תשובות לצבי ינאי - 2

מאת: הדוס | 9/21/2011 אמונה ומדע

נמשיך לסקור את טיעוניו של צבי ינאי

קנקן תה בחלל

ינאי -

הבחנה זו באה לידי ביטוי בהשוואה בין קנקן התה של ראסל לבין השד קטב מרירי של הרב עובדיה יוסף. ראסל השתמש במשל הקנקן כדי להמחיש את איוולתה של הדרישה הדתית, שלפיה על הספקנים לספק הוכחות לאי-קיומו של האל ולא להפך.
 
דומה הדבר, אומר ראסל, לטענה שבין כדור הארץ למאדים מרחף לו קנקן תה מחרסינה. מאחר שהקנקן קטן מכדי להיראות בטלסקופים החזקים ביותר, אזי הטענה בדבר קנקן התה לא ניתנת להפרכה ועל כן לא ניתן להטיל בה ספק.
 
אל טענה כזאת, אומר ראסל, היו מתייחסים בצדק כאל שטות. אבל אם הקנקן הזה "היה מוצא לו סימוכין בספרים עתיקים, נלמד כאמת קדושה מדי יום ראשון, ומוחדר למוחות ילדים בבית הספר", היו רואים בספקנותי התנהגות חריגה ומפנים אותי לטיפול פסיכיאטרי.
 
עד כאן ראסל. דומה שהמשל אינו חופף לגמרי לנמשל, קרי אלוהים. העובדה שלא ניתן לגלות את קנקן התה של ראסל באמצעות טלסקופים בני ימינו לא עושה את קיומו לבלתי ניתן להפרכה בעתיד, שכן רשת טלסקופי חלל צפופה יותר, או מכשירי רדאר חדשניים, עשויים ביום מן הימים לאשר או לשלול את נוכחותו של קנקן התה במרחב שבין כדור הארץ למאדים. כבר היו דברים מעולם.
 
יותר מאלפיים שנה למדו תלמידים על קיומו של תווך חומרי מסתורי המרווה את מרחבי היקום: האֶתֶר (נשימת האלים). כבר אריסטו השתמש ביסוד העלום הזה כדי לשלול את אפשרותו של ריק בחלל, אך משהתברר בניסוי של מייקלסון ומורלי בסוף המאה ה-19 שהאתר נטול כל השפעה, נגוז היסוד המדומה הזה מן העולם בלחישה דקה.
 
לא כן הדבר לגבי אלוהים. גם אותו לא ניתן לגלות באמצעות החושים או מכשירי מדידה, אך בניגוד לקנקן התה שום טכנולוגיה עתידית לא תוכל לאשש או להפריך את קיומו. דינו כדין השד קטב מרירי.
 
הטענה לקיומו של אלוהים בלתי נתפס בחושים ובשיטות מדעיות, אומר ראסל, אינה ראויה אפילו להתייחסות ספקנית-אגנוסטית. במקומה הוא מציע עמדה אתיאיסטית חד-משמעית. אם לא היה זה ראסל, הייתי אומר על עמדתו: דברי אלוהים חיים.

עד כאן דבריו של ינאי.
וכאן הבן שואל - מה אתה רוצה?
אני פשוט לא מצליח להבין מה הבנאדם רוצה.
מישהו אמר שהספקנים צריכים לקבל את מציאות הבורא סתם כך, ללא הוכחות? מי אמר ככה, הרמב"ם? הכוזרי? הרמב"ן? החובות הלבבות? כל אותם גדולי ישראל שטרחו להוכיח את האמונה באותות ומופתים (שינאי וחבריו לא טרחו מעולם לקרוא את דבריהם) האם לכך התכוונו?
אני נדהם מהעזות. לבוא ולשתול בפיהם של המאמינים דברים שלא היו ולא נבראו, ואחרי כן לתקוף את האויב שלא קיים.

הבריאה מעידה על בורא

ינאי -
 
זה מביא אותנו לשלוש הנחות היסוד של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי של מיכאל אברהם:
א) העולם מורכב.
ב) אף גורם מבין אלו המוכרים לו לא יכול ליצור עולם כזה.
ג) עולם מורכב לא נוצר מעצמו.
 
ובכן, ההנחה הראשונה מוסכמת על הכל, העולם באמת מורכב. בהנחה השנייה חסרות המילים "המוכרים לי לפי שעה", שהן מילות מפתח במדע. ניוטון תמה תמיהה דומה נוכח כוח המשיכה הכבידתי הלא מוכר לו:
 
"אין זה מתקבל על הדעת שחומר גס ודומם יפעל על חומר אחר וישפיע עליו ללא תיווך של משהו אחר, שאיננו חומר – ללא מגע הדדי... האפשרות שכבידה היא עניין מולד, פנימי ומהותי לחומר, כך שגוף אחד יוכל לפעול ממרחק על גוף אחר דרך החלל הריק, ללא תיווך של משהו אחר, אשר באמצעותו עוברים הכוח והפעולה מאחד לשני, היא בעיני אבסורד כל כך גדול, עד כי אינני מאמין שאדם בעל חשיבה סבירה בעניינים פילוסופיים יוכל להיכשל בו".
 
הואיל וכך, ניוטון, שהיה אדם דתי, לא חיפש את התשובה במדע. הוא העדיף לייחס את מקור המשיכה ואת פעולתו המסתורית מרחוק לאלוהים.
 

 
בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת נקלעה הפיזיקה למשבר קשה. האנרגיה שנוצרה מהתפרקות רדיואקטיבית בתהליך ביתא, תהליך שבו הניטרון בגרעין האטום הופך לפרוטון (על ידי פליטת אלקטרון וניטרינו) היתה קטנה מהחזוי.
 
הזעזוע היה כה גדול, עד כי נילס בוהר העלה הצעה מדהימה: לפטור מקרה ספציפי זה מציות לחוקי שימור האנרגיה והמומנטום. וולפגנג פאולי דחה את ההצעה, אך גם נמנע מלהזעיק את אלוהים להצלת הפיזיקה.
 
כדי להחזיר את מאזן האנרגיה לתקנה הוא הגה בדמיונו הפורה חלקיק חדש (הנֵיטרינו), נטול מסה ומטען חשמלי – ולפיכך בלתי נתפס במכשירים. במכתב ששלח לאחד מידידיו כתב: "עשיתי מעשה נורא. המצאתי חלקיק שלא ניתן לגלותו". 26 שנה אחרי זיהו הפיזיקאים ריינס וקואן את עקבותיו של החלקיק החמקמק בכור גרעיני שבדרום קרולינה.
 
"האמונה היא הכרעה ערכית רצונית ואינה מסקנה המתחייבת ממה שאדם יודע – או חושב שהוא יודע - על המציאות הטבעית או ההיסטורית". ישעיהו ליבוביץ' ("רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ")
 
תולדות המדע זרועים שתי וערב בתופעות ללא הסבר לזמנן. גם בימינו ניצבים הפיזיקאים בפני שתי תעלומות: "החומר האפל" וה"אנרגיה האפלה". יחדיו הם מהווים 96% ממסת היקום.
 
מה שמחמיר את חידת האנרגיה האפלה הוא, שעל פי התחשיב התיאורטי עוצמתה אמורה להיות גדולה פי 10 בחזקת 120 מהאנרגיה הנדרשת להתפשטות הנצפית של היקום. לא בכדי זכה הפער העצום הזה בכינוי "הסתירה החמורה ביותר בהיסטוריה של הפיזיקה". יש המטילים ספק בקיומה של האנרגיה האפלה (גם של החומר האפל), אך איש מקרב הפיזיקאים לא מציע ליישב את הסתירה באמצעות אלוהים.

עד כאן.

ובכן, לפי ההגיון של מר ינאי, אפשר לסגור לחלוטין את כל האקדמיה. אין יותר מקום לשום חשיבה אנושית בכל נושא ובכל תחום.
אתה לא יכול להגיע לשום מסקנה.
יש לך הוכחות שחומר יכול להפוך לאנרגיה?
אז מה!!!
אולי מחר יתברר אחרת?!
ומי אמר שכדור הארץ אינו שטוח? אולי עוד כמה שנים יתברר שהארץ אכן שטוחה? אולי המוסכמה הזאת תקרוס כמו מוסכמות רבות אחרות?
הכופרים למינהם משתמשים בטיעונים שהם לא היו מעיזים להעלות על דל שפתיהם בשום נושא וענין אחר.
 
יונים, צהבת, ומיהו רציונלי

ינאי -

ההנחה השלישית, שעולם מורכב ונראה מתוכנן "לא סביר שהוא נוצר מעצמו", מביאה את מיכאל אברהם למסקנה ש"צריך להיות מישהו שיצר/ברא אותו", והוא מציע: "הבה נכנה אותו 'אלוקים'." וזאת למה? כי "אף כוח או גורם מבין אלו המוכרים לי אינו יכול לחולל את התופעות הללו".
 
כאילו לא די בנימוק תמוה זה, נוכח אינספור התופעות הבלתי מוסברות לשעתן, מיכאל אברהם יוצא נגד אותם אנשים ש"לא מוכנים לקבל הסברים מטאפיזיים נוסח אמונה באלוקים, והם מעדיפים לומר שהם לא מבינים." לגבי דידו, גישה כזאת אינה רציונלית. להמחשת דבריו הוא מביא דוגמה מהחיים:
 
בישיבה בה למד היה בחור שחלה בצהבת. לאחר כחצי שנה של אשפוז למקוטעין, הביאו אליו 'מכשף' שהניח יונים על טבורו. הן מתו מייד, "וראה זה פלא, לאחר כמה ימים הוא חזר לישיבה בריא". כשמיכאל סיפר על כך להוריו, "הם לגלגו על המיסטיקה של בחורי ישיבה, והמליצו לי בחום לא לזנוח את הרציונליות. ואכן, עד היום המלצתם זו היא נר לרגליי, אלא שבמקרה זה הם טעו".
 
טעו? מיכאל אברהם מסביר: "אדם רציונלי אמור לקבל טענות שיש להן בסיס עובדתי סביר, גם אם הוא לא מבין אותן תיאורטית. אם אני משוכנע שאנשים הגיוניים שאינם שקרנים ראו במו עיניהם את התופעה, שומה עליי לקבל את טענתם. אחר כך אחפש לה הסבר (למה היונים מתות, ואיך, אם בכלל, הן מרפאות צהבת)".
 
כאן אני יוצא מבולבל לגמרי. למה מתכוון מיכאל אברהם ב"בסיס עובדתי סביר", לריפוי על ידי יונים? ואיזו טענה שומה עליו לקבל – את עובדת החלמתו של תלמיד הישיבה או את הטענה האזוטרית שהיונים ריפאו אותו ממחלת הצהבת?
 
אביא דוגמה משלי: ראיתי במו עיני איש על הבמה, הגורם לאדם מהופנט לרחף באוויר. כדי לשכנע את הקהל הספקני שאין זה תעלול קוסמים גרידא, הראה האיש שאין מנוף נסתר מתחת לגוף המרחף ולא כבל סמוי המושך אותו מהתקרה.
 
על פי הגיונו של מיכאל אברהם עלי לקבל את הרחיפה כפשוטה, מאחר שאני אדם הגיוני ולא שקרן, ומאחר שהיה למופע "בסיס עובדתי סביר" לא פחות מאשר לריפוי הצהבת על ידי יונים.

ובכן, ד"ר מיכאל אברהם בסיפור היונים, לא בא להוכיח את מציאות הבורא דרך היונים. ממש לא. הוא רק בא להדגיש נקודה מאד פשוטה -

אדם רציונלי הוא אדם שדן כל נושא בצורה אובייקטיבית וללא דעות מוקדמות. אדם שניגש לדון בשאלה "האם ישנם כוחות לא גשמיים, או מאד לא מוכרים" מתוך הנחת יסוד שלילית, ואינו מוכן לדון באפשרות השנייה בפתיחות הראויה ותוך בחינת המימצאים היבשים, איננו אדם רציונלי, אלא ההיפך הגמור. הוא  אדם מרובע ופנאטי, חשוך ונבער מדעת.

ולכן, זה ממש לא משנה אם ההוכחה מהיונים היא כן הוכחה או לא הוכחה. מה שמשנה זה העקרון. מה היה עושה ינאי אילו הוא בעצמו היה עורך מחקר והיה מגלה שאכן היונים מתות והחולים מתרפאים בתשעים אחוזים מהמקרים? אם הוא היה מתעקש שלא להכיר בקיומם של כוחות ומציאויות מסוג שונה מכל הידוע לו עד כה, הרי הוא אדם חשוך. ואם הוא היה מגיע למסקנה שאין ברירה אלא לקבל את התוצאות הברורות הרי שהוא הוא הרציונל האמיתי.