יש אלוקים פרק יג' – לאיזו דת להאמין?
בעמוד 89 שואל דוקינס, גם אם נקבל את מציאות הבורא, ואנו רוצים להשתית את המוסר שלנו על בסיס דתי, על איזו דת עלינו להסתמך, הרי ישנם דתות רבות בעולם?
התשובה על כך פשוטה למדי.
ההנחה כי ישנם דתות רבות הבאות בחשבון – איננה נכונה כלל. מרבית הדתות הקיימות בעולם הם דתות אליליות. דתות אלו נחשבות בעיניו של האדם המערבי לדתות רבות, מתוך חוסר הבנה בסיסי ביותר. התיאוריה האלילית הבסיסית המשותפת לכל עובדי האלילים, גורסת כי קיימים מספר עצום של אלילים שלהם יכול האדם לסגוד, וכל אדם באשר הוא יכול לבחור לו את האליל המתאים לצרכיו, ואף לברוא לעצמו אלילים לעת מצוא. עובד האלילים לעולם אינו מחויב להגביל עצמו לאליל זה או אחר. הוא יכול בבוקר אחד להתפלל לתרנגולת, להקריב חביתה לזאוס, להשתחוות למיקי מאוס, ולבסוף לעמוד בהתפעמות מול פוחלץ של דינוזאור בבריטיש מוזיאום.
אם כך הדתות האליליות כולם הם כמעט דת אחת, או לפחות שייכות לאבטיפוס אחד.
האם התיאוריה האלילית היא רציונלית?
לא.
כאשר האדם מתבונן על העולם הוא מגיע למסקנה כי רק גורם תבוני יכול היה לתכנן את כנף הזבוב וזנב היתוש. אך מנין לו לאדם להסיק מכך על יותר מאשר בורא אחד?
אם כך נותרנו עם שלוש דתות בלבד, הדתות המונותיאיסטיות.
דתות אלו מסכימות ביניהם על דבר אחד – התנ"ך של היהודים, אמת ויציב. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, השמיד את דור המבול, בחר באבותינו הקדושים, הוציאנו ממצרים, ונתן לנו את תורתו תורת אמת. עד כאן מוסכם ומקובל. מכאן ואילך – כל אחד והסיפורים שלו. אם כך, קודם כל נשארנו עם התנ"ך, הספר היחיד המקובל על כל אדם דתי שאינו עובד אלילים.
אז התנ"ך – אמת.
עכשיו נעבור לסיפורי הגויים, שלא יכלו לעמוד באמת התנכית הבלתי מתפשרת, ונאלצו להוסיף עליו את הוספותיהם העלובות כדי לרוקן אותו מכל תוכנו המקורי. הנוצרים מספרים שיום אחד אותו אלוקים אינסופי, שהזהיר את העם הנבחר במשך אלף ומאתיים שנות נבואה שלא לצייר לו כל דמות "כי לא ראיתם כל תמונה", פתאום הוא החליט להפוך לבן אדם במעי בתולה צחה כשלג שלא טעמה טעם חטא. איזו תפנית חדה, מאה שמונים מעלות.
בפעם הקודמת שאלוקים נתן את התורה, הוא עשה את זה בגלוי, לעיני כל עם ישראל, בסדרה ארוכה של ניסים ונפלאות במשך ארבעים שנה. באותה פעם הוא לא דרש מהגוים שלא ראו את נפלאותיו לקבל תרי"ג מצוות. אבל כשהוא בא להביא את הברית החדשה, כאן הוא החליט פתאום לעבוד בחשאי. לא עוד עשרת המכות וקריעת ים סוף, אלא איזו בתולה צנועה וחסודה שהרתה מרוח הקודש, עד כי ילדה בן אלוהים. אותו בן אלוהים ושלוחיו לא הצליחו ליצור שום נס המוני בסדר גודל של יציאת מצרים לעיני העמים שמהם דרשו להתנצר. מעניין איזה מהפך חל על אותו אלוהים. פעם שעברה היה קרבנות, היה עם נבחר, היה בית המקדש וארץ ישראל. פתאום קורה מהפך, אין קרבנות, אין מצוות מעשיות, אפשר לעשות כמעט כל מה שרוצים. הפסל היה תועבה, התועבה הכי איומה. אבל עכשיו הוא החליט שבעצם למה לא? פסל זה דבר חביב לגמרי, לא כן? ומה שהכי מרגש, שכל התפנית הזו קרתה בדיוק כשאלוקים החליט לבחור בסטפן. הרי סטפן אוהב חזיר, אוהב פסלים, סטפן לא אוהב תפילין, ציצית, מזוזה, הלכות טהרת המשפחה. אז בדיוק כשאלוהים פונה לסטפן הוא נהיה סטפן בעצמו.
הדרמה לא נגמרה. המוסלמים הוסיפו עליה שלב נוסף. הם הרי מאמינים בנבואתיו של ישו, אבל משום מה אחרי שאלוקים בחר בסטפן, פתאום הוא התחרט בפעם השנייה והחליט לחזור אחורה. אני אמרתי שהחזיר מותר? מה פתאום. אסור!!! פסלים? נורא ואיום. פתאום שוב יש מצוות מעשיות. אין יותר בתולה ובן אלוהים.
איזה מרגש. איזה אלוקים גמיש. כמעט כמו נתניהו. פעם אסור פסלים, פעם מותר, ופתאום שוב אסור. מה זה פה, מאניה דיספרסיה?