אחרי שלמדנו על הנושא שמהוה את נקודת התורפה הגדולה ביותר של תורת האבולוציה האקראית, הבה ננסה ללמוד על האופן שבו מתמודד ריצ'ארד דוקינס עם אותה טענה שהוא דווקא מביא אותה ומנסה להתמודד איתה בחוסר הצלחה. בעמוד 95 מביא דוקינס ציטוט לדוגמא מספר בשם "צוואר הג'ירפה או איפה טעה דארוין", שיצא לאור בשנת 1982, על ידי פרנסיס היצ'ינג, ובו מובאת טענה שדומה מאד לטענת המורכבות הבסיסית, אם כי לדעתי הרעיון אינו מופיע שם בחדות ובבהירות הנדרשת. חוסר הבהירות של פרנסיס מנוצלת עד תום על ידי דוקינס שדוחה את דבריו תוך כדי שהוא מנצל את הטעות הקטנה שעשה פרנסיס בהצגת הדברים. הבה ונראה מה כתב פרנסיס, מה ענה לו דוקינס, ולאחר מכן נבוא לבדוק ולבאר מדוע תירוצו של דוקינס הוא כל כך עלוב, שקרי, וחסר הגיון. וכך כותב פרנסיס. על מנת שהעין תפעל, צריכות הפעולות הבאות, אם לא נוספות, להתרחש בתיאום מושלם (עוד דברים רבים אחרים קורים בעת ובעונה »להמשך

להלן קטע נוסף מתוך סדרת מאמרים שכתבתי על ספרו של דוקינס "השען העיוור". כמובן שאי אפשר לקרוא קטע זה מבלי לקרוא את שאר מאמרי בנושא אבולוציה. מי שיעשה זאת לא יבין כל כך על מה יצא הקצף. הפילוסוף הדגול – מבט לעולם השקר של האתאיזם בעמוד עשרים מספר דוקינס סיפור מדהים, שפותח לנו חלון קטן לתוך עולם האתאיזם, פשוט לקרוא ולא להאמין. וכך הוא כותב: "דבר אחד לא אעשה: אין בדעתי לזלזל בנפלאות השעונים החיים שהעניקו השראה כה מרובה לפיילי. נהפוך הוא, אנסה להביע את הרגשתי כי פיילי היה יכול להרחיק לכת עוד יותר במה שנוגע לתחושת היראה נוכח ה"שעונים" החיים אינני נוסף משום אדם אחר. לדעתי, רב יותר המשותף לי ולכומר ויליאם פיילי מאשר לי ולאותו פילוסוף מודרני דגול אתאיסט ידוע, ששוחחתי עמו פעם בעניין זה בשעת ארוחת ערב. אמרתי שאינני יכול להעלות על דעתי כיצד יכול היה אדם לנקוט השקפה אתאיסטית לפני 1859, השנה שפרסם »להמשך

במאמרים הקודמים בנושאי אבולוציה, עסקתי בהצגת הטעויות הבסיסיות, העומדות מאחורי תורת האבולוציה האקראית. אבל אני חושב שזה יהיה בלתי מתקבל על הדעת לסקר את נושא האבולוציה מבלי להתייחס  לספר האתיאיסטי החשוב ביותר שיצא בדור האחרון, הספר "השען העיוור" של דוקינס. ריצ'ארד דוקינס נחשב היום לאפיפיור הבלתי מעורער של האתיאיסטים. כל ילד זב חוטם שאינו מבין חצי דבר בביולוגיה ובסטטיסטיקה וודאי שלא בשילוב של שניהם, ישלח אותך בביטחון גמור לעיין בספרו של דוקינס. תסתכל שמה. הוא יראה לך. לא סתם. אז ניגשתי לחנות הספרים וקניתי את ספרו של דוקינס. המוכרת בחנות של סטימצקי, הביטה בחשד בגבר החרדי שנכנס לו בביטחון לחנות הספרים החילונית. היא שפשפה את עיניה למשמע בקשתו המוזרה של אותו גבר. הייתי צריך לחזור על בקשתי פעם נוספת, עד שהמוכרת השתכנעה סופית שזה עם הזקן שעומד מולה אכן מחפש את הספר הקדוש, השען העיוור. וכך, כשאני מצויד בספר שאמור לפתור אחת »להמשך