פעמים רבות, אפילו מאוד, נתקלתי בשאלה המתריסה: "נו, אז מה? אתה דוס? אז לכן אתה יותר טוב ממני? נו בכיאת, אני לא מוסרי / איש נחמד / בלה בלה בלה?" אני מניח שהרבה חוזרים בתשובה, ואפילו חלקית, ייתקלו רבות בשאלות מסוג זה, חלקן בהתרסה, חלקן בהתגוננות, וחלקן, כרגיל, מתוך סקרנות ועניין אמיתיים.
קל לי מאוד לקחת את הנושא הזה לכיוונים שונים. כמו למשל נוקדת המוצא של השואל היקר שברור לו, משום מה, שלחזור בתשובה אומר להיות אדם טוב יותר, ולא רק ללפף את הזרוע ברצועה שחורה מידי בוקר. אני גם יכול לשפוך הררי דיו ווירטואלי על עיקרון ה"מוסר" והמשקל האבסולוטי של "ערך" שאינו יכול להיות נגזר, אפילו תיאורטית, מהלכי רוח, מודרנה או אופנות שונות. [על ההשלכות הנוראות של הגישה האחרונה כתבתי במאמר מצמרר תחת הכותרת "מוסר אתאיסטי, יש חיה כזו?"]
אבל במאמר זה אני כן רוצה להתמקד בשתי נקודות, שבהם המוסר האנושי הנאור ביותר,
»להמשך