קאנוניזציה של התנ"ך
שאלה -
האם נכונה טענת החוקרים שחז"ל השמיטו ספרים מסוימים שהיו קיימים ולא נכנסו לתוך התנ"ך?
תשובה -
א. אין זו טענת החוקרים, אלא חז"ל בעצמם הם שמספרים בפירוש על כמה וכמה ספרים שלא הוכנסו לתוך התנ"ך, וגם על כך שהיו ספרים מתוך התנ"ך שרצו להוציא אותם ולבסוף הושארו.
ב. לחכמי ישראל ישנם סמכויות נרחבות, כמו כל מערכת שבנויה על חוק כתוב מצד אחד ועל מערכת שפיטה אנושית מצד שני. תפקידם של חז"ל בין היתר הוא לקבוע איזה ספר יזכה להיכנס לכתבי הקודש ומה לא, וכשם שמחליטים בבית דין של מטה כך פוסקים בבית דין של מעלה.
ג. השיקולים מה יכנס ומה לא, לא תמיד נגעו לעצם הדברים, אלא גם לצורך ההיסטורי שלהם לדורות. ("נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא נצרכה לדורות לא נכתבה")
ד. גם העובדה שהחלטות אלו התקבלו מאות שנים לאחר תום תקופת הנבואה, גם עובדה זו לא הוסתרה כלל. חז"ל במסכת חגיגה דף יד' מייחסים את ההחלטה שלא להוציא את ספר קוהלת מהתנ"ך לחנניה בן חזקיה, שחי בסוף בית שני, מאות שנים אחרי שנכתב הספר האחרון.
ה. כל זה רק מלמד אותנו עד כמה חז"ל דייקו במסירת חומר היסטורי, ולא התחשבו בשום אינטרס צדדי. כמו בתנ"ך, שגם הוא מוסר פרשיות שלמות שאינם מוסיפות כבוד לעם היהודי ולמוסרי התורה, כך גם חז"ל אינם מנסים להשמיט עובדות שיכולות לשמש כיום את החוקרים המשועממים ורודפי הכותרות.