מהי אמונה פשוטה
באתרינו הצנוע נכתבו כבר עשרות אם לא מאות מאמרים בנושאי אמונה, לבסס ולחדד את יסודות האמונה על אדני השכל ואושיות ההגיון. זו דרכי, זו מטרתי, וזה מה שאני אוהב לעשות. אבל, מה עם המושג "אמונה פשוטה"? המושג הזה שמקובל על עמך ישראל ועל רוב מוחלט של חכמי ישראל כאבן היסוד של אמונת ישראל? האם אמונה פשוטה היא אמונה עיוורת? הרב שך היה מדבר הרבה על אמונה פשוטה, בלי התחכמויות ובלי פילוסופיות, האם הוא התכוין ללכת עם הראש בקיר? גם בספרי חסידות ובמורשת החסידית הנושא של אמונה פשוטה מקובל בצורה מאד חזקה, במידה מסוימת בצורה יותר קיצונית מאשר בחוגים אחרים. למה הם התכוונו? להיות טיפש? עיוור? וודאי שלא. חכמי ישראל בכל הדורות ובכל החוגים העדות היו האנשים החכמים ביותר בעולם, ואני מתכונן להוכיח את זה בהמשך המאמר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. לא יתכן שאותם גאוני עולם, שכתבו מערכות של פילפולים שמכניסים לכיס הקטן את כל החוכמה האנושית, פתאום יהפכו את עורם לשיא התמימות וחוסר המחשבה.
אז מהי אמונה פשוטה?
אמונה פשוטה, היא גישה שמקובלת על כל אנשי העולם ללא יוצא מן הכלל!!! וזה כולל גם את הכופר הגדול היותר.
מה הפירוש? איך יתכן לכנות את הכופר האתאיסט בשם מאמין, ועוד באמונה פשוטה, בלי חקירות ושאלות?
התשובה היא כזאת. רוב רובם של האנשים אינם ביולוגים ואינם סוציולוגים, הם מעולם לא בדקו לעומק את נכונותם של תורות כלשהם במדע המודרני, ובכל זאת כשהרופא נותן להם מירשם, הם נוטלים את התרופה המומלצת. גם החוקר הגדול ביותר, מבסס את מחקריו על תוצאות של מחקרים קודמים, שהוא אינו בודק את נכונותם. וכאשר הוא נזקק לצורך עבודתו לברר ענין מסוים שנוגע לתחום אחר, הוא מתענין אצל עמיתיו מהתחומים האחרים, ומקבל את דבריהם בצורה גורפת. למה? מדוע? האין זו תמימות? התשובה היא, שאיש הנורמלי, גם אם הוא לא טיפש במיוחד, אין לו זמן וכוח להתחיל לחקור את כל הנושאים שעומדים לפניו. גם אם אדם יחיה אלפי שנים הוא לא יספיק ללמוד את כל הידע האנושי בכוחות עצמו. אז מה הוא עושה? הוא פשוט סומך על האנשים הכי חכמים שהוא מכיר. הוא יודע שאנשי המדע הם האנשים המוכשרים שחקרו את כל הנושאים והשקיעו בזה הרבה זמן וכסף, ולכן הוא הולך אחריהם, בעינים פקוחות. זו לא תמימות, זו אינה טיפשות, זה דבר מאד רציונלי והגיוני, שבלעדיו לא היה שום קיום לציוויליזציה. אפשר לומר שזה אחד מעמודי התווך המרכזיים של האנושיות, אם לא המרכזי שבהם.
האדם היהודי מתנהג בנושא הזה בדיוק כמו כל אדם אחר. הוא מאמין באמונה שלמה באנשים הכי גדולים שהוא מכיר. ומי הם אותם אנשים? ליהודי שלומד תורה אין שום ספק מי הם. מי שלומד את ספרי הרמב"ן, הגר"א, הרמח"ל, החזו"א, ר' צדוק, לאיש הזה אין שום ספיקות מי הם גדולי האנושות. הוא יודע היטב עד כמה הוא נמוך מאותם ענקי הרוח, ושהמרחק בינם לבינו הוא הרבה יותר גדול מזה שבין המדענים לבין האיש הפשוט. הלומד יודע כמה שחכמי ישראל היו פקחים ומעורים בדרכי החיים יותר טוב מכל אחד אחר.
זוהי האמונה הפשוטה בצורתה העיקרית. מי שלא מקבל את העיקרון שאדם יכול לסמוך על החכמים, צריך הוא להמציא מחדש את הגלגל. השאלה מי אמר שחכמי ישראל הם ענקי הרוח האמיתיים, וכדי להבין את זה צריך לעשות רק דבר אחד - ללמוד. מפי ספרים ומפי סופרים. גם גדולי התורה הקיימים איתנו היום ממחישים למי שמכיר אותם את החוכמה העצומה הטמונה בהם. כמובן שמי שהשגותיוו וידיעותיו מתחילות ונגמרות בכתבות בעיתונים, לא יבכין זאת לעולם. לאיש הזה לא נותרה דרך להגיע לאמונה, אלא דרך הוכחות שכליות. או ללמוד כמובן.
אבל, יש דרך אחרת להסביר ולהוכיח את הענין גם למי שלא זכה ללמוד. אני יכול להוכיח בצורה הברורה ביותר שחכמי ישראל בכל הדורותת היו האנשים החכמים ביותר.
כידוע, אחוז הזוכים בפרסי נובל בעם היהודי הוא גדול לאין שיעור מחלקם היחסי באוכלוסיית העולם, כאשר אין שום אומה ולשון שמצליחה להתקרב לאותם נתונים מדהימים. לא מדובר בתוספת זניחה של כמה אחוזים בודדים, אלא במספר שהוא פי שבעים מגודלו היחסי של היהודי באוכלוסיית העולם. בזמן שאחוז היהודים נע באיזור של כמה פרומילים בודדים, הרי שבקהילת הזוכים נמצאים קרוב לעשרים וחמישה אחוז של זוכים יהודים. מה המשמעות של זה? המשמעות היא שהעם היהודי הו העם החכם ביותר בעולם. וזה לא שהוא קצת יותר חכם, אלא מדובר בפער בלתי נתפס, כאילו יהודי וגוי הם שני סוגים שונים של אנשים. עכשיו נשאל את עצמנו שאלה פשוטה, מדוע זה קורה? למה? התשובה הפשוטה היא שהיהודים הם העם היחיד שקידש את הלימוד במשך דורות, לא רק לשכבה קטנה של אנשים לתקופת חיים מוגבלת, אלא לכל יהודי ויהודי למשך כך חייו עד הרגע האחרון. עכשיו נחשוב, מי אמור להיות יותר חכם, היהודי המתבולל שסבא שלו למד גמרא, או התלמיד חכם שלומד תורה בעצמו יומם ולילה? התשובה ברורה. ומי הם החכמים הכי גדולם בתוך הציבור של התלמידי חכמים? ברור שזה חכמי ישראל הגדולים, ענקי הדורות. אם כך, הוכחנו בצורה הברורה ביותר שחכמי ישראל הם ולא אחרים הם ענקי הרוח הגדולים ביותר. ואם הם הגיעו למסקנות שלהם, וודאי שעליהם צריכים לסמוך. אינני אומר שאי אפשר לחשוב לבד, וודאי שכל יסודות האמונה ניתנים להוכחות פשוטות מאד, אבל הדרך הזאת לא מתאימה לכל אחד. ולכן, מי שלא יכול להתעמק בנושאים הללו, צריך לסמוך על רבותינו הגדולים.
לחכמי ישראל יש יתרון נוסף על חכמי האומות. כדי להאמין למישהו לא מספיק לדעת שהוא חכם אלא צריך לדעת שהוא אמין וישר. מי הם האנשים האמינים ביותר? האם יש מישהו שהיה מוכן לתת הלואה לפרופיסור מאוניברסיטה בלי לעשות שטר עם ערבים? האם מישהו היה סומך על יושרו? וודאי שלא. הפרופיסורים הם אנשים רגילים עם קנאות ושנאות. מצד שני אין יהודי חרדי אחד שלא היה נותן הלואה לרבו בלי ערבים. אף אחר לא חושד את הרב אלישיב או את האדמו"ר שלו שישקר עליו. בלי ישרות אין אמינות, וחסר בשיקול הדעת. הנגיעה האישית מטה פעמים רבות את המדע. ואילו חכמי ישראל הקדושים נקיים מנגיעות קטנוניות, למי שמכיר אותם כמובן. מי שכפות רגליו לא דרכו על מפתן בית המדרש יכול לומר מה שהוא רוצה, הוא פשוט לא מכיר. הוא לא מאמין שיש אנשים אחרים ממה שהוא מכיר ויודע.
זוהי צורת האמונה הפשוטה ביותר, שמתאימה לכל יהודי פשוט באשר הוא. האמונה הזאת היא הרבה יותר רציונלית מהאמונה של החולה במרשם של הרופא. כל הדרכים האחרות מיועדות למי שהציץ לעולם השקר ונפגע, אבל הדרך הפשוטה שמתאימה לכל אחד, היא הדרך הזאת. וכאשר האדם לומד ויודע, מתקדם ומתפתח, הוא לאט לאט מבין את האמת בכוחות עצמו, אבל כל עוד הוא לא הגיע לזה, עליו ללכת בעקבות הרועים הגדולים, רבותינו הקדושים.