ספר התורה וחלקיהו הכהן
שאלה -
בספר מלכים פרקים כב' כג' וכן בספר דברי הימים ב' פרק לד' מתואר כיצד מצא הכהן חלקיהו את ספר התורה בבית המקדש. סיפור זה סותר לכאורה את הטענה אודות רציפות מסירת התורה.
תשובה -
ברצוני לחלק את התשובה למספר סעיפים.
א. הבנת הפסוקים - מה איננו נכון להבין.
לפני שאנו ניגשים להבין מה באמת קרה שם, עלינו להבין בתחילה מה לא היה שם בשום אופן. בסעיף השני נבאר מה כן היה, ובסעיף השלישי ניגש לשלב ההוכחות מהמקרא, מהסברא, ומהמציאות.
איך שלא יהיה ההסבר בפסוקי התורה, מה שבודאי לא היה שם זה מה שמנסים הכופרים לתאר - הרעיון כאילו התורה כולה השתכחה לחלוטין, כולל סיפור מתן תורה ויציאת מצרים, כל ההיסטוריה היהודית, תרי"ג מצוות, הכל השתכח וחזר והתגלה.
ב. אז מה כן קרה?
ניתן להסביר את הפסוקים במספר אופנים.
-
קריאה פשוטה של הפסוקים מעלה את המסקנה כי מה שנמצא איננה התורה, אלא ספר התורה. הרי התורה עברה בעיקרה בעל פה, מאב לבן. לשם דוגמא, אילו ימצא היום ספר שנכתב על ידי אחד ממגורשי ספרד המתאר את כל סיפור הגירוש, האם זה אומר שסיפור הגירוש כולו נוצר כתוצאה ממציאת הספר?
-
בתלמוד הירושלמי משמע שמה שגרם ליאשיהו את הזעזוע זה לא מציאת הספר, אלא העובדה שספר זה היה ספר הברית שעליו נאמר בספר דברים פרק לב' - "כד וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר: עַד, תֻּמָּם. כה וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה לֵאמֹר. כו לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה-שָׁם בְּךָ, לְעֵד." כל מי שקצת בקיא בתנ"ך יודע שהיה אצלהם מושג נפוץ של כריתת ברית והנחת חפץ מסוים לעדות. לדוגמא - הגל של יעקב ולבן, שבעת הכבשים של יצחק ואבימלך מלך פלישתים, וכן חלק גדול ממצות התורה נחשבות לאות ברית, כמו ברית מילה.
-
גם אם נאמר שאכן התורה "השתכחה" אין הכוונה שאנשים לא ידעו ולא שמעו עליה. ניתן להשוות את התקופה ההיא למצב שבו אנו חיים כיום, אחרי למעלה משישים שנה של שלטון שונא תורה. האם התורה השתכחה? אפשר לומר שכן. מרבית עם ישראל אינם שומרי תורה ומצוות. אך האם אין לומדי תורה? בודאי שיש, והם שומרים על התורה באדיקות רבה.
ג. שלב ההוכחות.
עדיין אנו עומדים בפני שאלה קשה - מנין לנו הבטחון שאכן לזה הכוונה בסיפור? אולי ההבנה היא כפי שנוטים להבין אחרים, בעיקר אנשים שמכירים את התנ"ך דרך קטעים נבחרים באתרי הכפירה?
ניתן למנות לכך הוכחות רבות -
-
בספר דברי הימים מתואר כי המהפכה של יאשיהו החלה שנים רבות לפני מציאת ספר התורה. הוא ביער את העבודה הזרה, וטיפח את עבודת השם בבית המקדש. אם התורה השתכחה, מה דחף אותו לכך?
-
יאשיהו המלך עלה לשלטון אחרי 57 שניות שלטון של המלכים הרשעים אחז ואמון, שלפניהם מלך חזקיהו שהיה ממלכי יהודה הצדיקים ביותר. אין מציאות בעולם להשכיח את התורה תוך מעט יותר מיובל.
-
גם בתקופת אחז הרשע היו ביהודה נביאים שהוכיחו אותו שוב ושוב, כמו הושע, ישעיהו, עמוס, מיכה, וחולדה הנביאה. הרי שהתורה ממש לא השתכחה מעם ישראל. מסתבר שאותם נביאים לא היו בודדים בעולם, אלא סביבם היה חוג גדול של "חרדים".
-
כאשר יאשיהו רואה את הספר הוא שולח אותו לחולדה הנביאה. הוא לא צריך לפתוח במחקר ארכיאולוגי...
-
ומעל הכל - הרי בית המקדש, מרכז עבודת השם היה קיים ובו היו הכהנים משרתי השם.
-
ובכלל, הרי אין שום מציאות הגיונית שעל ידי מציאת ספר כלשהו ניתן לשכתב מחדש את כל ההיסטוריה. הרי באותה מידה ניתן לפקפק בכל סיפור היסטורי. מנין לנו שאריסטו היה קיים? אולי מישהו מצא או זייף איזה ספר אודותיו?
-
יאשיהו המלך חי ומלך בתקופה מאד מאוחרת, בסוף בית ראשון. אם הוא זה שהמציא את התורה, הרי שלא רק ספר התורה מזויף חלילה, אלא שכל סיפורי התנ"ך כולם אינם נכונים. התנ"ך כולו מספר שהתורה הייתה נפוצה בכל שכבות העם, בין ביהודה ובין בישראל. כאשר הכותים רוצים ללמוד את התורה הם נעזרים בכוהני עשרת השבטים, למרות שהם עבדו עבודה זרה. אין שום אפשרות לטעון שמישהו הלך וכתב היסטוריה שלימה של שקר. מי שטוען טיעון שכזה יכול לפקפק בכל ההיסטוריה של כל העמים עלי אדמה ללא יוצא מן הכלל. גם המימצאים הארכיאולוגיים נשענים בדרך כלל על כתובות ותעודות עתיקות שמספרות את ההיסטוריה שהייתה מקובלת ותו לא. מי שלא מאמין להיסטוריה המקובלת צריך לשרוף את כל ספרי ההיסטוריה כולם.
-
אם יאשיהו המלך או חלקיהו כתבו את התורה, הרי שהיא לא הייתה בידיהם של עשרת השבטים שכבר גלו מעל אדמתם. והנה, הרי השומרונים הם ממשיכי דרכם של עשרת השבטים לכל הדעות ואין חולק על כך, והם מחזיקים בידם בדיוק את אותו ספר תורה המצוי בידנו, למעט מספר שינוים בודדים ממש. מאידך גיסא, את כל הספרים המאוחרים יותר שחוברו תחת מלכות יהודה השומרונים אינם מחזיקים בידם.
-
וביותר, שהרי גם עשרת השבטים עדין היו קיימים בארץ אשור. והרי כל מי שקצת מסתכל בתנ"ך רואה שבאותה תקופה כבר היו קשרי חוץ ענפים בין מלכויות, ובפרט ביחס לאשור שהייתה האזור המפותח באותה תקופה. שום זייפן לא היה מעיז לשקר בדבר שניתן לבירור פשוט אצל אומה אחרת.
-
חלק מעשרת השבטים נפוצו עם כיבוש השומרון על ידי האשורים למדינות רבות, שבחלקם ישנו קיבוץ יהודי עד עצם היום הזה, כמו אתיופיה ועוד, כפי שמבואר בישעיהו יא' יא'. יהודים אלו היו בלי ספק מכחישים את התורה שהומצאה על ידי מלכי יהודה שהיו אתם ביחסים רעועים בלשון המעטה.
-
התנ"ך מספר שיאשיהו המלך עשה בעקבות מציאת הספר שינוים בשני תחומים בלבד - חיזוק רדיפת וביעור העבודה הזרה, וחיזוק העליה לרגל. שני תחומים אלו מהוים את נקודות התורפה של עם ישראל לכל אורך התנ"ך. בזה נכשלו המלכים החוטאים, ובזה התחזקו המלכים הצדיקים. אם התורה הייתה משתכחת בימי אחז, הרי שיאשיהו היה צריך להחזיר למקומם את כל שש מאות ושלוש עשרה מצוות התורה הנשכחות. למנות דיינים, לקבוע את חוקי התורה כחוקת המדינה, לאכוף את הלכות אישות, טהרת המשפחה, שמירת שבת, כשרות, ועוד. להיכן כל זה נעלם?
ד. חג הפסח
אך עדין נשאלת השאלה, הרי התנ"ך מתאר שיאשיהו עשה פסח המוני שלא היה כמוהו מימות השופטים. כל אדם שאינו בקיא בתנ"ך כשרואה את הפסוקים הללו חושב שהכוונה שחג הפסח לא נחוג בעם ישראל מאז ימות השופטים ועד יאישיהו המלך.
אך מי שקצת יודע מה כתוב בתנ"ך גם בפרקים שאינם מצוטטים רבות על ידי הכופרים יודע שבספר דברי הימים ב' ל' מתואר באריכות כיצד נעשה הפסח על ידי חזקיהו המלך ברוב עם, קרוב למאה שנה לפני יאשיהו. הרי לנו להדיה שכאשר נכתב בפסוק שלא נעשה כפסח הזה מימות השופטים הכוונה שלא נעשה פסח המוני שכזה מאד שמלכי ממלכת ישראל ביטלו את העליה לרגל.
והשי"ת יאיר עינינו, ויצילנו משגיאות, ויערה רוח טהרה ממרום עלינו ועל פושעי בית ישראל, וידעו תועי רוח בינה.