אבולוציה של ערימת גרוטאות
המאמר הבא הוא קטע מתוך סדרת מאמרים שכתבתי על הספר "השען העיוור", ויתכן שיוכנסו לאתר בקרוב.
בספר האבולוציוני "השען העיוור" בפרק השלישי בעמוד 59, כאשר דוקינס ניגש להסביר את מנגנון הפעולה של האבולוציה הוא משתמש בדוגמא של חלבון אחד מתוך מיליארדי מיליארדים, על מולקולת ההמוגלובין. מולקולת ההמוגלובין מורכבת מארבע שרשראות, ודוקינס מתעכב לצורך העניין על אחת מהם המורכבת מרצף של 146 חומצות אמינו. היווצרותה פתאומית שלל שרשרת כה ארוכה היא בלתי אפשרית מבחינה הסתברותית, כך מודה דוקינס בפה מלא. ואולם, כותב דוקינס, כל זה אינו נכון אלא באשר להיווצרות פתאומית ולא להיווצרות הדרגתית, עקב בצד אגודל. כדי להמחיש את אופן פעולת האבולוציה מתאר דוקינס ניסוי מעניין. דוקינס לקח מחשב והזין לתוכו רצף אקראיים של קשקושי מילים חסרי משמעות.
בפעם הראשונה קבל המחשב את המשפט –
חךיסרברדגםנ רמהמנץדןב
לאחר מכן קיבל המחשב הוראה לחזור על המשפט שוב ושוב, עם סיכוי מסוים לשגיאה אקראית לחלוטין, כשהמחשב קיבל הוראה לברור מתוך התוצאות את המשפט הקרוב ביותר למשפט "סבורני שהוא דומה לשפן". לאחר מכן הריץ שוב המחשב את המשפט הנבחר עם אחוז מסוים של שגיאות אקראיות, ושוב בחר מתוכו את המשפט הדומה ביותר ל"סבורני שהוא דומה לשפן", וחוזר חלילה.
התוצאות היו כדלקמן.
בדור השני - חביסרברדגםנ רמהמנץדןב
דור שביעי – חךיסרי דגםנ דמהמנלדפב
דור עשירי – חךיסרי שדםנ דוממנלשפב
דור עשרים ושלושה – חץורני שהוא דומה לשפב
דור שלושים וחמש – סבורטי שהוא דומה לשפן
דור חמישים ושתים – סבורני שהוא דומה לשפן.
עד כאן דברי דוקינס, עכשיו ניגש אנחנו לבחון מקרוב את משמעות הניסוי.
האמת היא, שאין צורך בשום ניסוי מסובך בכדי להבין את העובדה הברורה שאם ניתן לתוכנת מחשב להתקדם בצורה שכזו היא תגיע בסופו של דבר למטרה. הניסוי הארוך והמושקע לא נועד אלא לסבר את האוזן ולתת להסבריו של דוקינס חזות משכנעת של משהו אמיתי, יציב וקיים, שאכן פועל בשטח. אבל, השאלה האמיתית שסביבה נסוב הויכוח העיקרי איננה על עצם תוצאות הניסוי, אלא בשאלה אחרת לגמרי, האם הניסוי הזה בתנאיו ויכולותיו משקף ולו במשהו את הצרכים והיכולות שעומדות לרשותה של האבולוציה בשדה הקרב האמיתי. כאשר נתבונן נראה שכל הניסיון הזה לדמות את אופן פעולת המחשב לזה של מנגנון הברירה הטבעית איננו אלא אחיזת עיניים. ואבאר מדוע.
דוקינס מדמה את יצירת המשפט "סבורני שהוא דומה לשפן" ליצירת רצף של 146 חומצות אמינו שיוצר את השרשרת המרכזית במולקולת ההמוגלובין. ואולם, כאן בדיוק נעוץ ההבדל. בשלב הראשון בניסוי של דוקינס נאלץ המחשב לבחור בין המשפט " חךיסרברדגםנ רמהמנץדןב" לבין המשפט השני " חביסרברדגםנ רמהמנץדןב". שני המשפטים זהים כמעט לחלוטין. המשמעות של שניהם גם היא זהה לחלוטין- קשקוש מקושקש. אבל המחשב הצליח לזהות שבאחד מהרצפים ישנה אות אחת בלבד שנמצאת באותו מקום שבו היא הייתה אמורה להופיע במילים "סבורני שהוא דומה לשפן". כל זה נכון לגבי המחשב והשפן, ועכשיו נחזור לנמשל, לאבולוציה וההמוגלובין. להמוגלובין ישנו תפקיד מאד ברור בעולם החי, להוביל חמצן ממקום למקום. זהו תפקידו. עכשיו נתאר לעצמינו שני רצפים אקראיים של חומצות אמינו, רצפים חסרי סדר ומשמעות באותה מידה, אלא שבין שני הרצפים ישנו הבדל אחד קטנטן. באחד הרצפים ישנה חומצת אמינו אחת שנמצאת בדיוק על אותו מקום שבו היא הייתה אמורה להיות אילו הייתה נמצאת בתוך מולקולת המוגלובין. עכשיו נבדוק האם ישנו הבדל מבחינת הכושר להוביל חמצן בין שני הרצפים? אם ניתן לתוכנת מחשב לבחור את הרצף שדומה יותר לזה של מולקולת ההמוגלובין אין שום ספק שהוא יזהה מיד את ההבדל, אבל אם ניתן לשני הרצפים לנסות להתקשר למולקולת חמצן ולהעביר אותה ממקום למקום, התוצאה תהיה זהה לחלוטין. אפס הובלת חמצן.
אני רוצה להמחיש את גודל האבסורד במשל נמרץ. במגרש גרוטאות עומדות להם שני ערימות ענקיות של גרוטאות. שני הערימות מורכבות מבליל אקראי של חתיכות מתכת מכל הסוגים והמינים, אלא שבאחת מן הערימות אי שם במעמקי הערימה מונחת לה אחר כבוד חתיכה של פח שנלקחה מן הדופן החיצוני של מטוס נוסעים. אם נשאל איזו ערימה דומה יותר למטוס אין ספק שהערימה עם הפח היא יותר קרובה למטוס מהערימה השניה שאין לה ולו שמץ של דמיון למטוס. אבל מה יקרה אם ננסה לערוך תחרות טייס בין שני הערימות? האם הערימה האחת תנצח את השנייה? אין לי ניסיון רב בעריכת תחרויות טייס בכלל ומן הסוג הזה בפרט, אבל אני מעריך שהתוצאה תהיה תיקו מושלם. שני הערימות ירבצו על מקומם בשעמום בולט ויביטו על השופט במבט מנומנם.
דרך אגב, התחרות הזאת בין שני ערימות הגרוטאות יכולה להמחיש לנו עד כמה הרעיון של דוקינס שהבאנו בפרק הקודם ביחס לסוגיית העיניים הוא טיעון מגוחך. כפי שהבאנו דוקינס טוען שהיות וישנם בטבע רמות שונות של עיניים מכל מיני סוגים, מהם משוכללות ומהם פרימיטיביות, וגם עין פרימיטיבית עדיפה על עיוורון מוחלט, הרי שטענת המורכבות שאיננה ניתנת לחלוקה איננה נכונה. הטיעון הזה של דוקינס נכון לגבי מטוסים בדיוק באותה מידה שהוא נכון לגבי עיניים. כשם שישנם עיניים משוכללות ועיניים פרימיטיביות, באותה מידה ישנם גם כן מטוסים משוכללים ומטוסים פרימיטיביים. וכשם שעיניים פרימיטיביות עדיפות על עיוורון מוחלט, כך אדם שזקוק לטוס בדחיפות לפגישה חשובה יעדיף לטוס במטוס תובלה בלי כסא ומזגן מאשר להישאר על האספלט בשדה התעופה. לפי הטיעון הזה אין שום סיבה בעולם שערימת הגרוטאות בעלת הפח שנלקח מכנף המטוס לא תעוף יותר טוב משכנתה המסכנה. אבל זה לא יקרה. אם ערימת הגרוטאות הייתה קוראת כמה ספרים אבולוציוניים יש סיכוי סביר שהיא הייתה מתחילה לעופף, דווקא חבל, זה היה מעניין.