הגן עדן החילוני
היום בבוקר התפרסם בכלי התקשורת בארץ סקר חדש ולא כל כך מפתיע, שחושף נתונים מדהימים על מצבה העגום של החברה הישראלית. על פי הסקר החדש, 11% מהציבור החילוני בישראל נטלו בשנה האחרונה תרופות נגד חרדה, לעומת 8.4% מהציבור המסורתי, ו2.1% בציבור הדתי והחרדי.
אני רוצה ללמוד כמה מסקנות חשובות מהסקר הזה.
דבר ראשון, הרבה פעמים שואלים אותי אנשים ששקועים במחלת ה"מדענות", הרי המדע הצליח להביא תועלת עצומה לאנושות, לייצר חידושים טכנולוגיים ולהוציא אותנו מתקופת האבן. ואיזו תועלת מביאה הדת? אז דבר ראשון צריכים לדעת שהסטיגמה הזאת כביכול המדע הוא זה שהביא את הקידמה הטכנולוגית זה טעות חמורה. למדע יש חלק מאד שולי וזניח בעניין הזה. מי שהביא את האנושות עד הלום היו הממציאים, ולא המדענים. הממציאים הגדולים, כמו האחים רייט ואדיסון, על פי רוב לא היו אנשי אקדמיה, הם לא נתנו הרצאות בהווארד, ולא נהנו ממשכורות עתק. הם היו על פי רוב אנשי עמל ויזע, טכנאים פשוטים ואנשי כפיים. את המחקרים שלהם ששינו את פני העולם הם לא ערכו עם תקציבי עתק ומעבדות יקרות, אלא במגרש הגרוטאות ליד הבית. אבל זה כבר נושא בפני עצמו. הסקר הזה שפורסם בכלי התקשורת, נותן לנו תשובה נוספת וחשובה לא פחות.
נניח שאכן המדע הוא זה שהביא לאנושות את המטוס, המכונית, המחשבים והאינטרנט. נניח. זה שקר, אבל נניח. מה יותר חשוב? כל ההמצאות הללו או האושר? הרי כל ההמצאות הללו אינם מטרות בפני עצמם אלא כלים להביא את האדם למטרה המרכזית, שהיא האושר. מה שווה שהאדם יהיה מוקף בכסף, דירה, מכונית, ואפילו משפחה, אם אחרי הכל הוא שרוי בדיכאון? מה שווה כל המדע, הקידמה, הדמוקרטיה, הטכנולוגיה, אם האדם שרוי בחרדות? עדיף לאכול פיתה עם בצל ולהיות מאושר מאשר לסעוד אווזים פטומים ולחיות עם תיסכולים, חרדות ותיסבוכים. האדם המאושר, הכל טעים לו. הטעם שהוא מרגיש בבצל הרבה יותר מתוק מהטעם שיש לעצוב במנה הבשרית. המסקנה הברורה והחד משמעית היא שהמדע והקידמה נכשלו בתפקידם המרכזי כשלון חרוץ. הם השיגו את כל האמצעים, אבל במחיר הזה הם הפסידו את המטרה. רק התורה היא זו שמביאה לאדם את האושר האמיתי. אנחנו, חובשי בית המדרש, מועילים לאנושות הרבה יותר מכל הסטודנטים, הפרופיסורים, ומה לא. אנחנו מפיצים בעולם את האור האמיתי, שמביא לאנושות את היקר שבענינים.
הנקודה השניה היא, מי שמסתכל באתרים אנטי דתיים כמו אתר חופש וכדומה, יכול למצוא שמה הרבה פעמים את הדיבורים על כך שהדת כביכול מגבילה את האדם ומונעת ממנו להנות ממנעמי החיים. הרושם הוא כאילו מעבר למחיצה שבין הציבור הדתי והחרדי, ממתין למישהו הגן עדן החילוני. שמה, שמה נהנים מהחיים. שמה עושים מה שרוצים. שמה עושים קטעים, אוי חרדי עלוב, אתה לא יודע מה אתה מפסיד.
אז הנה לנו תמונה ברורה וחדה, שנדע איזה גן עדן אנחנו מפסידים. ממש לקנאות, זה פשוט מנקר את העינים. איזה אושר, איזו שמחה.
בחור ישיבה מסכן, מה אתה מבין במנעמי החיים. אתה לא יודע מה זה בכלל. מסכן שכמוך, אתה אפילו לא יודע ולא מכיר את הטעם המתוק של הכדור נגד דיכאון. בא תנסה...