שאלה - החוקרים טוענים שישנם בספר דברים מילים שמופיעות רק בספרים המאוחרים יותר שבספרי התנ"ך, מה שמוכיח שספר זה לא חובר עם ארבעת החומשים הראשונים באותו זמן. כיצד ניתן לענות על טיעון זה? תשובה - התשובה על שאלה זו איננה מסובכת כלל, ואדרבה, הדברים מסתדרים היטב עם הידוע לנו במקורות. קודם כל עלינו לדעת כמה ידיעות חשובות - א. יש שיטה בגמרא (גיטין ס' א') הגורסת שהתורה "מגילות מגילות ניתנה", כלומר - כל חלק מהתורה נכתב בזמן אחר, בהתאם לזמן ההתרחשויות המתוארות בו (מלבד ספר בראשית שנכתב על ידי משה רבנו זמן רב לאחר גמר ההתרחשויות). ב. חשוב לדעת, שכל המאורעות המתוארים בארבעת החומשים הראשונים (חוץ מכמה פרשיות בסוף חומש במדבר), אירעו במהלך השנה הראשונה (ועוד כמה חודשים) לצאת בני ישראל מארץ מצרים. אי לכך, ישנו פער כרונולוגי של קרוב לארבעים שנה שבהם לא אירע שום אירוע משמעותי, מהסיפור של המרגלים עד »להמשך

  המאמר הנוכחי בא להמחיש על אילו "הוכחות חותכות" מבססים מבקרי המקרה את טענותיהם ההזויות. חשוב לי לציין משהו לגבי ביקורת המקרא - מדובר, לדעתי, בענף לא רציני בכלל, ולכן אני מתקשה להבין למה יש אנשים שמקבלים את התאורייה הזו. אין לי ספק שכל אחד הבוחן לעומק את דברי מבקרי המקרא רואה שמדובר בדברים לא רציניים. תמשיכו לקרוא ותשפטו בעצמכם.    בספרו של מבקר מקרא די נודע, שאת שמו ואת שם ספרו לא אפרסם, הוא מנסה להראות שאחרי מותו של משה רבנו תפסו ממנו בעם ישראל סוג של אל - ממש מיני אלוקים. הוא מנסה להראות זאת ע"י שילוב של כמה ראיות מגוכחות. אני אתייחס לשתיים מהן במאמר הזה, השנייה תגיע רק כאנקדוטה בסוף המאמר.    הנה הציטוטים מספרו של מבקר המקרא:    "חוקרי המקרא שניסו לשחזר את המיתוס הקדום על משה, שרק מקצתו השתמר בתנ"ך, בכמה פסוקים מבוזרים, מעריכים שמשה נחשב במיתוס »להמשך

יש ביטוי באידיש "א'קלוץ קאשע". זהו כינוי אידישאי עסיסי לקושיא מצוצה מהאצבע. בערך "חטא העגל" בויקיפדיה מופיעה קושאי שראויה בהחלט לכינוי הזה. "ביקורת המקרא מעלה תהייה, בשאלה מהיכן היו לבני לוי, נצר לעבדים, כלי נשק ומיומנות צבאית שאפשרה להם להרוג 3,000 גברים שסביר להניח שלא הניחו להרגם בלי התנגדות." אה, איזו קושיא עצומה. כמעט כמו קושיא של רבי עקיבא איגר. חבל שמבקרי המקרא אינם תלמידי ישיבה, הם לבטח היו מסעירים את כתלי בית המדרש בקושיותיהם העמוקות. מאיפה היו להם חרבות? באמת מאיפה? רק כמה פרקים לפני כן, אחרי קריעת ים סוף, כתוב "ל וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם.". כלומר - אחרי קריעת ים סוף, גופותיהם של לוחמי הצבא המצרי לא נשארו בתוך הים, אלא נסחפו אל החוף. האם הצבא המצרי »להמשך

בימים האחרונים עלה לרשת אתר חדש בשם "נשמה יהודית". כקבלת פנים לאתר שמצא חן בעיני, העלתי לפה מאמר נאה ומושקע. מנהל האתר החדש עדין מלא מרץ, והוא כותב מאמרים ארוכים ומושקעים, כשם שכתבתי אני בתקופת הפעילות הראשונה של האתר. אני מאחל לידידי שימשיך עם המרץ הזה ולא יתעייף כל כך מהר. קריאה מהנה. כתובת האתר - http://jewishsoul.co.il/ לפני שניגשים לקרוא/לראות מאמר/ספר/סרט שעוסק בביקורת המקרא ראוי לקחת בחשבון מספר נקודות חשובות:  1. מבקרי המקרא יוצאים מנקודת הנחה שכל חלק וחלק בתנ"ך הוא יצירה שנכתבה על ידי בני אדם. הם אפילו לא משאירים שביב של "תקווה" שאולי בכל זאת התורה (לפחות) נתנה על ידי הקב"ה.  2. יש כל כך הרבה מחלוקות בין מבקרי המקרא עצמם שגם כאשר יוצא שמבקר א' מסכים עם מבקרב' אז בו בעת נוצרת באופן אוטומטי סתירה עם מבקרים ג' וד', ששניהם כבר מזמן סותרים את התזות של »להמשך

פעמים רבות כאשר אני תוקף את תיאוריות הכזב של אומות העולם כמו אבולוציה וביקורת המקרא, טוענים כנגדי שלפי דברי ישנה בעצם קנוניה עולמית שבה שותפים כל מוסדות המחקר, משרדי החינוך, והתקשורת המדעית ברחבי העולם. קונספירציה מעין זו צריכה להקיף כמות עצומה של גופים ואנשים, שנמצאים בחזית הקידמה והעולם המערבי. האם קונספירציה גזו היא אפשרית? ישנם שני שיטות שדרכם ניתן לבדוק את השאלה הזו. הדרך העיונית, כלומר לחשוב בצורה רציונלית האם זהו אפשרי או לא, והדרך השניה היא מבחן התוצאה, לבדוק האם דברים מעין אלו נוטים להתרחש לעיתים קרובות, או לעיתים רחוקות, או כלל וכלל לא. היות והדרך הראשונה היא דרך קשה וחסרת תוצאות ברורות, אני מעדיף להתמקד דווקא בשיטה השניה, שהיא שיטה הרבה יותר יעילה. גם אנשי המדע עצמם יודעים היום שהדרך הטובה ביותר לחקר העולם היא על ידי תצפית ישירה ולא על ידי פיפולים שכליים נוסח אפלטון ואריסטו. אשר על כן, הבה נבדוק את ההיסטוריה האנושית »להמשך

בדיונים האחרונים שב ועלה הנושא של יציאת מצרים, והשאלה האם אנחנו יכולים לסמוך על הזיכרון ההיסטורי של אבותינו מלפני אלפי שנים. אף על פי שכבר כתבתי מספר פרקים בנושא, אני רוצה לשוב ולחדד את הדברים מנקודת מבט חדשה. אנשים באים וטוענים, אנחנו לא סומכים על הזיכרון וחוש הביקורת של אבותינו. אז אני רוצה לשאול את אותם אנשים שאלה פשוטה. מה הייתם עושים אם מישהו היה מציע לכם להתערב איתו על מיליון דולר, שלפני קרוב לאלפיים חמש מאות שנה היה ביוון העתיקה פילוסוף בשם סוקרטס. האם הייתם מסכימים להתערב על זה? אין לי ספק שכן. למה? מי אמר שהוא אכן היה? הרי לא אני ולא אתם ראיתם אותו או את קברו. ספרים הוא לא כתב, והיו אנשים בודדים שראו אותו לפני אלפי שנים. הוא חי בחברה עתיקה עם אמונות משונות של עובדי אלילים, וגם בכתבי תלמידיו יש כל מיני רעיונות משונים ביותר. התשובה היא, שלמרות הכל, לא יתכן שכל הפילוסופים היוונים וכל המסורת של »להמשך

 השבוע הזדמן לידי באורח כלשהו ספר כפירה בשם "מבוא לספר דברים", מאת אדם בשם "אלכסנדר רופא" שכיהן כפרופיסור חבר למקרה באוניברסיטה העיברית. החלטתי לעבור מלמעלה על רוח הספר, ולהניף עליו את שבט ביקורתי. בפתח הספר כותב הפרופיסור שספר דברים תפס מאז ומעולם מקום מרכזי בביקורת המקרא. בפרק הראשון מפרט הכותב את הטענות המרכזיות שלפיהן החליטו מבקרי המקרא לקבוע את תאריך כתיבתו של ספר דברים לתקופה מאוחרת יותר. קביעה זו משמשת למקום מרכזי בביקורת המקרא כולה. גם טענת השכבות של מבקרי המקרא נשענת במידה רבה על הנחה זו. אחד הטיעונים המרכזיים של מבקרי המקרא, שמשמש בסיס מרכזי גם לספרו של א.ר. בעצמו, מתבסס על הטענה, שספר דברים הוא הספר היחיד שבו מוזכר האיסור להקריב קורבנות במקום אחר מלבד בבית המקדש שבירושלים. היות וכך, הרי לנו ראיה שספר זה לא חובר ביחד עם יתר ספרי המקרא, אלא בתקופה מאוחרת יותר. עכשיו ניגש לדון בשאלה »להמשך

שלום לכם גולשים יקרים. הרבה זמן לא כתבתי מאמרים חדשים באתר, ניצלתי את המרץ של ידידי החדש כדי לפרוש להפוגה קלה משטף העבודה. במאמר האחרון שכתב ידידי הרב ערן הי"ו, הוא טיפל בין היתר בנושא של השמות הקדושים, והפרכת הטענות התלושות של מבקרי המקרא. במאמר הנזכר מביא ידידי את הקטע הבא מתוך הספר "והשיבות אל לבבך", מאת הרב מרדכי נויגרשל - "הטענה היא כי שֵׁם אמור לבטא את מהותו של בעל השם, והרי היהדות מדברת על אל אחד – מונותיאיזם – כיצד יתכן שלאל אחד יהיו שמות שונים? אלא אם כן נניח כי היו מחברים רבים, אחת כינה את האלוקים בשם א-ד-נ-י אחד בשם י-ה-ו-ה וכו'. הראיה הזו נחשבת בעיניהם כה משכנעת עד כי הם מכנים את הכותבים השונים על פי שם האלוקים בו השתמש לדבריהם כל אחד מהם – מקור A מקור J וכו'.   רעיון זה... מעיד על אי הבנה עמוקה באחד מן החשובים מיסודות מחשבת היהדות. הנחותיהם נכונות, »להמשך

במאמרים הקודמים על ביקורת המקרא התמקדתי במאמרים של כל מיני דוקטורים הזוים שכותבים מאמרים סהרוריים מעל במות שונות ומשונות, מתוך מטרה לנגח את כל הקדוש והיקר. בתגובה לאותם מאמרים פנו אלי מספר אנשים בטענה, שבמקום להתמקד בכל מיני אנשים שוליים כאלה ואחרים, עלי להתמודד עם ביקורת המקרא הקלאסית. לצורך העניין הזה ליקטתי את השאלות היותר מפורסמות וידועות של מבקרי המקרא, והיום נעסוק בשאלה המפורסמת ביותר של מבקרי המקרא, הנוגעת לפרשת הבריאה. על פי טענתם של חוקרי המקרא, פרשת הבריאה חוזרת על עצמה פעמיים בתחילת ספר בראשית. באחד מאתרי הכפירה מצאתי את הפתיח הבא - "תארו לעצמכם שאתם רוכשים ספר, למשל 'כיפה אדומה', ולאחר שאתם מגיעים לסוף הסיפור ונושמים לרווחה שסבתא וכיפה אדומה ניצלו, הסיפור מתחיל מחדש". זה נשמע שאלה מאד מענינת. סיפור שפתאום חוזר על עצמו, סתם כך, ללא כל סיבה. על השאלה הזאת בנו חוקרי המקרא תילי תילים של תיאוריות הזויות, »להמשך

כפי שציינתי במאמר הראשון על ביקורת המקרא, בדיון סביב ביקורת המקרא, נטל ההוכחה מוטל באופן גורף על כתפיהם של מבקרי המקרא. אמיתות התורה, כפי שהראתי בסדרת המאמרים על יציאת מצרים, היא עובדה מוכחת במשמעות הכי מחמירה של המושג "הוכחה". ולכן, על מבקרי המקרא להביא הוכחות חותכות לכל בדל טיעון שלהם. בכל מקום שבתורה כתוב משהו אחד ומישהו בא לומר אחרת, חובת ההוכחה היא עליו. לכל מילה ואות, פסיק או נקודב בתורה יש הוכחה ניצחית ואוטומטית בשם יציאת מצרים.לא זו בלבד שלמבקרי המקרא אין שמץ של זנב של הוכחה למילה אחת מדבריהם, אלא שכל בחור ישיבה שקצת קרא ושנה, יכול לעשות לעג וקלס מדברי ההבל המגוחכים של אותם אנשים אכולי שנאה לתנ"ך ולהולכים לאורו. למשל, הטענה הידועה ביותר, על סיפור הבריאה הכפול בפרשת בראשית, כל ילד קטן שפותח את החומש רואה מיד את האמת על "הפרשה הכפולה" שבפועל קיימת אך ורק במוחם של מבקרי המקרא. בפועל אין שני פרשות. הפרשה »להמשך

במאמר הבא נלמד קצת על השיטות הנלוזות של מבקרי המקרא. לצורך העניין נעבור על "מאמר מדעי" של אחד ממכפישי התורה. המאמר כרגיל עושה רושם ממש רציני, אבל אם קצת ננתח אותו נראה את הרמה הרדודה ואת המגמתיות העיוורת. מבקרי המקרא כולם הם אוסף של אנשים משועממים, תינוקות מגודלים שמתפרנסים בגיבובי שקרים וסילופים. המאמר מתפרסם באתר הידען, על ידי ה"דוקטור" יחיעם שורק, אדם שרמת כתיבתו וכושר ניתוחו לא היו מאפשרים לו פרנסה בכל תחום אחר, מלבד בתחום של ביקורת המקרא, תחום שעל מנת לעסוק בו אין צורך בשום כישור יוצא דופן מלבד ידיעת קרוא וכתוב, וגם זה לא תמיד מחויב המציאות, כפי שניווכח במהרה. הנה המאמר, אם אפשר לכנות אותו בשם המכובד "מאמר". פסח: החג בשירות הפוליטיקה דר. יחיעם שורק,‏ יום ראשון, 28 במרץ 2010 חג הפסח הומצא בעיקר בתקופת חזקיהו מלך יהודה – כמעט 800 שנה לאחר האירועים המתוארים בו »להמשך

אחרי כל כך הרבה מאמרים בנושאי תורה ומדע, אחרי שהגענו למסקנה שכל התיאוריות הכפרניות למיניהם הם אמונות טפילות של אנשים חשוכים שאינם מונעים על ידי ההיגיון, נשאלת השאלה איך יתכן שדברי ההבל הללו הצליחו לשכנע המוני אנשים ברחבי העולם. אמנם הם רק אחוזים בודדים שרק הולכים ומתמעטים, אבל בכל זאת מדובר במיליוני אנשים. אחת הסיבות לכך, זו ההתמודדות השגויה של חלק מאנשי הדת בעולם, שאינם מתמודדים עם הנושא בצורה הנכונה, לדעתי. במאמר הבא אכתוב רשימת נקודות נפוצות שבהם נופלים אנשי דת ובריאתנים בבואם לעסוק בעיניינים אלו. א. דבר ראשון לא לפחד. ישנם אנשים רבים שמפחדים להיחשף לחומר אתיאיסטי-כפרני. זו טעות חמורה. רק מי שלא למד מעולם את שיטות הכפירה והכחש עלול לפחד מהם. ההיפך הוא הנכון. ככל שאדם לומד יותר על אבולוציה וביקורת המקרא, כך הוא נעשה מודע יותר ויותר לדברי השטות וההבל הרבים שעומדים בבסיסם של שיטות אלו. ב. להפסיק להתיפיף. אם היו באים »להמשך

בכל תיאוריה או רעיון שאדם מעלה, כאשר הוא רוצה לבסס את טיעוניו, עליו לעמוד בשני מטלות. המטלה הראשונה היא להוכיח שהרעיון שבו הוא דוגל הוא אכן נכון, והמטלה השנייה היא, לדחות את כל השאלות והקושיות שישנם כנגד אותו רעיון במידה שאכן ישנם כאלו קושיות. אבל, ישנו הבדל יסודי ביותר בין שני המטלות. כאשר בעל הרעיון או השיטה עוסק במטלה הראשונה של שלב ההוכחות, הוא נאלץ להתמודד לבדו עם נטל ההוכחה. אם אין לו הוכחה, אין לו תיאוריה. רעיון בלי הוכחות הוא בחזקת לא נכון, גם אם אין שום הוכחה בעולם שהרעיון אינו נכון. אבל כאשר הדוגל בשיטה הצליח להביא הוכחות משכנעות לצדקת דרכו ויושר טיעוניו, והוא ניגש לשלב השני של דחיית הקושיות, בשלב הזה הוא נפטר לחלוטין מנטל ההוכחה. אחרי שתיאוריה מסוימת מבוססת על ראיות יציבות, משלב זה ואילך, כל מי שטוען שיש לו איזו שהיא הוכחה הפוכה כנגד אותה תיאוריה, עליו להביא ראיה. גם כאשר אנחנו ניגשים לבחון את תורת משה והאמונה היהודית, »להמשך