מולקולות שמשכפלות את עצמם
אחת המטלות הסבוכות שעומדות לפתחם של תומכי תורת האבולוציה, הוא הנסיון לצייר את הדמות של היצור החי הראשון בצורה פשוטה ככל הניתן. דוקינס בספרו מקדיש פרק שלם לנושא הזה של מוצא החיים. הוא פותח את הפרק בהתנצלות עמוקה לקראת הדברים המוזרים שהוא עומד לכתוב. ההתפתלות שלו בנושא הזה כמעט מעוררת רחמים. הרעיון המרכזי של אותם ניסוים זה הנסיון לייצר מולקולה כל שהיא שתיצור שכפולים של עצמה. באחר מהניסוים הללו טענו מספר חוקרים שהם הצליחו ליצור את היצור המבוקש. המולקולה שאותם הם ייצרו הייתה עשויה מרנ"א באורך של חמישים נוקלאוטידים. רעיונות מסוג זה חוזרים על עצמם השכם והערב מעל בימות שונות. אדם שאינו מבין את המדובר עלול להתפתות אחרי השקרים העסיסיים שמכונת התעמולה של מפלגת הכפירה מפזרת, ולכן אני רוצה להסביר מדוע כל הפירסומים הללו הם הונאה ושקר.
המכנה המשותף לכל אותם "מולקולות בעלות כושר שכפול עצמי", שהם אינם יכולות להניע את גלגלי האבולוציה כלל מהסיבות דלקמן -
א. כדי שזן של יצורים יוכל לפתוח את תהליך האבולוציה, הוא זקוק לתנאי מאד בסיסי - היצורים הללו חייבים לקיים מחזור חיים שבו כל אחד מאותם יצורים חי תקופה מסויימת, ואז מת, ובמקומו באים בעלי חיים חדשים. כמו כן עליהם לקיים שרשרת מזון, שבסופה הם אוכלים אחד את השני. נשמע לכם הזוי? אז בואו תבינו למה זה חייב להיות.
אם אני לוקח מבחנה מלאה בחיידקים ואצות, ומניח להם לנהל את חייהם בדיוק כמו בחיק הטבע. מה קורה? החיידקים חיים, מולידים דור חדש, ומתים. הדור החדש גדל, מביא דור נוסף, ואז מת. החיידקים הללו מקיימים ביניהם תחרות בלתי פוסקת על מקורות המחיה, את אותה תחרות שעליה בנויה תורת האבולוציה. האמת היא כמובן שגם אם החיידקים הללו יחיו במבחנה אלפי שנים, הם לא יפתחו ולו ולו איבר אחד חדש, אבל לצורך הענין אני מוכן לקבל את רעיון האבולוציה כאילו הוא אפשרי. נניח.
אבל, אם אני לוקח את אותם מולקולות בעלות כושר שכפול עצמי, ושם אותם בתוך מבחנה, מה קורה? אז דבר ראשון עלינו לדעת שלכל אותם מולקולות אין שום אפשרות לפרק חומרים ולהפוך אותם לחומרים אורגנים. המנגנון הנדרש לפעולות מהסוג הזה הוא מנגנון בסדר גודל של בית חרושת בזעיר אנפין, דבר שהחוקרים אינם יכולים להרשות לעצמם. המולקולות האלו משפיעות אך ורק על הסדר של החומרים הקיימים זה מכבר במבחנה. הם גורמים לחלקיקים הקיימים להסתדר בצורה של החלקיקים שכבר קיימים. מה עשו החוקרים? הם לקחו מבחנה שמלאה ברנ"א, הכניסו לתוכה מולקולה מסוימת, שגרמה לחלקיקים האחרים להסתדר בצורה דומה. אני כשלעצמי לא מאמין למילה וחצי מילה של חוקרי האבולוציה השקרנים והנוכלים, אבל לצורך הענין הבה נניח שאכן כך היה. נניח שהמבחנה מלאה עכשיו במולקולות החדשות. אנחנו ניקח את המבחנה הזאת, ונשים אותה בארון. נחכה שבוע, שבועיים. מה קורה? כלום. המולקולות שנשארו הם בדיוק אותם מולקולות שהיו אחרי הניסוי. הם לא מתו, או יותר נכון לא התפרקו, ואת מקומם לא תפס דור צעיר ורענן. שום דבר לא יגרום להם לקיים מחזוריות של דור הולך ודור בא. הם יכולות להישאר כך מיליארדי שנים ללא כל הפרעה. אבולוציה? מה הקשר!!!
ב. תנאי נוסף שנדרש לצורך הפעלת מנגנון האבולוציה הוא תנאי חשוב מאד שחסידי התיאוריה מתעלמים ממנו לחלוטין. כדי שמערכת א' תהפוך בתהליך אבולוצינוני למערכת ב', יש צורך בסיסי ששני המערכות הללו יעבדו על בסיס משותף, ולא מספיקה העובדה שהם ממלאים את אותו תפקיד בשורה האחרונה. לדוגמא, כבר כתבתי פעמים רבות שהמכונית הפשוטה ביותר שמהנדס יכול לייצר היא מאד מאד מורכבת. אבל, יכול לבוא אדם ולטעון שיש לו דגם של משהו דומה למכונית, שהוא מאד פשוט. מהו הדבר? אם נסתכל על המדרכות בתקופת השלכת נוכל לראות עלים רבים שנגררים על הרצפה על ידי הרוח. העלים הללו הם מכוניות פרימיטיביות!!! המכונית נוסעת, והנה, גם העלה נוסע!! הפלא ופלא. כמובן שזה לא נכון כלל וכלל. העלה והמכונית אמנם שניהם נוסעים, אבל המנגנון שלהם שונה לחלוטין. העלה איננו יכול להיחשב למכונית פרימיטיבית. לעומת זאת אם ניקח את המכונית הכי פשוטה והמכונית הכי משוכללת, הרי ששניהם עובדים על אותו עיקרון בסיסי. אבולוציה הייתה יכולה להפוך מכונית פשוטה למכונית משוכללת, (זה לא נכון מסיבות אחרות, אבל נניח) אבל האבולוציה איננה יכולה להפוך עלה למכונית, גם אם יש לעלה מערכת שיכפול עצמי.
ונסביר את הדברים יותר לעומק. מה זה אבולוציה? האבולוציה, אם השטות הזאת הייתה קיימת, היא הייתה גורמת למנגנונים מסוימים להשתכלל לאט לאט. כל אחד מבין שתא חי שמורכבותו דומה לבית חרושת אדיר, איננו יכול להיווצר ביום בהיר אחד. אז למה כאשר יש לנו מולקולה בעלת כושר שכפול אז היווצרות התא החי יותר קרובה? משום שעכשיו, חלק מהמנגנון כבר קיים, וכל מה שחסר זה החלק השני בלבד. אבל, כל זה נכון אם וכאשר המולקולה הזאת עובדת על אותו בסיס של מערכת הרביה הרגילה, אבל אם מדובר בשני דפוסי פעולה שונים לגמרי,ף שהדבר היחיד שמקשר ביניהם זו התוצאה הסופית, אם כן כאשר האבולוציה רוצה לעבור ממערכת א' למערכת ב' היא איננה יכולה להסתפק בשיכלול המערכת הישנה אלא בהחלפתה בחדשה.
ה"רביה" של כל מיני גבישים ומולקולות שונות איננה קשורה כלל לרביה הביולוגית. הרביה הביולוגית איננה עובדת על אותו עיקרון של כושר שכפול עצמי. כשנוצרת עין אצל עובר, או האברון המקביל אצל החיידק העלוב ביותר, אין זה נובע מתכונת כושר שכפול של העין של האורגניזם האב. העין של הבן איננה באה כלל וכלל במגע עם העין של האב או האם לצורך הענין. וכך זה לגבי כל האברים כולם. המערכת של הרביה פועלת בצורה חופשית לחלוטין, זוהי מערכת שיכולה לבנות את כל סוגי החלבונים, לפי ההוראות שהיא מקבלת מתוכנית העבודה של הדנ"א. כושר השכפול של המולקולות נובע מתכונה פיזית של התגבשות החומר, תכונה שאיננה מנוצלת כלל ברביה האמיתית, ולכן איננה יכולה להוות מדרגה בדרך אל החיים. כדי ליצור מערכת מהסוג של הרביה האמיתית, ולו בצורה הפשוטה ביותר, זה כבר מסובך מאד. אוהו, מה זה מסובך, בית חרושת זה לא מילה. והבית חרושת הזה לא יכול לעבוד בלי מערכות שלימות אחרות מסביב. בקיצור, בלאגן.
נ.ב. היות והנושא של המאמר הזה הוא קשה ומסובך, אשר על כן אני מודיע שעל המאמר הזה לא תינתן האפשרות להגיב, למי שלא הבין מה כתוב בו. מי שלא מבין - שלא יגיב.