התודעה – הוכחה חותכת למציאות על-פיזית
במאמר הזה אני עומד לכתוב בנושא שנתפס אצל אנשים כנושא עמום. אבל אם מתבוננים בו לעומק אפשר לראות בקלות, שהוא ממש לא עמום.
הנושא הוא חידת התודעה. חידה שהיא בעצם איננה חידה כלל וכלל.
התודעה היא בעצם האדם בעצמו. אדם בלי תודעה אינו אדם. התודעה זו העובדה שאנחנו מרגישים וחווים את הסביבה.
התודעה מהוה מאז ומעולם את אחת החידות הגדולות של המדע. אין שום אפשרות להסביר את תופעת התודעה כתוצאה של תהליכים פיזיולוגיים. ואני רוצה להמחיש את הדברים בצורה ברורה.
לפי הגישה האתיאיסטית, האדם הוא בסך הכל מחשב משוכלל. גם המחשב יודע לעבד נתונים ולתת הוראות למרות שהמחשב הוא דבר גשמי לחלוטין. לפי הגישה הזו אין הבדל מהותי ויסודי בין מוח האדם לבין המחשב. אמנם מוח האדם הוא הרבה יותר משוכלל מכל מחשבי העל הקיימים בעולם, וכל הביצועים של המחשבים אינם מתקרבים בכי הוא זה לביצועיו של המוח האנושי, אבל סוף סוף המוח הוא מחשב, רק מחשב מאד מאד משוכלל, ויתכן או שלא יתכן, שביום מן הימים נצליח ליצור מחשבים ברמה דומה.
עכשיו בואו נעשה את הניסוי המחשבתי הבא. בואו נתאר לעצמינו איך שכל מומחי המחשבים בעולם מחליטים לצאת בפרויקט אדיר, שבו הם רוצים ליצור רובוט מלאכותי, שיוכל לנתח נתונים ולתקשר עם סביבתו כאחד האדם. לפי הגישה האתיאיסטית זו אמורה להיות משימה ברת ביצוע. אם האדם הוא מחשב, אין סיבה שהמחשב לא יהיה אדם.
בואו נתאר לעצמינו שהמומחים אכן הצליחו במשימתם. הם הצליחו ליצור רובוט שנוהג ומגיב כמו בן אדם. כשמרביצים לו הוא בוכה, כשאומרים לו מחמאה הוא מסמיק, והוא אפילו יודע להבחין בין בדיחה טובה לבדיחת קרש.
עכשיו נדמיין לעצמנו שאנחנו ניגשים לאותו רובוט, ונותנים לו צביטה אכזרית בלחי. הרובוט מזנק ממקומו, ופוצח בסדרת צווחות היסטריות, אנושיות לכל דבר.
עד כאן הניסוי. עכשיו ניגש לנתח את התוצאות. מה קרה פה? אנחנו נתנו לרובוט צביטה נוראית, והוא הגיב בדיוק כמו שהיה מגיב בן אדם. אבל בואו נשאל את עצמנו שאלה פשוטה. האם הצביטה באמת כאבה לו לרובוט? האם הוא באמת נפגע עד עמקי נשמתו? האם עשינו מעשה אכזרי? לא ולא. הרובוט לא מרגיש שום דבר. זה ממש לא מעניין אותו מה תעשה איתו. מצידו הוא מוכן אפילו שתזרוק אותו לפח. אמנם הוא ימשיך לייבב ממעמקי עגלת הזבל ביבבות נוראיות וקורעות לב, אבל מאחורי היבבות המחרידות עומדים מספר חוטי חשמל קרים ואדישים.
המדענים יכולים אולי לפתח מחשב שיתנהג בדיוק כמו בן אדם, עד כדי כך שאדם אחר יוכל להתחתן איתו ולחיות איתו שמונים שנה באושר, בלי לדעת שהוא בעצם נשוי למחשב. אבל דבר אחד לא יוכלו כל חכמי תבל להעניק לאותו מחשב מתוחכם. את התודעה. מחשב תמיד ישאר מחשב. אם תרביץ לו הוא יבכה, למרות שאינו חש שום דבר, בדיוק כמו שהשולחן אינו מרגיש שדופקים עליו. אם תגיד לו מחמאה הוא יחייך, למרות שהוא לא הבין את מה שאמרת.
מחשב בעל תודעה זה נס, יותר גדול מכל הניסים המתוארים בתנ"ך. מי שמאמין בזה הוא מאמין גדול מאד.
לפעמים אני רואה אתיאיסטים שמתייחסים לנושא הזה כאילו הבעיה היא מצד המורכבות של התודעה. אני עומד נדהם מול גודל הטיפשות והבערות. הבעיה היא לא מורכבות. הבעיה היא שהתודעה היא דבר רוחני לחלוטין. המחשב הכי משוכלל בעולם, לא תהיה לו תודעה. צביטות לא ירגיזוהו ובעיטות לא יטרידוהו, למרות שהוא יבכה יצרח עד לב השמים. מקלחת טובה לא תענגהו, ומחמאה לא תרשימהו, למרות שהוא יהנהן בשביעות רצון.
מי אמר לנו שיש לנו תודעה? כאשר אני הולך ברחוב ומדבר עם אנשים, אין לי שום הוכחה שכל אותם אנשים שאני רואה מולי הם בעלי תודעה ולא מחשבים משוכללים. ישנו רק אדם אחד בעולם שאני יודע בוודאות שיש לו תודעה. אני בעצמי.
לחידת התודעה יש רק הסבר אחד.
אלוקי נשמה שמתת בי טהורה היא
אתה בראתה
אתה יצרתה
אתה נפחתה בי
ואתה משמרה בקרבי
קיבלנו נשמה כל כך טהורה, הלוואי שנחזיר אותה באותה טהרה.