דרכים לאמונה - פיזיקה מול ביולוגיה
בימים האחרונים, יצא לי לקיים שיחה מעניינת ומחכימה במיוחד עם יהודי שמבוגר ממני בכמה עשרות שנים, בעל נסיון וידע רב בתחומי תורה מדע ואמונה. ידיו רב לו בשני התחומים, בעל תואר שלישי, שהיה שותף לפרוייקטים מסוימים. אותו יהודי הרב מ. שליט"א, גם טומן בחובו הוראות והדרכות שקבל מגדולי ישראל בנושאים אלו.
הרעיונות ששמעתי ממנו באותה שיחה ארוכה, יחלחלו לאתר טיפין טיפין בתקופה הקרובה. הפעם אני רוצה להתמקד באחת הנקודות החשובות ששמעתי ממנו.
אם אתרגם את הדברים מהניב האמריקאי הכבד של הרב מ. לשפה שלי, אפשר לומר כך -
הגישה המקובלת עד היום על אנשים רבים, רואה בביולוגיה את המקום שבו יש לראות את טביעות האצבע של הבורא. ואולם, תפיסה זו היא תפיסה ארכאית ומיושנת. כיום, הראיות החזקות ביותר למציאות הבורא כבר אינם נמצאות בתחומה של הביולוגיה, אלא דווקא בתחומה של הפיזיקה. ןלא מפני שמשהו זז בביולוגיה. להיפך, הביולוגיה של העשורים האחרונים, אחרי גילוי הגנום והאברונים זועקת אמונה הרבה יותר מאשר אי פעם. מה שהשתנה זו הפיזיקה.
תופעות כמו העקרון האנתרופי, ואפקט הצופה בניסוי שני הסדקים, טומנות בחובם את טביעות ידיו של הבורא בצורה ברורה בהרבה מאשר העין והאוזן.
כמובן שאת כל רשימת התופעות הנ"ל אני מכיר ממזמן, ובכל זאת הנטיה הספונטנית של רובנו בכל דיון על נושאי אמונה היא לרוץ היישר אל הביולוגיה, אל העין והאוזון, החלבון והכרומוזום. אולי זו שארית מתקופות קודמות, ואולי זה פשוט מפני שיותר פשוט לדבר על דברים שיותר קרובים לראש שלנו, שקצת מסתחרר כשהפיזיקה המודרנית מתחילה לדבר כמו אליזה בארץ הפלאות.
יש הרבה מן האמת בטענה הזאת, אני מודה, למרות שבהחלט אני בעצמי עדין שבוי בידיה של התפיסה הישנה...
מה שמפליא אותי במיוחד, זו ה"נבואה" של הרב אביגדור מילר, בספרו "לאן", שבו הוא מתנבא על כך שעוד יבוא היום שבו הפיזיקה תתברר כדבר מדהים ומורכב בהרבה מאשר הביולוגיה. מענין שהוא ראה את הדברים כך, לפני שנים רבות. בספרו הוא אינו מזכיר כלל את העקרון האנתרופי, כנראה שהוא נכתב עוד לפני שהתופעה התפרסמה, ובכל זאת הוא שיער אותה מראש.
האם אתחיל מהיום לכתוב על פיזיקה?
לא ולא.
אני אמשיך לכתוב בנושאים שאותם אני מכיר היטב ולא בערך. אבל בכל זאת הבאתי את דבריו, וכנראה שהוא צודק.
נקודה למחשבה.