אחת הבעיות הקשות ביותר ביחסי התורה והמדע קיימת בתחום הגאולוגיה בשאלת גיל העולם. סתירה זו נראית בלתי ניתנת לגישור למי שאינו בקיא ורגיל בדברי חז"ל . אבל אם נעיין בדברי חז"ל נראה שאין כאן שום קושיא, לא דובים ולא יער.
כל שיטות התיארוך המקובלות במדע בנויות כולם על הנחת יסוד אחת, שבנפול אותה הנחת יסוד יפול עימו הבניין כולו. הנחת יסוד זו קובעת שכל חוקי הטבע הנוהגים כעת נהגו באותה צורה מאז ומעולם. רק מתוך הנחה זו אפשר לחשב כמה זמן נדרש לעולם "להיווצר" וכמה זמן לקח לפחמן 14 להגיע לרמתו הנוכחית אצל מאובן כזה או אחר. ברור אם כן מאיליו שאם אני אביא מקורות רבים לכך שחכמינו הקדושים קבעו כבר לפני אלפי שנים שכל חוקי הטבע השתנו במהלך ההיסטוריה פעמים רבות יש בזה פירכה רבתי לכל שיטות התיארוך הקיימות. בפרט יהיה הדבר נכון שבעתיים אם אראה מקורות בדברי חז"ל לכך שאותם תהליכים שמתרחשים היום במשך תקופות עצומות התרחשו בעבר תוך תקופות קצרות להפליא.
בתלמוד במסכת חגיגה (דף יב) נאמר:
"אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי, עד שגער בו הקדוש ברוך הוא והעמידו, שנאמר: "עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו", והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "אני אל שדי"? אני הוא שאמרתי לעולם די! אמר ריש לקיש: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את הים, היה מרחיב והולך עד שגער בו הקדוש ברוך הוא ויבשו, שנאמר: "גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב".
בגמרא זו נאמר חידוש גדול: במבט שטחי היה נדמה שישנם שני אפשרויות להבין כיצד נברא העולם. אפשרות אחת היא על ידי היווצרות פתאומית כהרף עין בכוחו הבלתי מוגבל של בורא העולם הכל יכול שאינו זקוק לשם כל לשום תהליך טבעי ארוך וממושך, וזו לכאורה שיטתם של כל הדתות בעולם. אפשרות זו לכאורה עומדת בסתירה לידע המדעי המודרני שקובע שתהליך היווצרותם של כוכבים הוא תהליך טבעי של אנרגיה ההופכת לגז והגז לנוזל וכו' וכו'. האפשרות השנייה היא באופן של תהליך איטי וממושך כפי שטוענים אנשי המדע. אבל בגמרא הנ"ל כתוב שהאמת היא לא כדברי זה ולא כדברי זה. לדברי חכמינו העולם נוצר בדרך של תהליך (מרחיב והולך), אבל אותו תהליך שהיה אמור להתמשך מליוני שנים נעשה תוך זמן קצר "עד שגער בו הקב"ה והעמידו".
גם לאחר בריאת העולם המשיכו התהליכים הטבעיים להתרחש במהירות עצומה, כפי שמבואר במדרש בראשית רבה (פרק י, סעיף ד):
"עד שלא חטא אדם הראשון, היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סיבבן דרך ארוכה ובמתינות, ואותו היום עשו פירות בן יומן (שצמחו תוך יום אחד בלבד), אבל לעתיד לבא הקב"ה מרפא אותה מכה שנאמר (ישעיה, פרק ל): ומחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא".
כלומר שקודם חטאו של אדם הראשון כל התהליכים התרחשו במהירות עצומה ולכן גם הפירות צמחו מיד, וגם תינוקות נולדו מיד בתהליך מהיר מאד. מהירות זאת נפסקה כעונש על חטאו של אדם הראשון, ולהלן אביא מקורות בחז"ל לכך שהתקלקלותו של העולם נמשכה לכל אורך ההיסטוריה. הגיוני מאד א"כ להניח שגם מהירות התהליכים ירדה במשך ההיסטוריה וכפי שיבואר בהמשך.
גם לאחר חטא אדם הראשון היה הטבע עובד על הילוך מהיר מאוד עד לאחר המבול כמו ששנו רבותינו (בר"ר לו, א):
רבי לוי אמר: לשלשה ימים היתה אשתו מעוברת, שנאמר כאן: נכון, ונאמר להלן: היו נכונים, מה נכון שנאמר להלן - לג' ימים, אף נכון שנאמר כאן - לשלשת ימים. ורבנן אמרין: ליום אחד היתה אשה מעוברת ויולדת".
עוד שינויים שנעשו באותה תקופה בגלל חטאיהם של דור אנוש ודור המבול:
-
אמר רבי יצחק אחת לארבעים שנה היו זורעים, (שם לד, יא).
-
ד' דברים נשתנו בימי אנוש בן שת ההרים נעשו טרשים והתחיל המת מרחיש ונעשו פניהן כקופות ונעשו חולין למזיקין, (בר"ר כג, ו).
גם בתקופה מאוחרת בהרבה מוצאים אנו שינויים בטבעו של עולם:
-
רשב"ג אומר, העיד ר' יהושע: מיום שחרב בהמ"ק - אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה, וניטל טעם הפירות. ר' יוסי אומר: אף ניטל שומן הפירות. ר' שמעון בן אלעזר אומר: הטהרה - נטלה את (הטעם ואת) הריח, המעשרות - נטלו את שומן הדגן. וחכמים אומרים: הזנות והכשפים כילו את הכל. (מסכת סוטה, דף מט).
-
אמר רפרם בר פפא, אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה. (מסכת ברכות, דף נט).
-
רבי אמי אמר רבי יוחנן: ארבעה סאין לכור רבי אמי דיליה אמר שמונת סאין לכור אמר ליה ההוא סבא לרב חמא בריה דרבה בר אבוה אסברה לך בשני דרבי יוחנן הוה שמינה ארעא בשני דרבי אמי הוה כחישא ארעא, (מסכת בבא מציעא, דף קה, ע"ב). ורש"י שם ביאר על אתר: שהארץ מתקלקלת והולכת. [ביאור הדברים: בתקופת רבי יוחנן היתה חלקת אדמה בגודל של כור (מידת שטח מקובלת בתלמוד) זקוקה לזריעה של חצי מהכמות לה הייתה זקוקה בדורו המאוחר יותר של רבי אמי, משום שכדור הארץ מתקלקל והולך. (דרך אגב יתכן שגם התופעות של התחממות גלובלית והמסת הקרחונים קשורים לתהליך זה, כי כידוע אפקט החממה זה רק תיאוריה שמטרתה לבאר את תופעת ההתחממות)].
-
עניין השתנות הטבעים מופיע גם בספרי הפוסקים באין ספור מקומות, ותקצר היריעה מלפרטם.
בספרי הקבלה מקבל עניין זה משמעות מיוחדת. בגמרא נאמר בכמה מקומות שהעולם יתקיים ששת אלפים שנה ואחר כך יחרב ויברא מחדש לאחר אלף שנים נוספות. הגר"א (1720-1797) כותב בפירושו לספרא דצניעותא שכל אלף שנה משנות העולם הוא כנגד יום אחד מששת ימי בראשית והיום השביעי כנגד שבת, וכידוע שבששת ימי בראשית העולם עבר בכל יום שינויים מפליגים, א"כ יתכן בהחלט שזו הסיבה לשינוי הטבעים. יש להזכיר שכל התצפיות המדעיות שעליהם מבוסס המדע המודרני נעשו במאות השנים האחרונות שכולם נכללו במחצית השניה של האלף השישי.
דימוי נוסף שנפוץ בספרי הקבלה הוא השוואת מעגל החיים של האדם להיסטוריה של העולם כולו, דימוי שהוא אחד מיסודות הקבלה הבסיסיים ביותר. כמו כן מושווית ההיסטוריה של העולם והאנושות לתהליך הגדילה של אדם, וחלוקתו לתקופות של עיבור ינקות וגדלות. כידוע שעובר בשבועות הראשונים מכפיל את עצמו בקצב מדהים. מהירות זו הולכת ונבלמת בתהליך ארוך שנמשך עד לגיל עשרים שבו היא עוצרת לחלוטין.
עיקרון זה של שינוי הטבעים וירידת קצב התרחשות הפעולות הכימיות פורך את כל שיטות התיארוך של החומרים הבלתי אורגניים בכדור הארץ, וגם את שיטת התיארוך על פי התפרקות הפחמן 14 שעליה מבוסס מדע המאובנים כולו. אבל בנוגע לפחמן 14 ישנה עוד אפשרות פשוטה ביותר להתמודד עם התאריכים שאינם עולים לכאורה בקנה אחד עם הנאמר בתורה.
כידוע לכל מדען מתחיל, וכפי שמופיע בכל ספר גיאולוגיה, מקורו של הפחמן 14 איננו מתוך כדור הארץ אלא מהחלל החיצון. מה יותר פשוט אם כן מאשר לומר שבשניה הראשונה שברא הבורא יתברך את העולם לפני 5769 שנים לא היה בכדור הארץ אפילו גרם אחד של פחמן 14 לרפואה. חומר זה הלך והצטבר בכדור הארץ במשך אלפי שנים עד שהגיע לרמה של איזון, ולכן במאות השנים הראשונות של כדור הארץ היתה בכדור הארץ כמות אפסית של פחמן 14. תיאוריה זו, שלכאורה היא ממש מחויבת המציאות, הופכת את כל מדע המאובנים ללעג וקלס. אני משתומם בכל פעם מחדש איך כל ה"חכמים הגדולים" לא חושבים על רעיון כל כך פשוט. את התשובה על שאלה זו אתן לקורא הישר לענות בכוחות עצמו.