אבולוציה ובריאה - פרק א'
אבולוציה ומחשבון - התנגשות קטלנית
כשאנחנו ניגשים לדון בעניין האבולוציה עיקר הדיון צריך להיות בנושא של החישוב הסטטיסטי. כל שאר הטענות נגד האבולוציה הם צדדיות ומשניות. חוסר ההיתכנות הסטטיסטית של האבולוציה זה מה שהופך אותה לבלתי אפשרית לחלוטין, וממילא אין צורך לדון כל כך בשאר הנושאים משום שאין מה לדון על דבר שהוא בלתי אפשרי.
קודם כל דיון אני צריך להודיע חגיגית שאני מקבל עלי באהבה את חובת ההוכחה באופן גורף. עלי להוכיח באופן בלתי ניתן לערעור שיצירת חיים חדשים או חלבונים ואיברים חדשים על ידי מנגנון של אבולוציה אקראית זה דבר בלתי אפשרי לחלוטין, ולא במאה אחוז, אלא במיליארד אחוזים. אין חולק על כך שאבולוציה יכולה לקחת אנשים בהירים ולהפוך אותם לכהים ולהיפך. תהליך כזה איננו יוצר דבר חדש. לא על זה הויכוח. הפיגמנטים הכהים קיימים גם אצל הכושים באפריקה וגם אצל האירופאים הבהירים, ההבדל ביניהם הוא בכמות הפיגמנטים. בגופו של הכושי אין חלבון אחד שלא קיים אצל האירופאי. גם כשחתולים עם כמות קטנה של שערות הופכים לשעירים יותר אין כאן יצירה חדשה אלא שינוי של כמויות ופרופורציות. השינויים הללו אינם דורשים שום תיחכום ולכן הם יכולים להתרחש באופן אקראי. בזה מתחיל ונגמר תפקידה של האבולוציה. האבולוציה איננה יכולה ליצור שום יכולת חדשה, אפילו בצורתה הפשוטה ביותר. לא איבר חדש, לא תא עם יכולת חדשה, ואפילו לא חלבון פשוט בתכלית הפשיטות.
ועשיו ניגש לעיקר. למספרים.
ניקח לדוגמא את ההמוגלובין. ההמוגלובין הוא חלבון קצר יחסית ובו רצף של כמאה חמישים חומצות אמינו, תלוי אצל איזה אורגניזם. הבה נניח שיש אפשרות ליצור המוגלובין "פשוט" יותר עם רק מאה חומצות אמינו.
בנקודה זו עלי לעמוד על עקרון חשוב. כאשר אנו דנים על מורכבותה של מערכת אורגנית כזו או אחרת, ויהא זה עלה, כנף, או עין של יתוש, עלינו להבחין בין שני סוגים של מורכבות. ישנה מורכבות בסיסית וישנה מורכבות שאינה בסיסית. המורכבות הבסיסית היא רמת המורכבות הנמוכה ביותר שבפחות ממנה החלבון או האיבר הפשוט לא ימלא את תפקידו הבסיסי ביותר ולפיכך הוא לא ייתן לבעליו שום יתרון אבולוציוני, וכל מוטציה שאיננה גורמת יתרון אבולוציוני ממילא מהוה נטל מבחינה אבולוציונית. למשל במקרה של ההמוגלובין, ישנם סוגים רבים של המוגלובין שמותאמים לצרכים והתנאים הספציפיים של כל בעל חי בפני עצמו וכך מסתבר שיש גם המוגלובין פשוט והמוגלובין מורכב יותר, אבל ישנו איזשהו מנגנון בסיסי שנדרש בכדי למלאות את התפקיד הבסיסי ביותר של ההמוגלובין ברמה הנמוכה ביותר. תפקידו של ההמוגלובין בטבע הוא הובלת חמצן מהריאות לתאי הגוף. ישנה איזו שהיא מערכת מורכבת שבלעדיה אין להמוגלובין אפשרות להוביל חמצן. כאשר הופיע ההמוגלובין לראשונה על במת ההיסטוריה לשיטתם של הדארווינים, הוא היה חייב להיות מורכב ברמה שמאפשרת לו להוביל חמצן, כי בפחות זה אין להמוגלובין שום יתרון אבולוציוני, והברירה הטבעית הייתה אמורה למחוק אותו מהמפה ולא לאפשר לו להתקדם הלאה. אפשר להסביר את העיקרון הנ"ל בדוגמא מהחיים שלנו. ניקח למשל את הפלאפון. אין ספק שישנם פלאפונים מורכבים וישנם פלאפונים פשוטים ופרימיטיבים, אבל גם בפלאפון הפשוט ביותר שניתן להעלות על הדעת ישו מנגנון בסיסי שבלעדיו הפלאפון פשוט לא יעביר את הצלילים. לכל מערכת מורכבת ישנו סף מורכבות בסיסית, בין אם זה מחשב, מכונית, מזגן, עלה, עין, המוגלובין, או כנף של ג'וק. הדארוויתנים למיניהם מנסים תמיד לטעון שהכל התחיל מהפשוט ביותר ומשם התקדם בהמשך, אבל ישנו רף מינימלי שמתחתיו אי אפשר לרדת. למחסום הזה אני קורא מכאן ואילך "רף המורכבות הבסיסית".
על פי המחקרים האחרונים המורכבות הבסיסית מהוה כשמונים אחוזים מהמורכבות הכוללת. לפי זה המורכבות הבסיסית של ההמוגלובין עומדת על רצף של 120 ח"א. אבל אני מוכן לבוא לקראת הדארווינים בצעד נדיב ולוותר להם במחווה אצילית על לא פחות מ-20 ח"א. יאלה, שיהיה. נשארו לנו מאה. עכשיו בואו נעצום עיניים ונחזור מאות מיליוני שנים אחורה לשלב שבו האבולוציה זקוקה בדחיפות ל"היווצרותו" של ההמוגלובין בכדי להמשיך לטפס במעלה הסולם האבולוציוני המפותל. המערכת שאחראית על יצור החלבונים בגופם של בעלי החיים ה"פרימיטיבים" שממלאים את האוקיינוסים עושה פה ושם שגיאות ומשגיאות הללו אמור לצאת בשלב מסוים בטעות מיודעינו ההמגלובין. עכשיו שאלה בחשבון בסיסי: כמה טעויות זקוקה המערכת לעשות כדי שיצא פעם אחת המגלובין? התשובה: 100 בחזקת 20!!! זהו מספר שיותר גדול ממספר מולקולות החלבונים שיווצרו במהלך כל ההיסטוריה אצל כל בעלי החיים!!! ולא זו בלבד אלא שזה יותר גדול ממספר המולקולות שקיימות ביקום כפול מספר השניות שעברו מאז המפץ הגדול, כך שגם אם נניח שההמוגלובין נוצר כבר במרק הבראשיתי, הרי שגם אם היקום כולו היה מורכב מה"מרק הבראשיתי" (אחת הדמויות הדימניות ביותר בפנתיאון האלים של האבולוציה) וה"מרק" לא היה מכיל דבר מלבד חומצות אמינו שיכולות לשמש לבנין החיים (זה רק אחוז קטן מחומצות האמינו) והכל היה במצב צבירה נוזלי (מצב נדיר מאוד ביקום) והחומצות אמינו התחברו לחלבונים והתפרקו פעם בשניה (עוד מחווה יוצאת דופן לדארווינים) עדיין אין שום סיכוי להיווצרותו האקראית של ההמוגלובין.
המחסום הז חוזר על עצמו בכל אחד מטריליוני הטרילונים של סוגי החלבונים שקיימים בעולם בחי. ההמוגלובין הוא חלבן קצר יחסית. האורך הממוצע של חלבון קלאסי זה משהו שבין 200 ל-300ח"א וישנם גם חלבונים של אלפי חומצות אמינו.
למרות שהחשבון הנזכר מראה על פער מפלצתי ובלתי נתפס, יש לדעת, שהחישוב הנ"ל הוא אפילו לא קצה הקרחון בחשבון האמיתי. ישנם מספר גורמים שהופכים את האבולוציה לבלתי אפשרית הרבה יותר.
א. בתחשיב הזה לקחנו בחשבון רק את הרצף בעצמו ולא את המבנה המרחבי שלו. לכל רצף ישנו מספר עצום של מבנים אפשריים שרק אחוז קטן מהם יעיל למטרתו של החלבון.
ב. האבולוציה הכימית יכולה להתרחש רק בסביבה נוזלית, ומצב נוזלי זה מצב מאד נדיר ביקום, מה שמוריד כמה עשרות ספרות מהתחשיב של כמות האפשרויות העומדות לרשותנו.
ג. חומצות אמינו הנחוצות לקיום חיים אינם קיימות בטבע בדומם. גם אם נניח שבעבר הם היו, אין ספק שהם היו אחוז קטן מאד. המרק הבראשיתי היה מורכב בעיקר ממים, והסתובבו בו הרבה חומרים מלבד חומצות אמינו. גם אם נניח שבמרק הבראשיתי היה אחוז שלם של חומצות אמינו, שזה אחוז גבוה מאד בשביל חומר כמו חומצות אמינו שכמוהו ישנם אין סוף חומרים, עדיין זה מזניק את החשבון בצורה מטורפת. למשל אם במרק שמורכב מחומצות אמינו בלבד ישנו צורך בעשר בחזקת מאתיים כדי ליצור חבלון מסוים, הרי שבסביבה בעלת אחוז אחד בלבד של ח"א ישנו צורך בעשר בחזקת שש מאות!!!
ד. המוגלובין זה רק חלבון אחד. כדי ליצור את בעל החי ה"פשוט" ביותר ישנו צורך ליצור אלפי חלבונים מורכבים לא פחות.
ה. חלבונים בתמיסה לא מתפקים ונבנים אחת לשנייה. זהו תהליך שלוקח הרבה יותר זמן, וצריך סיבה מאוד טובה שזה יקרה. החלבונים אינם פועלים של דארווין והם פועלים על פי חוקים משלהם, למרבה הפלא.
מכל זה אין מנוס מלהגיע למסקנה שגם אם היה קם מישהו ומציע מנגנון של חיים פשוטים מרצף של שלושים ח"א, שזה בערך כמו להקים כור אטומי בתקציב של חמש אגורות, עדיין זה היה הדבר חסר סיכוי, גם בעולם שקיים 15 מליארד שנה. לאחרונה היו מדענים ששרטטו את הדגם של הרנ"א הפשוט ביותר שיכול לייצר חלובנים. מדובר בשני רצפים של מולקולות רנ"א בעלות 70 חלקים כל אחת, וסך כולל של 140 חלקים. כל חסידי האבולוציה הנבערים מדעת פרצו בצווחות צהלה. כותרות מרעישות בתקשורת בישרו להמונים התמימים את בשורת המילניום. נפתרה התעלומה, הידד. אבל מי שקצת מבין בין ימינו לשמאלו מבין שמעולם לא קיבלה האבולוציה מכה יותר מכאיבה, הנה ישבו המדענים וקבעו שזה המנגנון הכי פשוט, שיכול ליצור חלבונים באופן א-ק-ר-א-י!!! בכדי ליצור חלבונים באופן מתוכנן ישנו צורך בבית חרושת אדיר שקיים בכל תא, ומורכב ממערכת עצמוה להפליא, ולא, זה ממש לא משנה ממה הוא עשוי, שיהיה מדנ"א, שיהיה מרנ"א, או מכל דבר אחר. אז דבר ראשון זה לא מקדם אותנו כמעט כלום. חלבונים יכולים להיווצר באקראיות מושלמת גם בלי כזו מערכת וממשיכים להיווצר אחריה. דבר שני גם המערכת הזו שנשמעת פשוטה, היא הרבה יותר מסובכת ממה שיכול להיווצר באופן אקראי. למי שלא מבין בסטטיסטיקה, 140 נשמע קצת, אבל מי שעושה חשבון יודע שמבחינה סטטיסטית זה מספר אסטרונומי. אם לפחות זה היה פותר את הבעיה, מילא, אבל גם את זה זה לא עושה.
במאמר הזה דנו במורכבות ברמת החלבון, במאמר הבא נדון במורכבות ברמה הגבוהה יותר, של האברונים והחיידקים.