תכלית החיים

מאת: נח גוטמן | 11/13/2011 שאלות ותשובות

שאלה -

מהי משמעות החיים ומטרתם? מדוע אנחנו חיים, האם בשביל לעשות מצוות ועברות? כי אם כך אז בשביל מה הרי ה' ידע וצפה מה עתיד להיות עמנו ובאיזה אופן ננהג בכל רגע מחיינו אז מדוע אני צריכים כביכול לחזור על התסריט בשנית? כאילו אנו בובות שיש משהו שמושך בחוטים? זה נשמע ממש אבסורד, כי אם הכל כבר ידוע ונקבע מראש מה התפקיד שלנו פה בכל התמונה?
מצפה לתשובה בקוצר רוח, אסתר.

תשובה -

במקום לענות בעצמי על השאלה, אני רוצה לצטט את דברי הרמח"ל בספרו מסילת ישרים בפרק א', שבו הוא עונה על השאלה בבהירות רבה כדרכו של הרמח"ל, הידוע בבהירותו הרבה. אני ממליץ לכל אדם שרוצה להבין את הנושא ללמוד את דברי הרמח"ל הללו בעיון רב. גם הקטעים שנראים פשוטים מכילים בקרבם הרבה עומק.

יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד): העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א): היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.

וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג): ואני קרבת אלקים לי טוב. ואומר (שם כז): אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו', כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה. אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והיינו שישתדל לידבק בו יתברך בכח מעשים שתולדתם זה הענין והם הם המצות.

והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין (למוטב) לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה (משלי ל): פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי וכו'. השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו.

ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם (חגיגה יב): כיון שראה הקדוש ברוך הוא אור שגנזו לצדיקים, שמח, שנאמר (משלי יג): אור צדיקים ישמח. ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צב): אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו.

והנה על העיקר הזה העירונו זכרונם לברכה במדרש קהלת (רבה, ז) שאמרו, זה לשונם: ראה את מעשה האלהים וגו' (קהלת ז), בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. כללו של דבר, האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא, אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא שהוא תכליתו. על כן תמצא מאמרי חכמינו ז"ל רבים כולם בסגנון אחד מדמים העולם הזה למקום וזמן ההכנה, והעולם הבא למקום המנוחה ואכילת המוכן כבר, והוא מה שאמרו, העולם הזה דומה לפרוזדור, כמו שאמרו ז"ל: היום לעשותם ומחר לקבל שכרם (ע"ז ב). מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. העולם הזה דומה ליבשה, והעולם הבא לים וכו' (ק"ר א). וכאלה רבים על זה הדרך.

ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, (תהלים צ), בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם.

ולא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם, כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם. והוא מה שלמדונו זכרונם לברכה במדרש קהלת, זו לשונם (קהלת רבה ו): וגם הנפש לא תמלא, משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, למה שהיא מן העליונים.

וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ד): על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד. כי אין הנשמה אוהבת העולם הזה כלל אלא אדרבא מואסת בו. אם כן ודאי לא היה בורא הבורא יתברך בריאה לתכלית שהוא נגד חוקה ונמאס ממנה. אלא בריאתו של האדם, למצבו בעולם הבא היא. ועל כן ניתנה בו נשמה זאת, כי לה ראוי לעבוד, ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו, שלא יהיה דבר נמאס אל נשמתו בעולם הזה, אלא אדרבא נאהב ונחמד ממנה, וזה פשוט.

והנה אחר שידענו זה, נבין מיד חומר המצוות אשר עלינו ויקר העבודה אשר בידינו, כי הנה אלה הם האמצעים המביאים אותנו אל השלמות האמיתי, אשר בלעדם לא יושג כלל, ואולם ידוע כי אין התכלית מגיע אלא מכח קיבוץ כל האמצעים אשר נמצאו ואשר שימשו להגיעו. וכפי כח האמצעים ושימושם, כן יהיה התכלית הנולד מהם. וכל הפרש קטן שימצא באמצעים, תבחן תולדתו בבירור ודאי בהגיע זמן התכלית הנולד מקיבוץ כולם, כמו שכתבתי, וזה ברור. מעתה ודאי הוא, שהדקדוק שידקדק על ענין המצות והעבודה, מוכרח שיהיה בתכלית הדקדוק כאשר ידקדקו שוקלי הזהב והפנינים לרוב יקרם, כי תולדתם נולדת בשלמות האמיתי והיקר הנצחי שאין יקר למעלה ממנו.

נמצינו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיון, והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו נחת רוח וישוב דעת למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו. ואמנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא להתקרב אליו יתברך ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו, הן הנה כל עניני החומריות והתלוי בהם, עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת. וכל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי לקורבה הזאת, ירדוף אחריו ויאחז בו ולא ירפהו. וכל מה שיוכל לחשוב שהוא מניעה לזה, יברח ממנו כבורח מן האש, וכענין שנאמר (תהלים סג): דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך, כיון שביאתו לעולם אינה אלא לתכלית הזה, דהיינו, להשיג את הקירבה הזאת במלטו נפשו מכל מונעיה ומפסידיה.

הערה -

בתוך השאלה נגעת בשאלה נוספת - הרי הקב"ה יודע מה אנו נעשה, מדוע אם כך אנו צריכים לעשות את מה שהוא יודע שנעשה.

ניתן לענות על שאלה זו כך - הרי את יודעת שמחר בבוקר את תאכלי ארוחת בוקר, מדוע אם כן את אוכלת? מדוע לעשות משהו ידוע מראש?

הקב"ה יודע מה יהיה, אבל עד שזה לא קורה, זה לא יוצא מן הכח אל הפועל.

תגובות

מדהים

רעות | 11/14/2011 9:11:37 PM

בעצם כל מה שנבראנו הוא כדי להיטיב עימנו כמו שכתוב. כדי שנגיע לדרגות גבוהות יותר ונוציא מעצמנו את מיטב היכולות שבנו לצורך רוחני.
ומה שקורה הוא שאנשים, שירדו לעולם הזה בשבילם, לטובתם, שיוכלו להגיע למעלות גבוהות יותר, מתוך רצון הבורא להיטיב איתם- מכעיסים אותו ויורדים למדרגות נמוכות יותר. בואו נזכור שכל השהות שלנו פה עולם, היא נטו בשבילנו וכל ההסתכלות שלנו על העולם ומה שנדרש מאיתנו תשתנה.

ראיתי משהו יפה בנושא בחירה ורציתי לשתף את הגולשים

רעות | 11/15/2011 7:34:35 PM

הדברים אכן נקבעים מראש.
אך הבחירה נוגעת במעשים.
כולנו יודעים שיש דברים אשר בהם אין לנו בחירה. למשל- אין לנו יכולת בחירה האם להיוולד או לא. “על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה מת" (אבות ד, כב). האם נהיה גבוהים או נמוכים, בעלי שיער שחור, בלונדיני או ג´ינג´י, עיניים חומות, שחורות או ירוקות- אין הדבר תלוי בבחירתנו.
האם נעשה כך או נעשה אחרת- זהו דבר שהבחירה בו מוטלת עלינו.

כשהאיצטגנינים במצריים רואים כי מושיעם של ישראל עתיד ללקות על המים ולכן הם גוזרים על "כל הבן הילוד- היאורה תשליכוהו" אין זה מבטל מיכולת הבחירה של משה.
מדובר על צורת המיתה. הוא אכן לקה במים.

גם אם נאמר שמדובר על החטא עליו ילקה משה כפי שקרה בסופו של דבר, כבר אמרו חז"ל "הכל צפוי והרשות נתונה". (אבות פרק ג משנה טו)
וכתב הרמב"ם בפירוש על המשנה- “הכל צפוי, כל מעשה בני אדם מה שעשה ומה שעתיד לעשות הכל גלוי לפניו. ולא תאמר כיון שהקב´´ה יודע מה שיעשה האדם אם כן הוא מוכרח במעשיו שיהיה צדיק או רשע, כי הרשות נתונה בידו לעשות טוב ורע ואין שם דבר שיכריחהו כלל".
הקב"ה יודע מה עתיד להתרחש, ולפי המצב הטבעי, הרגיל והשגרתי- כך יתנהלו הדברים. אך אם האדם יבחר אחרת במעשיו- יוכל הדבר שנגזר עליו להשתנות כביכול מהמקרה הרגיל שהיה אמור להיות.

הגמרא מספרת (שבת קנו עמוד ב) על רבי עקיבא שאמרו לו החוזים בכוכבים כי בתו תוכש על ידי נחש ביום חתונתה. וחשש מכך ר´ עקיבא מאד. ביום החתונה חיפשה בתו מקום להניח את סיכת הראש שלה, ולפתע הבחינה בחור קטן בקיר ותחבה בו את הסיכה.
כשהוציאה אותה ראתה נחש ארוך נמשך אחריה, מת. ראה זאת רבי עקיבא ומיד שאל אותה- ´בתי, מה עשית היום?´. ענתה לו בתו שהיה עני שביקש דבר מה לאכול וכולם היו טרודים בענייני החתונה, על כן לא שמו ליבם אליו, ונתנה לו היא את מנתה שלה.
אמר לה ר´ עקיבא- ´בתי- מצווה עשית!´, ובזכות מצווה זו ניצלה מן הגזרה שנגזרה עליה. יצא ודרש רבי עקיבא "וצדקה תציל ממות".

על כך אומרת הגמרא כי "אין מזל לישראל", כיוון שגם כשנגזרות עלינו גזרות משמיים בידינו לבטלן על ידי תשובה, תפילה ומעשים טובים.

בעניין הבלי העולם הזה

| 11/15/2011 10:48:29 PM

אני לא מעונין להגיב בעניין העולם הבא אבל אני רוצה להזכיר שוב ושוב כמה חלש הטיעון שמושמע גם פה אצל הרמח"ל - החיים בעולם הזה חסרי משמעות רק משום שהם סופיים וכל דבר שנעשה בהם או נחוש בהם ישכחו בעוד 120 שנה ואיש לא ידע מה רצינו, אהבנו חלמנו קיווינו וכו'.

א. טענת ה"סופיות" אינה נכונה. עצם העובדה שיש "סוף" למשהו לא מנקה אותו ממשמעות. הקביעה שכך היא - היא קביעה אקסיומטית שאין לה בסיס ולכן מה שמשתמע ממנה שגוי.

ב. נניח שאני מקבל את טענת הסופיות - כרגיל אצל מאמינים יש כאן בלבול קשה בין "מה שהיינו רוצים שיהיה" ו"מה שהיה ממש נחמד אם היה כך" לבין המציאות. וגם אם תשכנע אותי לחלוטין שאין שום משמעות לקיום שלי בעולם הזה - זה עדיין לא אומר שחייב להיות משהו אחר.

תגובת הדוס: בא תראה כמה אתה שטחי וחצוף.
בכדי להעיז פנים נגד הרמח"ל הקדוש, המינמום הנדרש זה להבין את דברי קדשו.
אבל אתה, בטיפשותך ורדידותך הרבה לא הבנת מילה אחת מדבריו.
הרמח"ל לא מדבר לאתאיסטים. הוא לא היה פסיכולוג ולא התעסק עם חולי רוח. הרמח"ל מדבר עם אנשים שמבינים את האמת הפשוטה שהעולם נברא על ידי הקב"ה למען מטרה מסוימת, ועכשיו השאלה היא מהי אותה מטרה.
הרמח"ל אומר כך -
ברור כשמש שאם מטרת החיים הייתה בעבור הנאות העולם הזה, הקב"ה היה בורא את העולם בצורה שונה לחלוטין, עם אנשים בריאים שחיים מיליוני שנים ונהנים מכל רגע, ולא יצורים עלובים שחיים שמונים שנה ונאנקים כל ימי חייהם בקשיים ותלאות.
תנגב את החוטם, ואז תוכל לדבר על הרמח"ל.

מעניין - תודה.

Polar Bear | 11/22/2011 3:31:37 AM

ההמשלה של העולם כפרוזדור לעולם הבא ידועה מימי ביה"ס (לפחות בזמני) אולם לא זכרתי מי אומרם. המאמר הפנה אותי למקור. תודה.

הדוס מצטט את הרמח"ל.

פיני | 11/30/2011 10:50:41 AM

וכותב כי אילו ה' רצה לברוא האדם להנאות העולם הזה , לא הייתה מיתה ומחלות בעולם, ואדם היה חי מליוני שנים.
והרי כך בדיוק ברא ה' את העולם, ורק בגלל חטאי האדם הראשון באה המיתה לעולם, ובקבלת התורה בוטל עונש המיתה, ורק בגלל חטא העגל חזר עונש המיתה.ומשום שהאדם היה אמור לחיות לעולם, ובגלל חטאו בא פגם המיתה לעולם, אנו מצפים לתחית המתים, שאז יחיו לעולם ללא סבל ומחלות.וזה נוגד את הציטוט שלך מהרמח"ל.

תגובת הדוס: אבל הקדוש ברוך ידע מראש שאדם יחטא, ושזו תהיה התוצאה. הוא לא היה בורא עולם שהוא יודע בבירור שהוא לא ימלא את מטרתו.
כל הכבוד שהתעלת על עצמך וכתבת סוף סוף תגובה אחת בלי השורש ח.ר.ד. בשום הטיה שהיא.