ישראל - עתיד מוטל בספק? והעבר?
שני חוקרים בלגים, דווקא אוהדי ישראל, כתבו ספר בשם "ישראל - עתיד מוטל בספק". החוקרים הללו, ניתחו היטב את התנאים הדרושים לקיומה של ישראל והגיעו למסקנה כי קיום זה מותנה בשורה ארוכה של תנאים שונים, ששינוי קטן בתנאים אלו עלול למחוק את ישראל מהמפה. על פי ניתוח זה, מדינת ישראל זקוקה לנסי שמים כדי להמשיך ולהתקים על במת ההיסטוריה לאורך ימים ושנים.
האם הם צודקים? בודאי שכן. הקיום של מדינת ישראל הוא ניסי לחלוטין. בעלי הכיפות הסרוגות וחלק מהשחורות יראו בזה נס משמים, חלק אחר מבעלי הכיפות השחורות רואים בזה מעשה שטן, וחלק אחר מותירים את חשבונות שמים מחוץ לתחומי עיסוקם. אבל מה שברור - זה לא משהו נורמלי.
אולם, לכותבי הספר, כמו לכל החוקרים העוסקים בנושא זה ישנה טעות בסיסית. הם מנסים לנתח את ההיסטוריה של עם ישראל עם כלים טבעיים. משל למה הדבר דומה, לחוקר שינסה לנתח את התנהגותו של חלקיק בודד על סמך הפיזיקה הניוטונית. הוא מנסה לנתח תופעה על פי מערכת חוקים שאיננה רלוונטית. ההיסטוריה היהודית איננה כפופה לשום הגיון אנושי, מדיני פוליטי או צבאי. מאותו רגע שבו עם שלם של עבדים יצא מתחת שליטתה של האימפריה המצרית האדירה, וכבש את ארץ כנען מעשרה אומות אדירות, במרכז הציויליזציה של אותה תקופה, כבר מאז יצא אותו עם מתחת המערכת העלובה של חוקי הטבע שבהם חיים אומות העולם. אם עם ישראל היה מתנהג על פי חוקי ההגיון והסבירות, "הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים".
מאז ועד היום, ההיסטוריה היהודית סרבה בעקשנות רבה להישמע לקולו של ההגיון הקר. נראה לעיתים כאילו ההיסטוריה נדרה נדר לאמור - כל אשר יאמר ההגיון, ההיפך הגמור יתרחש. אם ההגיון יאמר שעם ישראל יתפזר ויעלם, הוא יפרח וישגשג. ואילו דווקא כאשר ההגיון יאמר שסוף סוף יש תקוה, כמו במאה הקודמת באירופה, כאשר היהודים זכו לשיוויון זכויות והחלו להתערות בחברה הכללית, דווקא אז תונחת על ראשם האיומה שבמכות.
למדינת ישראל לא היה שמץ של סיכוי לשרוד, לא מבחינה מדינית, לא צבאית, ולא כלכלית, מן הרגע הראשון להיוסדה. המעשה של הכרזת מדינה יהודית, עם כמה אקדחים חלודים מול שבעה צבאות מדינות ערב, היה צעד הזוי וחסר סיכוי של אנשים מטורפים. אלמלי היו זוכים לניסים משמים, היו שמותיהם נזכרים לדראון עולם כמי שהמיטו אסון נורא על הישוב היהודי, ובצדק רב. אלמלי ניסי מלחמת השחרור, אלמלי החליטו הגרמנים לשלשל כסף רב לקופת המדינה, אלמלי לקחו האמריקאים את המדינה תחת חסותם בצורה חסרת הגיון מינימלי, אלמלי ניצלה המדינה אחרי שמשה דיין כבר הספיק לבכות על חורבן הבית השלישי, כבר לא היינו.
גם היום, בדרך הטבע, אין למדינת ישראל שום סיכוי לשרוד. מדינה קטנה, מודרנית ככל שתהיה, אינה יכולה לשרוד כשהיא מוקפת בעשרות מדינות של מוסלמים ברברים וצמאי דם, אוהבי מלחמות ושונאי שלום, שוחרי סכסוכים ושונאי שיגשוג וצמיחה, שהשמדת יהודים חשובה להם יותר מתלוש המשכורת בסוף החודש, והכבוד הלאומי אינו נמדד לא בתל"ג ולא בתמ"ג, אלא במצבות ואלמנות. אבל לא מדובר במצב חדש, כך תמיד היינו וכך נהיה לעולם, עם רגל וחצי בתהום. מנהיגי הציונות חשבו שבכוחם לשנות מצב נצחי זה, אולם מאה שנה אחרי, אנחנו נמצאים באותו מצב שבו היינו במשך אלפי שנים.