איך עובדת מכונת השקר
במאמרים הבאים נציג לפני הגולשים, את השיטות העקומות והסילופים המחרידים, שבהם נוקטים הדרוויניסטים, מבקרי המקרא, ושאר מרעין בישין.
הנה לפנינו קטע מתוך ויקיפדיה, בו מובאים "מחקרים" על מקור השם הקדוש ביותר בתורה.
למען קדושת השם החלפתי אותו בכל מקום בו הוא מופיע, בכיתוב י"י.
היסודות הקדומים לעבודת האל "י"י" אינם ברורים דיים. מספר חוקרים, בהם חוקר המקרא ישראל קנוהל, סוברים כי מקורה באלוהות דרומית שנעבדה באזור הר שעיר על ידי שבטים של מדייניים, עם נודד שמטבע הדברים לא השאיר אחריו כתבים. במקרא נראה שיתרו – כהן גדול המקריב קורבן לאלוהי ישראל, וחותן משה, מייצג השפעה מדיינית זו. כמו כן, במספר מקומות בתנ"ך מצוין מוצאו הדרומי של י"י; למשל בספר דברים: "י'י' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" (ל"ג, ב).
העדויות החוץ-מקראיות למקור האל י"י קלושות. עם זאת, ברשימה טופוגרפית מימי אמנחותפ השלישי (המאה ה-14 לפנה"ס) נזכרים שישה אזורים שבהם ישבו ה"שוסו" – נוודי המדבר, וביניהם ארץ "שעיר" בדרום ארץ כנען, וארץ "יהו", שמיקומה אינו מוזכר. מספר חוקרים מציעים כי השם "ארץ יהו" מראה ששבטים בחבל ארץ זה עבדו את י"י. בחפירות בחורבת תימן (כונתילת עג'רוד) (1974–1976) נמצאו באתר ישראלי, ששימש כפונדק דרכים מהמאות ה-9 וה-8 לפנה"ס, כדים שעליהם ציורים וכתובות בכתב עברי קדום. המיוחד בכתבים היה הקשר שנעשה בין "י'י'" אלוהי ישראל לבין האשרה:
אמר א[]ו[.]ה[]ך אמר ליהל[יו] וליועשה ול[ ב]רכת אתכם לי'י' שמרנ ולאשרתה
לי"י התמן ולאשרתה[ כל אשר ישאל מאש חנן הא ונתן לה יהו כלבבה
ממצאים אלו מגלים שהיו כאלו שזיהו את אשרה כבת זוגו של יהוה, ועבדו את שניהם יחדיו.
מתקופות מאוחרות יותר מצויים כמה וכמה ממצאים זרים, של מלכים שלחמו בישראל, המאזכרים את י"י כאלוהי ישראל או כאלוהי יהודה (כמצבת מישע ועוד).
הבה ונבחון את הקטע בצורה בקורתית.
1. היסודות הקדומים לעבודת האל "י"י" אינם ברורים דיים.
דבר ראשון מניחים עובדה, שצריך להיות לזה מקור. עכשיו לך תחפש. המקור האמיתי הוא משה רבנו מפי הגבורה. גם הלשון "האל וכו'" היא לשון מטעה, ולא במקרה. רוצים ליצור מצג שווא כאילו מדובר חלילה באלוהות חדשה. זה שקר. האלוקים שברא את העולם הוא אותו אלוקים בכל הדתות. השאלה היא האם הוא מינה מתחתיו פקידים בעלי יכולת החלטה. לאלוקים עצמו יש כינוי שונה בכל דת, אבל הכוונה תמיד לאותו דבר.
2. מספר חוקרים, בהם חוקר המקרא ישראל קנוהל, סוברים כי מקורה באלוהות דרומית שנעבדה באזור הר שעיר על ידי שבטים של מדייניים, עם נודד שמטבע הדברים לא השאיר אחריו כתבים.
להשערה זו אין כמובן שום בדל של בסיס. לא כד, לא כתובת, כלום. זו הסיבה למשפט - עם נודד שמטבע הדברים לא השאיר אחריו כתבים. זו גם הסיבה שבחרו במדיינים. כי זו האומה היחידה שאפשר להפיל עליה כל דבר אפשרי, בבטחון גמור שלעולם לא יוכח אחרת. הדבר היחיד שיש פה זה השערה של כמה זבי חוטם. אז אני "משער" בזאת שמדינת ישראל נשלטת על ידי חוצנים. חבל שאינני פרופסור.
3. במקרא נראה שיתרו – כהן גדול המקריב קורבן לאלוהי ישראל, וחותן משה, מייצג השפעה מדיינית זו.
לעג וקלס. אין מילה אחרת.
4. . כמו כן, במספר מקומות בתנ"ך מצוין מוצאו הדרומי של י"י; למשל בספר דברים: "י'י' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" (ל"ג, ב).
חה חה חה. ראיות מוחצות.
מי שמכיר את הקטע המדובר נקרע מצחוק. מי שלא שיפתח את התנ"ך.
5. ברשימה טופוגרפית מימי אמנחותפ השלישי (המאה ה-14 לפנה"ס) נזכרים שישה אזורים שבהם ישבו ה"שוסו" – נוודי המדבר, וביניהם ארץ "שעיר" בדרום ארץ כנען, וארץ "יהו". מספר חוקרים מציעים כי השם "ארץ יהו" מראה ששבטים בחבל ארץ זה עבדו את י"י
הנה לנו עוד ראיה מוחצת לשיטתו של עימנואל ווליקובסקי. לפי התיארוך שלו, זו בדיוק תקופת הממלכה, והאיזור הוא לא אחר מאשר ארץ יהודה. והם אכן עבדו את י"י. כמה נפלא.
הלכו המשוגעים, ובמקום לפתוח את העינים, בנו על זה מגדל של שטויות והבלים.
6. בחפירות בחורבת תימן (כונתילת עג'רוד) (1974–1976) נמצאו באתר ישראלי, ששימש כפונדק דרכים מהמאות ה-9 וה-8 לפנה"ס, כדים שעליהם ציורים וכתובות בכתב עברי קדום. המיוחד בכתבים היה הקשר שנעשה בין "י'י'" אלוהי ישראל לבין האשרה:
העובדה שבני ישראל עבדו עבודה זרה בשיתוף עם אלוקי ישראל, מופיעה בתנ"ך שחור על גבי לבן. אין בזה שום חידוש. אליהו הנביא אומר לבני ישראל, עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים. אם ה' הוא האלוקים לכו אחריו, ואם הבעל הוא האלוהים לכו אחריו.
זעקתו של אליהו הנביא עדיין מהדהדת בחלל והיא רלוונטית בכל דור ודור. כולנו סובלים מסתירות פנימיות בין מעשינו לדיבורנו והלוואי שנשמע כולנו לאותה בת קול.