תוך כדי שחפשתי חומר בנושא גמיון גנטי בבעלי חיים, נתקלתי במאמר מעניין באתר הידען, משנת 2001. המאמר סוקר מחקר גנטי שניסה לתהות על הקירבה הגנטית שבין היהודים לעמים שונים. על פי אותו מחקר, החוקרים נדהמו לגלות כי האומה הקרובה ביותר ליהודים מבחינה גנטית הם דווקא הכורדים. לדברי המדענים שביצעו את המחקר, הממצאים רומזים כי ליהודים ולכורדים היו אבות קדמונים משותפים, שחיו בצפון חצי הסהר הפורה (צפון עיראק וטורקיה של היום). התגלית הזאת הפתיעה מאד את החוקרים. להלן ציטוט מהמאמר - "הקרבה הגדולה בין הכורדים ליהודים הפתיעה גם היסטוריונים. פרופ' בצלאל בר כוכבא, מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, אמר כי לא ידוע על הגירות בימי קדם של העמים מצפון הסהר הפורה לאזור ישראל. גם ד"ר גונר להמן, החוקר ארכיאולוגיה מקראית, סורית ומסופוטמית באוניברסיטת בן גוריון, אמר כי "קשה להסביר את הממצאים במסגרת הידע שיש לנו על »להמשך

אחד מכותבי הטורים באתר גלובס, העונה לשם דרור פויר, הכריז לאחרונה על היותו אתאיסט מוצהר. בכתיבתו ההיפית המרושלת בניחוח צפונבוני יפיופי חריף, כתב האיש כי לא מפריע לו ששמונים אחוז מאזרחי המדינה מאמינים בבורא. הוא אוהב יותר להיות במיעוט. איזה מרגש ונועז, כמה מקוריות ויחודיות, בפרט כשאתה גר בצפון תל אביב. השבוע החליט דרור היקר לשתף את קוראיו בסיפור מוזר על חלומותם הזהים להפליא של ילדיו התאומים. את ההסבר הרציונלי השכלתני והמטריאלסטי מוצא האיש בשדות מגנטיים מסתוריים המשתרעים בין שני ילדיו... " ...ולא רק על המתרחש בגן אנחנו מדברים. גם הרבה על חלומות. יש דבר שהוא לא פחות ממסעיר אצל התאומים האלה שלי - לפעמים הם חולמים יחד את אותו החלום! זה לא קרה יותר מכמה פעמים בודדות, אבל זה בהחלט דבר מוזר. מתברר שהם חולמים כל אחד את חלומו, ובשלב מסוים החלומות מתאחדים לחלום אחד שהם חולמים במשותף. בבוקר אנחנו שומעים אותם מדברים על זה - זה תמיד »להמשך

הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות בהקדמה לפרק "חלק", כותב דברים כדורבנות בנוגע להתיחסות הראויה לדברי חז"ל בחלק ה"אגדה".  מסתבר שחלק מהקוראים מכירים את דברי הרמב"ם הללו, אך ראיתי לנכון להביא את הדברים לטובת אלו שאינם מכירים. וכך כותב הרמב"ם - "וממה שאתה צריך לדעת כי דברי חכמים ז"ל נחלקו בם בני אדם לשלוש כיתות:   הראשונה והוא רוב מה שראיתי, ואשר ראיתי חיבוריו ומה ששמעתי עליו - הם מאמינים אותם על פשטם, ואין סוברין בהם פירוש נסתר בשום פנים. והנמנעות כולם הם אצלם מחויבות המציאות. ואמנם עושים כן, לפי שלא הבינו החוכמה והם רחוקים מן התבונות, ואין בהם מן השלמות כדי שיתעוררו מאליהם, ולא מצאו מעורר שיעורר אותם. סוברין שלא כוונו החכמים ז"ל בכל דבריהם הישרים והמתוקנים, אלא מה שהבינו לפי דעתם מהם, ושהם על פשטם. ואע"פ שהנראה מקצת דבריהם יש בהם מן הדיבה »להמשך

היום בבוקר, איבד עולם התורה את אחד מעמודיו המרכזיים - הגרנ"צ פינקל, ראש ישיבת מיר בירושלים. לכתוב קוים לדמותו של הנפטר אינני יכול, שכן לא הכרתיו מעולם. במקום זאת אכתוב קוים לדמותו של מפעל חייו - ישיבת מיר המעטירה. ישיבה שדברי ימי חייה שזורים היטב בדברי ימי עם ישראל בדורות האחרונים ואף למעלה מכך, כפי שנראה בהמשך. ישיבת מיר לא נוסדה על ידי הרב פינקל. יתירה מזו, איש אינו יודע כיצד נוסדה,  {ע"פ "תנועת המוסר" מאת הרב דב כץ, בר סמכא גדול בנושאים אלו} (חוץ מהכותבים בויקיפדיה שזכו כנראה לגילוי אליהו בנושא...). לא רק שאיננו יודעים מי יסדה, אלא שאיננו יודעים מתי בכלל נוסדה. מה שברור בודאות גמורה, שמדובר בישיבה העתיקה ביותר בעולם, שהפכה בשנים האחרונות גם לגדולה ביותר. ישיבת וולאז'ין נחשבת בפי כל ל"אם הישיבות". ואכן, היא הייתה אב טיפוס לישיבות במתכונתם המודרנית, וכל הישיבות כיום הם חיקוים של »להמשך

  מוסד האו"ם נוסד בשלהי מלחמת העולם השניה, מתוך מטרה להחליף את המוסד הבינלאומי שקדם לו, "חבר הלאומים" שנוסד לאחר המלחמה העולמית הראשונה וכשל בנסיונותיו למנוע את המלחמה השניה. כאשר נוסד חבר הלאומים, אמר החפץ חיים כך - לעתיד לבא, הקדוש ברוך יבוא בחשבון עם כל אחת ואחת מאומות העולם על יחסה כלפי העם היהודי במהלך ההיסטוריה. לכל אחת מהאומות יהיה את התיק שלה. הגרמנים עם אושוויץ, הרוסים עם הפוגרומים, והצרפתים עם השחיטות ומסעי הצלב. ואולם, ישנם אומות רבות שמעולם לא ראו על אדמתם פרצוף יהודי. כיצד יבחן יחסם של היפנים והקוריאנים לאומה היהודית? לשם כך סיבב הקדוש ברוך הוא את הקמתו של חבר הלאומים והאו"ם שבאו בעקבותיו. במוסד בינהלאומי זה תהיה זכות הצבעה לכל אחת ואחת מאומות העולם. כאן ייבחנו עמדותיהם של תושבי קונגו ואריתראה, זימבבואה וונצואלה. כל אומות העולם ללא יוצא מן הכלל יצטרכו להחליט בבירור מהי מערכת »להמשך

לאחרונה פרסמתי את נתוני אחוזי הדתיים בבתי הסוהר של מדינת ישראל, שעל פיהם אחוז הדתיים בבתי הסוהר מהוה עשירית מאחוז הדתיים באוכלוסיה הכללית במדינה. הפעם, ברצוני לעמוד על נתון אחר, בנוגע לאחוז הדתיים מתוך זוכי פרס נובל בישראל. בתחום הזה, המספרים הפוכים. אם אחוז הדתיים בבתי הסוהר היה בולט במיעוטו, הרי שהנתון הזה בולט בגודלו. במדינת ישראל ישנם חמישה אנשים שזכו בפרסי נובל על עבודה מדעית. כהנמן, יונת, אומן, הרשקו, וצ'חנובר. שניים מתוכם מגדירים את עצמם "דתיים", אומן וצ'חנובר. כלומר - ארבעים אחוז מזוכי פרס נובל הישראליים במדעים מגדירים עצמם כדתיים. לעומת זאת, על פי סקר של הלמ"ס משנת 2004, רק 17% בלבד מתוך היהודים תושבי מדינת ישראל הבוגרים מגדירים עצמם כדתיים או כחרדים. אם נקח בחשבון את העובדה שהסקר כלל רק את היהודים, הרי שבשקלול סופי אחוז היהודים הדתיים והחרדים במדינה הוא בערך 13%. אם נעמיד נתון »להמשך

חוק חינוך חובה, שנראה בעינינו כדבר בסיסי ומובן מאליו, נחקק רק במאות האחרונות במדינות המערב. כמו כן, עד למאה התשע עשרה אחוז יודעי קרוא וכתוב בכל האומות והתרבויות היה נמוך ביותר. אפילו באנגליה, שהייתה אחת מהמדינות המתועשות והמפותחות ביותר לפני מאה וחמישים שנה, היו כמעט חצי מהאוכלוסיה אנאפלבתים, שלא ידעו לכתוב אפילו את שמם. ואילו חכמנו זכרונם לברכה, חכמי ישראל, תקנו את חוק חינוך חובה כבר לפני אלפי שנים. המחוקק הראשון של חוק חינוך חובה היה הכהן הגדול יהושע בן גמלא, שעליו נאמר בגמרא במסכת בבא בתרא (כא ע"א): "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה... עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע". וכך כותב הרמב"ם בפרק שני מהלכות »להמשך

  העולמות הנסתרים, שהיו חלק מרכזי מעולם המיסטיקה המושמץ, חזרו לפתע מהדלת הקדמית של עולם המדע, אלא שהפעם הם מופיעים תחת שמות יפים ומודרניים. האמונה בדבר קיומם של כוחות על חומריים, כגון מלאכים, שדים ורוחות,  הקיפה בעבר הלא רחוק את כל אנשי העולם. לא היה מדובר על אמונות דתיות, שכן אמונות אלו הקיפו את כל התרבות האנושית, מכל הדתות והתרבויות גם יחד. אפילו אריסטו ויתר הפילוסופים היווניים האמינו בקיומם של כוחות על טבעיים, שנקראו בפיהם "שכלים נבדלים". התפיסה הרווחת והמקובלת מדור לדור לא ראתה את עולמנו כעולם אחד בלבד של חומר, אלא כמרכיב אחד קטן בתוך אינספור מערכות שונות ומשונות, של עולמות שונים ומשונים, המשפיעים מזה לזה. הפילוסופים היווניים האמינו שנשמת הפילוסוף זוכה לידבק ב"שכל הפועל", שהוא הגורם הרוחני היותר קרוב לעולמנו אנו. בכל תרבות ותרבות נתפסו אותם »להמשך