תגובות

תגובה

ערן | 12/26/2011 11:38:00 PM

לטעון טענה כללית כמו שטענת (השואל), זה לא לעניין, אלא עדיף שתמקד את שאלתך, כלומר אם יש משהו שנראה כלא שייך לאותה העת, יש להעלות את השאלה בנוגע לאותו עניין, וקח ייקל עלינו הדבר לתת מענה יותר ספציפי לשאלתך.

דנר נוסף - חז"ל כבר ציינו שיש הבדל בין ספר דברים לשאר הספרים הקודמים.
ראה דיון ארוך על זה בקישור המצו"ב:
http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/devarim/devarim1.html

תגובת הדוס: תודה רבה על הקישור החשוב. חלק מהדברים ניתן לשלב עם הכיון שלי.

בנוסף להסברך

רוני | 12/27/2011 1:03:13 PM

ספר דברים כידוע נקרא משנה תורה והוא נאמר על ידי משה רבנו. בניגוד לשאר הספרים שאותם ה' הכתיב לו מילה במילה. כאן אלו מילותיו של משה דבריו לעם לפני מותו וכו' יתכן שזאת הסיבה לשינויים הלשוניים. אני מעלה זאת כהשערה בלבד. ואם יש משהו בחזל, שסותר זאת אקבל

תגובת הדוס: רעיון יפה.

תיקון קטן לרוני

מישהו | 12/28/2011 11:57:45 PM

יש להדגיש שגם ספר דברים נכתב בנבואה, כלומר המילים הגיעו למוחו של משה רבינו מתוך השראה אלוקית. אלא שאתה צודק שההשראה שבספר דברים היתה שהדברים יהיו בתור אמירה ממשה רבינו אל העם (וממילא בלשון מליצי יותר, בלשון של "נאום"), כי אכן הדברים נאמרו לעם כ"נאום" כאשר חנו מעבר לירדן, משא"כ ארבעת הספרים הקודמים נמסרו למשה בתור אמירה מהקב"ה אל העם, ואז הלשון הוא פחות מליצי כיון שאינו בתור "נאום" אלא בתור העברת מסר מהאלוקים לאדם.

נו, בערך

שי נגר | 1/1/2012 6:33:40 PM

הנקודה אינה רק שבספר דברים מופיעים מילים ייחודיות, אלא שיש בו גם מטבעות לשון ייחודיות, ורוחו, התיאולוגיה על פיו, הפרקטיקות הפולחניות שלו ('ההלכה' על פי ספר דברים), המילים הייחודיות לו, ומטבעות הלשון הייחודיות לו מופיעות בספרי הנביאים בני סוף תקופת המלוכה (ירמיהו) ובספרי ההיסטוריה של מהכיבוש ועד לגלות בבל (יהושע, שופטים, ומלכים. וגם שמואל במידת מה), שמסיבה זו נקראים 'ההיסטוריה הדאוטרונומיסטית' (דאוטרו נומי = מיוונית: החוק השני = משנה תורה = ספר דברים).
לעומת זאת, ספרי גלות בבל (יחזקאל) / שיבת ציון / הבית השני (עזרא, נחמיה, דברי הימים - האחרון הוא, אם תרצה, 'ההיסטוריה על פי המקור הכהני) נראים מושפעים מהמקור הכהני (ויקרא וחלק גדול משמות ובמדבר), באותם הפרמטרים.

יש כמה עדויות להבדלים תיאולוגיים
(למשל: בעשרת הדברות גירסת ספר שמות פרק י"ט יש תיאור די מפורט של ה' היורד על ההר באש ועשן שסביבו ומרעים בקולו, ספר דברים נמנע מהגשמות כאלו של האל ומשאיר את האל בשמיים "מִן-הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת-קֹלוֹ, לְיַסְּרֶךָּ; וְעַל-הָאָרֶץ, הֶרְאֲךָ אֶת-אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. ככלל המלחמה בהגשמת האל היא עניינו של ספר דברים ד טו וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם: כִּי לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה, בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. טז פֶּן-תַּשְׁחִתוּן--וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל, תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל: תַּבְנִית זָכָר, אוֹ נְקֵבָה. יז תַּבְנִית, כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; תַּבְנִית כָּל-צִפּוֹר כָּנָף, אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם. יח תַּבְנִית, כָּל-רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה; תַּבְנִית כָּל-דָּגָה אֲשֶׁר-בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ, ואף המונותאיזם נלקח אצלו לקיצוניות - בציוויים להרוג ולאבד עמים וערים שעובדים לאלים אחרים) וגם הלכתיים-פרקטיים. אחד ההבדלים ההלכתיים המשכנעים ביותר הוא ההבדל בזהות הכהנים: בספר דברים, *ובהיסטוריה הדאוטרונומיסטית*, הכהנים = האחראים על הפולחן במקדש = ה Priests, הם אנשם מהקבוצה החברתית 'לוויים' שמחליטים לעבוד. הלשון היא תמיד 'הכהנים הלוויים', לעולם לא מצוין שהם מוכרחים להיות מזרע אהרן בדווקא; הגדיל לעשות הקטע הבא שאומר זאת במפורש: דברים יח ו וְכִי-יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-הוּא, גָּר שָׁם; וּבָא בְּכָל-אַוַּת נַפְשׁוֹ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְ-הוָה. ז וְשֵׁרֵת, בְּשֵׁם יְ-הוָה אֱ-לֹהָיו--כְּכָל-אֶחָיו, הַלְוִיִּם, הָעֹמְדִים שָׁם, לִפְנֵי יְ-הוָה. ח חֵלֶק כְּחֵלֶק, יֹאכֵלוּ, לְבַד מִמְכָּרָיו, עַל-הָאָבוֹת. {ס}
לעומת זאת במקור הכהני מודגש שוב ושוב שהכהנים הם אך ורק בני/מזרע אהרן, וכך מודגש גם בספרי שיבת ציון והבית השני. בספר יחזקאל רואים את החפיפה בין שתי התפיסות.
דוגמה מעניינת נוספת היא חג שמיני עצרת בסוף חג הסוכות, שמופיע במקור הכהני (ויקרא כג לו, במדבר כט לה) ולא בספר דברים, מתחיל להופיע בספרי שיבת ציון (עזרא ונחמיה) ומיוחס לשלמה על פי ההיסטוריה הכהנית (דברי הימים ב', פרק ז') ח וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת-הֶחָג בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים, וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ--קָהָל, גָּדוֹל מְאֹד: מִלְּבוֹא חֲמָת, עַד-נַחַל מִצְרָיִם. ט וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, עֲצָרֶת: כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְהֶחָג, שִׁבְעַת יָמִים. י וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שִׁלַּח אֶת-הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם--שְׂמֵחִים, וְטוֹבֵי לֵב, עַל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-הוָה לְדָוִיד וְלִשְׁלֹמֹה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.
לעומת זאת נראה שההיסטוריון הדאוטרונומיסטי, שכזכור החוק שעומד מול עיניו הוא החוק של ספר דברים, אינו מודע כלל לקיומו של חג כזה, וכך נאמר שם (מלכים-א', פרק ח'): ב וַיִּקָּהֲלוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בְּיֶרַח הָאֵתָנִים, בֶּחָג--הוּא, הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. ... סה וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת-הַהִיא אֶת-הֶחָג וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד-נַחַל מִצְרַיִם, לִפְנֵי יְ-הוָה אֱ-לֹהֵינוּ, שִׁבְעַת יָמִים, וְשִׁבְעַת יָמִים--אַרְבָּעָה עָשָׂר, יוֹם. סו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת-הָעָם, וַיְבָרְכוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם, שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, עַל כָּל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-הוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.
המפרשים המסורתיים טוענים בתגובה כי ה'שילוח לאהלים' של ספר מלכים מדבר על ללכת לחגוג את חג שמיני העצרת בבית. אולם זה אינו סביר מכמה סיבות: ראשית - חג הוא יומו של המקדש, מדוע בדיוק אז לעזוב את המקדש? שנית, למה השינוי בין מלכים לדברי הימים - שניהם מתייחסים באותם המילים, מדוע שילוח האוהלים של הראשון משמעו ללכת לחגוג את החג בקירבת מקום ושל השני משמעו לחזור הביתה? שלישית, למה דברי הימים מתייחס לזה כאל חגיגה שמונה ימים, וכל כך חשוב לו להדגיש לנו שעשו 'עצרת כמשפט' ורק ביום ה23 שילח את העם (אילולא שהוא בא להדגיש שהחוקה הכהנית נהגה מאז ומעולם)? רביעית, הלשון 'ללכת לאהלים' מופיעה במקרא, ומשמעה - אחרי חג, ללכת הביתה.

דבר נוסף שעוזר בייחוס דברים לזמן מאוחר הוא הדמיון הרב בין הברית בערבות מואב לבין חוזי הוסאלים של מלכי האימפריה האשורית (זו שקמה לקראת סוף תקופת המלוכה, החריבה את הממלכה הצפונית והגלתה חלק מתושביה, והחריבה את ממלכת יהודה בימי חזקיהו) עם נתיניהם בקולוניות השונות (וכאלו היו מלכי יהודה בסוף תקופת המלוכה), כאשר היחס בין ה' לעם ישראל מקביל ליחס בין המלך האשורי למלך הוסאל שלו. ברית נאמנות האוסרת על פניה למקורות אחרים, ויש לה מבנה אופייני של פתיחה בטוב וסיום ברע. בין ספר דברים לחוזים האשוריים יש מבנה רב במבנה ובמטבעות הלשון. גם ההיגיון הפנימי של סדר וקיבוץ הקללות אינו יכול להיות מובן אלא על פי תחומי האחריות ומדרג האלים האשוריים המופיעים כמובן בחוזים האשוריים (זה כדי למנוע את הטענה - המגוחכת בפני עצמה - שהאימפריה האשורית העתיקה מספר התורה הישראלי/יהודאי). אפשר לראות על כך בספר הזה http://books.google.co.il/books?id=7vSnbQKLyCYC&pg=PA115&lpg=PA117&vq=iron&dq=moshe+weinfeld+esarhaddon&hl=iw&ie=windows-1255&output=htmlלמשל בעמ' 115 והלאה. דוגמה (עמ' 117 שם):
ספר דברים (פרק כח):
כג וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל-רֹאשְׁךָ, נְחֹשֶׁת; וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר-תַּחְתֶּיךָ, בַּרְזֶל.
כו וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל, לְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ; וְאֵין, מַחֲרִיד.
כז יַכְּכָה יְ-הוָה בִּשְׁחִין מִצְרַיִם, ובעפלים (וּבַטְּחֹרִים), וּבַגָּרָב, וּבֶחָרֶס--אֲשֶׁר לֹא-תוּכַל, לְהֵרָפֵא.
כח יַכְּכָה יְ-הוָה, בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן; וּבְתִמְהוֹן, לֵבָב. כט וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה, וְלֹא תַצְלִיחַ, אֶת-דְּרָכֶיךָ; וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל, כָּל-הַיָּמִים--וְאֵין מוֹשִׁיעַ.
ל אִשָּׁה תְאָרֵשׂ, וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה (יִשְׁכָּבֶנָּה)--בַּיִת תִּבְנֶה, וְלֹא-תֵשֵׁב בּוֹ; כֶּרֶם תִּטַּע, וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ. לא שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ, וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ, וְלֹא יָשׁוּב לָךְ; צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ, וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ. לב בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר, וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת, וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם, כָּל-הַיּוֹם; וְאֵין לְאֵל, יָדֶךָ. לג פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל-יְגִיעֲךָ, יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדָעְתָּ; וְהָיִיתָ, רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ--כָּל-הַיָּמִים.

חוזה אסרחדון: (באותו הסדר)
האלים יעשו את הקרקע כברזל, ולא יהיה ניתן לחרוש בה... כשם שגשם אינו יורד משמי נחושת, כך לא ירד גשם וטל על שדותיכם וכרי המרעה שלכם...

האל נינורתה... יאכיל בבשרכם את הנשרים והתנים...
סין (אל הירח האשורי, על שמו נקרא סִן-אחֵ- אֵרִבּ הידוע בנ"ך בשם סנחריב. ש"נ) ילבישכם בצרעת... הוא ימנע מכם יכולת לעמוד בפני מועצת האלים (זה מקביל ל'לא תוכל להרפא' - הכותב המונותאיסט לא יכול לדבר על עמידה בפני אלים, כמובן - והוא מסתפק ב'לא תוכל להרפא').
האל שמש... ימנע ממך את ראיית עיניך, כך שתתעה בחשיכה
ונוס, הבהיר שבכוכבים (וככזה כנראה אל), יגרום לנשותיכם לשכב על ברכי אויביכם (כנראה לשון נקיה ליחסי מין. ש"נ) למול עיניכם.
בניכם לא יהיו הבעלים של בֵּיתכם
אויב זר יאכל את כל תבואתך


ניתן לראות שקיבוץ הקללות קשור לתחומי הפעולה של האלים האשוריים השונים והסדר שלהם נובע מההיררכיה שלהם בפנתיאון האשורי.


לסיכום, אם מישהו רוצה להתייחס:


1. יש שוני מובהק בין ספר דברים לבין הספרים האחרים - בעיקר המקור הכהני - בפרמטרים רבים, כמו מטבעות לשון, ריאליה, תיאולוגיה, רוח (דגש על מוסר וחברה לעומת פולחן וקדושה בחוק הכהני), חוק אזרחי, חוקה פולחנית

2. שוני זה נמצא בקורלציה עם ספרי ההיסטוריה התנ"כית - ספרי יהושע (יש חלקים ביהושע שמתייחסים לחוקה הכהנית, אך הם אכן דומים לה בפרמטרים האחרים - כלומר, הם מהמקור הכהני ונתווספו לספר יהושע מאוחר יותר. אין סיבה לומר שכשיהושע דיבר על חוקים מספר דברים הוא היה אישיות א' וכשהוא עבר לדבר על ספר במדבר הוא עבר להיות אישיות ב'...), שופטים ומלכים, וספרי הנביאים מסוף תקופת המלוכה (בפרט ירמיהו שהוא בן תקופת מציאת הספר ממש), דומים לספר דברים, ההיסטוריה מיחזקאל והלאה דומים למקור הכהני.

3. ספר דברים דומה מאוד לחוזים האשוריים אליהם נחשפו בישראל ויהודה בסוף תקופת המלוכה

4. כמובן - הספר הנמצא בתקופת יאשיהו והקשר שבינו לבין רפורמת איחוד הפולחן

אלו הסיבות לאיחורו של ספר דברים, ולאיחורה של (כתיבת? ו)התקבעות החוקה הכהנית כחוקה מחייבת לתקופה מאוחרת יותר (גלות בבל, שיבת ציון, בית שני).


נ.ב. בעקבות ניסיון קודם, שמרתי את החומר, למקרה שתצנזר.

ערב טוב!

תגובת הדוס: פשוט אוסף של גיבובי שטויות מהסוג הטפשי והילדותי ביותר, שכל ילד קטן שקצת לומד חומש היה מתגלגל מצחוק מדברי ההבל הללו. פשוט לבנות תילי תילים של דמיונות והזיות על סמך בוקי סריקי ודקדוקי עניות אויליים וקטנוניים. כל איזה רבע מילה שבמקרה מוזכת פה ולא שם כבר הופכת לשטויות שלך על המקור הכהני וכו' וכו'. איזה שטויות!! למשל הקטע עם שמיני עצרת, זה כל כך מצחיק, מה הקשר. התנ"ך כולו אינו עוסק כמעט בקיום המצוות באופן יום יומי, ולכן זה לא מוזכר עד שבדיוק היה משהו שהביא את הסבה לדבר על זה. גם הדקדוקים על הכהנים הלווים, תגיד לי אתה משוגע לגמרי? כל ילד שקצת קורא תנ"ך יודע שזה דרכה של התורה, לכתוב פעם כך ופעם כך. לגבי האשורים - בדרך כלל, לכל אורך ההיסטוריה, דווקא הגוים הם אלו שחיקו את היהודים על כל צעד ושעל בכל נושא ובכל תחום, ולכן כשמוצאים דמיון בין מקור יהודי למקור נוכרי, מסתבר שדווקא הגוי הוא זה שלמד מן היהודי ולא להיפך. אם חוקרי המקרא לא היו יודעים הם ההסטוריה הם מאה אחוז היו אומרים שהיהודים גנבו את התנ"ך מהנוצרים והמוסלמים ולא להיפך. עם סברות מהסוג הזה, אפשר לקחת כל ספר ללא יוצא מן הכלל, ולמצוא כל מיני דימוים בין חלקיו, ואז לטעון שמדובר בכמה מקורות וכו' וכו'.
אני לקחתי לדוגמא את הספר של ריצ'ארד דוקינס, והראתי איך אפשר על ידי שימוש בטיעונים הקלאסיים של מבקרי המקרא, שספר זה נכתב על ידי כמה אישים בתקופות שונות, שאחד מהם, אגב, היה קתולי...
ג. כמו כן, תוכל למצוא איזכורים דומים להפליא כמעט לכל חומר כתוב, ואז לטעון שמדובר בהעתקה. לדוגמא, את המשפט האחרון הגיתי ממוחי, אך אין לי ספק שהטיעון הזה מוזכר כבר באינספור מקומות, אם רק תחפש אותם. היות ואינני נביא, ואתר הדוס איננו התנ"ך, לכן איש לא יטען שהעתקתי את זה ממקום אחר. אבל אילו היה מדובר בקטע מהתנ"ך, אז חוקרי המקרא היו טוענים כך, ואתה היית מצטט את דברי ההבל הללו באדיקות רבה.

לגבי המונותאיזם - בספר דברים יש יותר הדגשה על הנושא של עבודה זרה, היות

תגובה לשי נגר

מישהו | 1/5/2012 10:50:38 PM

כיון שספר דברים לפי האמונה היהודית (וגם לפי הממצאים הארכיולוגים בהר עיבל) נכתב לפני הספר האשורי, הרי שאין שום מניעה מלומר שאדרבה, האשוריים העתיקו מהתנ"ך.
שי נגר הרגיש בטענה זו, וכתב לזה שני תשובות:
א) הסדר של הקללות מסתדר לפי האלילים האשוריים.
ב) טענה זו מגוחכת מפני שהאשורים היו איפריה והיהודים היו עם מסכן.
שני התשובות שלו ממש לא נכונות. ואבאר:
א) האשורים בסך הכל הדביקו כל קללה על שם אליל אחר, והאללים הובאו כסדר, אבל הואיל ואין קשר שדווקא אליל זה יקלל דווקא קללה זו, סוף סוף אין סדר ב*תוכן* הקללות. כך שבשופי ניתן לומר, שכאשר האשורים העתיקו מהתנ"ך, הוסיפו על זה אללים לפי הסדר שלהם, ומה בכך? ובנוסף, הרי אם נשים לב, בקטעים של ספר דברים שהעתיק שי נגר, ישנם פסוקים נוספים בין הפסוקים שהעתיק, וגם הרבה קללות לפני כן והרבה קללות אחרי כן. והגאון המלבי"ם ז"ל תורה אור על דברים פרק כח כבר הסביר יפה מאוד את סדר השתלשלות הקללות. וא"כ אדרבה ואדרבה, בקללות שבספר דברים, יש סיבה לסדר, ואילו בקללות של האשורים, אין סיבה לסדר (רק יש סיבה לסדר האללים, וזה הרי לא מוכיח שלא העתיקו מהתנ"ך).
ב) עד שהוא כותב שהטענה היא מגוחכת, עוד לא נפגשתי בהרבה תשובות מגוחכות כאלו. התנ"ך מאז ומעולם היה נחשב כספר חשוב בקרב העם היהודי, ולא צריך להיות נביא לשער שהדבר גרם לעורר התעניינות בעמים האחרים, ולמה שלא יעתיקו ממנו? והרי בתנ"ך עצמו מסופר שבאימפריה הבבלית ובאיפריה הפרסית היו יועצים יהודים אצל המלך. ובתלמוד מסופר שבאיפריה היוונית המלך ביקש לתרגם את התנ"ך ליווני. אז למה זה מגוחך לחשוב שהסופר האשורי למד ספר דברים לפני שכתב את ספרו?

תגובת הדוס: אני חושב שלא צריכים לחפש דוגמאות רחוקות להשפעה של התנ"ך על כל העולם. וכי כיום לא נוצר מצב שרוב אוכלוסית העולם מאמינים בתנ"ך? הרי לך השפעה של התנ"ך על כל העולם, ולא להיפך.

תוספת תגובה לשי נגר

מישהו | 1/6/2012 3:26:34 PM

בתגובתי הקודמת התייחסתי רק לסוף דברי שי נגר (וכך עשה גם הדוס), מהפיסקה "דבר נוסף" ואילך, כיון שרק שם יש משהו שבמבט שטחי היה ראוי להתייחסות, ולא היה לי זמן ועצבים להתייחס למה שכתב בהתחלה כיון שכל מי שלומד תלמוד ומפרשי התנ"ך ידוע שדרך התורה לכתוב בשינויים מגמתיים כדי ללמד אותנו דברים מסויימים (במסכת סנהדרין לדוגמא, חז"ל מרבים להסביר שהתורה משתמשת בשינויים בין ספר דברים לספרים הקודמים כדי שנלמד מזה הלכות, והגמרא מסבירה בדיוק איך לומדים מהשינויים), אבל כעת החלטתי בכל זאת להתייחס לדברי שי נגר כיון שלא כל הגולשים כאן הורגלו בלימוד תורה ויכולים ליפול ברשתו.
קודם כל, כל מה שכתב שי נגר בפיסקה "הנקודה..." - הכל מיושב לפי מה שנכתב כאן בתגובות קודמות, שספר דברים הוא נאום של משה רבינו לעם, ואילו הספרים הקודמים הם דיבורו של הקב"ה אל העם.
בפיסקה "יש כמה עדויות", שי נגר כתב כמה טענות, ונתייחס אחת אל אחת:
א) הטענה: בסיפור על מעמד הר סיני בספר שמות, מתואר כאילו הקב"ה ירד לארץ ואילו בספר דברים מתואר שהאלקים נשאר בשמים. תגובתי: שי נגר מתעלם ממאמר חז"ל מפורסם מאוד כבר עמדו על "סתירה" זו (בספרא פרשה א), ונעתיק דבריהם: "שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא השלישי ויכריע ביניהם, כיצד? כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר, וכתוב אחר אומר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, הכריע השלישי כי מן השמים דברתי עמכם מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא שמי שמים העליונים על הר סיני ודבר עמהם." - כמובן ש"דיברה תורה כלשון בני אדם" כמו שכותב הרמב"ם, ואין כוונת הדברים כפשוטן שהקב"ה הרכין את ראשו, כי להקב"ה אין גוף ואין לו דמות הגוף, וגם בכלל לא שייך לומר שהקב"ה היה בשמים או בארץ כי האלוקים נמצא בכל מקום, אלא יש בזה העברת מסר על ההתגלות של הבורא לבני ישראל, שהורגש כאילו הקב"ה יוצא מה"מחבוא" השמיימי ומתקרב אליהם, אך לא יותר מדאי.
ב) הטענה: בספר דברים הפסוק מזהיר אותנו שלא לחשוב שיש לאלוקים צורה, יותר מאשר בספרים קודמים (הגם שגם בספרים הקודמים ציווה נגד עשיית פסלים וכדומה). תגובתי: חז"ל אומרים שהנאום של משה רבינו מעבר לירדן, היה תוכחה לעם ישראל, על הטעויות שעשו בעבר. כך שיש שינוי מהותי בין תכלית ספר דברים, לתכלית הספרים הקודמים. מחצית ספר שמות, וספר במדבר וספר דברים, עיקרם להעביר מסרים הלכתיים. ספר דברים לעמותם, אע"פ שגם מעביר מסרים הלכתיים, אבל עיקר מהותו היא "תוכחה". כך שאם בספר דברים מצינו שמשה רבינו הרחיב יותר להזהיר על נקודה זו.
ג) הטענה: בספר דברים יש ציוויים להרוג ולאבד עמים וערים שעובדים לאלים אחרים, ולא בספרים קודמים. תגובתי: כאמור ספר דברים נאמר כשעם ישראל היו מעבר לירדן, לפני כניסתם לארץ ישראל, כך שעכשיו היה הזמן המתאים להשמיע הלכה זו. מלבד זאת, כל ספר מחמישה חומשי תורה יש בו הלכות שאין באחרים.
ד) בספר דברים הכהנים נקראים פעמים רבות בתואר "הכהנים הלויים", ושי נגר התקשקש להמציא סיבה להבדל, וקורא לזה "הבדל הלכתי" כאילו הוא בעל הסמכות לדרוש הלכות יותר מחז"ל שכל ימיהם עסקו בתורה בדקדוקיה ופרטיה בכל כוחם. ולגופו של ענין, אעתיק כאן מה שכתב בזה הרב צבי דוד קופמן בספרו על דברים (ח"ב), וז"ל: בנוגע לביטוי "הכהנים הלוים" אין כל ספק הרי זה כמו "הכהנים בני לוי" שנאמר בשאר מקומות (השוה יז ח עם לא ט) ואין פירושו כאילו בספר דברים הכהנים והלוים שוים הם ... או כאילו נמסרו כאן ללוים חלק מסמכויות הכהנים ... אכן לא מצינו את הביטוי הזה אלא בספר דברים ולא בשאר חומשי התורה אשר בהם נקראו "בני אהרן" או "הכהנים" בלי תואר נוסף אבל יש טעם לדבר בשאר חומשי התורה המדובר על פי רוב באהרן ובניו ממש, באותן פרשיות המדברות על מצוות הנוהגות לאחר כניסתן של ישראל לארץ כתוב "הכהנים" בלי ההוספה "בני אהרן" (למשל ויקרא ב יד והלאה , יד לג והלאה , כג ט והלאה) אבל בספר דברים כאשר עמדו ישראל כבר סמוך לכניסתם לארץ הקדושה כבר אין המדובר אל המשפחה, בניו של אהרן, אלא אל כל מעמד הכהנים המכונה על שם ראש שבטו לוי. אהרן בעצמו נקרא "הלוי" (שמות ד יד) ובשעה שרצה הקדוש ברוך הוא להוכיח לישראל שבחר באהרן צוה לכתוב את שמו "על מטה לוי" (במדבר יז יח). במעשה של פריחת מטה אהרן אומר הכתוב: "והנה פרח מטה אהרן לבית הלוי" (במדבר יז כ), זאת אומרת ששבט לוי הוכר כקדוש ואהרן נבחר להיות כהן רק בתור נשיא השבט הזה. מלאכי הנביא מציין את תפקיד הכהונה כבריתו של הקדוש ברוך הוא עם לוי (ב, ד) וכן משה רבינו פתח את ברכת השבט בשבח הכהנים (דברים לג ח). "הכהנים "לוים" פירושו הכהנים המשתייכים לשבט לוי שנבחרו על ידי הקדוש ברוך הוא. מצינו כי הכתוב מייחס את הכהנים לשבט לוי בספר דברים בייחוד באותם המקומות בהם נזכרו בתור שומרי התורה ומורי הדת (יז יט, יח א, כא ה, כד ח, כז ט, לא ט, כה, ראה בפירוש הראב"ע שם). בעצם הרי זה תפקידו של כל שבט לוי כולו "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (לג י) אלא שהכהנים הם נבחרי כל השבט ונציגיו.
ע"כ מדברי הרב קופמן.
ה) הטענה: בפסוק "כי יבוא הלוי..." הפסוק כותב הלכות של כהנים. תגובתי: שי נגר מתעלם מדברים מפורשים שכתב רש"י על הפסוק הנזכר: "יכול בבן לוי הכתוב מדבר, תלמוד לומר ושרת, יצאו לוים שאין ראוין לשירות." (והוא מדברי חז"ל ב"ספרי"). ומדרש אגדה (בובר) דברים פרק יח סימן ו נאמר: "כי יבא הלוי - בכהן הכתוב מדבר. בארבע ועשרים מקומות הם קרויים לוים וזה אחד מהם." ע"כ.
ועכשיו נטפל בטענות שבפיסקה "דוגמה..." ואילך:
א) הטענה: בספר דברים לא מוזכר מצות שמיני עצרת. תגובתי: בספר דברים לא מתיימר להזכיר מחדש את כל המצוות כולם, רק חלק מהם, ושמיני עצרת היא רק מצוה אחת מתוך עשרות מצוות שלא הוזכרו.
ב) הטענה: בדברי הימים שמיני עצרת מייחסת לשלמה המלך. תגבתי: בספר דברי הימים בסך הכל מתועד ששלמה המלך עשה חגיגה גדולה במיוחד ביום שמיני עצרת.
ג) הטענה: בספר מלכים-א' כתוב ששלמה המלך שלח את העם לאהליהם ביום השמיני של חג הסוכות (דהיינו בשמיני עצרת), והרי אסור לנסוע בחג, וגם סותר את המקרא בדברי הימים שכתוב שנסעו הביתה למחרת היום השמיני. והנה אעתיק בזה דברי חז"ל שנתקשו בזה ומה שתירצו (במסכת מועד קטן דף ט עמוד א), ומה שאכתוב בסוגריים זו הוספה לצורך ההבנה: "תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר - צריך ליפטר ממנו פעם אחרת, (והלכה זו לומדים מהסתירה בין הפסוק במלכים לפסוק בדברי הימים, וכך הוא הלימוד) שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וכתיב (בדברי הימים) וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם! אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר - צריך ליפטר ממנו פעם אחרת." ע"כ. כלומר, חז"ל מציינים שישנם שני חלקים בפסוק במלאכים: א- "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם, וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ", ב- "וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם." כלומר "שלח את העם" פירושו שנתן להם רשות ללכת עבור מחרת (מה שאנחנו קוראים היום "פרידה"), אבל לא שהלכו בפועל (כיון שאסור, אלא נשארו במקדש), וזה היה ביום השמיני. ולמחרת, ביום ה23 לחודש, "וילכו לאהליהם" - אז הלכו הביתה, אלא שגם אז ביקשו רשות לשלמה, כי הדרך ארץ הוא שתלמיד שמתפרד מרבו ולן בעיר צריך להתפרד פעם נוספת, והיינו שעם ישראל נטלו רשות לפני יום הנסיעה, ובפעם נוספת אמרו "ביי ביי" בעת שהלכו בפועל. ומה ששאל שי נגר למה הפסוקים בדברי הימים טרחו להדגיש שחגגו את שמיני עצרת כהלכה? התשובה היא כדי שלא יגיע אחד בשם שי נגר וירצה לדרוש מהפסוקים במלאכים שנסעו בעיצומו של החג.
כל הבעיה של מבקרי המקרא למיניהם היא, שלעולם לא ישבו בתוך ישיבה, וראו כיצד כל צורת מסירת התורה מדור לדור היא ע"י שמנסים להקשות על התורה ועל התלמוד והמפרשים, ומשך כל הדורות לעולם לא "תפסו" את התורה או התלמוד.

תגובה שלישית נגד שי נגר

מישהו | 1/7/2012 7:24:56 PM

אחר בדיקה קצרה שוב ראיתי שכל מה שמביא שי נגר כאן היא בדיחה ישנה, וכבר רבים וטובים לא רק שדחו טענות אלו אלא גם הוכיחו היטב שהם לא נכונות בעליל. אציין לדוגמא ספר הנקרא "ראיות מכריעות נגד וולהויזן" (ירושלים תרפ"ח), תוכלו לקרוא כאן:
http://www.hebrewbooks.org/38205

לידידי הרה"ג מישהו

שי נגר | 1/12/2012 5:36:40 AM

.

תגובת הדוס: במאמר שכתבתי ישנה התייחסות ברורה לשאלה שאתה שואל, אם אתה סבור שהמאמר אינוה עונה על שאלות אלו אתה מוזמן לפרט מדוע.