צניעות מול שליטה עצמית
הקטע הבא מופיע בערך "צניעות ביהדות" בויקיפדיה.
הגבר נתפש כבעל תאוות וכמי שקשה לו לעמוד ביצרו. בעקבות דימוי זה, האישה נדרשת לשמור על צניעותה כדי לעזור לגבר, שלא ייכשל מחמת תאוותו הבלתי נשלטת. ראו, למשל, פירוש המשניות לרמב"ם בנושא עזרת נשים במקדש "...כי העם היו מתקנים מקום לאנשים ומקום לנשים, ומקום הנשים למעלה ממקום האנשים, כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים". גם ההנחיות למבנה עזרת הנשים בבתי הכנסת בנויים על הנחה זו, למנוע בעיקר הסתכלות של האנשים בנשים ולא להפך.
אינני חולק על הנאמר בקטע זה. אמת ויציב, זוהי עמדת התורה. חז"ל מדגישים באינספור מקומות את העובדה שהיצר הרע הוא מאד מאד חזק, ובלי שהאדם ילחם בו ויגביל אותו אין לאדם שום סיכוי לנצח אותו. הדברים מודגשים במיוחד ביחס ליצרים מסוימים, ובמיוחד ביחס ליצר הרע מהסוג הידוע.
אבל, אם אני מבין נכון, מי שכתב את הקטע המדובר בויקיפדיה, איננו מסכים בעצמו עם ההשקפה התורנית בנושא הזה. הוא מסתכל על ההשקפה הזאת כהשקפה מיושנת, שלא מתאימה לאדם המודרני. היום אנשים נאורים, יש להם שליטה מוחלטת על היצרים האפלים שבהם, היום אין צורך במחיצות גבוהות ובהפרדה בין המינים.
וכאן אני רוצה לעמוד ולשאול שאלה עצומה, תמיהה רבתי, קושיא נוראה שאין עליה תשובה.
האומנם?
האם עד כדי כך אנשים פיתחו את הכשרון שלא לראות מה שקורה סביבם?
הרי כל מי שקצת מחובר לנעשה על כדור הארץ ואיננו מנותק לחלוטין מהנעשה בעולם, יודע היטב עד כמה חז"ל הקדושים צדקו בנושא הזה.
על איזו שליטה עצמית הם מדברים?
על זו של אורי בר לב? אולי של משה קצב? או בנימין נתניהו? על אלפי תיקים פליליים בנושאים מלוכלכים שנפתחים במדינת ישראל כל שנה? על עשרה אחוזים של נשים שנאנסו?
במדינת ישראל יש 26 אחוזי גירושין, ובארה"ב אחוזי הגירושין מתקרבים לחמישים אחוזים!!!! במדינת ישראל יש קרוב למאה אלף משפחות חד הוריות. החברה מתפרקת. כל זה תוצאות ישירות של המתירנות והפריצות.
זו השליטה העצמית?
מה התשובה? התשובה האחת והיחידה היא מה שלימדו אותנו חז"ל, חכמי האמת. החוכמה והידיעה של חז"ל לא נבעה מסברות הכרס של פסיכולוגים. התורה שלנו אינה בנויה על מחקרים מסולפים ומגמתיים של חוקרים שונאי מסורת מאוניברסיטת תל אביב. התורה שלנו נובעת ממקור עליון, ממסורת איש מפי איש עד משה רבינו מפי הגבורה. חכמינו זכרונם לברכה, הם ורק הם ידעו היטב את המבנה האמיתי של נפש האדם, והם אלה שקבעו ש"אין אפוטרופוס לעריות". הם אלה שקבעו שגירוי של היצר משול ל"אש בנעורת", דהיינו שלגרום גירויים ליצר הרע זה כמו לזרוק גפרור לתוך מחסן של חומר דליק. חז"ל לימדו אותנו ש"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואם אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". בחז"ל יש ביטוי נפוץ - "ירדה תורה לסוף דעתו של אדם". דהיינו, רק לתורה, שניתנה על ידי הקדוש ברוך הוא שהוא בורא האדם, רק היא יודעת להכיר את טבע האדם, לרדת לסוף דעתו, לעמקי נבכי הפסיכולוגיה האנושית.
אז מה העצה? איך אדם יכול כן לשלוט על היצרים שלו?
גם על זה חז"ל עונים, והתשובה היא
"בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין".
"אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש".