ההנחה המקובלת גורסת כי המנהג הנפוץ כיום בחוגי האברכים שלפיו האשה הולכת לעבוד ולפרנס את משפחתה על מנת שהבעל יוכל לשקוד על תלמודו עד כמה שהדבר מתאפשר, הוא מנהג חדש, המצאה של הדורות האחרונים.
אולם עיון קצר במקורות ילמדנו כי מנהג זה היה רווח במקומות רבים בקרב חוגי תלמידי החכמים במשך הדורות.
הגמרא במסכת קידושין כותבת שבני בבל ישאו אישה ואחר כך ילמדו תורה, ואילו בני ארץ ישראל ילמדו תורה ורק לאחר מכן ישאו אשה, מפני שאם ישאו אשה יהיו טרודים בפרנסת הבית ולא יוכלו ללמוד תורה.
הר"ן במקום מסביר את הדברים כך - "ואחרים פרשו דבני בבל היו נשותיהן מתעסקין במשא ומתן ובמלאכה (ולכן יכולים היו ללמוד גם לאחר נישואיהם נ.ג.) ובני ארץ ישראל היו נשותיהן מעונגות ואוכלות ואינן עושות".
הגאון מוילנא מביא את דברי הר"ן הללו בביאור הגר"א אה"ע סימן א' סק"ח. וכידוע שכשהגר"א מביא ציטוט כזה בביאורו הוא מהוה
»להמשך