הנבואה שמתגשמת בימים אלו
במאמר "תיאוריה מדעית צריכה לספק תחזיות" הרחבתי על הנושא של נבואות שהתגשמו. התופעה של נבואות שהתגשמו, כאשר מדובר על נבואות שנכתבו באריכות, בפירוט, ובשפה שאינה משתמעת לשני פנים, היא תופעה יחודית שקיימת אך ורק בדתות אמיתיות שניתנו מבורא עולם. זו הסיבה שהתופעה הזו, כמו תופעות רבות אחרות מהסוג הזה, איננה קיימת בשום דת מלבד היהדות. אני יודע שהצהרות בומבסטיות מהסוג הזה מקוממות הרבה אנשים אבל זו היא המציאות. לא אני הוא זה שמצהיר הצהרות בומבסטיות, ההיסטוריה היא הבומבסטית.
בתגובה למאמר ההוא קבלתי שאלה שחזרה על עצמה בכמה מקומות. אתה מביא לנו נבואות שהתגשמו בעבר. למה אתה לא יכול להביא לנו משהו שיתממש מול עינינו?
ובכן רבותי, יש לי נבואה ידועה ומפורסמת שהולכת ומתממשת אל מול עינינו. כדי לראות אותה הולכת ומתממשת איננו זקוקים ללמוד הסטוריה, איננו נאלצים להרחיק נדוד, ואפילו לא לחפש בגוגל. כל מה שעלינו לעשות הוא לצאת לרחוב, ולפתוח את העינים.
את כל הנבואות והתחזיות, בין בנבואות דתיות ובין בתחזיות של כל מיני מכשפים, באבות ושאר מאחזי עינים, אפשר לחלק לשני מינים. המין הראשון הם נבואות שכתובות בשפה ברורה, במילים פשוטות, ובתיאורים ארוכים ומפורטים שאינם מותירים מקום לפרשנויות. דוגמה לדבר הם הנבואות שמופיעות בספר דברים. הנבואות הללו מתארות את ההסטוריה של עם ישראל באריכות רבה, במילים פשוטות ומפורשות, שאינם מותירות מקום לפרשנויות. הסוג השני הם נבואות שכתובות בשפה מליצית, בקוצר אמרים, שעל כל קטע וקטע אפשר לפרש בכל מיני צורות. דוגמה לדבר הם הנבואות שבספר דניאל. הנבואות הללו כתובות בשפה מליצית, עד כדי כך שאדם רגיל שקורא אותם אינו מבין מילה אחת. אפילו מפרשי התנ"ך בעצמם מגששים באפילה, ועל פסוק אחד יכולים להיות שלושה פירושים.
כאשר אנחנו מדברים על נבואות שהתגשמו עלינו להביא רק נבואות מהסוג הראשון. נבואות מהסוג השני אינם קבילות. התנאי הזה מוריד מעלינו את כל ה"נבואות" של כל מיני מאחזי עינים שמשתמשים בשיטה של עירפול ושפה המשתמעת לעשרות פנים. אמת הדבר שגם בתנ"ך ובחז"ל מופיעים נבואות מעורפלות, אבל הנבואות המרכזיות, אלו שמתארות את עתידו וגורלו של עם ישראל, הנבואות הללו לא נאמרו בשפה לוטה בערפל. לצורך העניין אני מציע לקבוע מודד ברור, שעל פיו כל נבואה שאם ניתן לילד בן עשר לקרוא אותה הוא יבין את משמעותה בקלות רבה, זו היא נבואה ברורה. וכל נבואה שהשפה בה היא נכתבה איננה נהירה לילד בגיל הזה שייכת לסוג השני. הנבואה הזו יכולה להיות נבואה קדושה ונשגבה, אבל היא איננה רלוונטית לענינינו.
הנבואות המרכזיות ביהדות, אלו שמופיעות בתנ"ך ובדברי חכמינו בכמות הרבה ביותר ובבהירות החדה ביותר, הם בעצם נבואה אחת ארוכה, שמתארת את ההיסטוריה של עם ישראל לפרטי פרטים. כמעט כל הנבואות בתנ"ך הם פרטים קטנים בנבואה הזו. המבנה המרכזי בנבואה הזו מנבא, שעם ישראל יחטא, יגלה מארצו, יעבור סבל רב בגלות ההיא, ובסופו של דבר יחזור לארצו. הנבואה הזאת באופן כללי נחלנקת לשני חלקים. לגלות, ולגאולה. כל אחד משני החלקים הללו נחלקים לחלקים רבים. אבל שני נבואות אלו ממלאות את כל נבואות התנ"ך. במאמר הקודם התעסקנו בעיקר בנבואת הגלות, הנבואה הנוראה שהתממשה בעוונותינו ובעוונות אבותינו עד הפרט האחרון. במאמר הזה נעסוק בנבואת הגאולה, זו שחוזה את תקומת ישראל בארצו.
נבואת הגאולה היא הנבואה שמתוארת באריכות רבה הן בתנ"ך והן בחז"ל, והייתה ידועה ומפורסמת בכל הדורות לכל ילד יהודי עוד לפני ידעו טוב ורע. בתורה עצמה מופיעה נבואה זו בצורה ברורה ביחד עם נבואות הגלות. בספרי הנביאים הנבואה הזו ממלאת ספרים שלמים, כישעיהו דניאל ועוד. תקומת ישראל מתוארת בספרי הנביאים באריכות רבה, בביטוים מרטיטים, ובאין ספור צורות ביטוי ומשלים. די להתבונן בשבעת ההפטרות, "שבעה דנחמתא", שנקראות בשבעת השבועות שלאחר תשעה באב, כדי לראות באיזו ערגה דברו נביאי ישראל על הגאולה האחרונה. גם בספרי חז"ל מופיע המשיח באין ספור מקומות, עד שהגדיל לעשות הרמב"ם שמנה את ביאת המשיח בתוך י"ג עקרי האמונה שכל שאינו מאמין בהם יצא מכלל ישראל. אף אפיקורוס נמוך דעת אינו יכול לטעון שנבואת הגאולה היא המצאה מאוחרת מהמאה העשרים, כשם שאינו יכול לטעון שהנבואה "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" נכתבה לאחר מסיבת העיתונאים הראשונה של היטלר ואחמדיניג'אד.
עד לפני מאתיים שנה גאולת ישראל הייתה בגדר אמונה. אמונה חזקה, אמונה איתנה, אבל אמונה.(לגבי המספר מאתיים, ולא מאה כמו שמקובל, יעויין במאמר "השתלטות חרדית") כיום, אמונת הגאולה איננה אמונה. אמנם עדיין לא זכינו לגאולה, אבל רק עיור מושלם אינו רואה שאנחנו הולכים ומתקרבים לגאולה השלמה. הגאולה הנכספת הולכת וקורמת גידים אל מול עינינו.
אינני אומר שמדינת ישראל היא הגאולה, ואפילו לא אתחלתא דגאולתא. מדינה שמלמדת את ילדי ישראל אבולוציה ובקורת המקרא איננה אתחלתא דגאולתא. התנועה הציונית היא זו שהצליחה להוריד את הכיפה מעדות המזרח. היא זו שגזרה לתימנים את הפיאות, והיא זו שגזלה את ילדי טהרן שבאו מבתים חרדיים והכניסה אותם בכח לקיבוצים חילוניים. זו אינה גאולה. זו היא גלות נוראה ביותר. הרמב"ם כותב בהלכות מלכים שביאת המשיח היא רק אמצעי כדי שנוכל להתקרב לקדוש ברוך הוא בלי הטרדות ומניעות. כלומר שהגאולה איננה מטרה, אלא אמצעי להתקרב לעבודת ה'. אם כך, התנועה הציונית שלא קרבה את ישראל לאביהם שבשמים בלשון המעטה, איננה יכולה להחשב כגאולה. אבל מצד שני, עצם העובדה שבארץ ישראל נמצא קיבוץ של מיליוני יהודים, עם כלכלה חזקה ותשתיות לכל אורכה ורחבה של ארץ האבות, מראה לנו שאנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך לקראת הגאולה. משל למה הדבר דומה לאדם שרואה כיכר מרכזית שהמשטרה חסמה את כל האזור לתנועה. במרכז הכיכר עומדת בימה גדולה, מאחורי הבימה ישנו שלט אדיר, וצבא שלם של עיתונאים מתמקמים ממול הבימה. האם הוא רואה כאן עצרת? הפגנה? לא ולא. העצרת עדין לא התחילה והכיכר ריקה מאדם. אבל אם הוא לא מבין שכאן הולכת להיות עצרת אז הוא עיוור מושלם.
אבל מה עם משרד החינוך שמחנך מיליון ילדים על אבולוציה ובקורת המקרא? ומה עם העובדה שרבים מהתלמידים שמסיימים את המערכת, הם בורים לחלוטין בכל הנוגע למסורת היהודית ותורת ישראל?
התשובה על שאלה טמונה בסיפור ידוע על הרב מפוניבז' והחפץ חיים. הסיפור הזה ידוע ומפורסם, אבל אני שמעתי אותו מכלי ראשון, מיהודי ששמע אותו ישירות מפיו של הרב מפוניבז'. בסוף ימיו של החפץ חיים החלו להתקדר עננים אפורים בשמי אירופה. היטלר עלה לשלטון בגרמניה, העולם כולו נשטף בגל של אנטישמיות, והחפץ חיים דיבר כל הזמן בפחד עצום על העתיד הנורא שנראה באופק. מצד אחד עליית הנאצים, ומצד שני הסוכנות היהודית שדאגה לנעול את שערי הארץ בפני יהודים חרדים. הרב מפוניבז' ששמע את נבואות הזעם של החפץ חיים נבהל, ושאל אותו אז מה יהיה. ענה לו החפץ חיים, כתוב בפסוק "ובהר ציון תהיה פליטה", ולכן בארץ ישראל לא תבא הרעה. שאל אותו הרב מפוניבז', הרי בהמשך הפסוק כתוב "והיה קודש", ואיך שנראה כרגע הישוב בארץ ישראל לא הולך להיות כל כך קדוש. עומדת לקום שם מדינה חילונית שתישלט על ידי השמאל, ותעביר את עם ישראל על דתו. ענה לו החפץ חיים, לא כתוב בפסוק ובהר ציון תהיה פליטת קודש, אלא והיה קודש, כלומר שזהו שלב שני. בשלב הראשון המדינה לא תהיה קודש. ממש לא. אבל בהמשך תהיה שם מהפיכה רוחנית, ואו אז תהיה אותה מדינה קודש קודשים.
לימים, כאשר בנה הרב מפוניבז' את ישיבת פוניבז', הוא הורה לכתוב על חזית הבנין את הפסוק שעדין מתנוסס עד עצם היום הזה.
"ובהר ציון תהיה פליטה, והיה קודש"