן בעצמו נבע מהעובדה שהבריונים בירושלים לא הסכימו לשמוע בקולם של חז"ל שקראו להם להיכנע לצבא הרומאי.

לאחר חורבן בית המקדש ונפילת ירושלים עדיין היה בארץ ישראל ישוב יהודי גדול. מה שמוטט את הישוב היהודי בארץ היה מרד בר כוכבא. בר כוכבא בתחילת דרכו הצליח לגרש את הרומאים מארץ ישראל ולבסס מחדש את מלכות ישראל. אבל לאחר מספר שנים הצליחו הרומאים לחזור ולכבוש את ארץ ישראל בסדרת קרבות עקובה מדם שעלתה להם בקרבנות רבים. לאחר נפילתו של בר כוכבא פתחו הרומאים בטבח אכזרי שעליו כותב הרמב"ם שנגדעה קרן ישראל ולא תשוב עד ביאת גואל.

אלו הם העובדות הפשוטות העולות להם מתוך התנ"ך ומדברי חז"ל. את המסקנות הנוגעות לתקופתנו אנו אשאיר לכל אחד להסיק בכוחות עצמו כדי שלא להיגרר יותר מדי לנושאים שאינם קשורים למטרות האתר. ישנם אנשים שחושבים שכל האיסור להתגרות באומות נובע אך ורק מהאיסור של שלוש השבועות בסוף מסכת כתובות, ולכן פותחים בדיונים שונים אודות אותם שבועות, אך זו טעות. הרעיון הזה חוזר על עצמו באין ספור מקומות בתנ"ך ובחז"ל. הקו הכללי הוא תמיד לא להתחיל עם מי שיותר חזק ממך, בין אם זה נבוכדנצר, טיטוס, או הנשיא אובמה. היוצאים מן הכלל הם מקרים שבהם באים להעביר אותנו על דתינו כמו במלכות יוון, או כאשר ישנה הבטחה מפורשת מפי נביא.

תגובות

שתי שאלות

יואב | 10/6/2010 3:10:11 PM

1. לא כדי להתנגח, אלא כדי להבין יותר טוב: גם גדליהו, שהיה נאמן לבבל, לא הצליח לשרוד. איך זה מסתדר עם המסר שנאמנות למעצמה תביא לתוצאות יותר טובות?

2. איך אתה יודע מראש מי יותר חזק ממך, כדי לא להתעסק איתו? כשהמרגלים סיפרו שהארץ מלאה בענקים שלא נוכל להם העם נענש בעוד 40 שנה במדבר.
נראה ששם המסר הוא דווקא להאמין שבעזרת השם נצליח לנצח גם את מי שעל פניו נראה יותר חזק, לא?

תגובת הדוס: א. גדליהו נהרג בגלל טעות היסטרטגית שלו. הוא נתן מדי הרבה אמון באויבים שלו, ולא הסכים לקבל עליהם לשון הרע. אין לזה שיכות סיבתית לנאמנות שלו למעצמה. גם אדם שנאמן לכוחות שחזקים ממנו יכול למות כמובן מתאונת דרכים או משוד בנק, אם הבבלים היו הורגים אותו השאלה שלך הייתה נכונה.
ב. בדור המדבר הייתה להם הבטחה אלוקית שהם יצליחו. אם יבוא היום נביא ויאמר לנו להכריז מלחמה על ארצות הברית אנחנו נילחם וננצח, אלא שלצערנו אין לנו כזה נביא.
ג. כל עוד אין לנו הבטחה נבואית עלינו לכלכל את צעדינו על פי חוקי הטבע, כמו כל המדינות בעולם. כמובן שתמיד אתה יכול לעשות טעויות ושגיאות, אבל זה בדיוק כמו שאתה משתדל בענינים הפרטיים שלך ע"פ חוקי הטבע למרות שהכל מנוהל ע"י הבורא.

הכל תלוי במצב הרוחני

אבני כדכד | 10/8/2010 1:54:39 AM

אם נעיין יותר בדברים נראה שיש לנו רשות להלחם וזה גם מוגדר מלחמת מצוה, אך עלינו לתת מבט קודם למצב הרוחני של העם אם רובו שומר את המצוות כראוי ינתן לנו הכח לעמוד במלחמה אפילו נגד שבעים אומות [או שמעצמם ישלימו עמנו], וראה מה שהיה בזמן דוד ושלמה שכבשו את הגויים תחתם ובזמן חזקיהו המלך ניגף צבא אשור אפי' בלי מלחמה בדרך ניסית לגמרי. אך מי שעינים פקוחות לו רואה היטב את המצב הרוחני כיום, ומודה לה' שעדיין יש לנו זכות קיום כאן, כי מעשי השלטונות וגם הצבא לצערינו, לא מועילים במיוחד להוסיף זכויות במובן הרוחני, ואם במשהו הצלחנו ועמדו רגלינו במלחמה זה רק בזכות שערייך ירושלים. והנה ראיה פשוטה! הרי עברו עלינו בפיסת ארץ זו כמה וכמה מלחמות, בכל מלחמה היו כמה הרוגים יהודים, וכנגד זה פי עשר הרוגים מהאויבים [כמובן אני לא סופר במדויק, אך זה לא רחוק מהמציאות] והנה מלחמה אחת היתה שלא נהרגו בה יהודים [אולי למעט אחד שמת מפחד] והיא מלחמת המפרץ! בה לצה"ל לא היה שום חלק שיכול לקלקל, נשארו רק זכויות, עם ישראל אז לא בטח בכח הזרוע אלא נשא עיניו לשמים בלבד ולכן התברר שגוים אמריקאים נלחמים נגד אויבינו והורגים בהם וגם נהרגים עבורינו, ועוד אומרים לנו בבקשה שבו בשקט אל תפריעו לקואליציה להלחם בעירק!
מכל מקום יש כאן נקודה לעיון, הלא על ארץ ישראל זה מוגדר מלחמת מצוה ויוצאים להלחם לפי הדין אפי' על עסקי תבן וקש, ואם זה מצוה איך אנו פוטרים עצמינו ממנה או נמנעים מלהלחם על חלקי הארץ מחששות של שנאת האומות, האם לא על כזה מצב ממש נאמרה המצוה להלחם?
נ.ב. סתם הערה טכנית מדוע במאמר [המצוין] של הדוס כמעט כל תחילת שורה חוזרת המילה האחרונה זה נראה מכוון אך מאד מפריע לי בקריאה

תגובת הדוס: רק תוספת קטנה, הדוגמא להבין איזו רמה רוחנית אנחנו זקוקים כדי שנוכל לנהל מלחמות שלא כדרך הטבע, במלחת העי הם נפלו רק בגלל אדם אחד שחטא בחטא אחד!!!

הערה לגבי העי

יואב | 10/8/2010 12:20:18 PM

תודה על התשובה על השאלה שלמעלה.

לגבי העי, נכון שאדם אחד חטא. אבל זה התאפשר בגלל דבר שקוראים לו בצבא "אווירה ביחידה". אם האווירה ביחידה הייתה שדבר כזה לא עובר, גם אדם אחד לא היה חוטא.
כלומר, כולם איפשהוא אשמים בכך שהם אפשרו את זה ושידרו שזה בסדר, גם אם הם לא עשו את זה בעצמם.

תגובת הדוס: רעיון יפה.
יישר כוחו.