פרשת בחוקותי פותחת בפסוק מוזר "אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם",  האם אין כאן כפילות? מהי הליכה בחוקים אם לא קיום המצוות? תשובתם של חז"ל קשה עוד יותר: חז"ל דורשים פסוק זה לאמור  כי חלקו האחרון מדבר על קיום מצוות "את מצוותי תשמורו ועשיתם אותם", כך שהרישא המדברת על "הליכה בחוקים" מתייחסת ללימוד התורה.  לימוד תורה?  האם מוטל עלינו ללמוד את התורה? ללמוד בשביל ללמוד? מילא אם היינו צריכים ללמןוד את התורה כמו ספר תאוירה ללימוד נהיגה, לדעת איך מסתדרים בכביש, האם זכות קדימה נותנים או גם לוקחים, האם לאחר שהנהג משמאל אותת אפשר לעקוף אותו מימין, זה מובן. אבל בשביל זה לא כולנו צריכים ללמוד. לשם זה אין צורך במצווה מיוחדת ללימוד תורה. בוודאי לא בהרכב המופיע בתורה "ושיננתם לבניך, ודיברת בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", או כפי שהרמבם מגדיר »להמשך

"...הם היו משוכנעים כי כאשר שיירה כה משונה מופיע במחוזותם, אין דבר יותר מתבקש מאשר לקבל את פניה במטר אבנים. תגידו על הכפריים מה שתרצו. אולי הם אינם יודעים לכתוב, אולי גם לא לקרוא, ואולי אינם יודעים לעשות דבר, אבל בדבר אחד הם מקצועיים ביותר - בהשלכת אבנים." בהפטרת הפרשה מתואר כיצד דוד המלך נותן לשלמה בנו מספר הוראות לפני מותו. אחרי שדוד המלך מסיים לחזק את בנו בענייני תורה ויראת שמים, הוא פונה לתת לבנו מספר הוראות לגבי ניהול הממלכה. דוד המלך מצוה את שלמה להרוג שני אנשים - את שמעי בן גרה ואת יואב בן צרויה. מצד שני הוא מצוה אותו לגמול חסד עם בני ברזילי הגלעדי, לעשותם מאוכלי שולחנו. והנה, גם יואב בן צרויה וגם שמעי בן גרה היו אנשים חשובים ביותר בממלכה, ממקורבי בית המלכות. יואב היה שר הצבא של דוד המלך, ואילו שמעי היה רבו של דוד המלך. מצד שני, ברזילי הגלעדי היה סתם יהודי זקן שגר בהרי הגלעד בעבר הירדן, איש בין האנשים בלי שום »להמשך

על ניגודים במשפחה - מעובד על פי הזוהר על פרשת תולדות ישנם אנשים תקיפים וחזקים ששורש נשמתם הוא ממידת הדין. אנשים אלו אין העולם יכול לסבול את המהלך התקיף שלהם. מה עושה הקדוש ברוך הוא? מזמן להם בן זוג שמהוה את ההיפך הגמור. אדם שלו ורגוע, ששורש נשמתו ממידת החסד. הבן זוג השלו מצליח לאזן במשך הזמן את התקיפות החריגה של בן זוגו, וכך נוצר האיזון החשוב. קראתי פעם סיפור על מרן הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, שאדם אחד התלונן בפניו על אשתו המתוחה והעצבנית. אמר לו הרב, אני שמתי לב מזמן, שבכל פעם שיש מישהו עצבני, הבן זוג שלו הוא רגוע ושלו. אז מה אתה רוצה, שהיא תהיה רגועה ואתה עצבני? כשראיתי את הזוהר הנ"ל, נזכרתי באותו סיפור. האם הגרב"ש לקח את הרעיון מהזוהר? אינני יודע. שבוע טוב. (נ.ב. שיהיה ברור - אני לא מתכוין להתחיל לכתוב על זוגיות, כאן זה לא הידברות וערכים. פשוט זה מה שהיה בזוהר.) »להמשך

איך עושים חסד בתחילת הפרשה התורה מלמדת אותנו איך עושים חסד כאשר אברהם אבינו מקבל את אורחיו. הבעיה היא שמרוב שאנחנו רגילים לשמוע את סיפורי התורה, אנחנו מסתכלים עליהם בצורה מאד שטחית ואדישה. אבל אם ניקח את הסיפור על אברהם אבינו ונתבונן בו מעט, נראה שמדובר על דרגות של עשיית חסד ברמה שלא תיאמן. אנחנו מכירים הרבה אנשים טובים שאוהבים לעזור, אבל אברהם אבינו היה הרבה יותר מזה. הוא לא חיכה שיבואו לבקש ממנו טובות, אלא ישב בפתח האוהל, אדם זקן בן מאה שנה, יושב ומחפש אורחים, עד שהקב"ה היה צריך להביא לו שלושה מלאכים כדי שלא יהיו חסרים לו האורחים. וברגע שהוא רואה אותם, הוא לא מחכה שיגשו אליו אלא רץ לקראתם. רץ!!! מתי אנחנו רצנו פעם אחרונה בשביל לעשות טובה למישהו אחר? או יותר נכון, לבקש ממישהו לקבל מאיתנו טובה? וכך אפשר להמשיך ולהתבונן בפרשה זו עוד ועוד ולמצוא עוד לימודים רבים בענין של עשיית חסד. הדוגמא האישית מה שמעניין עוד »להמשך

קו פרשת המים פרשת לך לך מתחילה נושא חדש. בתחילת הפרשה, אנחנו נפרדים מהעולם החיצון. בשתי הפרשיות הראשונות, התורה דיברה על העולם, על הבריאה, ועל המין האנושי. מכאן ואילך, אין התורה מזכירה לכל אורך התנ"ך שום אירוע חיצוני שאיננו נוגע בצורה כזו או אחרת לעם ישראל. תולדות אברהם אבינו התורה איננה מספרת לנו שום פרט משמעותי על מעשיו וצדקותו של אברהם אבינו לפני שנגלה אליו הקב"ה. לא כתוב שהוא היה צדיק. את זה התורה השאירה לחז"ל. מדוע? אינני יודע. מלחמתו של אברהם אבינו בעבודת האלילים מן הראוי לצטט את דברי הרמב"ם המתאר את מעשיו של אברהם אבינו על פי חז"ל - ...וידע שכל העם טועים, ודבר שגרם להם לטעות, זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות, עד שאבד האמת מדעתם; ובן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם »להמשך

  פרשת האמונה מסופר על מרן ה"חפץ חיים" זיע"א שלעת זקנותו החל לקרוא את פרשת הבריאה מידי יום. לדבריו, היות ורוח הכפירה החלה לנשב בעולם, עלינו לחזור ולשנן לעצמנו את האמיתות הפשוטות שוב ושוב.               ששת ימי בראשית בהקבלה לימות עולם רבנו הגר"א מוילנא כותב בפירושו לספרא דצניעותא, שששת ימי בראשית מקבילים לששת אלפים שנה של ימות העולם הזה, כשכל יום מקביל למאורעות שהתרחשו באלף המקביל. מענין לראות, שהיום השישי שבו נברא האדם, מקביל הוא לאלף האחרון שאנו מצוים בעיצומו. באלף האחרון חלה התפתחות עצומה של המין האנושי בכל שטחי החיים, התפתחות שאין לה אח ורע באלפים הקודמים. יתכן וזו המקבילה של בריאת האדם. נקודה נוספת. ביום השישי, האדם ואשתו אכלו מעץ הדעת, ובכך הם חטאו ונפלו ממדרגתם. והנה, באלף השישי טעם המין האנושי מ"עץ »להמשך