הקדמה לבקורת המקרא - מתוך אתר "נשמה יהודית"
בימים האחרונים עלה לרשת אתר חדש בשם "נשמה יהודית". כקבלת פנים לאתר שמצא חן בעיני, העלתי לפה מאמר נאה ומושקע. מנהל האתר החדש עדין מלא מרץ, והוא כותב מאמרים ארוכים ומושקעים, כשם שכתבתי אני בתקופת הפעילות הראשונה של האתר. אני מאחל לידידי שימשיך עם המרץ הזה ולא יתעייף כל כך מהר. קריאה מהנה.
כתובת האתר -
http://jewishsoul.co.il/
לפני שניגשים לקרוא/לראות מאמר/ספר/סרט שעוסק בביקורת המקרא ראוי לקחת בחשבון מספר נקודות חשובות:
1. מבקרי המקרא יוצאים מנקודת הנחה שכל חלק וחלק בתנ"ך הוא יצירה שנכתבה על ידי בני אדם. הם אפילו לא משאירים שביב של "תקווה" שאולי בכל זאת התורה (לפחות) נתנה על ידי הקב"ה.
2. יש כל כך הרבה מחלוקות בין מבקרי המקרא עצמם שגם כאשר יוצא שמבקר א' מסכים עם מבקרב' אז בו בעת נוצרת באופן אוטומטי סתירה עם מבקרים ג' וד', ששניהם כבר מזמן סותרים את התזות של מבקר המקרא ט' שבעצמו לא מסכים עם מבקר א' בנקודות רבות מאד. שלא תחשבו אפילו לשנייה אחת שביקורת המקרא זו איזה תזה מושלמת, אחידה ויציבה.
3. על כל מקום בתנ"ך שיסתור את התזה שהם מנסים להעביר/להבהיר, ויש עשרות ואולי מאות מקומות כאלו, הם יאמרו שהוא פשוט "עריכה מאוחרת". הם יאמרו זאת כמובן בלי שום הוכחה. לעתים יהיה להם אולי איזה נימוק קלוש עד כדי גיחוך, אבל לרוב גם את זה לא תמצאו. למשל, עשרת הדיברות בספר שמות ממוטטות את התזה של כמה מהם, שהאלוקים שמתואר שם הוא רק אל ולא האלוקים המונותיאיסטי והאבסטרקטי שאנו מכירים (כי עשרת הדברות מציגים אלוקים מונותיאיסטי ואבסטרקטי), אז הם יאמרו פשוט שזו עריכה מאוחרת או מקור אחר. זהו זה הכל. הוכחות רציניות לכך לא תקבלו.
4. המבקרים בדרך כלל לא יתייחסו/יאזכרו פרשנות של פרשן יהודי (רש"י, רמבן וכו'), אלא יתנו "פרשנות" משלהם על כל פסוק ופסוק. אין להם אפילו טיפת כבוד להציג בכוכבית קטנה או כבדרך אגב את הפרשנות היהודית האמיתית. באופן מאד נדיר קורה שהם מאזכרים פירוש של פרשן יהודי, וזה רק כאשר נדמה להם שדבריו משיקים בנקודה מסוימת לדבריהם.
5. "הראיות" שיתנו המבקרים לדבריהם יהיו כאמור מצחיקות. לדוגמה – מבקר מקרא סובר שכאשר משה יורד מהר סיני, אז העם רואה אותו כאליל עם קרני חיה, הוא "נעזר" בפסוק:
וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת-הַמַּסְוֶה עַל-פָּנָיו עַד-בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ. (שמות לד', לה).
עכשיו, שימו לב לקטע המצחיק, איך הוא מבסס את דבריו? פשוט כי יש ממצאים ארכיאולוגיים שמראים שבתקופות קדומות היו עמים ששייכו לאלילים שלהם מראה מקורנן. אז מכיוון שלמשה היה מעמד של אליל (אליבא דמבקר כמובן), אז גם אצלו הכוונה לקרניים של חיה. כמובן שגם פה לא תהיה התייחסות רצינית לאף פרשן יהודי. מספיק להסתכל על פשט הפסוק "קרן עור" כדי להבין שהכוונה היא שעור פניו של משה קרן מאור ולא קרניים של חיה, הרי קרניים מחוברות לגולגולת ולא לעור, לא?
6. המבקרים יטענו שאפילו שהדת היהודית היא מונותאיסטית המקורות שלה הם פגניים, וגם כאשר היא הייתה פגאנית, היא לא היתה מקורית בכלל, וכל המאפיינים הפאגנים שלה הם העתקה ממקורות פאגניים קדומים יותר. יש פה שנאה ברורה לעם היהודי שמנסה להראות כאילו האמונה שלנו מושתת על מקורות ארכאיים ואנחנו לא הבאנו לעולם שום דבר מקורי.
7. מבקרי המקרא יתיחסו לכל טקסט קדום שאינו תנ"ך בכבוד מלכים. כל איזה רבע חריטה של איזה פרעון מצרי תקבל את כל הגיבוי שבעולם שהדברים שכתובים שם היו באמת. לעומת זאת, לתנ"ך תמיד יתייחסו בחשדנות ובהנחה שרוב הדברים שם שקריים.אתם מבינים את זה? לספר הספרים הם מתכחשים, אבל אם ימצאו איזה ממצא ארכאי שסותר את (לכאורה כמובן) משהו שכתוב בתנ"ך, אז הם יחבקו אותו מבלי להטיל את אמיתותו בספק אפילו לרגע. אפשר לחשוב שעל כל ממצא ארכיאולוגי כתובים הדברים הכי רציונאליים בעולם . . .
8. ארכיאולוגיה. פה המבקרים נאחזים בקש. הם סוברים שכל דבר שאין לו ממצא ארכיאולוגי מובהק, אז כנראה שהוא פשוט לא התקיים. זאת אומרת, שאם אין לי שום אפשרות להוכיח שאתמול הייתי בתל אביב, אז זה סימן שבאמת לא הייתי בתל אביב. חשוב מאד לציין שהרבה ממחקרי ביקורת המקרא הם מיושנים מאד ואינם מאזכרים תגליות ארכיאולוגיות חשובות מאד שתומכות בתנ"ך.
9. בדרך כלל מבקרי המקרא אינם אנשים יותר מידי מבריקים (בלשון המעטה). לעתים נמצא סתירות בדבריהם למשל בין משפטים כמו : "התנ"ך נראה כנערך במשיכת קולמוס גאונית אחת", וכמה שורות אחר כך "את זה ואת זה ואת זה ואת זה. . . שכחו העורכים להסתיר". רגע, רגע, רגע, אם התנ"ך "נראה כאילו הוא נערך בצורה גאונית" אז איך יכול להיות שעורכי התנ"ך הגאונים שכחו לערוך כל כך הרבה פרטים בצורה נכונה? תתאפסו על עצמכם.
10. רוב מבקרי המקרא הם אתאיסטים (מן הסתם) ולעתים אף אתאיסטים אנטי-דתיים, אנשים חוטאים שהמרחק שלהם מהקב"ה הוא עצום. חמור מזה, אין להם אפילו טיפת כבוד לדת היהודית, ולכן תמצאו כל כך הרבה שקרים עיוותים והזיות בכתביהם.
אסיים באנקדוטה שתדגיש את "חכמתם האדירה" של מבקרי המקרא. במאמר הזה תוכלו לקרוא ביקורת על מבקר מקרא. מבקר המקרא החליט שעם ישראל התחיל לחגוג את הפסח רק בתקופת המלך יאשיהו (אחד ממלכי יהודה), דהיינו, חג הפסח הוא המצאה מאוחרת. את הסקתו מבסס מבקר המקרא על כך שבספור המלך יאשיהו מוזכר לראשונה בתנ"ך שעם ישראל חגג את הפסח, ומכאן שלפני זה לא חגגו אותו מעולם. נו טוב, נשמע מעניין . . .
תארו לכם מה אני אמור להסיק אם אני אשתמש בהיגיון של אותו מבקר מקרא. נניח שהוא יכתוב אוטוביוגרפיה ובאמצע הספר, כאשר הוא מתאר את העשור הרביעי לחייו, יהיה כתוב כך : "בוקר אחד התעוררתי . . .", אז אם אני אשתמש בלוגיקה המבריקה שבה הוא ניחן, אוכל להסיק שזו הפעם הראשונה שהוא יתעורר בחייו, זאת אומרת, שעד גיל 30 ומשהו הוא בכלל ישן, וכל מה שכתוב לפני זה פרי דמיונו או חלום שלו. מה אפשר לומר?
נ.ב. היות ואינני יכול להגיב במקומו של כותב המאמר, על כן החלטתי לחסום את אפשרות התגובות. עם המגיבים שכבר כתבו וטרחו להגיב, הסליחה והמחילה. בברכה, נח גוטמן.