המבדיל בין אור לחושך בין ישראל לעמים, בין תורת אמת לאיליאדה היוונית
במאמרים על יציאת מצרים ומתן תורה חזרתי שוב ושוב על הטענה המרכזית שלפיה התופעה של יציאת מצרים, שרשרת ארוכה של ניסים שנעשו לעיני עם שלם, שלקח את אותם אירועים כהיסטוריה מוחלטת,היא תופעה שאין לה אח ורע בתולדות העמים. בכל ההיסטוריה האנושית אין אירוע כזה ואפילו לא משהו שקצת דומה לזה. העובדה הזאת מוכיחה שגם בעידן העתיק אנשים היה זה בלתי אפשרי לשתול היסטוריה ניסית ולהמציא אירועים ניסיים שנעשו לפני עם שלם. בתגובה לטענה הזו קיבלתי מספר תגובות עם דוגמאות ממיתולוגיות של עמים ודתות אחרות שגם הם ניסו להצביע על ניסים ונפלאות. במאמר על הניסים בנצרות טיפלתי בנושא של ניסי ישו והראתי את הגיחוך שבהשוואת ניסי ישו לניסי התורה, היות וישו ביצע את הניסים לפני העם היהודי שלא האמין לו ולא לפני העם הרומאי שכן קנה את דבריו. בתודעה הלאומית של עם ישראל נותר ישו כשקרן ובדאי. אם כן אין לנו כאן מקרה שבו אדם הצליח להחדיר לזיכרון הלאומי של אומה כלשהי זיכרון של ניסים גלוים, שכן האירופאים והאמריקאים וכל מיליארדי הנוצרים טוענים על ניסים שנעשו בפני העם היהודי ולא בפניהם. האם אפשר לקרוא לזה עדות? אם ראובן טוען ששמעון ראה אירוע מסוים ואילו שמעון מכחיש נמרצות, אפשר לקרוא לזה עדות? למעשה ניסי הנצרות דווקא מחזקים את הטענה שלי. למה הנוצרים לא הצליחו ליצור איזה סיפור על נס גלוי, על איזה גילוי כמו הר סיני, או מן שירד מהשמים לעיני עמי אירופה שכן האמינו להם? למה כל הניסים אירעו אי שם הרחק מן העין של המאמין הנוצרי?
במאמר הבא ברצוני להתמקד בנקודה נוספת, ההשואה בין ניסי התורה לבין המיתולוגיה היוונית, ובראשה האיליאדה של הומרוס, שהיא הבסיס לכל המיתולוגיה היוונית. באיליאדה מופיע תיאור ארוך של מלחמת טרויה, שבסופה נכבשת טרויה על ידי הצבא היווני. תיאורי המלחמה רוויים על גדותיהם באין ספור מעשים שונים ומשונים, על אלים ואלות, גיבורים ומוזות, נחשים ענקיים ושאר יצורי שטן, שמשתתפים במהלך האירועים באופן פעיל. במלחמת טרויה השתתף הצבא היווני כולו, שמנה ציבור גדול מאד, ולכאורה האיליאדה מהוה פירכה לטיעון המרכזי שלי על יציאת מצרים. האמנם כן? במאמר הזה ברצוני לנתח את ניסי האיליאדה מכמה בחינות, ולעמוד על ההשואה בינם לבין תורתנו הקדושה.
לפני שנעסוק בעצם הטענה בעצמה, אני רוצה להקדים הקדמה קטנה שאינה נוגעת לענין, אבל חשובה מאד. האיליאדה היוונית לדעתי מהוה ספר חובה לכל יהודי. למה? כי האיליאדה הזו נותנת לנו מבט חד מאד על תרבות הגוים. בזוהר כתוב "לית נהורה אלא נהורה דנפיק מגו חשוכא" - אין אור אלא אור שיוצא מתוך החושך. כלומר, האור ניכר דווקא מתוך החושך. אדם שמעולם לא ראה חושך, אינו יודע להעריך את האור. נתאר לעצמינו מצב שכל היקום היה מואר ללא הפסקה. לא זו בלבד שלא היינו מעריכים את האור, אלא שלא היינו יודעים שהוא קיים. כדי להעריך את עוצמת התורה עלינו ללמוד את הבלי הגוים. מי שיקרא את המיתולוגיה היוונית ואת התנ"ך, לא יאמין ששני הספרים הללו נכתבו באותה תקופה. התנ"ך הוא ספר שמתאר את ההיסטוריה בשפה קצרה, עם שמות ותאריכים. התנ"ך ממעט מאד בניסים, ואין סתם ניסים שלא לצורך. כמעט כל הניסים בתנ"ך מרוכזים בתקופה אחת, תקופת יציאת מצרים, והם נעשים למטרה מאד מוגדרת של מסירת התורה לדורי דורות. אין סתם ניסים על ימין ועל שמאל. חוץ מתקופת יציאת מצרים לכל אורך ההיסטוריה כמעט שלא מופיעים ניסים. מאז בריאת העולם ועד יציאת מצרים מופיעים בתנ"ך ניסים בודדים בלבד שנעשו למטרות חריגות מאד. ומדובר על אלפים חמש מאות שנה!!! באיליאדה היוונית מתוארת מלחמה אחת, ובמלחמה הזו משתוללים אלים שונים בלי שום פרופורציה. מה הקשר? בשביל מה? הרי בחיי היום יום אנחנו לא רואים אלים ושדים, זאת אומרת שבאופן כללי העולם מתנהל בדרך הטבע. התורה מציגה תמונת עולם של עולם שמתנהל בדרכי הטבע באופן כללי, עם קצת חריגות במקרים מאד נדירים. גם ביחס לערכיי התנ"ך. איזה ערכים מופיעים במיתולוגיה היוונית? האלים היוונים עוסקים בעיקר בדבר אחד - בפשע. זנות, אונס, רצח. זהו. זה המסר וזו הדוגמא. התנ"ך אומר לא תגנוב, לא תרצח, לא תנאף, והמיתולוגיה היוונית אומרת תגנוב, תרצח, תנאף. וכל התרבות הזו קיימת אצל אומות העולם עד עצם היום הזה. מה עושים גיבורי הסרטים? עוזרים לזקנה לסחוב סלים? מחלקים מזון לנזקקים? לא! הם רוצחים, נואפים, ועושים כל תועבה, בדיוק כמו האלים היווניים. ומה עושים אנשי השלמות בתנ"ך? כל ספר בראשית זה סיפורים על האבות. מה הם עושים? אין שום תיאור על גבורה פיזית יוצאת דופן. שום יתרון גשמי אינו תופס מקום. מה כן? צידקות, חסד, הכנסת אורחים, דבקות בקדוש ברוך הוא, מסירות נפש, אמונה. זה דבר ראשון ההבדל בין התורה הקדושה להבלי הגוים.
עכשיו נעבור לנידון בעצמו.
האמת היא שהייתי יכול להראות הרבה סיבות למה האיליאדה איננה רלוונטית לגבי השאלה האם בעולם העתיק הייתה אפשרות לשתול היסטוריה ניסית. האיליאדה עצמה איננה כתובה כספר היסטוריה אלא כשיר. בכלל לא ברור שהכותב אכן התכוין לכל מה שכתב. כל שורה באיליאדה מלאה משלים ותיאורים מליציים. בנוסף לזה בכל האיליאדה לא מופיע אפילו נס אחד שהתרחש לעיני כל הצבא היווני. דווקא המאורעות של המלחמה בעצמה התנהלו בצורה טבעית לגמרי. מעניין למה? כל הניסים והנפלאות משום מה התרחשו או הרחק על פסגת ההר, או אי שם בשולי המחנה. זה בדיוק כמו הסיפור של רחל אמנו במבצע עופרת יצוקה. מישהו יכולל להכחיש אותו? לא. למה? כי הוא לא התרחש לעיני הצבא הישראלי כולו, אלא לעיני שלושה חיילים. אבל אם מישהו היה ממציא שבאמצע המבצע החל לרדת מטר של אבני אלגביש על כל רצועת עזה, האם מישהו היה מאמין לו? ניקח למשל את נפילתה הסופית של טרויה. אחרי כל כך הרבה פלאות, הייתי מצפה שנפילתה של טרויה תהיה השיא של כל הנפלאות. בטח יבוא איזה זאוס ענק, יפתח את פיו, ויירק על טרויה המקוללת מין מבול של אש, שישרוף את הטרוינים הארורים. אך ראה זה פלא, איזו אכזבה, דווקא השיא של כל המאורעות מתרחש באופן משעמם למדי. סתם כיבוש רגיל ומשעמם. מה קרה? ובכלל, למה לכל אורך האיליאדה לא מופיע איזה נס אדיר שמתרחש לעיני כולם? למשל, ישנם שני מערכות של דו קרב בין שני המצביאים, אחד על אחד. במערכה הראשונה לא מוזכרת העובדה שהיא נעשתה לפני קהל גדול. ואכן במערכה הזו מתרחשים ניסים ונפלאות. למחרת נערכו הצדדים לדו קרב מחודש, הפעם לעיני הלוחמים כולם. והנה הפלא ופלא, בפעם הזו לא נעשה שום נס. למה? זו ממש רשעות. אתם לא יכולים לבדר קצת את הצופים?
אבל מעל כל העובדות הללו, עומדת עובדה שהיא שקולה כנגד כולם. היוונים לא טענו שיש להם רצף היסטורי. העם היווני שקבל את הומרוס הוא לא אותו עם שנלחם בטרויה. המלחמה בטרויה נעשתה בתקופת הממלכה המיקנית. המיקנים הושמדו על ידי הפולשים הדורים. בזמן שהומרוס עמד ושורר על פלאותיו של זאוס במלחמת טרויה, שני הצדדים הלוחמים עברו מן העולם הם ותרבויותיהם גם יחד. איש לא ניסה להעלותם באוב כדי לשאול אותם על דעתם בנושא. בין לבין עברה תקופת החושך על יוון, האוכלוסיה והתרבות הישנה נעלמה מהאופק, ובמקומה הופיע עם חדש. הציתולוגיה היוונית דומה להפליא לסיפורי המעשיות של ישו. שוב רואים אנו איך העמים כולם ידעו לספר היטב על ניסים ונפלאות שנעשו אי שם מעבר להרי החושך, על ידי עמים אחרים שנכחדו, או על ידי עמים קיימים שמכחישים את האירועים כולם.
וכאן אני רוצה לציין נקודה חשובה. לא זו בלבד שהמיתולוגיה היוונית איננה סותרת את הטיעון שלי על יציאת מצרים, אלא שהיא מחזקת אותו במסמרים לבל ימוט. בואו נחשוב יחד. המיתולוגיה היוונית עמוסה לעייפה בניסים ונפלאות. מה זה מוכיח? זה מוכיח מעל לכל ספק שהיוונים מאד מאד אהבו סיפורי ניסים על טבעיים. אם כך, נשאלת השאלה למה כל הניסים והנפלאות התרחשו אי שם בטרויה, במלחמה שהתנהלה בין שני עמים שעברו מזמן מהעולם? למה לא המציאו איזה סיפור ניסי עכשוי ומרענן, משהו חדש? למה? למה כל הנפלאות נעשו הרחק מן העין?
למה?