ניצוצות לפרשת וירא
איך עושים חסד
בתחילת הפרשה התורה מלמדת אותנו איך עושים חסד כאשר אברהם אבינו מקבל את אורחיו. הבעיה היא שמרוב שאנחנו רגילים לשמוע את סיפורי התורה, אנחנו מסתכלים עליהם בצורה מאד שטחית ואדישה. אבל אם ניקח את הסיפור על אברהם אבינו ונתבונן בו מעט, נראה שמדובר על דרגות של עשיית חסד ברמה שלא תיאמן. אנחנו מכירים הרבה אנשים טובים שאוהבים לעזור, אבל אברהם אבינו היה הרבה יותר מזה. הוא לא חיכה שיבואו לבקש ממנו טובות, אלא ישב בפתח האוהל, אדם זקן בן מאה שנה, יושב ומחפש אורחים, עד שהקב"ה היה צריך להביא לו שלושה מלאכים כדי שלא יהיו חסרים לו האורחים. וברגע שהוא רואה אותם, הוא לא מחכה שיגשו אליו אלא רץ לקראתם. רץ!!! מתי אנחנו רצנו פעם אחרונה בשביל לעשות טובה למישהו אחר? או יותר נכון, לבקש ממישהו לקבל מאיתנו טובה? וכך אפשר להמשיך ולהתבונן בפרשה זו עוד ועוד ולמצוא עוד לימודים רבים בענין של עשיית חסד.
הדוגמא האישית
מה שמעניין עוד בנושא הזה, שהתורה באופן כללי כמעט שלא מצוה על עשיית חסד בצורה של ציווי, מעבר למצוות כמו השבת אבדה וכדומה. המקום היחיד שהתורה מאריכה בנושא זה בסיפורי האבות כשהתורה מתארת את מעשי החסד העצומים שלהם בפירוט רב.
מדוע?
מפני שישנם דברים שבהם הדוגמא האישית יותר חזקה מכל הדיבורים שבעולם. במקום לצוות על האדם לעשות חסד, התורה מציירת מול עינינו את דמותו של האדם השלם, ומראה לנו בבירור - הנה, ככה זה נראה.
עשרה צדיקים בסדום
הקב"ה אומר לאברהם אבינו, שאם היו בסדום עשרה צדיקים סדום לא הייתה נהפכת.
ומה היה קורה אילו אכן היו שם עשרה צדיקים?
היו אומרים שהם פרזיטים.
מילוי הסאה
אנשי סדום רעים וחטאים. הקב"ה מאריך להם את אפו, עד שפתאום ברגע אחד מגיע הסוף.
בענין זה כדאי מאד לדעת את דברי הרמח"ל. אלו דברים שמאירים את העינים בכמה עניינים בתורה, וגם בהבנת מקרים רבים בתולדות העמים.
וכך כותב הרמח"ל (דרך ה' ב' ג')-
"וצריך שתדע, שגבול ניתן למרשיע עד מתי יניחוהו שיהיה מרשיע והולך בבחירתו הרעה, וכשיגיע לאותו הגבול, הנה לא ימתינו לו כלל וישמד מעל פני האדמה. והוא מה שקראו חז"ל, מילוי הסאה, ומה שאמר הכתוב, במלאת ספקו יצר לו. והנה עד הזמן ההוא אפשר שיצליח וילך מן הטעם שזכרנו למעלה, שהוא לפתוח לו פתח האבדון, והוא מה שכתבו ז"ל, הבא ליטמא פותחין לו. אך כשיגיע לאותו הגבול, כבר הגיע לאבדון ויאבד, והנה אז יחרה אף ה' בו ותפול עליו שואה שיושמד בה"
מראה מול העולם המודרני
אברהם אבינו אומר לאבימלך "רק אין יראת אלוהים במקום הזה והרגוני על דבר אישתי"
לפי מה קבע אברהם אבינו כי לאנשי גרר אין יראת שמים?
מסביר רש"י -
"אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלים אותו, או על עסקי אישתו שואלים אותו? אשתך היא, אחותך היא?!"
אם נציב את דברי רש"י הללו כמראה מול העולם שבו אנו חיים, מה תהיה התוצאה? עדיף לא לדבר...
מעבודת ה' לא מפסידים
אברהם אבינו הולך לשחוט את בנו. הוא הולך להקריב את היקר לו מכל. הוא לא מבין את מעשי ה' אבל הוא הולך בתמימות, הוא מבין שלא הכל הוא יודע. אבל אז, כשהסכין בידו, פונה אליו מלאך מן השמים ואוסר עליו לשחוט את בנו.
מכאן אנו יכולים ללמוד מוסר השכל נורא.
לאדם נדמה שכדי להתקדם בעבודת השם הוא צריך להקריב כל מיני דברים. הוא צריך להפסיד על חלומותיו ושאיפותיו.
אבל מה האמת?
האמת היא שהכל דמיונות בלבד.
בסופו של דבר כשהולכים עם האמת לא מפסידים שום דבר, ורק מרויחים בכפלי כפלים.
לא זו בלבד שאברהם אבינו לא הפסיד את בנו, אלא שהוא זכה לברכות והבטחות נצחיות, הבטחות שעומדות עד עצם היום הזה לזרעו של אברהם, מול כל הקמים עליהם לכלותם.