מוסר התורה
צורת ההסתכלות המודרנית, סולם הערכים המקובל בחברה המערבית, לא תמיד עולה בקנה אחד עם מצוות מסוימות בתורה. סתירה זו מפריעה לפעמים לאנשים שחונכו על ברכי התרבות המערבית ומתקשים לקבל כל גישה אחרת. סתירה זו מנוצלת היטב גם על ידי ארגוני הכפירה השונים שדואגים להציג לקהל שומעי לקחם את הקטעים מהתנ"ך ומחז"ל הסותרים בצורה בולטת את הערכים המקובלים כיום בעולם כ"ערכי הנאורות".
אם נתבונן בהיסטוריה הקצרה של האנושות נוכל לראות שהמוסר האנושי הוא דבר שנתון לשינויים מתמידים ולחוסר יציבות. מה שנחשב היום ליפה ודמוקרטי היה מתקבל בזעזוע על ידי אנשים במאה הקודמת, וכן להיפך. רק לפני מאה שנה ראו כל אומות העולם הנאורות ביותר את רעיון האימפיאליזם כדבר חיובי ביותר. הבריטים והצרפתים היו משוכנעים עד עמקי נשמתם שכאשר הם כובשים את אפריקה הלבנט והמזרח הרחוק הם גומלים חסד עצום עם הילידים המקומיים שזוכים לטעום בעל כרחם ממנעמי התרבות המערבית של האדם הלבן, הגזע העליון. אותם מדינות בעצמם הם אלו שמגנים היום תחת כל בימה בינלאומית את ה"כיבוש" הישראלי. כלומר, אומות העולם שינו את סולם הערכים המערבי מקצוניות אחת של אימפריאליזם דורסני, של ארצות רחוקות, למטרות כלכליות מובהקות, אל הקצוניות השניה, של גינוי כל כיבוש גם כאשר הוא נעשה מחמת אילוץ של הגנה עצמית מינימלית.
ולמרות האמור, עדיין הדברים צריכים ליבון.
ישנם שני דרכים הפוכות שבהם אנו יכולים להתבונן בנושא כדי לבחון ולהבין את מוסריות התורה. הדרך הראשונה היא, לקחת את את חוקי התורה ומצוותיה ולבדוק אותם אחת לאחת, ולנסות להבין את המוסר והצדק העומד מאחריהם. הדרך הזו לוקה בכך שהיא מסתמכת מאד על חוש הצדק שלנו, שמושפע מכל מיני ערכים שקלטנו מגיל אפס. למשל, לאדם שגדל בחברה מערבית קשה לקבל אי שויון בין אנשים, אך קל מאד לקבל אי שיויון בין אדם לבעלי חיים. עוד לא ראיתי אדם שמשוה ריסוס של הבית בתרסיס נגד תיקנים, לבין רוצח המונים. למרות שבאופן רציונלי, מה ההבדל בין טבח של אלפי נמלים, לטבח של אלפי בני אדם? כמו כן, אם נלך בדרך הזו, עלינו לקחת את כל אחת ממצוות התורה וכל אחת מאינספור תקנות חכמים, ולדון עליה בנפרד, ואין לדבר סוף.
אשר על כן, חושבני שעדיף להתמקד בדרך השניה, הקלה יותר, והניתנת לבדיקה פשוטה.
מהי הדרך השניה?
הדרך השנייה היא, על ידי מה שנקרא "מבחן התוצאה". אם אנחנו רוצים לבדוק את מוסר התורה, במקום להתפלסף על מצוה כזו או אחרת, ישנה דרך פשוטה בהרבה. עלינו לקחת חברה שמתנהלת על פי חוקי התורה, ולבדוק את רמת המוסריות שלה. לבדוק איך היא מתנהלת, ואיך נראים הדברים בשטח.
הדרך הזו היא הרבה יותר אמינה. הרבה דברים נראים טובים בתיאוריה, ובמציאות הם איומים ונוראים. למשל, מי שיבחן את ספר החוקים של ברית המועצות הסובייטית, יהיה משוכנע שלפניו ספר החוקים של העולם האידיאלי ביותר. מה יכול להיות יותר משכנע מאשר שויון מוחלט, קידמה, נאורות, זכויות הפרט, ועידוד המדע. הקורא אינו יודע, שמאחורי זכויות הפרט עומדים מיליוני הרוגים ששלמו בחייהם על זכויות אלו, ומאחורי הקידמה והנאורות נמצאים מיליוני אנשים שנשלחו סיבירה כדי להגן על החברה מפני אויבי המהפכה. מאידך גיסא, ישנה דוגמא הפוכה. על פי דין תורה, אדם יכול לקדש את בתו הקטנה לזקן וחולה, שישלם לו על זה הרבה כסף. מי שאינו מכיר את התורה שבעל פה, עלול לשאול איפה הצדק, אבל מי שמכיר את הגמרא יודע שחז"ל תמיד דאגו לדברים האלה, וכאשר הם ראו שמישהו מנסה לנצל את חוקי התורה כדי לבצע דברים שאינם ראוים הם היו מטפלים בו בכל חומר הדין. אין שום ספק שאם היה קורא מקרה כזה בתקופת התנ"ך חכמי התורה היו דואגים לטפל באבא המטורף טיפול יסודי, למען ישמעו ויראו. ואם התופעה הייתה חוזרת על עצמה, הם היו דואגים לעגן את הנושא בסדרת תקנות שהייתה עושה סוף לענין.
אשר על כן, עלינו לבחון את הדברים בשיטה השניה, בדרך של "מבחן התוצאה".
אם אנחנו רוצים לבחון את רמת המוסריות של הציבור שנוהג על פי התנ"ך ועל פי חז"ל, אנו יכולים לבחון את רמת המוסריות של היהודים שומרי התורה והמצוות, פה, בארץ ישראל.
במאמר שפרסמתי לאחרונה הראתי שעל פי נתוני המשטרה ושירות בתי הסוהר, אחוז הדתיים בבתי הסוהר עומד על כעשירית מאחוז הדתיים באוכלוסיה הכללית. אם נשוה נתונים אלו לנתוני הפשיעה הארציים וגם העולמיים, אנו מגיעים למסקנה שככל הנראה רמת הפשיעה של שומרי המצוות בארץ היא ככל הנראה הנמוכה ביותר בעולם כולו. בדוחות המשטרה מופיעים נתוני הפשיעה בכל מיני מדינות בעולם. אמנם מדינת ישראל עומדת קצת מעל הממוצע העולמי, אבל אין אף מדינה שרמת הפשיעה שבה היא עשירית מזו של מדינת ישראל. המסקנה - החיים על פי רוח התנ"ך וחז"ל, מביאים את האדם לרמת מוסריות גבוהה מאד. שומרי התורה והמצוות הם אנשים שחיים או משתדלים לחיות על פי התורה. אם אנו רואים בבירור שאנשים אלו הם הרבה יותר מוסריים מאשר סתם בני אדם, הרי זו הוכחה מוחלטת לכך שהתורה מהווה את שיא השיאים של הצדק והמוסר, הטוב והישר. אם התורה לא הייתה בנויה על יושר וצדק, האנשים ההוגים בה לא היו הופכים לכאלה.