למה האבולוציה איננה אפשרית

מאת: הדוס | 1/18/2011 בריאה ומדע

האבולוציה זקוקה למאתיים מיליארד שנה בשביל ליצור את המצב שבו יש לנו עשרים ציפורניים בקצות האצבעות, ואין לנו שום ציפורן בשום מקום אחר.

הבסיס המרכזי של תאוריית האבולוציה זו הברירה הטבעית, שבוררת את המתאימים ביותר ומותירה אותם על במת ההיסטוריה.

במאמרים הקודמים דיברתי על המגבלה של הברירה הטבעית מצד זה שהיא איננה יכולה לטפל באיבר או במערכת לפני שהיא חוצה את סף המורכבות הבסיסית הנחוצה לתפקודה המינימלי, שמערכת בסיסית זו חייבת להיווצר באקראיות מושלמת הרחק מידיה של הברירה הטבעית. באותם מאמרים הנחתי כהנחת עבודה, כאילו אכן יש בכוחה של הברירה הטבעית לפעול בעולם החי בצורה משמעותית, אלא שהיא איננה יכולה ליצור את רמת המורכבות הטבעית. הנחה זו לא נעשתה מתוך אמונה אמיתית בכוחה של הברירה הטבעית, אלא כהנחת עבודה לצורך טיפול מושלם יותר בנושא המורכבות הבסיסית.

עכשיו אני רוצה להפנות את הזרקורים לכיוון הברירה הטבעית בעצמה, לב ליבה של הגישה האבולוציונית אתאיסטית.

הברירה הטבעית היא זו שאחראית לפי האבולוציה על צורתו התכליתית והמסודרת של עולם החי והצומח.

האם הברירה הטבעית אכן יכולה ליצור תמונת עולם כה מורכבת?

(הקטע הבא מועתק ממאמר קודם שכתבתי, ולא טרחתי לכתוב אותו מחדש לצורך הענין)

כדי להבין את שורש הענין, נתעכב לרגע על דוגמא אחת קטנה מגוף האדם, הלא הם הציפורניים. לציפורניים יש תפקיד מאד מוגדר, וזה ההגנה על האיזור הרגיש של קצות האצבעות. ואכן, הציפורניים נמצאות בדיוק במקומות המתאימים ביותר לתפקידם. עשרים ציפורניים, על עשרים קצות האצבעות, עשר בידים ועשר בידים. הדיוק הוא מירבי, מצד אלד אין אצבע אחת בלי ציפורן, ומצד שני אין בגוף האדם ולו ציפורן אחת שאיננה נמצאת על קצה של אצבע.

עכשיו נחשב כמה מקומות אפשריים יש על גוף האדם להימצאות של ציפורניים.

נניח ששטח העור של האדם נע באיזור המטר מרובע לאדם בינוני. אין לי נתון מדויק, אבל הדיוק לא כל כך חשוב לצורך העניין. במטר מרובע יש עשרת אלפים משטחים של סנטימטר מרובע. הכל אחד מאותם מקומות אפשריים הייתה יכולה להיות עומדת וניצבת ציפורן. וזה לא קורה, אין לנו שום ציפורן מיותרת, לא על האף, ולא על הרגל, לא על המצח ולא על האוזן.

זאת אומרת, שמתוך10,000 ציפורניים אפשריות, נוצרו רק עשרים, בדיוק באותם מקומות שבהם הם נדרשו להיות. ואותם ציפורניים עומדות בדיוק על מקומם, לא מילימטר אחד ימינה ולא מילימטר אחד שמאלה.

למה זה כך? כיצד נוצר אותו דיוק נפלא?

התשובה האמיתית פשוטה מאד. הרי גם למכונית יש זוג מראות שנמצאות במיקום מאוד מדויק, ואיש אינו מתפלא על המזל הנפלא ואיש אינו טורח לערוך על כך מחקרים ולכתוב מאמרים. מדוע? מפני שכל אחד מבין שהטכנאי והמהנדס שתכנן את המכונית חשב איפה צריך מראות ושם אותם במקומם המדויק. אין כאן שום תופעה חריגה ומיוחדת. אותו דבר בדיוק לגבי הציפורניים בגוף האדם. הבורא יתברך הוא זה שתכנן ויצר את האדם, והוא זה ששם את העיניים במקום, ואת האוזנים במקום, וכן, גם את הצפורניים.

זה ההסבר האמיתי. ומה עונים ההזוים?

כדי להסביר את מיקומם המדויק של הצפורניים, נאלצים הכופרים להמציא את הרעיון הבא -

האקראיות המוחלטת של המוטציות האקראיות ניסתה במשך מיליוני שנים ליצור ציפורניים בכל מקום אפשרי על פני גוף האדם. בכל אחד מעשרת אלפי המיקומים האפשריים, היה לפחות פעם אחת שנוצר איזה יצור עם ציפורן אי שם ביערות קונגו. אלא, שהברירה הטבעית בכוחה הנפלא, הצליחה לחסל את כל אותם עשרות אלפי אוכלוסיות בעלות ציפורניים מיותרות.

עכשיו נשב לרגע ונתבונן. הבה נניח שאי שם ביערות קונגו נולד לו קופיף קטן וחמוד. אימו הקופה שמחה מאד בבנה החדש. הוא היה נראה בעיניה יפה ובריא, היו לו עיניים גדולות ומבט מעמיק. ואולם, בני הלהקה לא שמו לב לתופעה חשובה - על גבו הדקיק של הקופיף הופיעה אורחת בלתי קרואה - מין ציפורן קטנה ובלתי רצויה. אבל, הקופים בעדר היו מאד עסוקים בענייניהם החשובים והם לא שמו לב לתופעה המשונה, ואפילו אימו הדואגת לא שמה לב לציפורן המיותרת. אילו היו הקופים לומדים באוניברסיטה הם היו יודעים שהציפורן הקטנה חרצה את גורלו של צ'יפופו הקטן לכליה מוחלטת. אבל כמו שאומר הפתגם "אין שכל - אין דאגות".

חלפו שנים, עברו יובלות, ציפופו הקטן גדל והיה לאיש, הביא דורות של קופיפים קטנים, והלך לו לבית עולמו זקן ושבע ימים. יחד עם גופתו לקח עימו צ'יפופו את סודו אל הקבר - את הסיפור על הציפורן הקטנה, שעברה ממנו אל כל צאצאיו. צאצאיו של צ'יפופו נשאו כולם את החותמת של משפחת צ'יפופו -  הציפורן הזעירה על הגב.

על פי תאוריית האבולוציה, בשלב הזה אמורה להיכנס לתמונה הברירה הטבעית ולגרום לאט לאט להיכחדותה המוחלטת של משפחת צ'יפופו מעל פני האדמה, רק בשל הציפורן הקטנטנה שיש לבני המשפחה על הגב. ואירוע כזה לא קרה רק פעם אחת, אלא עשרות אלפי פעמים.

איך אמורה משפחת צ'יפופו להיעלם מהשטח אליבא דתורת האבולוציה?

ההסבר האבולוציוני הוא מדהים בכסילותו ובטיפשותו. וכך הוא ההסבר-

הציפורן ששוכנת על גבם של בני המשפחה גורמת להם לירידה מסויימת בכושר ההישרדות שלהם. למשל, במקרים מסויימים עלול להיווצר מצב שבדיוק כשהקוף עסוק בגירוד של הציפורן, בדיוק אז ינחת עליו איזה נמר שחיכה בדיוק לרגע הזה. אלמלי הציפורן, לא היה הקוף עסוק, והוא היה נמלט מהנמר. עכשיו הוא מהוה טרף קל לנמר המרוצה. כך במשך הזמן הלכה משפחת צ'יפופו והתמעטה, לאט לאט הלך והשתנה המאזן הדמוגרפי בג'ונגל לרעת צאצאיו של צ'יפופו המסכנים, עד שהם נעלמו מעל פני האדמה.

עכשיו נעשה חשבון, כמה זמן תהליך כזה אמור לקחת, מרגע ההיווצרות של המוטציה החדשה עד להיעלמותה מעל פני האדמה.

כדי לעשות את החישוב הזה, עלינו לשער בצורה גסה מה הסיכוי שקוף מסוים ימות או לא יצליח להביא צאצאים לעולם רק בגלל הסיבה האיומה שיש לו ציפורן מיותרת על הגב?

אני חושב שאם נניח בצורה שרירותית שמתוך כל מאה אלף קופים יהיה קוף אחד שימצא את מותו בגיל צעיר כשהוא בשיא כוחו, ועדין לא הביא את צאצאיו לעולם, רק בשל הציפורן הקטנטנה על הגב, זה צעד ענק לטובת הכופרים. אני כשלעצמי סבור שגם מתוך מיליארד קופים לא יהיה אפילו אחד כזה, אבל אני מוכן לקחת את הנתון הזה, שאחד ממאה אלף קופים מת בגלל הציפורן הקטנטנה.

עכשיו נניח שבג'ונגל מסוים, יש זן קטן של קופים, מאתיים פריטים בסך הכל. אני יכול לקחת דוגמא של שבט עם עשרים אלף פריטים, אבל אני רוצה לבוא לקראת הכופרים, ולקחת בחשבון את הנתונים הכי פחות גדולים. אם יש מאתיים קופים, והמספר הזה נשמר לאורך הדורות לולי האבולוציה, ולאותם קופים יש את הציפורן על הגב, ואחד ממאה אלף קופים מת בגיל צעיר רק בגלל הציפורן. עכשיו נחשוב כמה זמן יקח עד שימותו מאתיים קופים, שזה הסך הכולל של כל הקבוצה?

התשובה היא - 20,000,000

כלומר - רק אחרי עשרים מליון דורות, יגיע סך הניספים בשל הציפורן למאתיים.

אם מחזור החיים של הקוף מיום לידתו עד שהוא מביא מחצית מצאצאיו הוא חמש שנים, הרי שמנין השנים הוא -

100,000,000 (מאה מליון) שנה!!!!

הייתי יכול להמשיך ולטעון שגם אם ימותו מאתיים פריטים בהפרשים גדולים זה לא יגרום לחיסול הלהקה, אבל אינני טוען כך, כי סטטיסטית יתכן שגם מספר נמוך יותר יגרום לחיסול הלהקה, ולכן המספר הסטטיסטי הממוצע של קופים מתים הנדרש כדי לחסל להקה שנמצאת באיזון אקולוגי זה מאתיים, וזה לא משנה ההפרשים שבין מקרה אחד לשני.

כפי שציינתי לעיל, על פי תורת האבולוציה, הסיפור הזה לא קרה רק פעם אחת, אלא חזר על עצמו עשרות אלפי פעמים, רק בגלל הציפורניים!!! כלומר - שעלינו להכפיל את המספר הפנטסטי הזה בעשר אלף.

התוצאה - 200,000,000,000!!!!

כלומר -

האבולוציה זקוקה למאתיים מיליארד שנה בשביל ליצור את המצב שבו יש לנו עשרים ציפורניים בקצות האצבעות, ואין לנו שום ציפורן בשום מקום אחר.

(בשלב האחרון של התחשיב יש ליקוי שיתכן שחדי עין יבחינו בו, אני מקווה לטפל בו במאמרים הבאים, למרות שגם בלי השלב הזה החשבון הוא מטורף)

לשם השוואה - גיל היקום לפי הכופרים הוא רק 13 מיליארד שנה!!!

וכל זה רק ביחס למיקום הציפורניים, כשלא נכנסנו כלל לעיצוב הנפלא של הציפורניים, שכל ציפורן מתאימה לאצבע שלה, ועל כיוון הגדילה שלה, ועל עצם העובדה שהיא צומחת ולא נשארת במצב סטטי כמו דברים אחרים, ובכלל לא נגענו במערכות הרבה יותר מורכבות ומסובכות מאשר הציפורן הפשוטה.

אז איך זה נעשה? מהיכן שאבו הכופרים מאתיים מיליארד שנה כדי להסביר את הציפורניים?

ובפרט שלפי הניאודארוויניזם התפתחות הציפורניים נעשתה במהירות רמה, תוך כמה אלפי שנים בודדות, כמו כל המערכות הביולוגיות.

אז מה התשובה?

התשובה היא אחת ויחידה, האמת האבסולוטית, המוצקה, האיתנה, שגורמת לאדם אמונה ויראת שמים אין קץ, כדברי הרמב"ם בפרק שני מהלכות דעות -

"בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו."

למאמר זה לא ניתן להגיב