יש אלוקים , פרק ד' - טשטוש מול בהירות
יש משהו מאד מרגיז ומעצבן בספרו של דוקינס, וזו הכתיבה המבולבלת, המטושטשת, המעורפלת והמאד לא עניינית שלו. מתוך כל הבלה בלה הארוך והמייגע יש אולי עשרה או עשרים אחוזים שקשורים באופן מהותי לסוגיות הליבה שבהם מתיימר הספר לעסוק. כל היתר, או שקשור לכל מיני נושאי שוליים לא חשובים, או שקשור למשהו אחר לגמרי, או שאינו קשור לשום נושא בעולם. זה נכון גם לספר בו אנו עוסקים עכשיו, וגם ליתר ספריו, כמו השען העיור. ובכלל, דוקינס בספרו נדמה לפעמים כמו סבא שעסוק בלספר לנכדיו סיפורים ובדותות, מן הגורן ומן היקב. גם כשדוקינס כן מתייחס לנושאים המרכזיים, הוא כותב בצורה מבולבלת עד להחריד, כשהוא מערבב טיעונים שונים ומשונים לעיסה אחת גדולה ודביקה. לדוגמא, דוקינס מקדיש דיבורים ארוכים סביב השאלה האם איינשטיין היה אתאיסט או מאמין. את האמת, ברור לי כשמש שאינשטיין לא היה אתאיסט וגם לא היה מאמין בהשגחה פרטית. אז מה כן? כנראה משהו באמצע, וכנראה שגם הוא בעצמו לא ידע בדיוק מה הוא חושב. הבעיה היא, שיותר קל לדעת מה חשב איינשטיין מאשר להבין את המסקנה של דוקינס לגבי דעותיו של איינשטיין. ואל תחשבו שהוא לא מנסה להסביר את עצמו. הוא מקדיש לזה כמה דפים של בלה בלה מעגלי שסותר את עצמו שוב ושוב. אולי תדבר ברור? אתה מתכוין לשפינוזה? פנתאיזם? או אולי לאלוקים שאינו משגיח על בריותיו? אז תקרא לילד בשמו. או שמה מר דוקינס עדין לא שמע על שפינוזה?
ישנה אימרה ידועה בעולם הישיבות בשמו של הגר"ח מבריסק, האומרת כי "חסרון בהסברה הוא חיסרון בהבנה". אדם שמסביר דברים בצורה מעורפלת, הדבר נובע מכך שהוא חושב בערפול. כשאדם מבין משהו בצורה בהירה, הוא יכול להסביר אותו לשני גם כן בבהירות דומה.
מדוע אם כך ספריו המבולבלים של דוקינס זכו לתפוצה כל כך רחבה? כנראה שהאתאיזם סובל ממחסור חמור בדוברים מוכשרים, רציניים, כבדי ראש, עמקנים ובעלי עומק מחשבתי ובהירות מחשבתית. המחסור הוא כל כך חמור, שכל מי שמוכן לשבת ולכתוב משהו מתקבל בברכה.
הרי דוקינס הוא הדובר החשוב ביותר של כנסיית הכפירה המודרנית בשנות האלפיים. בואו ננסה להשוות בינו לבין רבותינו גדולי ישראל. ננסה להשוות בין הספר שלו לבין ספרים כמו מכתב מאליהו, אמונה ובטחון, מסילת ישרים, ספרי חסידות, וכולי. הרי בדף אחד בספרים הנ"ל ישנו עומק מחשבתי יותר מכל ערימת הבליו של אותו האיש.