יש אלוקים פרק ז' - ניסוי התפילה הגדול
בפרק שני בספרו של דוקינס ישנו קטע תחת הכותרת "ניסוי התפילה הגדול" שבו מתאר דוקינס ניסוי מדעי שניסה לבדוק את יעילותה של התפילה להצלתם של חולים, כאשר החולים מוינו לשתי קבוצות, שמותיהם של החולים מקבוצה אחת נמסרו למתפללים בכמה כנסיות שיעתירו עליהם את תפילותיהם ואילו שמותיהם של החולים מהקבוצה השניה לא נשלחו למתפללים. התוצאה של הניסוי הוכיחה כי לא זו בלבד שהתפילות לא הועילו לרפואתם של החולים, אלא שבאחד הפרמטרים בניסוי אף נרשמה השפעה הפוכה - מצבם של החולים ששמותיהם נמסרו למתפללים היה גרוע משל האחרים.
לכאורה, דברים כדורבנות. איך אפשר להתמודד עם טענה שכזאת? ובכלל, מי צריך להמשיך לקרוא את ספרו של דוקינס אחרי נתון כל כך מרשים?
אולם, אם נעשה חיפוש קל בגוגל, נגלה במהרה שדוקינס משתמש בקטע הזה בשיטה מכוערת ודוחה ביותר. רמאות ונוכלות מהסוג הגרוע ביותר, שאילו סוכן ביטוח היה משתמש בשיטה זו כדי לשווק ללקוחות התמימים פוליסה כלשהי, הוא היה מוצא את עצמו מאחורי סורג ובריח. אבל דוקינס מסתובב חופשי.
למה?
כי למכור חפיסת סיגריות ברמאות זו עבירה פלילית, אבל למכור לאדם דרך חיים שמובילה לגיהנום על ידי שקרים ורמאויות, על זה מקבלים פרסים וכבוד. נו, שיהיה.
הנוכל דוקינס מספר לנו בספרו על מחקר אחד ויחיד. זהו זה. רק מחקר אחד נעשה בנושא. כמה פשוט, כמה צנוע.
אבל מה האמת?
האמת היא שבנושא הזה נערכו לא פחות ממאה מחקרים שונים!!! מה עשה השקרן, פישפש ונבר בערימת המחקרים, עד שמצא את מה שמתאים להשקפת עולמו, והנה הנה - המדע קובע. חד משמעי, ברור וסמכותי...
כדי לקבל סיכום רחב וכללי על תוצאות הניסוים שנערכו בנושא, הבה ונראה מאמר של ד"ר בנימין מוזס בעיתון הארץ, רופא וחוקר ידוע, מרצה באוניברסיטת תל אביב, שכתב סדרת ספרים, וכותב מאמרים בנושאים רפואיים בהארץ ובעוד במות. כותרת המאמר "אשליית הרפואה האלטרנטיבית". ולא, לא מדובר כלל באדם מאמין, כפי שניכר היטב מתוכן המאמר לכל אורכו.
מחקר קליני מבוקר שפורסם ב-1998 בעיתון רפואי שאינו מן השורה הראשונה זכה לתהודה רבה. 40 חולי איידס בשלב מתקדם חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצת הניסוי, שזכתה ל"ריפוי מרחוק" במשך 10 שבועות, וקבוצת ביקורת. הריפוי מרחוק נעשה באמצעות מרפאים מסוגים ומסורות שונות, אשר היו פזורים ברחבי ארצות הברית ולא פגשו מעולם את החולים אותם היו אמורים לרפא. לאחר שישה חודשים נמצא כי בקבוצה שקיבלה "ריפוי מרחוק" יש פחות אירועי מחלה הקשורים לאיידס, פחות ביקורים אצל רופא ופחות אשפוזים. מחלתם פחות חמורה. מצב רוחם טוב יותר.
מי שרצה להאמין כי מדובר במחקר אזוטרי, אנקדוטה חסרת משמעות בתולדות המחקר הקליני, התבדה במהירות. ב-1999 פורסם באחד העיתונים הרפואיים המובילים מחקר שבדק את ההשפעה של תפילה על חולים שאושפזו ביחידה לטיפול נמרץ בחולי לב. 990 חולים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: החולים בקבוצת הביקורת קיבלו את הטיפול המקובל, והחולים בקבוצת הניסוי קיבלו בנוסף לטיפול המקובל ריפוי מרחוק: אדם אחר התבקש לשאת תפילה להחלמתם ללא ידיעתם.
החוקרים דיווחו כי התמותה בשתי הקבוצות היתה זהה, אך המהלך הקליני של אלה שקיבלו ריפוי מרחוק היה כרוך בפחות סיבוכים חמורים. ההבדל בסך ובחומרת הסיבוכים בין שתי הקבוצות היה מובהק סטטיסטית.
לאחר מספר שנים של מאמץ מרוכז נמצאו בספרות הרפואית יותר מ-100 מחקרים שבדקו את השפעתו של ריפוי מרחוק. אחרי ניפוי מחקרים שלא עמדו בסטנדרטים מתודולוגיים בסיסיים נותרו 23 מחקרים שכללו 2,774 חולים: 13 מחקרים (57%) הראו אפקט חיובי, בתשעה לא היה כל אפקט, ובאחד אפקט שלילי.
(הערה - שימו לב להתפתלויותיו מעוררות הרחמים של החוקר בשורות הבאות. נ.ג.)
הדיון האינטנסיווי בעקבות פרסומים אלו נגע בעיקר בשאלת המחקר. על פי הטענה הבסיסית של המרפאים, מה שנבחן לא היה השפעת התפילה על מחלות אלא התערבותו של אלוהים בתגובה לתיווך אנושי, כאשר אבן הבוחן להשפעת התערבות האל היא סטטיסטית.
העמדת שאלה מסוג זה לבחינה מדעית מעוררת תהייה. האם הגיוני להניח שאלוהים יפעל בצורה הסתברותית? על פי הדתות המונותאיסטיות הגדולות, אלוהים לא קשור לחוקי הטבע, וודאי שלא לחוקי ההסתברות. יתרה מזאת, הדתות הגדולות מייחסות לאלוהים יכולות בלתי מוגבלות. הוא כל יכול. האם סביר להניח כי אלוהים זקוק לדרבונם של המתפללים כדי לדאוג לשלומם או לרווחתם של בני אדם שהוא חפץ ביקרם?
יש אנשים ששאבו עידוד מההצלחה (גם אם חלקית) של הניסויים המדעיים באישוש עוצמתו של בורא עולם והם מציעים להתקדם ולבחון את השפעת המרכיבים השונים של ריטואל התפילה: כמות, סוג, צורה, משך, תדירות, מידת הלהט, מספר המתפללים ביחידת זמן, סוג האמונה של המתפלל או החולה. מעניין לבחון למשל את ההנחה כי ההשפעה של חמישה מתפללים שכל אחד מהם מתפלל שתי דקות זהה להשפעתם של שני מתפללים שכל אחד מהם מתפלל חמש דקות. יש המציעים לבחון בדרך זו מהי האמונה ה"נכונה", באמצעות בדיקה אם לתפילתו של נוצרי בעבור יהודי יש יותר השפעה מתפילה של יהודי בעבור נוצרי.
אך יש רבים המודאגים יותר מתוצאות המחקרים. היכולת להוכיח באמצעות ניסויים קליניים את ההשפעה התרפויטית של תפילה מרחוק מציבה סימני שאלה גדולים לגבי אמינותם.
כלומר -
רוב הניסוים הרציניים שנערכו בנושא השפעת התפילה על מצבם של חולים, הראו על תוצאות חיוביות. מה היה קורה אם היינו בודקים את השפעתו של כובע אדום או נוצה של טווס מתחת לכרית על מצב בריאותו של החולה? יתכן שמתוך כמה עשרות מחקרים היה מחקר אחד או שניים שהיה מוצא קשר חיובי בין הדברים, בגלל טעות סטטיסטית כלשהי, אך באותה מידה היו נמצאים מחקרים אחרים בכמות דומה שהיו מוצאים השפעה הפוכה, שלילית. המצב שבו מול שלוש עשרה מחקרים שמראים על השפעה חיובית עומד רק מחקר אחד ויחיד שמצא השפעה שלילית, מוכיח שאין מדובר על טעות סטטיסטית. התוצאות הללו מדברות בעד עצמם - התפילות עוזרות ועוד איך.
גם אם היו נערכים מחקרים דומים על השפעתה של תרופה או טיפול כלשהו, והיו מתקבלות תוצאות דומות, אין ספק שהחוקרים היו מסיקים שהתרופה נמצאה יעילה, לא יתכן שרוב המחקרים מצאו השפעה חיובית בגלל טעות סטטיסטית, אלא שככל הנראה צריכים לדעת בדיוק איך להשתמש בה, מתי וכמה. צריכים לקחת את ערימת המחקרים, ולבדוק את ההבדלים ביניהם. מי התפלל, האם היו אלו מאמינים שמתפללים בקביעות, או קבוצת סטודנטים שקיבלו כסף כדי למלמל משהו. האם היו אלו יהודים או נוצרים, מוסלמים או סתם מבולבלים. אבל מה שברור - תפילות עוזרות. מוכח מחקרית.
אבל מה עשה זה הליצן? הלך ולקח בדיוק את המחקר האחד החריג והמשונה, ואיתו הוא מנפנף בקול גדול.
איך אומרים המרוקאים?
"זה עמלק זה".