בקורת ספרים

סוד המוח היהודי - מאת ערן כץ

ערן כץ הוא יהודי ישראלי שהפך לשיאן גינס בתחום הזיכרון, אחרי שהצליח לזכור מספר בן חמש מאות ספרות שהוקרא לפניו פעם אחת בלבד. מה עושה יהודי מוכשר אחרי שזוכה להיכנס לספר השיאים? הולך לשבת על ערסל? מה פתאום. הוא עושה מזה כסף. הוא מתחיל לתת הרצאות, לכתוב ספרים, ולמכור לגוים הטפשים את "סוד המוח היהודי". וכך הוציא ערן את ספרו "סוד המוח היהודי". ספר חביב למדי שבו ערן כץ מנסה לפתור את חידת חוכמתם של היהודים בדרכים שונות. הוא הלך והסתובב בישיבות וחקר את דרך הלימוד היחודית והעתיקה של עולם הישיבות, כשהוא מוצא בה שיטות ופטנטים שונים להגברת הזכרון וכישורי למידה שונים. ואולם, האמת היא שהפער המנטלי בין היהודי לגוי איננו פער שניתן להסבר בכלים גשמיים. על פי נתוני הזכיה בפרסי נובל, אחוז היהודים בין הזוכים גדול משיעורם באוכלוסיה ביחס שבין פי שבעים לפי מאה. זהו לא פער נורמלי של פי אחד וחצי שניים, אלא פער עצום, כמעט כמו הפער שבין אדם »להמשך

מאת: נח גוטמן 5/13/2012 8:47:46 AM תגובות (17)

ספר קול התור

הספר "קול התור" הוא אחד הספרים התורניים הפחות שגרתיים. זהו ספר שמאחוריו עומד סיפור מסתורי שמכיל את כל המרכיבים הדרושים כדי להפוך סיפור למשהו מרתק. הפולמוס אודותיו ממשיך להתנהל מאד היום הראשון שבו יצא לאויר העולם. יש הרואים בו ספר דמיוני שנכתב על ידי אנשים תמהוניים, ואילו אנשים אחרים רואים בו את אחד הספרים החשובים ביותר שייצאו בדורות האחרונים. ספר שמגלם בתוכו תפיסת עולם מהפכנית על תפקידו של עם ישראל בדורות אלו. אחרי שהקדמנו את המאוחר, נתחיל לסקור את הדברים מנקודת מבטי, כאדם שקצת ריחרח את הנושא בצורה שטחית למדי. הדברים שיובאו להלן הם פרי השערותי בלבד, ואינני מתיימר לראות בהם את האמת האבסולוטית בסוגיא מסתורית זו. כמובן שמדובר בסקירה חובבנית מאד, ואל לאיש לצפות לראות בשירבוט זה תחליף לעבודת מחקר רצינית ואחראית. העליות המאורגנות לארץ ישראל על ידי יהודים בעידן הטרום ציוני, נחלקו בעיקר לשלושה עליות מרכזיות, מלבד קבוצות »להמשך

מאת: נח גוטמן 5/6/2012 12:00:00 AM תגובות (12)

יש אלוקים פרק יג' – לאיזו דת להאמין?

בעמוד 89 שואל דוקינס, גם אם נקבל את מציאות הבורא, ואנו רוצים להשתית את המוסר שלנו על בסיס דתי, על איזו דת עלינו להסתמך, הרי ישנם דתות רבות בעולם? התשובה על כך פשוטה למדי. ההנחה כי ישנם דתות רבות הבאות בחשבון – איננה נכונה כלל. מרבית הדתות הקיימות בעולם הם דתות אליליות. דתות אלו נחשבות בעיניו של האדם המערבי לדתות רבות, מתוך חוסר הבנה בסיסי ביותר. התיאוריה האלילית הבסיסית המשותפת לכל עובדי האלילים, גורסת כי קיימים מספר עצום של אלילים שלהם יכול האדם לסגוד, וכל אדם באשר הוא יכול לבחור לו את האליל המתאים לצרכיו, ואף לברוא לעצמו אלילים לעת מצוא. עובד האלילים לעולם אינו מחויב להגביל עצמו לאליל זה או אחר. הוא יכול בבוקר אחד להתפלל לתרנגולת, להקריב חביתה לזאוס, להשתחוות למיקי מאוס, ולבסוף לעמוד בהתפעמות מול פוחלץ של דינוזאור בבריטיש מוזיאום. אם כך הדתות האליליות כולם הם כמעט דת אחת, או לפחות שייכות לאבטיפוס אחד. האם התיאוריה »להמשך

מאת: נח גוטמן 5/5/2012 11:51:01 PM תגובות (6)

יש אלוקים פרק יב' – קנקן התה של ראסל

בעמוד 81 מצטט דוקינס את ההלצה הידועה של ברטרנד ראסל אודות קנקן התה. ליצנות מכוערת זו מהוה המחשה חיה לדברי הרמח"ל, הכותב כי "מעט מן הליצנות דוחה הרבה מן המוסרים והתוכחות". כפי שנראה להלן ליצנות זו מהוה לא יותר מבדיחה, שאין מאחוריה שום טיעון רציני, אך כל זה אינו מפריע לחסידי האתיאיזם נמוכי המצח לחזור על דברי הבל אלו שוב ושוב. אותו ראסל המשיל את האמונה לאדם הטוען כי בין כדור הארץ למאדים ישנו קנקן תה עשוי מחרסינה, אשר מקיף את השמש במסלול אליפטי, אולם אותו אדם טוען כי קנקן התה קטן כל כך ששום טכנולוגיה אנושית לא תוכל לאשר או להפריך את קיומו. כאשר אותו אדם פוגש אנשים אשר אינם מאמינים לדבריו הוא דורש מהם הוכחות לאי קיומו של קנקן התה. עכשיו נניח לרגע את החלק הליצני של ההלצה, אותה ליצנות איומה של שלוחי הסטרא אחרא, מסיתים ומדיחים, וננסה לנתח את ההבלים הללו בצורה הגיונית ורצינית. קודם כל, האם אדם שרואה מולו חיידק, שהגנום »להמשך

מאת: נח גוטמן 5/5/2012 11:47:27 PM תגובות (9)

יש אלוקים פרק י' - החויה האישית

בהמשך הפרק השלישי מכוונן דוקינס את חיצי לשונו המושחזים לעבר הטיעון מן החויה האישית, כלומר אנשים שטוענים כי עברו חויות אישיות על - טבעיות כאלו ואחרות. אין דבר יותר קל מאשר ללגלג על אנשים שטוענים כי פגשו בחצות ליל בקרן הרחוב את השטן בכבודו ובעצמו, או את אחד מסגניו המחרידים. אפשר למלא ספר שלם בדברי ליצנות מושחזים עם הזקנה שפגשה את רוחה של כיפה אדומה, או של הזאב, על ההוא שקולות משאית האשפה נידמו לו כקולות רשעי עולם הבוקעים מאש הגהינום. כמה קל, כמה פשוט. ואולם, חשיבה זו, הדוחה על הסף כל טיעון לקיומם של תופעות לא טבעיות, מבלי לבחון את הטענות והעובדות לגופם של דברים, היא חשיבה אנטי רציונלית. אדם רציונלי, הוא אדם שלא מתייחס לשום דבר כמובן מאליו. כל דבר צריך בירור. יש עדויות? בא נבדוק. נבחן. בא ניצור קריקטוריונים ברורים, מתי אנו מאמינים לסיפורים ומתי לא. ניקח רק לדוגמא את תופעת החויה החוץ גופית במוות הקליני. אם נרצה לתאר את התופעה »להמשך

מאת: נח גוטמן 4/29/2012 12:00:00 AM תגובות (8)

יש אלוקים פרק יא' - החויה האישית במעשי קדושה

בפרק הקודם דברנו על החויה האישית מפן אחד שלה - הפן של חויות רגע המוות, שעליו יש בידנו מספר עצום של עדויות ברורות ומוחלטות. אפשר לדבר על חויות רבות נוספות. על אומה שלימה שמעידה על חויות שאותם חוו אבותיהם, על גדולי ישראל שנאמנים עלינו כאלף עדים כמו האריז"ל והבית יוסף שהעידו וכתבו על חויות וגילוים שראו במו עיניהם, ואלו אנשים שכל מי שיש לו שיכ ושיח במשנתם יודע שאפשר היה להפקיד בידיהם את כל הונו בלי שטר ועדים בנפש בטוחה. ואולם, במסגרת זו אני רוצה להתמקד בעוד נקודה אחת קטנה ועדינה, שאמנם בניגוד לאחיותיה רחוקה היא מלהוות הוכחה לוגית במלוא מובן המילה, אך לנפש מבין היא תתן חומר למחשבה. כל אחד מאתנו, או לפחות מי ששייך קצת לרוחניות וקדושה, מכיר היטב את הרגשת המתיקות, העונג והשמחה הנצחיים שמרגיש האדם בעשותו מעשה טוב ואצילי. מעשה חסד, תפילה זכה מעומק הלב,ויתור כואב בשעת מריבה, או לימוד תורה בקדושה. כל מעשה כזה, כאשר הוא נעשה באופן »להמשך

מאת: נח גוטמן 4/29/2012 12:00:00 AM תגובות (1)

יש אלוקים - פרק ט' - הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא

בפרק 3 דוקינס מתחיל לטפל בידיו הגסות, כמו פיל בחנות חרסינה, בטיעונים לקיומו של האלוקים. רשימת הטיעונים הראשונה מלאה במספר טיעונים שנטענו במשך הדורות על ידי גדולי הפילוסופים בהיסטוריה כולה. אנשים כהרמב"ם ואריסטו, ששורה אחת מכתביהם הכילה עומק רב יותר מספריו של דוקינס כולם. אל טיעונים עמוקים אלו מתייחס דוקינס בזלזול ובגסות, תוך שהוא פותר אותם בניפנופי ידים כמו בתי הקטנה המנפנפת בידיה כשהיא מנסה לסחוט מאביה את הסוכריה הרביעית, בנסותה לנפנף מעליה את "טיעון רופא השיניים". את שלושת הטיעונים הראשונים כורך דוקינס בחבילה אחת, כשהוא מקדיש לשאלות יסוד עמוקות אלו דף אחד בלבד!!! מספרו. מדפים שלמים של ספרי פילוסופיה עמוקים נכתבו על טיעונים אלו, אבל מבחינתו של דוקינס אפשר למצות את הענין בדף אחד בודד!!! שגם הוא מלא ברובו במלל משונה שאינו נוגע לענין. הטיעונים הראשונים והבסיסיים ביותר הם אלו - א. כל תנועה בעולם מקורה »להמשך

מאת: נח גוטמן 4/8/2012 12:00:00 AM תגובות (14)

יש אלוקים - פרק ח' - דוקינס והיהדות

מהי הדת השנואה ביותר על דוקינס? אין צורך לעסוק בניחושים, הוא מכריז על כך מפורש. הדת השנואה ביותר על האיש, היא כמובן היהדות. נו מה רציתם? ברור כשמש. אין דבר השנוא על השקר כמו האמת בטהרתה. מה שמרגיז את דוקינס במיוחד זו בעצם הרצינות של התורה. התורה, בניגוד מוחלט להבלי אומות העולם, היא הספר הרציני ביותר בעולם. זו מערכת ההפעלה של הבריאה, מערכת מפורטת וחמורת סבר, כנאה וכיאה להוראות הפעלה של הבריאה כולה. זה לא פלוקלור נוצרי חמדמד, עיסוק תרבותי לשעות הפנאי. לא, התורה איננה מנסה להיות נחמדה. "מצוות לאו להינות ניתנו" שנו רבותינו. זהו בדיוק ההבדל בין האמת לבין השקר. השקר הוא יפה, קליל, לא רציני. האמת היא ברורה, חדה, קיצונית והחלטית. הנצרות, נראית בדיוק כמו שדת צריכה להיראות כדי למצוא חן בעיני הבריות. אם היו מתכנסים כל הפרסומאים ויועצי השיוק המוצלחים ביותר וחושבים איך לייצר דת פופולארית, הם היו מגבשים רשימת המלצות »להמשך

מאת: נח גוטמן 3/24/2012 12:00:00 AM תגובות (15)

יש אלוקים פרק ז' - ניסוי התפילה הגדול

בפרק שני בספרו של דוקינס ישנו קטע תחת הכותרת "ניסוי התפילה הגדול" שבו מתאר דוקינס ניסוי מדעי שניסה לבדוק את יעילותה של התפילה להצלתם של חולים, כאשר החולים מוינו לשתי קבוצות, שמותיהם של החולים מקבוצה אחת נמסרו למתפללים בכמה כנסיות שיעתירו עליהם את תפילותיהם ואילו שמותיהם של החולים מהקבוצה השניה לא נשלחו למתפללים. התוצאה של הניסוי הוכיחה כי לא זו בלבד שהתפילות לא הועילו לרפואתם של החולים, אלא שבאחד הפרמטרים בניסוי אף נרשמה השפעה הפוכה - מצבם של החולים ששמותיהם נמסרו למתפללים היה גרוע משל האחרים. לכאורה, דברים כדורבנות. איך אפשר להתמודד עם טענה שכזאת? ובכלל, מי צריך להמשיך לקרוא את ספרו של דוקינס אחרי נתון כל כך מרשים? אולם, אם נעשה חיפוש קל בגוגל, נגלה במהרה שדוקינס משתמש בקטע הזה בשיטה מכוערת ודוחה ביותר. רמאות ונוכלות מהסוג הגרוע ביותר, שאילו סוכן ביטוח היה משתמש בשיטה זו כדי לשווק ללקוחות התמימים פוליסה »להמשך

מאת: נח גוטמן 3/15/2012 8:23:53 PM תגובות (24)

יש אלוקים פרק ו' - מפלצת הספגטי המעופפת

בפרק שני מתיחס דוקינס בין היתר לשאלה על מי מוטלת חובת ההוכחה. האם על המאמין להוכיח את אמונתו, או שמא על הכופר מוטלת חובה זו. לשם כל משתמש דוקינס במשל הידוע על מפלצת הספגטי המעופפת. על מי מוטלת חובת ההוכחה, האם על האדם המכחיש את קיומה של המפלצת, או שמא על המאמין בה מוטל להוכיח את אמונתו המוזרה והמשונה? מכאן רוצה דוקינס להקיש על האמונה במציאות הבורא. מבחינתו, האדם המאמין במציאות הבורא דומה לחלוטין לזה המאמין בקיומה של מין מפלצת ספגטי מעופפת, מלאת זנבות וקרניים אימתניות. אתה רוצה להאמין? תוכיח. כל עוד לא תוכיח את קיומה של המפלצת הזדונית, הרי שקיומה של המפלצת עומדת על חוסר סבירות קיצונית. האמנם הנידון דומה לראיה? הרי עם טיעון זה ניתן להשתמש בנושאים רבים. ניקח למשל את מכחישי השואה. אותם אנשים טוענים כי השואה מעולם לא התרחשה, וקיומה איננו יותר מאשר מזימה זדונית שלה שותפים כמעט כולם. האמריקאים, היהודים, הבריטים, התקשורת, צבאות בעלות »להמשך

מאת: נח גוטמן 3/11/2012 2:37:00 PM תגובות (46)

יש אלוקים , פרק ד' - טשטוש מול בהירות

יש משהו מאד מרגיז ומעצבן בספרו של דוקינס, וזו הכתיבה המבולבלת, המטושטשת, המעורפלת והמאד לא עניינית שלו. מתוך כל הבלה בלה הארוך והמייגע יש אולי עשרה או עשרים אחוזים שקשורים באופן מהותי לסוגיות הליבה שבהם מתיימר הספר לעסוק. כל היתר, או שקשור לכל מיני נושאי שוליים לא חשובים, או שקשור למשהו אחר לגמרי, או שאינו קשור לשום נושא בעולם. זה נכון גם לספר בו אנו עוסקים עכשיו, וגם ליתר ספריו, כמו השען העיור. ובכלל, דוקינס בספרו נדמה לפעמים כמו סבא שעסוק בלספר לנכדיו סיפורים ובדותות, מן הגורן ומן היקב. גם כשדוקינס כן מתייחס לנושאים המרכזיים, הוא כותב בצורה מבולבלת עד להחריד, כשהוא מערבב טיעונים שונים ומשונים לעיסה אחת גדולה ודביקה. לדוגמא, דוקינס מקדיש דיבורים ארוכים סביב השאלה האם איינשטיין היה אתאיסט או מאמין. את האמת, ברור לי כשמש שאינשטיין לא היה אתאיסט וגם לא היה מאמין בהשגחה פרטית. אז מה כן? כנראה משהו באמצע, וכנראה שגם הוא בעצמו לא ידע בדיוק »להמשך

מאת: נח גוטמן 3/11/2012 12:31:20 PM תגובות (4)

יש אלוקים, פרק ה' - מה חשב איינשטיין

בפרק הראשון בספרו מקדיש דוקינס התייחסות נרחבת למדי לשאלה האם איינשטיין היה מאמין או לא. האמת, שאני לא רואה ענין גדול בעיסוק הזה. ממש לא מעניים אותי מה בדיוק חשב איינשטיין, למרות שכפי הנראה איינשטיין אכן היה מאמין במציאות הבורא, וכמוהו מדענים רבים. אבל אותי זה לא כל כך מעניין. אינני חושב שמי שיודע להסתכל על גבישים יכול להביע דעה בנושא מציאות הבורא יותר מאשר רופא, עורך דין, איש עסקים, או פוליטיקאי. בדפים אלו חושף דוקינס את בורותו העצומה. דוקינס טוען שאיינשטיין לא באמת האמין בקיומו של אלוקים אמיתי, חי וקים, אלא השתמש במושג אלוקים בתור משהו סמלי, כדי להביע את התפעלותו ממבנה הטבע. (אני מקוה שלזה הוא מתכוין, אם הוא בעצמו הבין את הבלה הבלה שכתב). מהי הראיה שדוקינס מביא לדעתו? דוקינס מצטט באריכות רבה את הפולמוס שהתפתח סביב התבטאותו של איינשטיין שאמר "אינני מאמין באלוקים אישי". הוא טורח להעתיק את התגובות הנזעמות של »להמשך

מאת: נח גוטמן 3/11/2012 12:00:00 AM תגובות (6)

יש אלוקים, פרק ג' - כבוד הרב או כבוד הפרופסור.

הפרק הראשון בספרו של דוקינס מוקדש לקינה ונהי על מצב הדור הירוד, רחמנא ליצלן. בפרק זה מקונן דוקינס מרות על הכבוד הרב מדי שרוחשים בני האדם לדת ולאנשיה. כבוד זה קיים במידה כזו או אחרת כמעט בכל החברות בעולם, כולל בחברה המערבית האירופאית. הדת ואנשיה אינם הדבר היחיד שזוכה לכבוד בחברה המודרנית. ישנם גופים ואישים נוספים שזוכים לכבוד רב, על גבול הסגידה. לדוגמא - השופטים, הרופאים, והמדענים. כשכתבת ברדיו מראיינת את נשיא בית המשפט העליון בדימוס, היא פונה אליו בתואר המדהים - כבוד נשיא בית המשפט. לעולם לא תשמעו משפטים דומים כמו "כבוד ראש הממשלה", "כבוד שר התחבורה" ואפילו לא "כבוד הרב", רק כבוד השופט. עד עצם היום הזה מקובל בחברה המערבית למנות רופאים ושופטים על ידי טקסים ארכאיים, עם גינוני מלכות מתקופת אליזבת החמש עשרה, ברצינות תהומית השמורה לטקסים דתיים. עד היום הינני זוכר את הנזיפה החמורה שקיבלתי מאחות בבית »להמשך

מאת: נח גוטמן 3/3/2012 9:49:16 PM תגובות (15)

יש אלוקים, פרק שני - עולם ללא דת

בפתח ספרו מצטט דוקינס פרסומת לסדרת טלויזיה בכותרת "דמיינו עולם ללא דת", כשברקע מופיע תמונתו של קו האופק במנהטן, עם בנייני התאומים כשהם עומדים על תילם. ההקשר ברור - בעולם בלי דת, בנייני התאומים היו עומדים על תילם. עולם ללא דת, כותב דוקינס, הוא עולם ללא מחבלים מתאבדים, ללא מלחמות בבלקן ובמזרח התיכון, ועוד ועוד. כמובן שבאותה מידה בדיוק, יכול היה דוקינס לתאר בצבעים ורודים עולם לא מטוסים. גם במקרה כזה מגדלי התאומים היו עומדים על תילם, כמות ההרוגים במלחמות הייתה יורדת במאות אחוזים, נגסקי והירושימה היו עומדות על תילם, והיה זה עולם ללא תורים ארוכים בכניסה לשדות התעופ, וללא זיהום אויר ורעש מטריד, רחמנא ליצלן. איך באמת היה נראה עולם ללא דת? דוקינס מציע לנו להשתמש בחוש הדמיון. אכן הצעה מפתה. מה יותר פשוט מלהשתמש בדמיון, לא סתם דמיון, אלא דמיון מודרך, בהדרכתו המסורה של הדמגוג מספר אחת - ריצ'ארד דוקינס. ואולם, אם »להמשך

מאת: נח גוטמן 2/26/2012 12:00:00 AM תגובות (30)

יש אלוקים - פרק א,

הפרקים הבאים יעסקו בביקורת אודות "טיעוניו" של ריצ'ארד דוקינס ב"ספרו" "יש אלוקים (?)". בפתח הספר מופיע פתגם לגלגני קצר - "האין די להתפעל מיפים של הפרחים? מדוע ישנו צורך להניח כי קיימים בהם פיות"? אני חושב שבתחילת פרקי הבקורת על ספרו של דוקינס, כדאי להעשיר את הפתגם הפותח במספר פתגמים דומים, ברוחו של דוקינס - "האין די להתפעל מיצירותיו של ואן גוך? מדוע ישנו צורך להאמין כי הם נוצרו על ידי אדם חושב? האין די להתרשם מהעלילה המרתקת שהתגלתה על כתובת עתיקה על הירח, מדוע ישנו צורך להניח כי גורמים תבוניים התהלכו שם אי פעם? האין די להתענג על יכולותיו המרשימות של המחשב המודרני? מדוע ישנו צורך להאמין כי מחשב זה תוכנן על ידי מהנדס?" אכן מדוע? שאלה קשה. למה? למה אנחנו כאלה פרימיטיבים? מתי נפקח את העיניים ונבין סוף סוף, כי המחשב והשעון, הספר והציור, כולם כולם נוצרו »להמשך

מאת: נח גוטמן 2/25/2012 12:00:00 AM תגובות (22)

אינטלגנציה רגשית, או נהג שיכור

הספר "אינטלגנציה רגשית" מאת ד"ר דניאל גולמן האמריקאי, זכה לתפוצה רבה, וחולל שינוי תפיסתי מסוים לגבי חשיבותה של מה שמכונה על ידו "האינטלגנציה הרגשית" להצלחה בחיים. לטענתו של גולמן, היציבות הרגשית של האדם חשובה להצלחתו בחיים הרבה יותר מאשר רמת השכלתו. אם ננסה לתמצת את ספרו בכמה מילים, ניתן לחלק זאת לשלושה חלקים - הבעיה, ההסבר, והפתרון. הבעיה - ד"ר גולמן מנסה להסביר בספרו את רמת האלימות הגוהה במדינות המערב, את חיי המשפחה הקורסים, ואת השלוה הנפשית המתערערת. (לגבי הנקודה האחרונה - אני לא יודע אם המציאות היא כזאת, כך על כל פנים הוא מציג את הדברים). ההסבר - המערכת הנפשית של האדם איננה מתאימה (עפרא לפומיא) לתפקידו וחייו של האדם המודרני, אלא לתקופות חיים פרימיטיביות יותר. אשר על כן, ישנם גורמים לא רציונליים שמתאימים ליצורים שנמצאים במלחמת הישרדות יום יומית, בנפשו של האדם, ודחפים אלו גורמים לו »להמשך

מאת: נח גוטמן 2/11/2012 12:00:00 AM תגובות (6)

המלצה חמה לחובבי היסטוריה

הספר "פנקס המדינה" של הועד הראשי של מדינת ליטא מתקופת ועד ארבע ארצות מהוה לדעתי את אחד הספרים המעניינים ביותר לחובבי היסטוריה יהודית. הספר נותן הצצה נדירה ואוטנטית מאין כמוה לחיים הפנימיים, לרוח היהודית, ולהתנהלות הציבורית והאירגונים של הקהילות היהודיות במזרח אירופה במאות השש עשרה והשבע עשרה למניינם. הקריאה בספר עלולה להיות קשה למי שאינו רגיל בקריאת ספרי הלכה מהתקופה ההיא, היות והפנקס עמוס מאד במושגים הלכתיים שהיו אקטואליים באותו פרק. יש הרבה מאד מה ללמוד מהספר הזה, בכמה וכמה תחומים. ישנם סעיפים רבים שמלמדים אותנו מה הייתה רמתם הרוחנית הגבוה והעצומה של היהודים באותם דורות. אני מביא פה לינק לספר באתר היברובוקס. קריאה מהנה, או ליתר דיוק - לימוד מהנה. http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22078&st=&pgnum=41&hilite= »להמשך

מאת: נח גוטמן 12/6/2011 12:00:00 AM תגובות (1)

חנוך לנער על פי דרכו. בין חינוך אמריקאי לאמא הסינית.

הספר "המנון הקרב של אמא נמרה" חולל סערה גדולה בסוגיית החינוך המערבי הליברלי, מול החינוך השמרני הנוקשה. מה היא עמדת התורה בנושא זה? הספר "הימנון הקרב של אמא נמרה" חולל סערה רבתי בקהילת החינוך בארה"ב בפרט ובמדינות המערב בכלל. הספר יצא לאור בינואר 2011, על ידי איימי צ'ואה, פרופיסור למשפטים מאוניברסיטת ייל. איימי היא מהגרת מסין, נשואה ואם לשתי בנות. בספרה טוענת צ'ואה, כי השקיעה של המעצמה האמריקאית מצד אחד, ועליתה המהירה של סין, נובעת מהבדלים מהותיים בגישת החינוך. (מאד קל ונוח ללגלג על האיפריה האמריקאית בשעת משבר זו.) צ'ואה בספרה מתארת שתי גישות הפוכות לחלוטין לסוגיית החינוך. ההורים האמריקאים נותנים לילדים חופש לבחור בעצמם את דרכם. הם אינם כופים ואינם נוקשים. ההורה הסיני, לעומתם, יודע היטב מה טוב ומה נכון, וערכים אלו הוא כופה על בניו בנוקשות. הוא מחנך את ילדיו להשגיות ושאפתנות, ואינו מחמיא להם על »להמשך

מאת: נח גוטמן 8/30/2011 12:00:00 AM תגובות (12)

המחזור הנפשי והלכות טהרת המשפחה

 בספר הפופולארי "גברים ממאדים ונשים מנוגה" מאת ד"ר ג'ון גריי עמוד 94 כותב באת הדברים הבאים –   "הגברים דומים לגומיות. כאשר הם מתרחקים, הם נמתחים עד לנקודה שממנה הם קופצים בחזרה. הגומייה היא הדימוי המתאים ביותר לתיאור מחזוריות האינטימיות של הגבר. מחזור זה כולל התקרבות, התרחקות והתקרבות מחודשת. רוב הנשים מופתעות להיווכח בכך, שגם כאשר גבר אוהב אישה, הוא זקוק מדי פעם לפרק זמן של התרחקות - בטרם יוכל לשוב ולהתקרב מחדש. גברים חשים באופן אינסטינקטיבי את הדחף הזה להתרחק. אין זאת החלטה או בחירה שלהם. זה פשוט קורה להם. אין זאת אשמתה ולא אשמתו. זוהי מחזוריות טבעית."   בהמשך הדברים כותב גריי כי מחזוריות דומה לזו קיימת גם אצל הנשים, אם כי בצורה שונה למדי מבחינת משמעותה המעשית.   וכמה זמן לוקח מחזור מסוג זה?   כאן מציין ד"ר גריי נקודה חשובה ומעניינת »להמשך

מאת: נח גוטמן 8/24/2011 12:00:00 AM תגובות (7)

גברים ממאדים, נשים מנוגה

 הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה" מאת ד"ר ג'ון גריי נחשב לאחד הספרים הפופולאריים ביותר שנכתבו בנושאי זוגיות, אם לא הפופולארי ביותר. ספר זה תורגם לשפות רבות ונמכר במיליוני עותקים בעולם כולו. ד"ר גריי פיתח שיטה מסוימת בנושא זה. את שיטתו העביר במסגרת סמינריונים בנושאי זוגיות ובאמצעות ספרו. כמו כן התנסה גריי בטיפול ויעוץ אישי בעשרות אלפי משפחות אמריקאיות שגריי גוייס להצלת חיי הנישואין שלהם.   הספר כשלעצמו עוסק אך ורק בנושא המרכזי שעבורו נכתב. בניגוד לסופרים רבים שנוטים לשתף את קהל הקוראים במחשבותיהם ודעותיהם במגוון רחב של נושאים שאינם קשורים ישירות לנושא המדובר, ד"ר גריי לעומתם איננו גולש כלל לשום נושא אחר, כולל נושאים קרובים מאד לנושא המדובר. לכל אורך ספרו אין ולו אזכור אחד למשמעויות התרבותיות ו\או הדתיות של רעיונותיו השונים, למרות שמטבע הדברים אי אפשר להפריד את השקפת העולם אודות חיי »להמשך

מאת: נח גוטמן 8/16/2011 12:00:00 AM תגובות (4)

ספר מומלץ

שאלה - אני מחפש ספר שעוסק בנושא של תורה שבעל פה ברמה גבוהה. תשובה - הספר הטוב ביותר בנושא, כמו בנושאים רבים אחרים, הוא לדעתי הספר "לאן" מאת הרב אביגדור מילר. הרבה אביגדור מילר היה רב אמריקאי, תלמיד חכם עצום ותלמיד של הסבא מסלבודקא. הוא כתב מספר ספרים נפלאים, וספרו "לאן" מתמצת את רעיונותיו כמעט בכל נושא אפשרי, כולל בריאת העולם, דת ומדע, חז"ל, היסטוריה יהודית, מחשבה, ובעוד שלל נושאים. לעומת אין ספור ספרים שטחיים ולא מוסמכים, מזדקף ספרו הנפלא של הרבה מילר כספר מעמיק ומוסמך, יסודי ושיטתי. היות והספר תורגם מאנגלית, על כן הוא כתוב בצורה לא כל כך נעימה לקריאה, לטעמי האישי, וזה חבל מאד. הרושם הראשון שהספר נותן לקורא הוא הרבה פחות מוצלח מהרושם שהוא מותיר על מי שמתגבר על הרושם הראשוני וטורח לקרוא אותו בשיטתיות. הספר יצא לאחרונה במהדורה חדשה, בתוספת נספחים חשובים. ניתן להשיג אותו בחנויות ספרי הקודש. »להמשך

מאת: הדוס 3/25/2011 12:00:00 AM תגובות (2)

מבקרי המקרא. הם יודעים לקרוא?

 השבוע הזדמן לידי באורח כלשהו ספר כפירה בשם "מבוא לספר דברים", מאת אדם בשם "אלכסנדר רופא" שכיהן כפרופיסור חבר למקרה באוניברסיטה העיברית. החלטתי לעבור מלמעלה על רוח הספר, ולהניף עליו את שבט ביקורתי. בפתח הספר כותב הפרופיסור שספר דברים תפס מאז ומעולם מקום מרכזי בביקורת המקרא. בפרק הראשון מפרט הכותב את הטענות המרכזיות שלפיהן החליטו מבקרי המקרא לקבוע את תאריך כתיבתו של ספר דברים לתקופה מאוחרת יותר. קביעה זו משמשת למקום מרכזי בביקורת המקרא כולה. גם טענת השכבות של מבקרי המקרא נשענת במידה רבה על הנחה זו. אחד הטיעונים המרכזיים של מבקרי המקרא, שמשמש בסיס מרכזי גם לספרו של א.ר. בעצמו, מתבסס על הטענה, שספר דברים הוא הספר היחיד שבו מוזכר האיסור להקריב קורבנות במקום אחר מלבד בבית המקדש שבירושלים. היות וכך, הרי לנו ראיה שספר זה לא חובר ביחד עם יתר ספרי המקרא, אלא בתקופה מאוחרת יותר. עכשיו ניגש לדון בשאלה »להמשך

מאת: הדוס 1/28/2011 12:00:00 AM תגובות (5)

סטיבן הוקינג והבריאה, ותורת השכבות במדע הפופולארי

בשנים האחרונות אני רואה פעם אחר פעם ציטוטים של סטיבן הוקינג שמצטטים מתעלמי הבריאה במאמריהם וספריהם, אתריהם וכתבותיהם. אני, כאדם שטרח לקרוא את ספריו של הוקינג במקור, ולא מתוך ציטוטים חלקיים ומסולפים, הנני מתקומם מאד על הסילוף החמור של הגיגיו של הוקינג. מי שקורא את ספריו של הוקינג במבט ישר רואה מיד שהספרים הללו עם הרעיונות הכלולים בהם, מהוים את הספרים הבריאתניים ביותר שיצאו לאור בדור האחרון. אין פרק אחד בספריו המחכימים של הוקינג שאיננו זועק את האמונה הדתית בקול גדול. אלא מה? בכל ספר מדע פופולארי ישנם שני שכבות זו על גבי זו. השכבה הראשונה היא השכבה המדעית מקצועית. השכבה הזו מכילה נתונים, מספרים, ועקרונות מדעיים טהורים. שכבה זו קיימת בכל ספר מדעי טהור ופופולארי כאחד, אלא שבספרות מדעית טהורה הכתיבה מסתיימת בשכבה זו. בניגוד לספרות המדע הטהור, הרי שבמדע הפופולרי ישנה שכבה נוספת מעל השכבה הזאת, שבה מופיעים רעיונות והגיגים »להמשך

מאת: הדוס 1/14/2011 12:00:00 AM היה ראשון להגיב

דוקינס ופרנסיס מתגוששים

אחרי שלמדנו על הנושא שמהוה את נקודת התורפה הגדולה ביותר של תורת האבולוציה האקראית, הבה ננסה ללמוד על האופן שבו מתמודד ריצ'ארד דוקינס עם אותה טענה שהוא דווקא מביא אותה ומנסה להתמודד איתה בחוסר הצלחה. בעמוד 95 מביא דוקינס ציטוט לדוגמא מספר בשם "צוואר הג'ירפה או איפה טעה דארוין", שיצא לאור בשנת 1982, על ידי פרנסיס היצ'ינג, ובו מובאת טענה שדומה מאד לטענת המורכבות הבסיסית, אם כי לדעתי הרעיון אינו מופיע שם בחדות ובבהירות הנדרשת. חוסר הבהירות של פרנסיס מנוצלת עד תום על ידי דוקינס שדוחה את דבריו תוך כדי שהוא מנצל את הטעות הקטנה שעשה פרנסיס בהצגת הדברים. הבה ונראה מה כתב פרנסיס, מה ענה לו דוקינס, ולאחר מכן נבוא לבדוק ולבאר מדוע תירוצו של דוקינס הוא כל כך עלוב, שקרי, וחסר הגיון. וכך כותב פרנסיס. על מנת שהעין תפעל, צריכות הפעולות הבאות, אם לא נוספות, להתרחש בתיאום מושלם (עוד דברים רבים אחרים קורים בעת ובעונה »להמשך

מאת: הדוס 10/22/2010 12:00:00 AM תגובות (14)

דוקינס פוגש את הפילוסוף הדגול

להלן קטע נוסף מתוך סדרת מאמרים שכתבתי על ספרו של דוקינס "השען העיוור". כמובן שאי אפשר לקרוא קטע זה מבלי לקרוא את שאר מאמרי בנושא אבולוציה. מי שיעשה זאת לא יבין כל כך על מה יצא הקצף. הפילוסוף הדגול – מבט לעולם השקר של האתאיזם בעמוד עשרים מספר דוקינס סיפור מדהים, שפותח לנו חלון קטן לתוך עולם האתאיזם, פשוט לקרוא ולא להאמין. וכך הוא כותב: "דבר אחד לא אעשה: אין בדעתי לזלזל בנפלאות השעונים החיים שהעניקו השראה כה מרובה לפיילי. נהפוך הוא, אנסה להביע את הרגשתי כי פיילי היה יכול להרחיק לכת עוד יותר במה שנוגע לתחושת היראה נוכח ה"שעונים" החיים אינני נוסף משום אדם אחר. לדעתי, רב יותר המשותף לי ולכומר ויליאם פיילי מאשר לי ולאותו פילוסוף מודרני דגול אתאיסט ידוע, ששוחחתי עמו פעם בעניין זה בשעת ארוחת ערב. אמרתי שאינני יכול להעלות על דעתי כיצד יכול היה אדם לנקוט השקפה אתאיסטית לפני 1859, השנה שפרסם »להמשך

מאת: הדוס 10/15/2010 12:00:00 AM תגובות (2)

השען העיוור

במאמרים הקודמים בנושאי אבולוציה, עסקתי בהצגת הטעויות הבסיסיות, העומדות מאחורי תורת האבולוציה האקראית. אבל אני חושב שזה יהיה בלתי מתקבל על הדעת לסקר את נושא האבולוציה מבלי להתייחס  לספר האתיאיסטי החשוב ביותר שיצא בדור האחרון, הספר "השען העיוור" של דוקינס. ריצ'ארד דוקינס נחשב היום לאפיפיור הבלתי מעורער של האתיאיסטים. כל ילד זב חוטם שאינו מבין חצי דבר בביולוגיה ובסטטיסטיקה וודאי שלא בשילוב של שניהם, ישלח אותך בביטחון גמור לעיין בספרו של דוקינס. תסתכל שמה. הוא יראה לך. לא סתם. אז ניגשתי לחנות הספרים וקניתי את ספרו של דוקינס. המוכרת בחנות של סטימצקי, הביטה בחשד בגבר החרדי שנכנס לו בביטחון לחנות הספרים החילונית. היא שפשפה את עיניה למשמע בקשתו המוזרה של אותו גבר. הייתי צריך לחזור על בקשתי פעם נוספת, עד שהמוכרת השתכנעה סופית שזה עם הזקן שעומד מולה אכן מחפש את הספר הקדוש, השען העיוור. וכך, כשאני מצויד בספר שאמור לפתור אחת »להמשך

מאת: הדוס 2/1/2010 12:00:00 AM תגובות (14)