חז"ל וידיעת הטבע - פרק א'
הנושא של חז"ל וידיעת הטבע הוא הנושא האחרון בסולם האמונה. רק אחרי שגמרנו לטפל בנושאים של מציאות הבורא ותורה משמים אפשר לפתוח בדיון סביב ידיעת הטבע של חז"ל. מי שעדיין לא הבין למה מציאות הבורא היא עובדה מוכחת ובלתי ניתנת לעירעור, אין מה לדבר איתו על השלב הבא. רק כאשר גמרנו לסקור מלמעלה את הנושאים הבסיסיים, אפשר להתחיל לדון בנושא.
הטענות על ידיעת הטבע של חז"ל, משמשות את האתאיסטים כעיר מקלט. זהו המבצר האחרון שאליו הם נמלטים בעת צרה וצוקה. כשאתה מצליח להביא את האתאיסט למצב שבו הוא מודה שאין לו שמץ של מושג איך נוצרו החיים בכדור הארץ בלי אלוקים, ששום חלבון לא היה יכול להיווצר באופן אקראי, שאירוע כמו יציאת מצרים ומתן תורה אינו מופיע בשום דת ומיתולוגיה עתיקה, מה שמוכיח על חוסר האפשרות של יצירת מיתוס מהסוג הזה, כאשר האתאיסט מגיע לפינה, או אז הוא שולף את הנשק האחרון. למה חז"ל אומרים שכינים נוצרות מעיפוש? (לא משנה שהם לא אמרו את זה) ולמה פה, ולמה שם.
כדי להבין למה השאלות הללו אינם תופסות מקום, אני רוצה ללמוד ביחד עם ציבור הגולשים שני קטעים בגמרא, שמהם נלמד כמה יסודות מרכזיים מאד בתורה שבעל פה, רעיונות שאם נפנים אותם הם יפתרו לנו את כל הקושיות שיעלמו כלא היו.
הקטע הראשון מופיע במסכת חולין דף סב' עמוד ב'.
"אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלי ולא אזוב רומי ולא מדברי ולא כל אזוב שיש לו שם לווי אמר אביי כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה והקפידה תורה עליו יש לו שם לווי פסול והני לא נשתנו שמן קודם מתן תורה."
פירוש הדברים.
כתוב בתורה שכאשר מצורע נטהר מטומאתו, יש צורך להזות עליו ממי החטאת על ידי אזוב. האזוב הוא סוג של שיח מסוים, ולא ניכנס עכשיו לשאלה מהו האיזוב. אבל מה שברור הוא שכדי לטהר את המצורע מטומאתו ישנו צורך דווקא באיזוב, ולא בשום מין אחר.
עכשיו הגמרא דנה בשאלה הבאה. לשיח האיזוב ישנם כמה קרובי משפחה שקרובים לו ברמה כזו או אחרת. השאלה היא איזה זנים של איזוב נחשבים לאיזוב והם כשרים לטהרת המצורע, ואיזה מהם פסולים לטהרתו.
על השאלה הזו עונה הגמרא בכלל הבא. כל אזוב שנקרא בלשון בני אדם "אזוב" סתם, בלי תוספת אחרת, הוא כשר. וכל אזוב שנקרא בלשון בני אדם עם שם לוואי כגון "אזוב מדברי" או "אזוב כוחלי" הוא פסול לטהרת מצורע. ההיגיון שעומד מאחורי הכלל הזה הוא היגיון מאד פשוט. בתורה כתוב לקחת אזוב. לא כתוב לקחת אזוב כוחלי. ולכן מה שאנשים קוראים אזוב, זה אזוב. ומה שאנשים אינם קוראים אזוב אינו אזוב.
כאשר אנחנו דנים מהו אזוב ומה אינו אזוב, אנחנו לא שואלים פרופיסור לבוטניקה. הדיעה שלו לא מעניינת אותנו. אותנו מעניין מה מבין האדם הנורמלי כשהוא שומע את המילה אזוב. מה שנקרא אזוב, זהו אזוב. ולא מעניין אותנו שכל הפרופסורים יצעקו גיוולד. כי התורה מדברת לאנשים בשפה שלהם. התורה לא מדברת למדענים, התורה מדברת לכולם. כאשר מדען מבקש מהמוכר בחנות מים מינרליים, הוא יבקש ממנו מים מינרליים, גם אם הוא עשה בדיוק היום בדיקה שהוכיחה לו שבמים המינרליים אין שום מינרלים. כי עם כל בן אדם מדברים בשפה שלו. ולכן התורה צריכה להתפרש לפי ההבנה הפשוטה.
עכשיו ניגש להמשך.
"אמר אביי כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה והקפידה תורה עליו יש לו שם לווי פסול והני לא נשתנו שמן קודם מתן תורה."
כאן מחדש אביי חידוש גדול. בקטע הקודם למדנו שהמודד מה נחשב אזוב נמדד לפי הרגילות של לשון בני האדם. כעת מחדש אביי שלב נוסף. הלשון של בני האדם שעל פיו נקבע מהו אזוב, איננו לשון בני האדם בתקופה שאנחנו חיים, אלא הלשון שאנשים דברו בזמן מתן תורה. כאשר אנחנו רוצים לדעת מה נחשב אזוב ומה אינו נחשב לאזוב, עלינו לברר מה היה נחשב אצל דעת בני אדם לאזוב בזמן מתן תורה.
העיקרון הזה הוא עיקרון חשוב מאד בכל התורה כולה. כאשר אנחנו רוצים להבין את המשמעות של פסוק מסוים, עלינו להיכנס לתוך הראש והאוזניים של יהודי מלפני 3300 שנה, ולהבין איך הוא מבין את הדברים. לא מה שאנחנו מבינים, אלא מה שהוא מבין. ולכן המודד לכל דיני התורה הוא לא המדע המודרני, אלא דווקא המדע העתיק. כי התורה דיברה לאנשים מלפני אלפי שנים בשפה שלהם. כשאני דן האם חשמל הוא אש או לא, לא מעניין אותי מה אומר הפיזיקאי, אלא מה היה אומר על זה יהודי שעמד למרגלות הר סיני, ושמע את משה רבנו מזהיר שלא להבעיר אש ביום השבת.
ההיגיון שעומד מאחורי העיקרון הזה הוא כל כך איתן, שאם הגמרא לא הייתה אומרת אותו אנחנו היינו אומרים אותו לבד. איך יתכן להבין באופן אחר. האם הבורא דיבר עם אנשים בשפה שהם לא מבינים?
העיקרון הזה משמש את הפוסקים במקומות רבים. זו הסיבה שאין איסור לאכול חיידקים, למרות שהם בעלי חיים לכל דבר, רק היות ואנחנו לא רואים אותם, אם כן מבחינתנו הם אינם קיימים, משום שכל עיניני ההלכה נקבעים על פי ראייתו של האדם בתקופת מתן תורה, אלפי שנים לפני המצאת המיקרוסקופ. זו גם הסיבה לכך שהריבוע של התפילין אינו צריך להיות מדויק ברמה המיקרוסקופית. ועוד ועוד.
העיקרון הזה, שהוא עיקרון עתיק, ידוע ומפורסם בעולם ההלכה, והוא בעצם שומט את כל היסוד מתחת רוב הקושיות בנושא חז"ל וידיעת הטבע. חז"ל פירשו את כוונת התורה על פי המדע העתיק, כי רק לזה התכוונה התורה.
ישנם כמה מאמרים שעדיין לא התישבו במאמר הזה, והם יתיישבו ברצות הבורא במאמר הבא.