זכותנו על ארץ ישראל

מאת: הדוס | 15/12/2010 בקורת ערכים בויקיפדיה

היום בצהריים, עלה בדעתי לכתוב מאמר על הנושא של "זכותנו על ארץ ישראל". הצעד הראשון כשאני ניגש להתעסק בנושא חדש, זה למצוא מה כתבו בנשא הזה אלו שהתעסקו אתו לפני. ברוב הנושאים אני לא האדם הראשון שמתחיל להתעסק בהם, ולכן אני מחפש תמיד את מה שכתבו אלו שדשו בזה לפני. היות ועל פי רוב כותבי הספרים והוגי הדעות הם גוים או יהודים שהתורה אינה נר לרגלם, אשר על כן כמעט תמיד יש לי השגות והערות, טענות ומענות. זו השיטה שממנה אני מצליח להנפיק מאמרים חדשים בכל פעם שאין לי משהו מיוחד לכתוב עליו. היות ורציתי לכתוב על הנושא של זכותנו על הארץ, נכנסתי לתומי לערכים "ציונות" ו"ארץ ישראל" בויקיפדיה. לא היה לי צל של ספק, שאמצא בערכים אלו חומר רב על הנושא המבוקש. הרח הנושא הזה הוא סלע קיומנו כאן, בארץ ישראל. זה הבסיס המרכזי להקמת הישוב היהודי ומדינת ישראל, בלב ליבה של אוכלוסיה ערבית מוסלמית. הנושא הזה היה אמור להטריד כל אדם חושב במדינת ישראל, שיודע להתרומם טפח אחד מעל לעדר השועט קדימה. באיזו זכות אנחנו כאן? מדוע גרשנו מכאן המוני פליטים? הרי רוב האוכלוסיה בארץ ישראל של ערב המלחמה הייתה אוכלוסיה ערבית. מה הצידוק המוסרי למהלך הזה? הייתי בטוח שבויקיפדיה אמצא את מבוקשי. אך למרבה ההפתעה, לא מצאתי אפילו התייחסות אחת ישירה לנושא. כלום!!! מסך עשן מוחלט, צו איסור פירסום. יש בויקיפדיה קטגוריות ענקיות על הנושא של ציונות וארץ ישראל, על הסכסוך הישראלי פלסטיני, אשר מפורט לפרטי פרטים, עד לזוטות ממש. אין נושא שאינו מתועד, אין נקודה שלא לובנה, ובכל זאת, הנקודה הזאת חסרה. והרי המרבה הפלא, הנקודה הזאת איננה איזו שהיא נקודה צדדית, לא מדובר פה באיזו פרשיה צדדית, אי שם ברחבי ההיסטוריה העמוסה של מדינת ישראל, אלא בלב לבו של הסכסוך. על זה כל הויכוח, האם יש לנו פה זכויות, או שלא. האם אנחנו גנבים ורוצחים, או לא. ועל הנקודה הזאת, אין שום דיון ציבורי. אסור לדבר על זה. הרי זה מחזה מפליא, מדהים, ומסעיר. יושב לו עם שלם, על ארץ שהוא שדד ממישהו אחר, ואף אחד לא שואל את השאלה, איך עשינו את זה?

לאדם הדתי, או אפילו לזה המסורתי, אין שום בעיה להתמודד עם השאלה הזאת. הוא מאמין באמונה שלימה, שהארץ הזאת ניתנה לנו על ידי בורא העולם, זה שברא את היקום כולו, זה יצר את השמש והירח, האפרסק והתפוח, הוא זה שנתן לנו את הארץ הקדושה, לעם התנ"ך. "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם". אבל איך יכול החילוני הכופר להצדיק את שהותו כאן? באיזו זכות?

למי שלא יודע את ההיסטוריה, בסוף התקופה העותומנית היה בארץ ישראל רוב עצום של מוסלמים. לקראת הקמת המדינה, עם תום תקופת המנדט, השתנה המאזן הדמוגרפי לטובת היהודים במידה ניכרת, אבל עדיין היה רוב מוסלמי ניכר. גם המצב הזה, שבו היו בארץ ישראל כשלושים אחוזי יהודים, היה מצב שנוצר על ידי עליות היהודים למורת רוחם של הערבים. עם הקמת התנועה הציונית, עדיין היו יהודי ארץ ישראל מיעוט זניח ושולי. זאת אומרת שאנחנו, פשוט לקחנו אומה שישבה לבטח בארצה, ופלשנו אל שיטחה באמצעות תרגילים פוליטיים אפלים, וכאשר הפכנו למיעוט ניכר, אז באנו עם דרישה מחוצפת - הקמת מדינה עמצאית. לא רק שפלשנו בגסות לארץ לא לנו, אלא שעוד העזנו לאחר מכן מדינה משלנו, בעזות מצח. הדרישה הזאת אמנם זכתה להסכמה בין לאומית, אבל האם הסכמה בין לאומית יכולה לתת לגיטימיציה לפשע נתעב?

הדרישה המחוצפת-לכאורה הזאת גרמה ישירות לפריצתה של מלחמה, שהייתה לכאורה מלחמה מוצדקת מאין כמוה, מצד האומה הערבית שנלחמה על ארצה בחירוף נפש. הערבים דחו את כל תוכניות הפשרה, ובצדק רב מבחינתם. אינני יודע אם היתה אומה שלא הייתה דוחה את ההצעה לחלק את הארץ בו היא שוכנת לשני מדינות, שאחת תהיה שלה והשניה תהיה שייכת לקבוצת מהגרים.

באותה מלחמה, המכונה על ידי מדינת ישראל "מלחמת השחרור", נמלטה על נפשה מרבית האוכלוסיה הערבית. המגורשים שהפסידו את נכסיהם וארצם לא וויתרו על אדמותיהם, והם וצאצאיהם ממשיכים להילחם על זכויותיהם עד לעצם היום הזה. הפולשים אינם מראים כל סימני חרטה על מעשיהם. אפילו המתונים ביותר בקרב הפולשים אינם מביעים שום חרטה על עצם הפלישה לארץ לא להם, או איזו שהיא כוונה לעשות צעד מעשי לתיקון העוולה.

השמאל הישראלי מגנה את הכיבוש בשטחים, אבל אף אחד לא שואל, מה ההבדל בין הכיבוש של 67 לכיבוש של 48. ובכלל, הכיבוש של 67 הוא הרבה פחות דורסני מזה של 48. במלחמת ששת הימים לא גורש כמעט ערבי אחד מביתו, בעוד שבמלחמת השחרור גורשו קרוב למיליון איש מבתיהם.  השמאל אוהב לדבר במילים גבוהות על זכויות אדם, על שיוויון וצדק. על איזה זכויות הם מדברים? למה הזכויות של ערביי השטחים שוות יותר מזכויותיהם של ערביי רצועת החוף לשעבר?

האקדמיה והתקשורת השמאלניים, אוהבים מאד לנתץ מיתוסים לאומיים. לשחוט את כל הפרות הקדושות. אבל, יש פרה קדושה אחת שאיש אינו מעיז להפריע אותה ממנוחתה מזה שישים שנה. הפרה הזאת היא יותר שמינה מכל הפרות הקדושות גם יחד. לפרה הזאת קוראים "זכותנו על ארץ ישראל".

התקשורת השמאלנית מאשימה את הציבור החרדי באינספור האשמות שונות ומשונות. אתם לא עובדים, לא מתגייסים לצה"ל, כפיה דתית. אבל, גם אם כל האישומים האלו נכונים, הם אינם מגיעים לאפס קצהו של הפשע הגדול ביותר, החברה הישראלית כולה, מכף רגלה ועד קודקודה, היא חברה של גנבים וגזלנים, קבוצת מאפיונרים ורוצחים, שהשתלטו על ארץ לא להם.

גולדה מאיר טענה בזמנו, שהעם הפלשתיני זה מושג חדש. הערבים הארץ ישראליים מעולם לא ראו את עצמם כקבוצה נפרדת, אלא כחלק אינטגרלי מהאומה הערבית הגדולה, ואת ארץ ישראל כדרום סוריה. זו טענה מעניינת, ויש הרבה אנשים שמאמצים אותה, אבל היא איננה מצדיקה את גירוש הערבים מבתיהם. גם האוכלוסיה של דרום גרמניה איננה נחשבת לאומה נפרדת מהאומה הגרמנית כולה. האם בגלל זה מותר לי להביא מיליוני מהגרים לדרום גרמניה, ולפתוח במלחמה עם התושבים המקומיים?

גם הטענה שאנחנו היינו פה לפני אלפי שנים, איננה רלוונטית. רוב אומות העולם לא היו לפני אלפי שנים באותו מקום שבו הם נמצאות היום. ובפרט שהערבים הם לא אלה שכבשו את הארץ מידי היהודים. מי שרוצה לנקום את נקמת אבותיו, שיקים לו מדינה ברומה. מה הוא רוצה מהערבים? ובכלל, הרי לפני הכיבוש של יהושע בן נון, היו פה הכנענים. אז אולי הארץ היא בכלל שלהם?

ולכן, כדי לטעון לזכותינו על הארץ, לא מספיק לנפנף בתנ"ך, אלא להאמין בקדושת התנ"ך.

אחרת, אחמדיניג'אד צודק.

אחרת,

כולנו גזלנים.

תגובות

שיעור בהסטוריה

Captive Baby | 07/12/2010 18:45:01

הטוען לזכותו על ארץ ישראל חייב להאמין באל מסביר לנו המחבר. ותמהתי כיצד נמנע מהוספת הפועל השגור בפיו "הוכחתי" קודם לכן שכן במקרה דנן אין לנו אלא לקבל זאת כעוד אקסיומה מבית מדרשו.

כי אילו רק הייתה המדינה מוקמת ע"י מאות אלפי חילונים בעלי תפיסה אתיאיסטית גאה הרי היינו אומרים שתנועת שיבת ציון לדורותיה סבורה כך נראה -מעט אחרת מהדוס..
אך מה נעשה וחוזה המדינה, מנהיגי היישוב היהודי, מקימי המושבים, הקיבוצים, מרגלי ני"לי, חלוצי חומה ומגדל, לוחמי השומר העברי, ההגנה, האצ"ל והל"חי, חיילי ומפקדי צה"ל הצעיר, הנדבנים הגדולים ובינהם הלורד אדמונד דה רוטשילד ועוד רבים רבים - היו רובם אברכים חרדים אשר אחזו בקלשון ובנשק בימינם ומסכת בבא-קמא בשמאלם? ומה נעשה וידוע לכל תינוק של בית רבן שאמונה יוקדת בריבונו של עולם היא היא המנוע מאחורי התנועה הציונית?
אכן נראה כי הוכחה עמדתו מניה וביה ואין חולק.

ונציין עוד ב"צריך עיון" -
קשיא..
דהכא כתב מרא דאתרא:
"למי שלא יודע את ההיסטוריה, בסוף התקופה העותומנית היה בארץ ישראל רוב עצום של מוסלמים...פשוט לקחנו אומה שישבה לבטח בארצה, ופלשנו אל שיטחה באמצעות תרגילים פוליטיים אפלים"
ואילו התם פרש מרא דאתרא: מאי דכתיב "ושממו עליה אויבכם" ? ללמדכם שהייתה הארץ שוממה ולא הצליחו אויבנו לתקוע בה יתד והכל בכדי לאפשר את שיבתנו.

תיק"ו.

תגובת הדוס: א. אני ממש ממש לא מצליח להבין מה אתה טוען. ברור כשמש שמדינת ישראל הוקמה על ידי כופרים אתאיסטים, אמת ויציב. אבל, זה בדיוק מה שאני טוען, שאותם אתאיסטים מנקודת מבטם היו גזלנים, רוצחים ושודדים, הם עשו מעשה שלא יעשה מנקודת מבטם, לשיטתם הם שותפיו של פושעי עולם כהיטלר וסטאלין, וכל מי שמנסה להתהדר כממשיך דרכם, עליו ליבוש ולהיכלם. עכשיו תסביר לי מה אתה שואל.
ב. "ושממו עליה אויביכם", המשמעות הפשוטה, לכל דרדק, זה שיהיו שמה האויבים, אבל הארץ תהיה נכשלת וחריבה. זה בדיוק מה שקרה, למרות שהנוצרים והמוסלמים נלחמו על הארץ מאות שנים. ובפרט, שלארץ ישראל יש נתונים מצוינים , תראה מה קורה פה עכשיו, איזה שדות, יערות. כמובן שלכל תופעה אפשר להתעקש ולתת הסברים, אבל מאיפה התורה ידעה שזה יקרה? הרי כשהתורה נכתבה ארץ ישראל הייתה זבת חלב ודבש? תקרא ביוסיפון, איזה תיאורים מדהימים על ארץ ישראל.

חטאתי עויתי והתעצלתי

Baby in Captivity | 07/12/2010 22:45:44

א. צודק ב-100%. התגובה שלי אינה מתייחסת באופן עניני למאמר שלך. ולזכותי יאמר שלקיתי בסנוור מאורות כללי מעוצמת כפיות הטובה.
ובדמיוני אותו ברנש חצוף אשר עומד לטבוע בנהר עמוס תנינים. ואחיו שובר עץ גדול ומושך את המועמד לטריפה מהנהר. טרם יבשו בגדיו וכבר הוא מצווח על אחיו כיצד מעיז מבחינה מצפונית לכרות עצים ביער (ואח"כ מקים אתר אינטרנט וכותב מאמרים מתריסים אודות אחיו כורת היערות).
והנה כבר עברו עוד כמה שורות וטרם עניתי באופן עניני לשאלתך. והאמת היא שלו הייתי חושב שיש צל של סיכוי שתרד לסוף דעתי אם אתחיל לפרט על דילמות מוסריות (כבר שוחחנו על התכחשותך לענין זה במקום אחר) ועל כך שהדילמות נקראות כך בדיוק משום שהם משקפות עולם שאינו שחור ולבן כעולמך (מותר ואסור, אמת ושקר) והייתי ממשיך ומפרט מדוע שונים התנאים מבחינה מוסרית בשנת 1948 ושנת 2010. והייתי ממשיך ומנסה להסביר כמה אבסורדית עמדתך (ועמדת גולדה מאיר גם כן) לפיה אתה תקבע עבור עם אחר האם הוא עם או לא... ועוד ועוד.
חוששני שהמכנה המשותף לשנינו הוא שטח כל כך מיקרוסקופי עד כי אין לנו אפשרות אלא לדון בנושאים בהם ניתן לעשות שימוש בלוגיקה. וגם בהם אין טעם לדון אם לא ניאחז בחוקי הלוגיקה ואף בזה אנו (לשון צניעות) נכשלים.
ב. רק בגלל שהתעצלתי להביא ציטוט מפורש אין הדבר מתיר לך להתכחש לדברים שכתבת. ומשבחרת להעניש אותי על עצלנותי - הבאתי את הציטוט המדויק - ועכשיו תוכל לנסות להאיר את עיני:
"כדי שעם ישראל יוכל לחזור לארצו, הארץ הייתה חייבת להיות ריקה מאדם, או כמעט ריקה. אם היא הייתה מאוכלסת כמו הארצות מסביב - השיבה הייתה בלתי אפשרית. מה כותבת התורה? "ושממו עליה אויביכם.."

ובין לבין ערוך בדיקה קצרה האם אכן הייתה הארץ נחשלת יותר משכנתה מדרום או ממזרח או מצפון. אך אין זה מעניננו כאן.

תגובת הדוס: א. יפה מאוד. פעם ראשונה שמישהו מהמגיבים פה מודה בטעות כלשהיא.
ב. אם כך מותר גם לי להודות שהקטע המצוטט בטעות יסודו. המשמעות של "שממו" זה ממש לא "ריקה מאדם" אלא "נחשלת". מודה ועוזב.

היה לי מעניין

ש ש | 09/12/2010 15:42:23

היה לי מעניין לקרוא את מה שכתבת.

זכות זה בעיניי מושג שלא מוגדר היטב, ומתוך זה נובעות כל הבעיות. הרי אין מדינה אחת בעולם (אם נשים בצד לרגע את אלוקים שמייעד מדינות לעמים) שמגיע לה להיות איפה שהיא. לדוגמה, אחת המדינות הכי דמוקרטיות היום -ארהב- בנויה על גופות של אינדיאנים שעברו כל סוג של התעללות שבני זמנם ידעו להפיק. אבל ברור שהאמריקאים לא יעברו מחר לגרינלנד בדיוק כמו שהישראלים לא יעברו מחר לאוגנדה. פשוט לא יקרה. אז אנחנו כאן, ואת הערבים לא נהרוג ולא נצליח כנראה גם לגרש. וספק אם אנחנו מספיק רוצים (הבהרה- אני לא רוצה בגירוש אנשים בכלל אבל היות והמזג הציבורי שלנו מאוד לוחמני אני אומר אנחנו באופן שמייצג מצרפית את התחושה הלאומית כפי שאני מפרש אותה)

מקוה שזה היה לפחות קצת נהיר.

אגב, אני לא מסכים איתך בכלל בכלל שמה שתארת הוא פרה קדושה של השמאל האקדמי כפי שאתה והטוקבקים מגדירים אותו.
אני חושב שיהודים אתאיסטים לא צריכים תרוץ מוסרי לכך שהם כאן, כמו שפליטים סודאנים שבאים לפה ועושים צרות הם לא פושעים מוסרית. מוסר הוא לא רלונטי בעת יאוש. היה להם חרא, והם מנסים לשפר את זה. אי אפשר להגיד לסודאנים לשבת בבוץ כל החיים עד שמדינה אחרת תזמין אותם. באופן דומה, אני מניח שהיהודים באו לישראל כי היה קשה לגרום להרבה אנשים לבוא לאוגנדה וכי הרעיון של מדינת היהודים בישראל היה משהו שנראה בר ביצוע מספיק כדי לנסות אותו וגם רומנטי מספיק כדי להניע אנשים.
האחריות המוסרית היא לדעתי לא על פליטים. אם יש מישהו שאשם בחטא שאתה מציע במאמר שלך אז אלה אומות העולם, שנכנעו לרגשנות של רגע וקיבלו החלטה מפוקפקת. הרי אתה צודק, עבור הרוב החילוני אין הבדל בין ישראל למקום אחר. ההבדל הוא אשליהה ורביזיוניזם. אם היינו באוגנדה אז היו צברים אוגנדים עם אהבה לארץ אוגנדה. שמעתי שיחסית יפה שם.

הינך מעלה שאלה חשובה

Polar Bear | 09/12/2010 22:01:09

דרך אחת להתמודד עם השאלה היא לטעון מה זכות המהגרים האירים ההולנדים והבריטים על צפון אמריקה, אוסטרליה, ניו-זילנד, או של המהגרים הספרדים והפורטוגלים על דרום אמריקה? - כמובן שעוול אחד לא מצדיק עוול אחר.

אפשר גם לטעון מדוע בריטניה וצרפת יכולות להקים את ירדן וסוריה אבל לא לקיים את החלטת חבר הלאומים ואח"כ את החלטת האום לגבי מהות המנדט והבית הלאומי לעם היהודי.

אפשר גם לדבר על הזכות ההיסטורית, על רצף התיישבות יהודית והאם זכותם של הערבים שהיגרו לארץ גוברת על זכותם של היהודים שחזרו לארץ.

אבל יש גם הסבר יבש ופשוט - עד למלחמת השחרור התנועה הציונית קנתה אדמות בכסף.
תוכנית החלוקה התבססה על גושי האוכלוסיה שנוצרו. ואם התוכנית היתה מתקבלת כך זה גם היה מסתיים.

המדינה הותקפה והעובדה היא שהפליטים של 48 משלמים את מחיר התוקפנות. אם הערבים היו מנצחים מצבנו לא היה טוב יותר.

67 זה כבר סיפור שונה.

מהו בעצם הטיעון?

קורא כותב לאחר העדרות קלה. | 13/12/2010 21:07:15

לפני שמדברים על האם ההתנהלות של היהודים בבואם ליישב את הארץ ומדיניות מדינת ישראל לאחר מכן מקובלות מן הבחינה המוסרית, חוקית ומשפטית (נושא שאני לא מתיימר להיות מומחה בו), ואת הנסיבות ההיסטוריות אני חייב להודות שאיני מבין בדיוק את הטיעון.

כלומר, נניח שמנקודת המבט הדתית קיימת הצדקה חזקה יותר לקיום ישראל מאשר מנקודת המבט החילונית (סביר למדי ; אפילו אם נביא התפלפלויות בדין הבין לאומי וכד' עדיין "צו האל" הוא טיעון "חזק" יותר. כך שהבה ונסכים באשר לנקודה זו).

האם הדבר מחזק את הטיעון הדתי, בדבר נכונות התורה וכיוצא באלה?

לדעתי לא.

אם אצטרך לתת שם לטיעון, אקרא לו "טיעון מתוך מה שהייתי מעדיף". לטיעון זה, לדעתי, אין כל תוקף לוגי. באותה מידה, אדם אשר נחשף לרדיום יעדיף את הפיסיקה של לפני מארי קירי (אשר לא כללה קרינה רדיואקטיבית), מאשר את הידע המדעי כיום.
אבל להעדפה זו אין משקל לגבי איזו תפיסת עולם היא הנכונה.

מנגד, אם לא הבנתי נכון, והטיעון שלך הוא בעצם רעיון לגבי מתן הסבר להימצאות "אנטי ציונים" רבים יותר בקרב החילונים מאשר בקרב הדתיים, אז זו טענה מעניינת שבאמת נשמעת לי כמעוגנת במציאות ; אבל, כאמור, הדבר לא מעלה ולא מוריד לגבי שאלת נכונות הטענות הדתיות (וגם לא מעלה ומוריד לגבי הטענות החילוניות, כמובן).

אם אין ליהודים זכות על הארץ בגלל ישיבתם בעבר למה שלערבים תהיה?

אריק | 15/04/2012 13:08:15

כלומר: או שהזכות נקבעת רק לפי המציאות הנוכחית ואם כך אז המציאות הנוכחית היא שגם יהודים וגם ערבים פה ולכן לשניהם יש זכות על האדמה(הטענה המקובלת בשמאל).
או שהזכות נקבעת גם או רק לפי העבר וממילא יש לנו זכות בגלל אבותינו שחיו פה בזמן בית שני(תקופה שבה יש הסכמה על ההיסטוריה גם בקרב מכחישי התנ"ך).

תגובת הדוס: אם אתה בא מצד ההיסטוריה, הרי שאמנם הצדק איתך שגם ליהודים יש זכות טענה, אבל בכל זאת הזכות הערבית יותר חזקה - 1. הם היו פה עכשיו, ולא לפני אלפי שנים. 2. הם עדין נמצאים פה ברצף הסטורי, ואילו היהודים הלכו למקומות אחרים והתבססו בהם. 3. ישראל נמצאת בתוך איזור ערבי ענק. זו פלישה מתריסה לשטח ערבי.

במאמר סדרת טעויות הסטוריות

משה | 30/08/2012 01:23:45

ראה באתר האינטרנט של עמותת 'אם תרצו'

תגובת הדוס:
ראה בהרצאתו של הרב ישראל לאו "דת ומדינה":
http://www.youtube.com/watch?v=wjCkbskw-WY&feature=related