פרשת בראשית בבקורת המקרא
במאמרים הקודמים על ביקורת המקרא התמקדתי במאמרים של כל מיני דוקטורים הזוים שכותבים מאמרים סהרוריים מעל במות שונות ומשונות, מתוך מטרה לנגח את כל הקדוש והיקר. בתגובה לאותם מאמרים פנו אלי מספר אנשים בטענה, שבמקום להתמקד בכל מיני אנשים שוליים כאלה ואחרים, עלי להתמודד עם ביקורת המקרא הקלאסית.
לצורך העניין הזה ליקטתי את השאלות היותר מפורסמות וידועות של מבקרי המקרא, והיום נעסוק בשאלה המפורסמת ביותר של מבקרי המקרא, הנוגעת לפרשת הבריאה. על פי טענתם של חוקרי המקרא, פרשת הבריאה חוזרת על עצמה פעמיים בתחילת ספר בראשית. באחד מאתרי הכפירה מצאתי את הפתיח הבא - "תארו לעצמכם שאתם רוכשים ספר, למשל 'כיפה אדומה', ולאחר שאתם מגיעים לסוף הסיפור ונושמים לרווחה שסבתא וכיפה אדומה ניצלו, הסיפור מתחיל מחדש". זה נשמע שאלה מאד מענינת. סיפור שפתאום חוזר על עצמו, סתם כך, ללא כל סיבה. על השאלה הזאת בנו חוקרי המקרא תילי תילים של תיאוריות הזויות, ספרים נכתבו, מאמרים נערכו, דורות של סטודנטים עברו שטיפת מוח, ומאות אנשים ברחבי העולם מצאו פרנסה מצויינת במקצוע החדש של ביקורת המקרא, על חשבון משלם המיסים האומלל.
האומנם?
היות ואני כדרכי אינני נוהג לקנות את הלוקשים שמציעים אנשי הביקורת, עשיתי את הפעולה הפשוטה ביותר המתבקשת במקרה כזה - פתחתי את החומש וחיפשתי את הפרשה הכפולה. חיפשתי וחיפשתי, הפכתי ופישפשתי, ולא מצאתי פרשה כפולה.
לא היה ולא נברא.
אז מה כן כתוב?
בתחילת פרשת בראשית מופיעות בתורה שני פרשות שונות ונפרדות לחלוטין, שכל אחת מהם עוסקת בנושא שונה לחלוטין, שרק מוחו הקודח של חוקר מקרא אנטישמי שחזר אתמול מהפגנה בבלעין יכול לראות בפרשיות אלו כפל ענינים. בפרשה הראשונה עוסקת התורה בבריאת העולם. בפרשה זו עוסקת התורה בבריאת האור, הכוכבים, הימים, היבשות, הדגים, העופות, ולבסוף האדם. פרשה זו איננה עוסקת בבריאת האדם באופן ממוקד, אלא רק ככחלק אחד מתוך מכלול שלם של בריאת היקום.
בפרשה השניה, אחרי שהתורה סיימה לתאר את בריאת העולם, התורה עוברת לתאר את בריאת האדם ואת הארועים שעברו עליו ביום בריאתו באופן פרטני. בפרשה הראשונה התורה מקדישה לבריאת האדם חמישה פסוקים מתוך שלושים וארבע, בערך באותה מידה שהתורה מתארת חלקים אחרים של היקום, כמו בעלי החיים, הכוכבים ועוד. בפרשה השניה התורה מתארת את בריאת האדם בצורה פרטנית, בעשרים וחמישה פסוקים, ולא כחלק מהיקום כולו.
הסיבה לצורת הכתיבה הזאת היא מאד פשוטה. כל צורה אחרת הייתה לוקה בחוסר פרופורציות. המטרה של התורה היא לתאר את בריאת האדם ואת הקורות אותו. התורה איננה רוצה לתאר בפרוטרוט את בריאת הכוכבים, הארנבות והשפנים, מפני שהם אינם הענין המרכזי שעליו מדברת התורה, ולכן הבריאה של כל החלקים האלו מתוארת בקצרה וללא אריכות יתירה. אם כן, התורה רוצה לקצר בבריאת העולם ולהאריך בבריאת האדם. אז איך אפשר לכתוב כזה דבר? הרי בריאת האדם היא חלק מבריאת העולם, ולאחרי בריאת האדם מגיע היום השביעי, שבת קודש. אם התורה הייתה כותבת את כל התהליך בקיצור ומדלגת על בריאת האדם לחלוטין וחוזרת אליו אחרי הבריאה כולה, זה היה מגוחך. אם התורה הייתה מקצרת בבריאת העולם ומתחילה להאריך בבריאת האדם, ואחר כך חוזרת אל סיום הבריאה, זה היה קוטע את הרצף. מה עשתה התורה? קודם כל היא מתארת את הבריאה כולה בקיצור נמרץ, ולאחר מכן היא חוזרת לעסוק בפרוטרוט בבריאת האדם. אם ישבו כל חוקרי המקרא החכמים בעיני עצמם וינסו לכתוב את פרשת בראשית בצורה יותר ברורה וחלקה, הם יעלו חרס בידם, גם אם יגייסו את טובי המוחות למאמץ. הצורה שהתורה כותבת היא המושלמת ביותר.
חוקרי המקרא שואלים למה בפרשה הראשונה משמע שהאדם נברא עם אשתו ואילו בפרשה השניה האדם נברא לבד והאישה נבראה אחריו מצלעו. התשובה היא פשוטה מאד. נתאר לעצמנו ששני אנשים מתארים מפעל שמייצר מכוניות. הכותב הראשון כותב שהמפעל מייצר מכונית עם ארבע גלגלים. ואילו הכותב השני מציין שהמפעל מייצר את המכוניות ללא גלגלים, ורק אחרי שהמכוניות עומדות לעלות על המשאיות בדרכם אל הנמל, אז מופיעים עובדי המפעל ומרכיבים את הגלגלים. האם יש סתירה בין שני הכותבים? אין פה שום סתירה. הכותב הראשון תיאר את התהליך בקיצור, והוא אכן דיבר אמת לאמיתה. המפעל אכן מייצר מכוניות עם ארבע גלגלים. הכותב השני גם הוא כתה את האמת בלבד, אלא שהוא טרח לפרט יותר. הוא מתאר את התהליך בצורה מפורטת. כך גם לגבי התורה, בפרשה הראש/ונה התורה מקצרת, ולכן היא מתייחסת אל התוצאה הסופית - "זכר ונקיבה ברא אותם". ואילו בפרשה השניה התורה מפרטת את הצורה, איך זה קרה.
כמה מגוחך להשוות את ההזיות שעלו במוחם הטמא של החוקרים עובדי הכוכבים ומזלות, לשאלות האמיתיות שמעלים רבותינו הקדושים בחיבוריהם העמוקים על התורה. אותם גויים ערלים שאבותיהם טיפסו על העצים והשתחוו לכל מיני תועבות במשך אלפי שנים, לבשו לפתע עניבות וחליפות, נעמדו על הקתדרה, והפכו להיות פרופיסורים לביקורת המקרא.
מי אתם בכלל?