Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE »להמשך

שאלה משונה, אה? מי צריך לומדי תורה? קרה פעם שלא היו לומדי תורה בעם ישראל? עם ישראל שרד 1940 שנות גלות ללא מדינה, אבל כמעט לא שרד 70 שנות קומוניזם בלי תורה. אבל בזמן שנער הפייסבוק, מר לפיד, פונה לקהל היעד הרדוד שלו, במסר המגלם את מלוא עומק המחשבה של ד"ר-ללא-תעודת-בגרות, ואשר התחנך על מורשת "פפריקה", ובשתי מילים מציג את כל עושר החשיבה שלו: "איפה הכסף?" (אני, כבוחר פוטנציאלי, די נעלבתי)   לא אכנס כעת לדקויות על תקציבים למוסדות תקשורת, או על רכב זול בשווי של 360,000 ש"ח (במקום הBMW היקרה יותר...) סכום שחרדי ממוצע לא רואה ב10 שנים, למרות שהוא יושב על השיבר הכי ראשי של המדינה ומלהטט בתקציב כאוות נפשו. איך זה? כשתוציאו דוקטורט בלי תעודת בגרות (וגם יהיה לכם ג'ל בשיער ואחלה פוזה) תבינו גם את זה.   אבל למה לנו לרדת לשפת הרחוב? אנחנו צריכים לתת לעצמינו הסבר הולם: מדוע אברך »להמשך

מביך מאוד לקרוא את ספריו של מר דוקינס, מביך במיוחד היה לקרוא את השורות האחרונות של ספרו "השען העיוור" בו הוא 'עובר' על תאוריות חלופיות ועונה להם. ממש ממש לקראת הסוף (ולא במקרה), הוא טורח להתייחס גם ליהדות וכותב : הגישה היהודית שהעולם נברא מאל אחד שווה לטענה שהעולם נוצר מגללים של (****, תסלחו לי, כמה אני יכול לרדת...) והנה ה"הפרכה" המדהימה שלו: פשוט צריך להוכיח את קיומו של האל כפי שצריך להוכיח את קיומם של הגללים. נו, צריך בכלל לענות לאדם כזה? הן אפילו גוי כנסים ניקולאס טאלב (בספרו "הברבור השחור") עומד בדיקנות על השוני המהותי בין אלילות ומונותאיזם, והשוני התפיסתי המייתר לחלוטין את שאלתו של מר דוקינס. אז למה לדבר בלי לדעת?   כבר מזמן שמתי לב שקיימת תפיסה שגויה בקרב רבים ביחס של "הדתות" מול אתאיזם. תחת המטריה שנקראת "דתות" מכניסים הללו את כל מפלצות הספגטי, »להמשך

צורת ההסתכלות המודרנית, סולם הערכים המקובל בחברה המערבית, לא תמיד עולה בקנה אחד עם מצוות מסוימות בתורה. סתירה זו מפריעה לפעמים לאנשים שחונכו על ברכי התרבות המערבית ומתקשים לקבל כל גישה אחרת. סתירה זו מנוצלת היטב גם על ידי ארגוני הכפירה השונים שדואגים להציג לקהל שומעי לקחם את הקטעים מהתנ"ך ומחז"ל הסותרים בצורה בולטת את הערכים המקובלים כיום בעולם כ"ערכי הנאורות". אם נתבונן בהיסטוריה הקצרה של האנושות נוכל לראות שהמוסר האנושי הוא דבר שנתון לשינויים מתמידים ולחוסר יציבות. מה שנחשב היום ליפה ודמוקרטי היה מתקבל בזעזוע על ידי אנשים במאה הקודמת, וכן להיפך. רק לפני מאה שנה ראו כל אומות העולם הנאורות ביותר את רעיון האימפיאליזם כדבר חיובי ביותר. הבריטים והצרפתים היו משוכנעים עד עמקי נשמתם שכאשר הם כובשים את אפריקה הלבנט והמזרח הרחוק הם גומלים חסד עצום עם הילידים המקומיים שזוכים לטעום בעל כרחם ממנעמי התרבות המערבית של האדם »להמשך

בכל ספרי ההיסטוריה המודרניים מופיע הנתוח המפורסם, שעל פיו היהודים בבית שני נחלקו לשלושה כתות - פרושים, צדוקים ואיסיים. עם חורבן הבית ומלכות הורדוס, נכחד הזרם הצדוקי והאיסיי מן העולם, וכך נותרו הפרושים וממשיכי דרכם האפוטרופסים היחידיים על מסירת התורה לדורות הבאים. עובדה זו משמשת פעמים רבות ככלי נשק מרכזי של מכחישי המסורת, ובפיהם הטענה, מי אמר שהמסורת הפרושית המצויה בידנו לגבי פירוש התורה היא הנכונה? ובכן, השואלים שאלה זו מתעלמים משני נקודות חשובות. נקודות שמוזכרות בכתבי יוספוס שוב ושוב, ואיש אינו חולק על עובדות אלו, למרות הנטיה הרווחת להתעלם ממשמעותם. א. עם ישראל בבית שני לא נחלק לשלוש קבוצות, אלא לזרם המרכזי, ולשני קבוצות שוליות ביותר. עם ישראל בכללותו היה נאמן למסורת אבותיו, וציית אך ורק לחכמי התורה, הלא הם החכמים הפרושים. הצדוקים היו קבוצה קטנה ושולית, שלא שאבה את כוחה מכמותה המספרית, אלא מהעובדה שהם היו מקורבים לחוגי »להמשך

בדיונים האחרונים שב ועלה הנושא של יציאת מצרים, והשאלה האם אנחנו יכולים לסמוך על הזיכרון ההיסטורי של אבותינו מלפני אלפי שנים. אף על פי שכבר כתבתי מספר פרקים בנושא, אני רוצה לשוב ולחדד את הדברים מנקודת מבט חדשה. אנשים באים וטוענים, אנחנו לא סומכים על הזיכרון וחוש הביקורת של אבותינו. אז אני רוצה לשאול את אותם אנשים שאלה פשוטה. מה הייתם עושים אם מישהו היה מציע לכם להתערב איתו על מיליון דולר, שלפני קרוב לאלפיים חמש מאות שנה היה ביוון העתיקה פילוסוף בשם סוקרטס. האם הייתם מסכימים להתערב על זה? אין לי ספק שכן. למה? מי אמר שהוא אכן היה? הרי לא אני ולא אתם ראיתם אותו או את קברו. ספרים הוא לא כתב, והיו אנשים בודדים שראו אותו לפני אלפי שנים. הוא חי בחברה עתיקה עם אמונות משונות של עובדי אלילים, וגם בכתבי תלמידיו יש כל מיני רעיונות משונים ביותר. התשובה היא, שלמרות הכל, לא יתכן שכל הפילוסופים היוונים וכל המסורת של »להמשך

דיברה תורה כלשון בני אדם המושג דיברה תורה כלשון בני אדם הוא אחד היסודות המרכזיים שלימדו אותנו חז"ל בגשתנו אל ספר הספרים. הרעיון הזה הוא רעיון שמוכח היטב בין בתרי תורתנו הקדושה. דוגמא בולטת לכך הוא הפסוק בפרשת שלח שבו מתוארים הערים הכנעניות כ"ערים גדולות ובצורות בשמים" למרות שבלי ספק אין כוונת הפסוק לומר שביצורי הכנענים אכן הגיעו עד לשמי שמים. שאלות רבות שנראות לפעמים לאנשים כשאלות כבדות אינם יותר מאשר חוסר הבנה בדרכה של תורה, שמדברת לבני אדם קטני דעת כמונו בשפתנו אנו. אבל, עלינו לנסות ולהבין מדוע באמת דברה תורה כלשון בני אדם. והנה, ההבנה הפשוטה בנושא זה היא שהתורה צריכה לדבר בלשון בני אדם משום שהיא ניתנה לבני אדם. אילו הייתה ניתנת למלאכים הייתה היא מדברת בלשונם של המלאכים. אבל, עדיין אין הדברים מיושבים כל צרכם, משום שדברים רבים נכתבו בתורה בצורה של משל ומליצה לשבר את האוזן, וזה וודאי שהתורה הייתה יכולה לדבר »להמשך

הרמב"ם וחז"ל בשלילת הגשמות לפני מספר שבועות הזדמן לי לשמוע במקרה את אחד מראשי המחב"שים מדבר מעל במה מסוימת ומטיף את מרכולתו לקהל מאזיניו, מחרף ומגדף מערכות אלוקים חיים, בדברי שטות והבל מדרגה ראשונה. מומחיותות המרכזית של אותו מחב"ש שנוותר כרגע על זהותו הידועה נעוצה בתכונת אופי נדירה שבה הוא התברך במידה גדושה, והיא, יכולתו המדהימה לדבר בביטחון עצמי על נושאים שהוא אינו מבין בהם ולא מאומה, תוך כדי שהוא נוסך בקהל מאזיניו את התחושה העמוקה שדבר להם עתה עם אדם מלומד משכמו ומעלה אשר כל מילה היוצאת מפיו מעוגנת היטב בארון הספרים ובקרקע המציאות, תוך כדי שהוא מנצל את העובדה שכמעט כל מאזיניו אינם בעלי רקע ישיבתי והם לא קנו בקיאות בתורת ישראל, דבר שאינו יכול להיקנות בשום פנים ואופן ללא עמל ויזע של שנים רבות באוהלה של תורה. באותו מעמד דיבר הברנש על נושא שלילת הגשמות על פי הרמב"ם, והוא הכריז בביטחון רב כי שלילת הגשמות »להמשך

השאלות בנושאי תורה  ויהדות נחלקות לשני סוגים. ישנם שאלות ברמה נמוכה, כמו אבולוציה וגיל העולם, ומי אמר שהתורה אמת. השאלות האלו הם שאלות ברמה של גן ילדים. האבולוציה היא ערימת הבלים, אוסף של פטפוטי סרק מהסוג הנמוך ביותר. אמנם כתבתי על זה עשרות מאמרים, אבל זה ממש בושה וחרפה שאני צריך לכתוב כאלו דברים פשוטים. כמו כן השאלה מי אמר שהתורה היא אמת היא שאלה תינוקית. האם שמענו פעם על עם שלם שהמציא סיפור על ניסים ונפלאות שנעשו לעיני מיליוני אנשים? אין כזה דבר, וזו הוכחה שהמצאה כזו היא בלתי אפשרית. הדברים האלו הם כל כך פשוטים, שאלמלי מכונת השקר האדירה שמסמאת את עיני הבריות, מי שהיה טוען כאלו טענות היו שולחים אותו לאישפוז כפוי. מצד שני ישנם שאלות מסוג אחר. שאלות ברמה, שאלות שאליהם התייחסו גדולי עולם בכובד ראש, כמו השאלה למה יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו, ומהי מטרת הגלות הכל כך ארוכה, ועוד אין ספור שאלות רציניות וכבדות משקל. התשובות »להמשך

כפי שציינתי במאמר הראשון על ביקורת המקרא, בדיון סביב ביקורת המקרא, נטל ההוכחה מוטל באופן גורף על כתפיהם של מבקרי המקרא. אמיתות התורה, כפי שהראתי בסדרת המאמרים על יציאת מצרים, היא עובדה מוכחת במשמעות הכי מחמירה של המושג "הוכחה". ולכן, על מבקרי המקרא להביא הוכחות חותכות לכל בדל טיעון שלהם. בכל מקום שבתורה כתוב משהו אחד ומישהו בא לומר אחרת, חובת ההוכחה היא עליו. לכל מילה ואות, פסיק או נקודב בתורה יש הוכחה ניצחית ואוטומטית בשם יציאת מצרים.לא זו בלבד שלמבקרי המקרא אין שמץ של זנב של הוכחה למילה אחת מדבריהם, אלא שכל בחור ישיבה שקצת קרא ושנה, יכול לעשות לעג וקלס מדברי ההבל המגוחכים של אותם אנשים אכולי שנאה לתנ"ך ולהולכים לאורו. למשל, הטענה הידועה ביותר, על סיפור הבריאה הכפול בפרשת בראשית, כל ילד קטן שפותח את החומש רואה מיד את האמת על "הפרשה הכפולה" שבפועל קיימת אך ורק במוחם של מבקרי המקרא. בפועל אין שני פרשות. הפרשה »להמשך

במאמר הבא אני רוצה לדון בנושא של תורה שבעל פה. בנושא הזה יש הרבה חומר ישן ומוכר שאחזור עליו בקיצור ובתימצות, אני כדרכי אינני מנסה להביא ים של חומר אלא להתמקד בנקודות המרכזיות ביותר. במאמר הזה אני רוצה קודם כל לכתוב את החומר הידוע והמפורסם, ולאחר מכן לעבור לרעיונות חדשים שעלו במוחי. בפרקים על יציאת מצרים הראתי בצורה הברורה ביותר שסיפור יציאת מצרים ומתן תורה לא היה יכול להיווצר ללא שאכן היה באמת. העובדה היא שהאומות העתיקות אהבו מאד לספר סיפורי ניסים ונפלאות, ובכל זאת בשום אומה בעולם לא הצליחו להכניס לתוך הזיכרון הלאומי של אומה, סיפורי ניסים ונפלאות שנעשו בפני המוני אנשים מאותה אומה. כל המיתולוגיות הקדומות עמוסות לעייפה בסיפורי בדים על שדים ורוחות, אבל משום מה כל אותם אירועים מרטיטים נעשו תמיד אי שם מעבר להרי החושך, בפני מספר אנשים בודדים, או בפני אומה אחרת, כמו הנוצרים שמספרים על ניסים שנעשו בפני היהודים, בזמן שהיהודים »להמשך

במאמרים על יציאת מצרים ומתן תורה חזרתי שוב ושוב על הטענה המרכזית שלפיה התופעה של יציאת מצרים, שרשרת ארוכה של ניסים שנעשו לעיני עם שלם, שלקח את אותם אירועים כהיסטוריה מוחלטת,היא תופעה שאין לה אח ורע בתולדות העמים. בכל ההיסטוריה האנושית אין אירוע כזה ואפילו לא משהו שקצת דומה לזה. העובדה הזאת מוכיחה שגם בעידן העתיק אנשים היה זה בלתי אפשרי לשתול היסטוריה ניסית ולהמציא אירועים ניסיים שנעשו לפני עם שלם. בתגובה לטענה הזו קיבלתי מספר תגובות עם דוגמאות ממיתולוגיות של עמים ודתות אחרות שגם הם ניסו להצביע על ניסים ונפלאות. במאמר על הניסים בנצרות טיפלתי בנושא של ניסי ישו והראתי את הגיחוך שבהשוואת ניסי ישו לניסי התורה, היות וישו ביצע את הניסים לפני העם היהודי שלא האמין לו ולא לפני העם הרומאי שכן קנה את דבריו. בתודעה הלאומית של עם ישראל נותר ישו כשקרן ובדאי. אם כן אין לנו כאן מקרה שבו אדם הצליח להחדיר לזיכרון הלאומי של אומה כלשהי זיכרון של ניסים »להמשך

בתגובה למאמר על התודעה, נשאלתי שאלה מאד יסודית לגבי יחסי הגומלין בין הגוף לנפש. במאמר על התודעה טענתי שמציאות התודעה מוכיחה על מציאות על פיזית, משום שחומר דומם אינו יכול לחוש ולהרגיש, ואין זה משנה עד כמה הוא מורכב. אם כך צצה ועולה השאלה הבאה. אם אתה טוען שהנשמה היא מציאות על פיזית, איך אתה מסביר את העובדה שמצבי הרוח של האדם מושפעים ומשתנים על ידי הזרקת חומרים כמו הורמונים למערכת הדם. מציאות רוחנית אמורה להיות מורמת מעל כל מיני חומרים פיזיים. אם נתבונן בשאלה הזו נראה שהבעיה הזו היא הרבה יותר רחבה ויסודית. גם אם נתעלם לרגע מכל הידע המדעי על המוח ומערכת העצבים, עובדה היא שכאשר אדם שותה בקבוק יין הוא נכנס למצב רוח עליז, כך שהשאלה הזו איננה שאלה חדשה שנוצרה בעקבות ידע מדעי של שנות האלפיים. יחסי הגוף והנפש הם יחסים כפולים ודו סיטריים. כשם שהגוף משפיע על הנפש כך הנפש משפיע על הגוף. כאשר נפשו ותודעתו של האדם מחליטה ללכת לצד ימין, »להמשך

במאמר "תיאוריה מדעית צריכה לספק תחזיות" הרחבתי על הנושא של נבואות שהתגשמו. התופעה של נבואות שהתגשמו, כאשר מדובר על נבואות שנכתבו באריכות, בפירוט, ובשפה שאינה משתמעת לשני פנים, היא תופעה יחודית שקיימת אך ורק בדתות אמיתיות שניתנו מבורא עולם. זו הסיבה שהתופעה הזו, כמו תופעות רבות אחרות מהסוג הזה, איננה קיימת בשום דת מלבד היהדות. אני יודע שהצהרות בומבסטיות מהסוג הזה מקוממות הרבה אנשים אבל זו היא המציאות. לא אני הוא זה שמצהיר הצהרות בומבסטיות, ההיסטוריה היא הבומבסטית. בתגובה למאמר ההוא קבלתי שאלה שחזרה על עצמה בכמה מקומות. אתה מביא לנו נבואות שהתגשמו בעבר. למה אתה לא יכול להביא לנו משהו שיתממש מול עינינו? ובכן רבותי, יש לי נבואה ידועה ומפורסמת שהולכת ומתממשת אל מול עינינו. כדי לראות אותה הולכת ומתממשת איננו זקוקים ללמוד הסטוריה, איננו נאלצים להרחיק נדוד, ואפילו לא לחפש בגוגל. כל מה שעלינו לעשות הוא לצאת לרחוב, ולפתוח את »להמשך

בפרקים על יציאת מצרים עמדתי על העובדה שהיהדות היא הדת היחידה שטוענת על התגלות אלוקית וסדרה ארוכה של ניסים שנעשו לעיני קהל עצום של מיליוני אנשים. אין ספק שאם יצירת מיתוס מהסוג הזה היה אפשרי, האפשרות הזאת הייתה מנוצלת עד תום על ידי הדתות כולם. העובדה שמכל אלפי הדתות והמיתולוגיות שרחשו בעולם לא הייתה אפילו אחת שהצליחה ליצור משהו דומה, מוכיחה למעלה מכל ספק שמדובר במשימה בלתי אפשרית לחלוטין. הקביעה הזו, שתופעה מהסוג של יציאת מצרים איננה מופיעה בשום דת ומיתולוגיה בעולם נשמעת מאד יומרנית, אבל זו היא האמת הטהורה. אין, לא היה, ולא ייהיה לנצח. זהו מהלך בלתי אפשרי לחלוטין. בתגובה לטיעון הזה היו גולשים רבים שניסו למצוא דוגמאות דומות לניסים שנעשו לעיני קהל גדול בדתות אחרות. אבל, גם כמויות הידע העצומות שנמצאות במרחבי המדיה המקוונת לא הצליחו להניב ולו דוגמא אחת בודדה. אפס. הדוגמא היחידה שיכולה למראית עין להתמודד עם סיפורי התורה זה נסי »להמשך

בפרק הקודם טיפלנו בנושא של ידיעת הטבע של חז"ל. ראינו שעל פי ראייתם של חז"ל, וגם על פי ההיגיון הפשוט, דיני התורה נקבעים לפי המבט של אדם מלפני 3300 שנה, ולא על פי מה שנראה דרך עדשת המיקרוסקופ. כל זה בנוגע לקביעת ההלכה. אבל מה אם דברים שאינם נוגעים כלל להלכה? עירובין דף סג/א "תניא רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן מאי דרוש ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמרו אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו תמיה אני אם יוציא זה שנתו. ולא הוציא שנתו. אמרה לו: נביא אתה? אמר לה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן אותו תלמיד יהודה בן גוריא שמו והיה רחוק ממנו שלש פרסאות. בפניו הוה והא רחוק ממנו שלש פרסאות קאמר וליטעמיך שמו ושם »להמשך

הנושא של חז"ל וידיעת הטבע הוא הנושא האחרון בסולם האמונה. רק אחרי שגמרנו לטפל בנושאים של מציאות הבורא ותורה משמים אפשר לפתוח בדיון סביב ידיעת הטבע של חז"ל. מי שעדיין לא הבין למה מציאות הבורא היא עובדה מוכחת ובלתי ניתנת לעירעור, אין מה לדבר איתו על השלב הבא. רק כאשר גמרנו לסקור מלמעלה את הנושאים הבסיסיים, אפשר להתחיל לדון בנושא. הטענות על ידיעת הטבע של חז"ל, משמשות את האתאיסטים כעיר מקלט. זהו המבצר האחרון שאליו הם נמלטים בעת צרה וצוקה. כשאתה מצליח להביא את האתאיסט למצב שבו הוא מודה שאין לו שמץ של מושג איך נוצרו החיים בכדור הארץ בלי אלוקים, ששום חלבון לא היה יכול להיווצר באופן אקראי, שאירוע כמו יציאת מצרים ומתן תורה אינו מופיע בשום דת ומיתולוגיה עתיקה, מה שמוכיח על חוסר האפשרות של יצירת מיתוס מהסוג הזה, כאשר האתאיסט מגיע לפינה, או אז הוא שולף את הנשק האחרון. למה חז"ל אומרים שכינים נוצרות מעיפוש? (לא משנה שהם לא »להמשך

א.   יציאת מצרים הייתה סידרת אירועים ניסיים ארוכה שנעשתה על ידי משה רבינו, לעיני מיליוני עדים והוכיחה על היותו שליח של הבורא שברא את העולם וכל חוקי הטבע נחקקו על ידו, ולכן הוא יכול לעשות בהם כטוב בעיניו. ישנם אנשים רבים שמנסים לטעון שיציאת מצרים הוא מיתוס שנוצר בשלב מאוחר יותר. את הטענה הזאת ניתן לפרוך בקלות רבה. עצם העובדה שאין עוד דת אחת בעולם כולו שהצליחה ליצור סיפור דומה אפילו במשהו ליציאת מצרים, מוכיחה כאלף עדים על העובדה שגם בעידן העתיק דבר כזה לא היה ניתן לשיכתוב. ב. בספר דברים מופיעה באריכות רבה הנבואה המאד ברורה על עתידו של העם היהודי. נבואה זו התקיימה בצורה מדויקת. אין עוד אומה אחת בעולם שעברה מסלול מהסוג הזה. ג. הישרדותו המפליאה של העם היהודי למרות כל הניסיונות להעבירו מן העולם, בזמן שתרבויות חזקות בהרבה קרסו תחת לחץ נמוך מזה, מוכיחה ללא ספק על היותו של העם הזה מושגח בהשגחה מיוחדת מעל לחוקי הטבע. ד. בכל »להמשך

כהמשך למאמרים הקודמים, אני רוצה להבהיר נקודה מאד חשובה. ברצוני ללהציג את השיטות שבהם מתמודדים מתנגדיו של וליקובסקי עם טיעוניו. והשיטה שלהם היא פשוטה מאד. במקום להתמודד עם הטיעון המרכזי של וליקובסקי, שאם נוזיז את התיארוך הכרונולוגי של מצרים בכמה מאות שנים נמצא התאמה מלאה בין התנ"ך לארכיאולוגיה, הם מעדיפים להתעסק רק עם החלק הפחות רציני של וליקובסקי, שעוסק באסטרונומיה. כל החיצים מופנים רק לנקודה הזאת, מתוך מטרה להסיט את הדעת מהנקודה המרכזית. מכל הרעיונות של וליקובסקי, יש בעיקר טענה אחת שהיא נכונה ללא ספק, וזה ההסטה של הכרונולוגיה. וכאן אני רוצה להדגיש נקודה מאד חשובה. אותי לא מעניין מי היה עימנואל וליקובסקי. אותי מעניינים הטיעונים שלו. ובנקודה הזאת הוא צודק ללא ספק. העובדה שהוא אמר גם דברים אחרים שאינם נכונים, נוגעת רק למי שבא לכתוב ביקורת על וליקובסקי ברמה האישית. אותי מענינים הרעיונות, ולא האנשים. מלבד זאת שאין ספק שוליקובסקי »להמשך

                                                                                  מתוך מאמר של ד"ר עזריאל קרליבך                                              "שש מאות שנה שאבדו ויציאת מצרים »להמשך

במאמר הזה אני עומד לכתוב בנושא שנתפס אצל אנשים כנושא עמום. אבל אם מתבוננים בו לעומק אפשר לראות בקלות, שהוא ממש לא עמום. הנושא הוא חידת התודעה. חידה שהיא בעצם איננה חידה כלל וכלל. התודעה היא בעצם האדם בעצמו. אדם בלי תודעה אינו אדם. התודעה זו העובדה שאנחנו מרגישים וחווים את הסביבה. התודעה מהוה מאז ומעולם את אחת החידות הגדולות של המדע. אין שום אפשרות להסביר את תופעת התודעה כתוצאה של תהליכים פיזיולוגיים. ואני רוצה להמחיש את הדברים בצורה ברורה. לפי הגישה האתיאיסטית, האדם הוא בסך הכל מחשב משוכלל. גם המחשב יודע לעבד נתונים ולתת הוראות למרות שהמחשב הוא דבר גשמי לחלוטין. לפי הגישה הזו אין הבדל מהותי ויסודי בין מוח האדם לבין המחשב. אמנם מוח האדם הוא הרבה יותר משוכלל מכל מחשבי העל הקיימים בעולם, וכל הביצועים של המחשבים אינם מתקרבים בכי הוא זה לביצועיו של המוח האנושי, אבל סוף סוף המוח הוא מחשב, רק מחשב מאד מאד משוכלל, ויתכן או שלא יתכן, »להמשך

בכל תיאוריה או רעיון שאדם מעלה, כאשר הוא רוצה לבסס את טיעוניו, עליו לעמוד בשני מטלות. המטלה הראשונה היא להוכיח שהרעיון שבו הוא דוגל הוא אכן נכון, והמטלה השנייה היא, לדחות את כל השאלות והקושיות שישנם כנגד אותו רעיון במידה שאכן ישנם כאלו קושיות. אבל, ישנו הבדל יסודי ביותר בין שני המטלות. כאשר בעל הרעיון או השיטה עוסק במטלה הראשונה של שלב ההוכחות, הוא נאלץ להתמודד לבדו עם נטל ההוכחה. אם אין לו הוכחה, אין לו תיאוריה. רעיון בלי הוכחות הוא בחזקת לא נכון, גם אם אין שום הוכחה בעולם שהרעיון אינו נכון. אבל כאשר הדוגל בשיטה הצליח להביא הוכחות משכנעות לצדקת דרכו ויושר טיעוניו, והוא ניגש לשלב השני של דחיית הקושיות, בשלב הזה הוא נפטר לחלוטין מנטל ההוכחה. אחרי שתיאוריה מסוימת מבוססת על ראיות יציבות, משלב זה ואילך, כל מי שטוען שיש לו איזו שהיא הוכחה הפוכה כנגד אותה תיאוריה, עליו להביא ראיה. גם כאשר אנחנו ניגשים לבחון את תורת משה והאמונה היהודית, »להמשך

בואו נתאר לעצמינו את הסיפור הבא. השעה 12:00 בלילה. בתחנת המשטרה בתל אביב מתקבל צלצול טלפון בהול. על הקו עומדת אישה מבוהלת, שמדווחת לכונן על צרור יריות, שנשמע מתוך דירה בבניין משותף. עשר דקות לאחר מכן, השוטרים מוצאים את עצמם ליד דלת נעולה. שקט. עוד דפיקה, עוד שתיים, השוטרים פורצים את הדלת, ומציצים פנימה בזהירות. הם נכנסים לסלון. על הרצפה, ליד השולחן, שוכבת גופה מדממת. הם נכנסים למטבח, ושם הם מוצאים צעיר חיוור, על גופו רובה, ומפיו נודף ריח חריף של אלכוהול. הגופה והרובה נשלחים לזיהוי פלילי, והחשוד נשלח אחר כבוד לתא המעצר. לאחר מספר חודשים, נפתח משפטו של החשוד. התביעה מצדה, מביאה לבית המשפט את הנתונים שנמצאו בבדיקה הפלילית. ואלו הם. א. עשר דקות לאחר הרצח, החשוד והגופה היו לבדם בדירה נעולה. ב. בגופו של הנרצח נמצאו חמישה כדורים. ג. ברובה של החשוד היו חסרים חמישה כדורים. ד. הכדורים שנמצאו בתוך הגופה הם בדיוק מאותו סוג שהיו »להמשך

בפרק הקודם הראנו את ההבדל היסודי שבין סיפורי התנ"ך, לשאר סיפורי ההבל של האומות החשוכות, שבאותה תקופה היו עסוקים בהשתחוויה לפרות, בהקרבת קרבנות אדם, ובסיפורי בדים על פיות ומפלצות. בפרק הזה נלך שלב אחד קדימה. עכשיו נשאלת השאלה הבאה. נכון. אתה מוכיח שאכן אין דמיון בין סיפורי המקרא לאגדות ההזויות של שאר העמים. אבל אולי בכל זאת, היות ואנשים בזמן ההוא היו מאד תמימים, אז אולי סיפרו להם סיפור נחמד. או לחילופין, לקחו איזה סיפור שהיה בעבר הרחוק, והלבישו אותו בעטיפה מיסטית? השאלה המרכזית שעומדת לפתחינו היא, האם בעידן העתיק דבר כזה היה יכול לקרות. ובכן רבותי, לדעתי ישנה אפשרות מאד מאד פשוטה לבדוק את הטיעון הזה. לא צריך להיות גאון גדול כדי לבצע את הבדיקה הזו. הבדיקה הזו בנויה על עקרון אחד. אם אכן יצירת הסטוריה ניסית בעידן העתיק, הייתה פעולה ברת ביצוע, אין ספק שכל העמים ודתות כולם היו מנצלים את הפירצה הזאת. ומי שלא היה מנצל את זה, »להמשך

אחד העמודים המרכזיים שעליו נשענת תורת ישראל, זה סיפור יציאת מצרים. כפי שהבאתי את דברי הרמב"ן, שסיפור יציאת מצרים טומן בחובו את כל יסודות הדת היהודית, כולל בריאה, השגחה, ונבואה. אין ספק שאם נוכל להוכיח את סיפור יציאת מצרים יש בזה הוכחה מוחלטת לכל עיקרי היהדות כולם, עד האחרון שבהם. וכאן עולה השאלה הפשוטה, מי אמר שיציאת מצרים אכן הייתה. אולי זו בסך הכל אגדה עממית, כמו אלפי אגדות עממיות שהסתובבו בעולם העתיק, וחלקם גם בעולם המודרני, על מפלצות, פיות, שדים ורוחות? כדי לענות על שאלה זו, עלינו לסקור קצת אל עולם האגדות, לטייל קצת בעולמם הפלאי של הפיות, ללטף את המפלצות, ולעקוב ברטט אחרי עלילותיהם המדהימות של גיבורי המיתולוגיה. אחרי סיור קצר בעולם ההוא, נחזור אל ספר התנ"ך, נפתח אותו, ואז נראה את ההבדל העצום. או אז נראה שיציאת מצרים זו תופעה שאין דומה לה, וכל השוואה בינה לבין הררי ההבל הנוכריים, זו השוואה מטופשת, ילדותית, »להמשך

בפרק הקודם כתבתי שאני עומד להתחיל להיכנס לשאלה של מי אמר שיציאת מצרים אכן הייתה. אבל לאחר מחשבה החלטתי, שאי אפשר להיכנס לדיון הזה לפני שאני מביא את דברי הרמב"ן הידועים, שמבאר בטוב טעם את סיבת מרכזיותה של יציאת מצרים בתורה. בישיבות, דברי הרמב"ן האלו נחשבים לאחד הרעיונות הבסיסיים שכל יהודי צריך לדעת. רמב"ן שמות פרק יג   ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות עבודה זרה בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה »להמשך

בפרקים הקודמים הגענו למסקנה שיש בורא לעולם, וכי ההסתכלות הפשוטה בבריאה מראה שהאדם נברא כדי לעבוד את השם. בפרק הקודם ראינו שמלבד היהדות אין אף דת בעולם שבנויה על התגלות של הבורא לעם שלם. כל הדתות בנויות על נביא אחד. היהדות בנויה על עם שלם שראה ארבעים ואחת שנה של הנהגה ניסית לגמרי, מבלי שהיה להם צורך להאמין למישהו אחר. שלושה מליון נביאים. כעת הגיע הזמן לגשת ולדבר על היסוד המרכזי שעליו בנויה תורת ישראל. יסוד זה הוא שרשרת האירועים של יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, וארבעים שנות הנדודים במדבר. לפני שנגש לטפל בצורה יסודית בשאלות ש"מי אמר", קודם כל ברצוני להרחיב קצת את ההתבוננות על יציאת מצרים כשלעצמה. ראוי הוא היסוד הגדול של היהדות ודתות התנ"ך כולם, שנייחד לו כמה מילים. אירועי יציאת מצרים היו האירועים הנוראים, העצומים, והמשמעותיים ביותר בהיסטוריה. אלו היו אירועים שאין להם שום דמיון בהיסטוריה האנושית. לא »להמשך

בפרקים הקודמים על תורת האבולוציה הבאתי את הראיות המרכזיות למציאות האלוקים, בעיקר בפרקים "אבולוציה ובריאה –א ב ג". מכל התגובות הרבות שקבלתי לא הייתה אפילו תגובה של מישהו אחד שניסה לערער ולהתווכח על עצם הראיות. נו, אי לכך ובהתאם לזאת אני מניח שכנראה הדברים פשוטים ומפורסמים, וכנראה שאין מישהו שחולק על כך בצורה רציונלית. כעת עלינו לעבור לעקרון הבא. יסודות היהדות כולם בנויות בצורה של בנין רב קומות. הקומה הראשונה זה מציאות הבורא. מי שלא מאמין בזה אין מה לדבר איתו על הקומות הבאות. הקומה השנייה זה מציאות הנבואה. היות הבורא מנבא לבני אדם בכלל. זה לאו דווקא נביאי ישראל. זה כולל את אדם הראשון, נח, בלעם, ועוד. הקומה השלישית זה נבואת משה רבנו. מי שלא מאמין בנבואה בכלל אין מה לדבר איתו על נבואת משה. הקומה הרביעית - נבואת שאר נביאי ישראל. הקומה החמישית - סמכותם של הסנהדרין. הקומה השישית - סמכותם של חז"ל. »להמשך