השען העיוור
במאמרים הקודמים בנושאי אבולוציה, עסקתי בהצגת הטעויות הבסיסיות, העומדות מאחורי תורת האבולוציה האקראית. אבל אני חושב שזה יהיה בלתי מתקבל על הדעת לסקר את נושא האבולוציה מבלי להתייחס לספר האתיאיסטי החשוב ביותר שיצא בדור האחרון, הספר "השען העיוור" של דוקינס. ריצ'ארד דוקינס נחשב היום לאפיפיור הבלתי מעורער של האתיאיסטים. כל ילד זב חוטם שאינו מבין חצי דבר בביולוגיה ובסטטיסטיקה וודאי שלא בשילוב של שניהם, ישלח אותך בביטחון גמור לעיין בספרו של דוקינס. תסתכל שמה. הוא יראה לך. לא סתם.
אז ניגשתי לחנות הספרים וקניתי את ספרו של דוקינס. המוכרת בחנות של סטימצקי, הביטה בחשד בגבר החרדי שנכנס לו בביטחון לחנות הספרים החילונית. היא שפשפה את עיניה למשמע בקשתו המוזרה של אותו גבר. הייתי צריך לחזור על בקשתי פעם נוספת, עד שהמוכרת השתכנעה סופית שזה עם הזקן שעומד מולה אכן מחפש את הספר הקדוש, השען העיוור. וכך, כשאני מצויד בספר שאמור לפתור אחת ולתמיד את חידת היקום, עליתי לביתי ושקעתי בקריאה. הפרקים הראשונים של הספר כתובים בצורה מאד יפה, כל נקודה מוסברת בפרוטרוט. אכן מרשים ביותר. לאט לאט מתקרב דוקינס לבעיה המרכזית שהופכת את האבולוציה לבדיחה בלתי מוצלחת. ככל שהספר הולך ומתקרב לנקודה הבעייתית, הולכים הדברים ומתערפלים, הולכים ומטשטשים. ואז מגיע רגע האמת. דוקינס מגיע לנקודת השקר. בשלב הזה קורה דבר מדהים. אותו דוקינס שעד עכשיו התנהל בזהירות, עקף כל מכשול במיומנות, לא התקדם לשלב הבא לפני שגמר להסביר את השלב הקודם עד תום, אותו דוקינס לוחץ לפתע על דוושת הגז, במין בולמוס פראי אחוז אימה, ופשוט מדלג על הבור העצום, באותה קלות מדהימה שבה חצו בני ישראל את ים סוף החצוי. במהלך הזינוק הפראי מואיל בטובו דוקינס הפחדן, לפלוט אי אילו קלישאות נבובות, באותה רמה בדיוק שיודע לעשות זאת כל אתיאיסט מצוי. לא האמנתי למראה עיני. הזהו דוקינס האגדי? האם זו רמתו של האפיפיור בכבודו ובעצמו? האם הספר שאני אוחז בידי הוא הוא הספר שנמכר בעולם במיליוני עותקים? חשבתי שאמצא איזשהוא טיעון חדש. אולי נתונים שלא ידעתי. זהו? זה מה שיש לו לומר?
כל הפרקים היפים שכותב דוקינס ברוב כישרון, הם אמנם כתובים בצורה מאד יפה, אבל הם אינם רלוונטיים, מכיוון שהם מתעלמים לחלוטין מהנושא המרכזי.
דוקינס כותב באריכות רבה שהאבולוציה איננה אקראית. הוא כותב שזו הטעות של מתנגדי האבולוציה. לנקודה הזאת הוא מקדיש כמות גדולה של מלל, משל כאילו מגלה הוא את סוד החלקיק. לא ולא, הדיוט שכמוך. אם אתה חושב שגילית למתנגדי האבולוציה את אפריקה, טעות קשה בידך. כולנו יודעים היטב איך עובד מנגנון האבולוציה. קראתי את ספרך השקרי, ולא גיליתי נקודה אחת שלא חשבתי עליה. מה חידשת? אתה חושב שאינני יודע שהברירה הטבעית איננה עיוורת? אם אתה חושב שכשאנחנו כותבים על אקראיות אנחנו מדברים על מנגנון הברירה הטבעית, יש לך בעיה קשה בהבנת הנקרא. אנחנו יודעים היטב את כל מה שאתה יודע. כשאנחנו מדברים על אקראיות, אנחנו מתכוונים למוטציות עצמם. השיטה של דוקינס היא לשתול בפיהם של מתנגדי האבולוציה דברים שהם לא אמרו מעולם, ואז להתמודד עם אותם טענות שאיש לא טען מעולם בקלות יתירה. לא. זו לא חכמה.
הבעיה המרכזית של תיאוריית האבולוציה היא, שבכל המנגנונים שקיימים בעולם החי והצומח, ישנה רמת מורכבות בסיסית שמתחת לאותה מורכבות מאבד המנגנון את יעילותו הבסיסית ביותר. תהליך הברירה הטבעית אינו יכול להתחיל לפעול, לפני שהחלבון או האיבר מגיע לרמת פעילות בסיסית.
נקח למשל את האנזימים. לכל חיידק פשוט, ישנם כאלפיים אנזימים הדרושים לפעילותו המינימאלית ביותר של כל יצור חי. כל אנזים כזה הוא חלבון שמורכב משרשרת ארוכה מאד של מאות חומצות אמינו, שמסודרות בצורה מאד מאד מסוימת, במבנה מרחבי שגם הוא מאד מאד מסוים, והחלבון הזה ממלא גם הוא תפקיד מאד מאד מסוים. כל אנזים ממלא רק תפקיד אחד, ואחד בלבד. המרכיבים והמבנה של האנזים מסודרים בצורה מאד מסוימת. אפשר אולי לשנות כמה דברים קטנטנים בלי לפגוע בפעילותו של האנזים, אפשר אולי ליצור אנזים פשוט יותר, אבל בכל אנזים ישנו מנגנון בסיסי שאינו ניתן לשינוי. והמנגנון הזה הוא כל כך מורכב, שגם אם היקום כולו היה מורכב ממרק בראשיתי אדיר, האנזים לא היה נוצר אפילו לא פעם אחת. שלא לדבר על תהליכים מסובכים של חילופי חומרים, תהליכים בסיסיים שבלעדיהם אין חיים על פני האדמה, תהליכים שלצורך קיומם נדרשים שרשראות ארוכות של עשרות אנזימים שונים.
זוהי הנקודה שממנה מתחמק דוקינס בכל צורה אפשרית. זו הנקודה שמטרידה את מנוחתו וגורמת לו להלחם נגד הדת בצורה כל כך חולנית.
כל הספר של דוקינס בנוי על הנחת יסוד מטופשת. הנחת יסוד זו קובעת, שכל החלבונים והמנגנונים במערכת החיים, ניתנים לפירוק למיליארדי מיליארדים של רסיסים קטנים, שלכל אחד מהם יש תפקיד מועיל במערכת החיים. הטיעון הזה הוא השקר בהתגלמותו. יועיל נא מר דוקינס השקרן, לקחת דף ועט, ולשרטט לי בבקשה אנזים שארכו הוא מתחת לשמונים חומצות אמינו. אני מוכן להתערב עם כל אדם בעולם, על איזה סכום שלא ירצה, ביחס של אחד לעשר לטובתו, אצל עורך דין, שזה בלתי אפשרי.
כל החשבון של דוקינס, עם הדוגמא של המחשב, ושאר הדוגמאות שנועדו לטשטש לקהל מעריציו את חוש הביקורת, הכל בנוי על האיוולת הגדולה, כאילו הברירה הטבעית יכולה לפעול כמעט משלב האפס.
הדברים ברורים כשמש למתבונן. הברירה הטבעית איננה יכולה לפעול לפני שנוצרת התועלת הראשונה. אין חלבון אחד ביקום, שיכול להביא תועלת ברמת מורכבות שפחותה מזו של מטוס בואינג 767, הדוגמא האהובה על דוקינס.
לא לחינם מתמקד דוקינס בפרק העוסק בעניין הזה, במורכבות ברמת האיברים הגדולים. הרבה יותר קל לטשטש את הדברים כאשר מדברים על איברים גדולים כמו עיניים ואוזניים. אבל משימת הטשטוש והכזב נעשית בלתי אפשרית כאשר אנחנו שולפים את המיקרוסקופ ולומדים על מבנה החלבון, על הנשימה התאית, וחילוף החומרים. התהליכים האמיתיים של החיים מתרחשים הרחק מסדרי הגודל הניתנים לצפיה בעין בלתי מזוינת. הראיה החיצונית של אדם רגיל על מורכבות החיים מאד מאד מטעה. וטעות זו מנוצלת עד תום על ידי דוקינס וחבריו.
ניקח את הקטע שהוא כותב על העין. דוקינס כותב, שיש בעלי חיים פשוטים שיש להם "תאים בעלי רגישות לאור". נשמע מאד משכנע, לא כך? הביטוי "תאים בעלי רגישות לאור" נשמע כמו איזה משהו פשוט למדי, בערך ברמת מורכבות של מקל של ארטיק. חבל מאד שדוקינס לא משתף את הקוראים במבנה הפנימי של אותם תאים-בעלי-רגישות-לאור. באמת חבל שהקוראים התמימים מפסידים את המראה המרהיב, של בית חרושת אדיר, מחולק למחלקות רבות, מקופל בתוך תא אחד, שכל מטרתו של אותו מפעל נורא, היא בסך הכל ליצור איזו שהיא "רגישות כלשהיא לאור". אותה "רגישות לאור" אינה נוצרת בלי סידרה של חלבונים, ארוכים ומסובכים, שיקלטו את האור, יהפכו אותו לאנרגיה, וישלחו אותו לכיוון המח, בתהליך ארוך ומייגע. מכל החלבונים הנמצאים בעין, אין ולו חלבון אחד שיכול להיווצר בצורה אקראית, אפילו לא בצורתו הפשוטה ביותר. גם אם נשים את קבוצת החלבונים שרגישה לאור על העור של אחד היצורים, או על הדופן החיצוני של חיידק כל שהוא, האם הוא יראה? מה פתאום! יש צורך בעוד מערכת שלימה מסביב. מערכת שתקלוט את האנרגיה, ותוביל אותה לכיוון המח. והבעיה הזו חוזרת על עצמה בכל חלבון וחלבון ללא יוצא מן הכלל. הנקודה הזו היא היא שורש בויכוח סביב האבולוציה. פה ורק פה, נמצא השקר הגדול. ודווקא בנקודה הקריטית הזאת, אותה נקודה שהייתה אמורה להיות הנושא המרכזי בכל ספר שמנסה להסביר את האבולוציה, דווקא מהנקודה הזאת דוקינס מתחמק. והוא יודע היטב למה הוא מתחמק. אוהו יודע.
כדי להסוות את מעלליו, נוקט דוקינס בשיטה ידועה ומפורסמת, שיטה שאהובה ביותר על כל כוהני האתיאיזם. הוא משתדל להסוות את דלות הגיגיו בנקודה המרכזית, על ידי שהוא מלעיט את קהל מאמיניו התמים בים של חומר מעניין במגוון נושאים שוליים ובלתי מרכזיים. החל מהדגשת תפקידו של הגן באבולוציה, כאילו שמישהו לא יודע, וכלה בסיפורים מרגשים על ידידותיו.
דוקינס מוכן לענות על הכל. הוא מצידו מוכן לכתוב ספרים עבי כרס על כל נושא שבעולם. הכל, חוץ מהנקודה המרכזית.
עמוק בתוך לבו, יודע דוקינס את האמת. האמת דוקרת לו, ואינו נותנת לו מנוח. הוא יודע היטב את הנקודה המרכזית ממנה הוא מתחמק ללא הרף. אם מישהו ממתנגדיו היה כותב ספר ברמה שלו, הוא היה עושה ממנו לעג וקלס.
דוקינס מהוה מקור השראה להמוני אתיאסטים. אני מניח שספרים יותר ברמה מספריו של דוקינס אינם בנמצא. קראתי עוד הרבה חומר אתיאסטי, ומעולם לא מצאתי מי שמתמודד עם השאלה המרכזית. כולם הולכים סחור סחור על שפת הבור, ואיש אינו מעיז להציץ פנימה.
לא יאומן כמה שקר וטמטום הלב יש בעולם. איך יתכן שאדם שכותב כזה ספר זוכה לתהילת עולם, במקום לשלוח אותו להסתכלות. אבל זהו אחד הסימנים של פעמי הגאולה. דווקא מתוך החושך ונאפילה הכי גדולים, יפציע ויזרח האור הגדול.
דוקינס אינו מסתפק בפסאודו-ביולוגיה. אחרי שקבל תיאבון, הוא כתב גם ספר על הדת, שבו הוא פשוט מכריז מלחמה נגד בורא העולם. אבל הוא לא הראשון שעושה זאת. פח האשפה של ההיסטוריה מלא וגדוש במשוגעים מהזן של דוקינס. מישהו זוכר את נימרוד? את פרעה? נבוכדנצר? השמות שלהם שקעו בתהום הנשיה, אחרי שהרעישו את כל העולם. ורק תורתם של משה רבנו ואברהם אבינו, הולכת וכובשת את העולם. על אנשים מהסוג של דוקינס, אנחנו מתפללים-
וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.
וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו.
ויאמר כל אשר נשמה באפו
ה' אלוקי ישראל מלך,
ומלכותו בכל משלה.