לימוד זכות - "שהיו מכבדים את התורה"
הפעם, לשם שינוי, אני רוצה ללמד קצת זכות על עם ישראל.
בשעת אחר הצהרים כלשהי, ישבתי בבית הכנסת כלשהו, בשכונה חילונית כלשהי, בעיר כלשהי.
בניגוד מוחלט לרעש וההמולה וקול התורה האדיר שמתרונן בשעה זו בבית כנסת בשכונה חרדית, בית הכנסת בשכונה החילונית בולט בשממונו. הריהוט יותר מושקע, המבנה יותר מטופח, אין לכלוך ואין רעש, הכל נקי ונוצץ, אבל אין נפש חיה. בדרך כלל אני נוהג לנעול את הדלת, שלא יכנסו כל מיני טיפוסים לא רצוים למבנה השומם, אבל באותו יום שכחתי משום מה לסגור את הדלת.
לפתע, פרץ לאולם בחור מגודל, פרחח מתנשף ומבוהל, והתחבא מתחת לבימה. הבנתי מיד שמישהו רודף אחריו, ועוד רגע אני עלול למצוא את עצמי ליד התרחשות לא מוצלחת במיוחד. בשכונה חרדית אירועים מהסוג הזה הם דבר נדיר, אבל באקלים המקומי זה די מקובל, למרות שלא מדובר בכלל על שכונת עוני ופשע.
דקה וחצי חלפה לה, ובפתח האולם נצבו קבוצת בריונים מטילי אימה. עשיתי את עצמי כאילו אני שקוע בתוך הגמרא, לא רואה מה קורה מסביב. אך למרבה הפלא קבוצת הפרחחים נעמדה בכניסה לבית הכנסת, ומנהיג הקבוצה פנה אלי בשאלה, האם אני מרשה לו לערוך חיפוש קצר בבית הכנסת... מתחת לבימה הכבדה, ננעצו בי זוג עיניים מתחננות ומפוחדות, והפרחח המבוהל ניסה לסמן לי משהו במרץ, בתנועות ידים עצבניות.
עמדתי נדהם. הסתכלתי על קבוצת הבחורים המגודלים. מבחינה פיזית הם לא היו אמורים לספור אותי בכלל.
עדין לא האמנתי שהם ישמעו בקולי, אבל בכל זאת ניסיתי למנוע את ההשתוללות, ואמרתי למנהיג הקבוצה שזה לא כל כך מתאים לבית הכנסת. בלבי פנימה, חששתי מאד מהתגובה שלהם.
קבוצת הפרחחים נעמדה דום. הם לא העיזו להתווכח, הם לא ניסו להיכנס, הם פשוט עמדו בכניסה כמו פסלים. הסתכלתי עליהם, והם הסתכלו עלי. אני לא יודע מה הם חשבו, אבל אני ראיתי דבר אחד -
"שהיו מכבדים את התורה..." (א)
==========
(א) "אמר רבי יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה, מפני שכיבד את התורה" (סנהדרין קב:)