תגובה לסרטוני הכפירה
כפי שהבטחתי, לפני פרישתי להפסקה מפעילות באתר, הבטחתי לטפל בנושא של סרטוני הכפירה.
בסרטונים אלו נטענת הטענה כי הרעיון של התגלות והנהגה ניסית המונית אינו רעיון יחודי לתורה, אלא נפוץ בדתות רבות, שונות ומשונות, באיזורים שונים ובעיקר משונים על פני הגלובוס. הדוגמאות מסתמכות בדרך כלל על כל מיני שבטים משונים מעבר להרי החושך, כאלו שהידע של הקורא הממוצע אודותם הוא אפסי מינוס, בבחינת "הרוצה לשקר ירחיק עדותו". כמובן שסרטונים אלו מלווים בדרך כלל בצבעים עזים ובמשחקים עשירים, כדי להטיל אימה על ליבו של המאמין, שמתקשה לעמוד מול תמונות מפורשות כל כך, שיצאו בזה הרגע מתוכנת הפוטו שופ של הליצן המקצועי.
ישנה אפשרות אחת, לקחת את כל אותם דוגמאות, ולפרק אותם אחת לאחת, ולהראות כיצד מדובר תמיד בשקרים גסים ומכוערים. ניתן לדוגמא להראות, כיצד בסיפור של אשת הבאפלו נכחו לפי האגדה כמה בני אדם בודדים - "זקני הכפר". כמה זקנים יש בכפר בדואי, אחד או שניים? אולי שמונה בכפר גדול במיוחד. המעשיה על שירת היאוותה איננה יותר מסיפור דמיוני של משורר אמריקאי שרצה לבדר את קוראיו. מעולם לא תועד שבט אינדיאני כל שהוא שהחזיק במיתוס מסוג זה. הניסים בנצרות כלל אינם רלוונטיים, שכן אותו עם שכביכול ראה את הניסים - העם היהודי - הוא זה שמכחיש אותם בתוקף. על הכחשה זו היה מוכן למות על קידוש השם. וכך ניתן לעבור דוגמא דוגמא, ולהראות איך הכל שקר וכזב, ערימת הבלים ותו לא.
אבל, אני רוצה לתת תשובה אחת כללית, שתיתן לנו את הכלים להתמודד גם בעתיד עם כל דוגמא שכזאת, ולא תטריח אותנו אל ארון הספרים או לגוגל, בכל פעם שאיזה ילד יחליט להמציא הסטוריה חדשה.
בואו נניח לרגע שאנחנו מאמינים בלב שלם לסיפורי הבדים של הכופרים. בסדר גמור. אכן, הסיפור של אשת הבאפלו היה סיפור על התגלות המונית, אירוע רב משתתפים שנמשך זמן רב (להפוך באפלו לאשה זה בהחלט מבצע שנמשך ארבעים שנה). אוקיי.
מה המסקנה שאנו יכולים ללמוד מסיפור זה?
זה מאד יפה לעשות סרטון ליצני, אבל בואו נחשוב לרגע לאיזו מסקנה הזויה וילדותית הכופרים רוצים לסחוב אותנו.
המסקנה המתבקשת היא כזאת - אין שום אפשרות בעולם לסמוך על עדות של מספר גדול של אנשים, על מסורת שעוברת במשך דורות רבים.
עדות זו איננה אמינה. אנשים יכולים לשקר, לדמיין, מסורות יכולות להתפתח אט אט. הכל יכול לקרות.
מה תהיה ההשלכה של מסקנה כזאת על הידע האנושי?
התוצאה תהיה מחרידה לגמרי -
אנחנו נצטרך באותו רגע למחוק מהמוח שלנו כמעט את כל הידע המונח בו. אפשר להעלות באש את כל ספרי המדע.
כמעט כל הידע האנושי הוא ידע שרובנו לא ראינו אותו מעולם. אני מעולם לא ראיתי את נפוליאון ואת אריסטו. מעולם לא ראיתי חיידקים, ואפילו לא את ארצות הברית או את דרום קוריאה. אם אני מפסיק להאמין לעדויות של אנשים, אז מבחינתי הדבר היחיד שקים או היה קיים אי פעם זה הרחוב שאני גר בו. גם אם נתעקש לחלק בין עובדות שקיימות כיום לבין דברים שאירעו בעבר, הרי שעלינו לכל הפחות להטיל ספק גמור בכל סיפור היסטורי.
אין היום אדם אחד בעולם שראה את אריסטו, אך אין אדם בעולם שמפקפק בקיומו. הכופר הגדול ביותר יהיה מוכן להמר על כל רכושו על כך שאריסטו אכן היה קיים.
מדוע? הרי לפני כמה רגעים שכנעת אותנו בצורה כל כך הגיונית שאין שום ערך למסורת. אם אנשים ממציאים סיפורים על באפלו, למה שלא ימציאו סיפורים על אריסטו? אולי אריסטו בכלל היה מצרי, והוא היה נגר, ובגלל כל מיני אירועים המיתוס סביבו הלך והתפתח עד שהוא הפך לפילוסוף יווני? הרי היוונים הקדמונים היו פאגנים שהאמינו בפנתיאון מחריד של אלים נוראים. למה על אריסטו אתה מאמין ולא על זאוס?
אז אם אתה סתם אדם שלא מוכן לחשוב לרגע, אז אתה יכול להמשיך ככה, אבל אם אתה מתיימר להיות רציונלי, אתה חייב, אבל חייב, לבחור באחת משני האפשרויות -
אפשרות ראשונה - מבחינתך אריסטו, סוקרטס, פרעה, יוון הקדומה, מצרים הקדומה, נפוליאון, בן גוריון, סטאלין, וושינגטון, אשת הבאפלו, זאוס, כל אלה שייכים לאותה מחלקה - כלומר לא היו ולא נבראו. לא אולי, לא כנראה, אלא מאה אחוז. כמו שאתה לא מאמין לסיפור על אשת הבאפלו, כך אינך מאמין לסיפורים על סוקרטס.
אפשרות שניה - אתה תפעיל את המוח, ואז תצטרך לקבוע קריקטוריונים ברורים ומסודרים, שלפיהם תקבע בצורה ברורה לחלוטין - מתי המסורת היא אמינה לא במאה אחוז אלא במיליארד אחוז, ומתי המסורת איננה שוה חצי מבט. החלוקה חייבת להיות כזאת שבצד הראשון יהיו כל העובדות ההיסטוריות שאתה מאמין בהם, ובצד השלילי יהיו כל אותם דברים שאתה רואה בהם אגדות בעלמא.
לא מדובר פה על איזה שעשוע, אלא על היסוד הבסיסי ביותר של החשיבה האנושית, היסוד שעליו כל אחד מאתנו משתית את רוב הידיעות הידועות לו. בלי הגדרות ברורות בנושא זה, הרציונליות של כולנו היא שקר גמור, סיסמה חסרת משמעות, שאנו משתמשים בה לפי צרכינו.
ואז, אחרי שתעשה לעצמך את הסדר מהי עובדה ברורה ומהי אגדה, או אז תוכל לקחת כל סיפור שיספרו לך ולשייך אותו לאחת מאותם קטגוריות.
למעשה, ניתן למצוא חילוקים רבים ומגוונים שיוצרים ביחד את החלוקה המאד מאד ברורה בין היסטוריה לבין אגדה. אך המכנה המשותף לכל אותם הגדרות הוא - שכל חילוק שלא תמצא, תמיד הסיפורים ההיסטוריים על יציאת מצרים, קריעת ים סוף, ומתן תורה, תמיד נמצאים בצורה ברורה ביותר וחד משמעית בצד של ההיסטוריה הבלתי ניתנת לעירעור. ולא באופן גבולי, אלא באופן קיצוני עד למאד.
המשך יבוא, בעזרת הבורא, היוצר, שהוציאנו ממצרים, ונתן לנו תורתו תורת אמת, והבדילנו מן הטועים, וחיי עולם נטע בתוכנו.
למאמר הבא לחץ כאן