בימים האחרונים, אנו רואים כיצד נכמרים רחמיו החסודים של העולם המערבי על אזרחי לוב האומללים. מדינות המערב ניצבות הכן בזו אחר זו להגן על זכויותיו ובטחונו של האזרח הלובי הקטן השבוי ללא תקווה בידיו של אדם אכזר ותמהוני, מגלומן משיחי מנותק וסהרורי. העמידה האיתנה של מדינות המערב מעוררת התפעלות. איזה יופי. איזו אצילות. כמה נאה, כמה אנושי. מה אכפת לאנשים שיושבים בטירותיהם המפוארות בבירות המערב מאנשים מסכנים אי שם בצפון אפריקה? רק רגשי אנושיות אציליים יכולים להניע אנשים למען מטרה נעלית כל כך.
אבל רגע אחד, מורי ורבותי. לפני שאתם עולים על האף 15 , אני רוצה לספר לכם סיפור קטן מההיסטוריה הלא רחוקה. סיפור אנושי ונוגע ללב לא פחות מסיפורם של האומללים שאתם הולכים להילחם למענם.
הסיפור המדובר היה לפני שבעים שנה, על אדמת אירופה. ביום בהיר אחד, קם אדם סהרורי וחולה בשגעון גדלות, משהו שלא ראיתם. אותו קדאפי שאתם הולכים להתעסק איתו עכשיו, הוא גן עדן
»להמשך