בחג השבועות, מי לא יודע, אנחנו שמחים. לא סתם שמחים, שמחים מאוד מאוד. בתלמוד מובאת מחלוקת כיצד חוגגים את החגים, האם בתוככי בתי הכנסיות, בלימוד תורה ותפילה, או אולי סביב שולחן ערוך בכל טוב. למעשה נפסק כי יש לאחוז בשני הדברים. שמחת החג מורכבת גם המתעלות נפשית ורוחנית, וגם מסעודה חגיגית.
זה כל חג, חג השבועות הוא משהו אחר. מיוחד. בחג השבועות כולם מודים כי יש צורך גם בסעודות והנאה גשמית. דווקא חג השבועות שבו אנו שמחים על המעמד הרוחני שלנו: על קבלת התורה. בחג השבועות, מספרת הגמרא על רב יוסף (אחד האמוראים) שקנה עגלה משולשת (הבשר האיכותי ביותר שהיה) ואכל. הוא אמר "אי לאו האי יומא, כמה יוסף איכא בשוקא" - אם לא היום הזה, כמה "יוספים" נמצאים בשוק. אנשים פשוטים. נו, אם הוא כל כך שמח, בתורה, שישקע בבית המדרש על דף גמרא וילמד מבוקר ועד ערב. למה בשר העגלה?
ואולי שאלה אחרת, למה בכלל לשמוח? קיבלנו תרי"ג מצוות. ובעברית
»להמשך