יציאת מצרים – פרק ג'- בין הסטוריה למיתוס
אחד העמודים המרכזיים שעליו נשענת תורת ישראל, זה סיפור יציאת מצרים. כפי שהבאתי את דברי הרמב"ן, שסיפור יציאת מצרים טומן בחובו את כל יסודות הדת היהודית, כולל בריאה, השגחה, ונבואה. אין ספק שאם נוכל להוכיח את סיפור יציאת מצרים יש בזה הוכחה מוחלטת לכל עיקרי היהדות כולם, עד האחרון שבהם.
וכאן עולה השאלה הפשוטה, מי אמר שיציאת מצרים אכן הייתה. אולי זו בסך הכל אגדה עממית, כמו אלפי אגדות עממיות שהסתובבו בעולם העתיק, וחלקם גם בעולם המודרני, על מפלצות, פיות, שדים ורוחות?
כדי לענות על שאלה זו, עלינו לסקור קצת אל עולם האגדות, לטייל קצת בעולמם הפלאי של הפיות, ללטף את המפלצות, ולעקוב ברטט אחרי עלילותיהם המדהימות של גיבורי המיתולוגיה. אחרי סיור קצר בעולם ההוא, נחזור אל ספר התנ"ך, נפתח אותו, ואז נראה את ההבדל העצום. או אז נראה שיציאת מצרים זו תופעה שאין דומה לה, וכל השוואה בינה לבין הררי ההבל הנוכריים, זו השוואה מטופשת, ילדותית, ומחוצפת.
להלן נסקור את ההבדלים הבולטים בין יציאת מצרים לשאר המיתוסים האנושיים, ההבדלים שעושים את ההבדל בין שטויות והבלים לאמת אבסולוטית.
ההבדל הראשון בין ההסטוריה היהודית לסיפורי השדים של עובדי העבודה זרה העתיקים והמודרנים כאחד, הוא כמות הצופים.
בא נניח שסיפורי המיתולוגיה היוונית הם היו נכונים. האם על פי אותה מיתולוגיה מישהו ראה את כל עלילות השדים והאלים על פסגת הר האולימפוס? ומי הוא זה שראה את עלילותיו ה"נפלאות" של הרקולס? מי ראה את המלאך גבריאל מתגלה למוחמד, ומי ראה את שפע האור שיורד למוחו של בודה? היו מפלצות עם שבע קרניים, נחשים אדומים עם נקודות ירוקות שפולטות זיקי אש, פיות נוראיות עשו תהלוכות בלילות בחוצות העיירה, אבל האם הם קרו בראש כל חוצות, לעיני עם שלם? כל ההגדות התרחשו תמיד אי שם, הרחק מעיני בשר ודם. שם למעלה, על פסגת האולימפוס. לך תוכיח. הפיות והמפלצות תמיד הסתובבו בלילות, כשאף אחד לא היה ברחובות.מקסימום ראו אותם שתי ילדות מבועתות. למה? מדוע? ממי הם פחדו? למה תמיד בלילות, ביערות, הרחק מן העין?
סיפורי התורה לעומת זאת, נעשו כולם בפרסום שלא היה כדוגמתו בהסטוריה. עוד לא היה אירוע אחד בהיסטוריה, שנעשה לעיני עם שלם. אפילו אירועים שכן היו, לא נעשו בכזה פרסום, של עם שלם שהתקבץ למקום אחד, וראה במו עיניו את ים סוף נקרע, ואת מעמד הר סיני. כל אירועי התורה, החל מהמבול, דור הפלגה, אברהם אבינו, יציאת מצרים, כיבוש הארץ, כולם אירועים שנעשו לעין השמש, לעיני כל העולם כולו. לא בחושך., לא על פסגת האולימפוס, לא אירוע אלמוני בלי מקום ותאריך. לא ולא. הכל נעשה לאור היום.
אם הנוצרים היו מחליטים לספר, שישו ייבש את הכינרת, ושפך אותה על כל אירופה, כשהיא הופכת לקוקה קולה, עד שאירופה הפכה לנהר של קוקה קולה למשך שבועיים, האם מישהו היה קונה את זה? ועוד עם תאריך מדויק?
לכל סיפורי התורה יש מיקום מדויק, ותאריך מדויק. האם למיתולוגיות האחרות היו תאריכים? מישהו יודע מתי כיפה אדומה פגשה את הזאב? ואיפה זה היה?
סיפורי התורה הם סיפורים בעלי משמעות הסטורית. עם ישראל כולו היה עם של עבדים, והוא הפך לבני חורין, בארץ אחרת. האם אפשר להשתיל כזה סיפור? התורה מספרת איך נוצרו כל העמים אחרי דור הפלגה. העם הזה הגיע לשם, וההוא לשם, וכל זה בסך הכל 500 שנה אחרי דור הפלגה, ופחות מאלף שנה אחרי המבול.
בתורה יש תחזית מדויקת על עתידו של עם ישראל. תחזית שהתממשה עד הפרט האחרון. האם בכל המיתולוגיות והדתות האחרות יש כזה דבר?
התורה לא רק מספרת סיפורים. על סמך הסיפורים הללו התורה דורשת מעם ישראל רשימה ארוכה של דרישות, ששום דת לא מעיזה לדרוש ממאמיניה. למה? כי אם הנוצרים היו מעיזים לדרוש חצי מהדרישות של התורה, היו מעיפים אותם מכל המדרגות, יחד עם כל הסיפורים שלהם. רק עם שראה את אלוקיו פנים בפנים, יהיה מוכן לקבל דרישות מהסוג הזה.
נקח לדוגמא את השמיטה. בעידן העתיק, עד המהפכה התעשייתית, וודאי שבתקופת התנ"ך, כל הכלכלה הייתה בנויה על חקלאות. העונש לעם ישראל באותה תקופה, לכל אורך התנ"ך, זו עצירת גשמים. לא ירד גשם, אנשים מתו כמו זבובים. והנה באה התורה עם דרישה. להשבית את כל החקלאות לשנה שלמה. ופעם בחמישים שנה, להשבית לשנתיים רצופות!!! זה כמו אצלנו להשבית את כל המשק לשנתיים. איזה דת דורשת כאלו דרישות? ואיזה עם היה מוכן לקבל אותם? רק עם שראה במו עיניו את כל המאורעות העצומים, היה מוכן לקבל כזה עול.
לכל המיתולוגיות הקדומות, לא נמצאו עקבות בארכיאולוגיה. אירועי יציאת מצרים נמצאות בארכיאולוגיה שחור על גבי לבן. על זה אני מקווה להרחיב את הדיבור בהמשך.
העובדה שבכל המיתולוגיות הקדומות אין בנמצא אירועים ניסיים שאירעו לפני קהל עצום, מוכיחה כאלף עדים על כך שגם בעידן העתיק, היה זה בלתי אפשרי לבדות כאלו סיפורים.
על נקודה זו ארחיב במאמר הבא בסדרה.
לסיכום, כל אדם הגון שיבדוק את הדברים לעומק, יגיע למסקנה שאירועי יציאת מצרים הם עובדה הסטורית. מציאות ברורה שאינה מוטלת בספק, בדיוק כמו שאין לנו ספק שהיה אנשים בשם אריסטו, סוקרטס, ואפלטון, לפני 2500 שנה.
ומי שעדיין לא השתכנע, אולי במאמרים הבאים.