הרבה פעמים האתאיסטים יגידו שהמאמינים משוחדים ויש שטיפת מוח/אינטרס טהור לטענותיהם, ועל כן אין לסמוך עליהן יותר מדי. הם טוענים שהמדע הוא אובייקטיבי ומשקף עובדות בשטח ולא מבוסס על רצונות ואינטרסים למיניהם לטענה הנ"ל אשיב ב2 סעיפים, שלעניות דעתי יותר מנותנים מענה לטענה, אלא גם מעלים תהיה גדולה יותר על הנושא בפרט 1) המדע בשירות האינטרסנטים - כולנו יודעים שהמדע, כמו הרבה תחומים פועל על כסף. מחקרים ומדענים ממומנים ע"י גורמים שונים, בין אם פרטיים ובין אם ממשלתיים, וכמו כל דבר בחיים, לכולם יש אינטרס. אבל שימו לב למשהו שרואים בעיקר בשנים האחרונות - ישנם הרבה דברים שכולנו שמנו לב שסותרים האחד את השני - מצד אחד אומרים שמשהו מסויים בריא ומנגד אומרים שהוא מסוכן, למשל הטלפונים הסלולריים. בלי להכנס להאם זה נכון או לא, גם בדיון על לגליזציית הקנאביס אנו רואים טענות של מחקרים מוטים, שנועדו לשרת אינטרסים של חברות רבות (תרופות, נייר, ניילון, גופי אנטי סמים ואפילו ממשלות). כלומר - חברות ענק ובעלי הון המעוניינים שמצב מסויים יישמר ידאגו לתחזק עשרות אם לא יותר מחקרים מדעיים כביכול, שאכן נערכים ע"י מדענים, להשיג תוצאות שיתמכו בהם וברצונות שלהם. אתם יכולים לשאול כל מי שבעד לגליזציה איך במשך עשרות שנים מציגים תמונה הפוכה לגבי צמח הקנאביס ויתרונותיו/חסרונותיו ומנגד מקדמים דברים אחרים. במאבק הלגליזציה יש בשני הצדדים אנשים מאמינים ואנשים אתאיסטים, אבל עדיין אנו רואים שיש הטייה מסויימת מסיבות שלפעמים ברורות ולפעמים לא, מה שמביא אותי לנקודה השנייה 2) "רווח והפסד" - תקף בעיקר ליהדות אבל גם לדתות אחרות אם היהדות צודקת - הרי שעליי לחיות לפי אורח החיים היהודי ולפי מצוות תורתינו הקדושה, ולמעשה אני "מגביל" את עצמי - לא אוכל מה שבא לי, לא עושה מה שבא לי, לא מדבר איך שבא לי, לא עובד מתי שבא לי ולא עושה כל מה שבא לי מתי שבא לי, וכו' (כשרות, שבת, מידות וכו') מבחינה חומרית נטו - היהדות היא לא יותר ממעמסה ועול (לא מתכוון לכך באמת חלילה, אבל הכוונה ברורה) אם האתאיסט צודק - הרי שאין לו שום הגבלה לגבי מה שהוא אוכל, באיזה יום הוא יכול לנוח ובאיזה לעבוד, אין לו מניעה לדבר לשון הרע או לקלל את אביו ואימו, וכו'. אני לא אומר שכל אתאיסט עושה את הדברים האלה, אבל הרשות נתונה כלומר - אם אנו מסתכלים על מניעים חומריים - אין שום הגיון שאדם ירצה בכוח להאמין במשהו שמגביל את עצמו כל כך אם אין בזה מן האמת. ההיפך, הרבה יותר הגיוני להיות אתאיסט ולתת דרור לאמביציות האדם. המחקרים הדוגלים באתאיזם מלכתחילה מונעים לפי הרצון להשתחרר מעול המצוות, אינטרס חומרי ביותר, ומנגד, מי שבוחר ביהדות רק "מגביל" את עצמו ואין שום הגיון חומרי בכך בנוסף - היהדות מקפידה מאוד על השקר, אך אין שום איסור "אתאיסטי" לשקר. מן הסתם, לרב שמאמין ביהדות ומאמין שיקבל שכר ועונש לפי מעשיו, יש סיבות הרבה יותר טובות להגיד את האמת, ומנגד, ההשוואה ברורה שבוע טוב
כמה הערות קטנות: לגבי 1) זה ידוע -בהשגחה פרטית- קטע שהיום פגשתי בדבר כשקראתי בספר של המדען פול דיוויס "הנס החמישי" (אל תדאג הוא אתאיסט - והספר מדבר על אביוגנוזה בהשקפה אתאיסטית [כל הספר, אתה רואה איך בכח למרות הכל הוא מנסה לדחוף את הבורא מחוץ לתמונה ממש בדיחה]) הוא כותב שם שכל הסיבה שמסתירים עובדות שמכחישות את תאוריות במדע או שלא מצהירים על חוסר ידע שקיים בתאוריות (ולפעמים אפילו מרמים ואומרים שיודעים בברור) - כל זה רק בגלל שני דברים: שמפחדים שהממשלה לא תממן, ושהדתיים יכניסו את אלוקים לתמונה.
מתוך "משפטי ישראל" הגיון העדפה - אמת צרופה לעמת המשחדת אמנם לעומת חכמי ישראל עמדו מכנגד חכמים ופילוסופים רבים בני ברית ושאינם בני ברית. אולם כשלפנינו ב' דיינים האמורים להוכיח את הצדק בנידון המובא בפניהם, אלא שאחד מהם ברור לנו היותו נוגע בנגיעות אישיות, ומשוחד להטות את הדין לטובת אחד מבעלי הדין ברור הוא שנמנע מלצרפו להרכב דיון זה, ונעדיף לבחור בדיינים ללא כל נגיעה אישית. ובכן נתבונן ! הרבה חכמים עמדו על חקירת האמת לבדוק עם מי המקור ועם מי החיקוי, ודנו על כך ביגיעה ובעמל בהעמדת תלמידים הרבה ובכתיבת ספרים רבים. השאלה: אנו על מי נסמוך, וכיצד נדע את מי להעדיף על מי? והתשובה פשוטה ! הבה ונברר מי טען את טיעוניו ללא נגיעות ומתוך רצון לברר את האמת, ומי טען את טיעוניו במלוא השוחד והנגיעות. ואת זאת ניתן לברר במציאות הגלויה והמפורסמת. חכמי ישראל עמלך ויגעו להצדיק את צווי האלקים בשמירת השבת, על אף שידרש מהם כתוצאה מכך לשבות ממלאכה ומעשית צרכיהם ולוותר בכך על כמה פרטי רצונות אישיים. כמו כן עמלו ודרשו לאמת את צווי האלקים על פרישה מאיסורי עריות ומאכלות אסורות שנפשו של אדם מחמדתן ביותר, על אף שידרש מהם כתוצאה מבירור אמת זו לכפות הרבה חשקים ואהבות זרות. וכמו כן כללו בזה פרישה מנשותיהם בזמן נדותם, א''כ היו מוכנים למסור את החיים האישיים ביותר שלהם למען האמת. כמו כן עשית מצוות: כתפילין יום יום, תפילה, לימוד תורה, שמירת החגים והמועדים, צדקה ועוד ועוד, ועל אף שמצוות אלו דורשות הוצאות ממון זמן וכח, לא נמנעו מלאמת אותן. ולעומתן, החכמים שאמנם עמדו גם הם לברר את האמת, אולם בתנאי שלא יהא זה על חשבון שלא לנסוע בשבת ולא לחללו, ולא על חשבון פרישה מעריות ונשים אסורות, ולא על חשבון פרישה ממאכלות אסורות, ולא על חשבון התחייבות יום יומית מקיום תורה תפלה תפילין וכו'. הכיצד, אם כן, לא יעלה על דעתנו לחושדם ששוחד רצונותיהם וכדי שלא יסתרו מעשיהם את מצפונם הם המה שעמדו להם להטות את דעתם, והכיצד לא נחשדם שעמלך וטרחו להצדיק ולשלב את החכמה והאמת עם מעשי החופשיות והמתירנות שלא יסתרו זה את זה, שילוב שיאפשר להנות ולענג הגוף ולמלא את תשוקותיו מבלי שיסתרו את החכמה והאמת. היש שוחד גדול מזה? וכי רק שוחד כסף הוא שוחד? הלא פי כמה גדול שוחד החופש והשחרור משוחד כמה פרוטות, שגם בכוחו יש כבר סכון הטיית המשפט. וליתר בהירות נביא דבריו המחוכמים של אחד מגדולי ישראל בדורות האחרונים. הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ''ל (בספרו קובץ מאמרים עמ' י''א): ''כיון דהאמונה מכלל המצוות אשר כל ישראל חיבין בה תכף משהגיעו לכלל גדלות, דהינו, תינוק בן י''ג שנה ותינקת בת י''ב שנה, והנה ידוע, כי בענין האמונה נכשלו בה הפילוסופים הגדולים ביותר, כמו אריסטו, אשר הרמב''ם העיד עליו ששכלו הוא למטה מנבואה. ורוצה לומר, שמלבד הנבואה ורוח הקדש לא היה חכם גדול כמותו בעולם, ומכל מקום, חכמתו לא עמדה לו להשיג אמונה אמתית, ואם כן. איך אפשר שתורתנו הקדושה תחיב את כל התינוקות שישיגו בדעתם הפעוטה יותר מאריסטו, וידוע שאין הקב''ה בא בטרוניא עם בריותיו וכו', וכן הקשה עוד מבן נח שמצוה גם הוא בשבע מצוות, הלא יטען: אדמה הייתי כל ימי, איך יהיה לבי שלם במצוות אלו?'' אבל כאשר נתבונן בזה, נמצא כי האמונה בהקדוש ברוך הוא שברא את העולם היא מכרחת לכל בן דעת, אם רק יצא מכלל שוטה, ואין צרך לשום פילוסופיה להשיג ידיעה זו. וזה לשון ''חובת הלבבות'' בשער היחוד פרק ו': ''ויש בני אדם שאמרו שהעולם וכו'. ותמה בעיני איך תעלה בדעת מחשבה זאת, ואלו אמר אדם בגלגל של מים המתגלגל להשקות שדה, כי זה נתקן מבלי כונת אמן, היינו חושבים את האומר לסכל ומשתגע וכו'. וידוע, כי הדברים אשר הם בלי כונת מכון לא ימצאו בהם סימני חכמה. והלא תראה, אם ישפך לאדם דיו פתאום על ניר חלק, אי אפשר שיצטיר ממנו כתב מסדר. ואלו בא לפנינו כתב מסדר ואחד אומר כי נשפך הדיו על הניר מעצמו ונעשתה צורת הכתב היינו מכזיבים אותו, ועין שם. ואיו אפשר לומר על הבריאה כלה שנעשית מאליה אחרי שאנו רואים על כל דבר סימני חכמה עמקה בלי תכלית, וכמה חכמה נפלאה יש במבנה גוף האדם ובסדור אבריו וכחותיו כאשר יעידו כל הרופאים. וכדברי רבי עקיבא שענה לאותו מין: כשם שהטלית מעידה על האורג והדלת מעידה על הנגר וכו', כו העולם מעיד על הקב''ה שבראו. אם כן הדבר, תמוה ונפלא מאד איך נלאו הפילוסופים הגדולים לטעות בדבר פשוט כל כך. ופתרון החידה מציגו בתורה שנאמר: ''ולא תקח שחד, כי השחד יעור עיני חכמים''. ושעור שחד על פי דברי תורה הוא אפלו שוה פרוטה. וה'לא תעשה' נאמרה על כל אדם וכו', אפלו על כמשה רבנו ע''ה, שאם יציר שיקח שחד פרוטה יתעורו עיני שכלו ולא יוכל לדון דין צדק. ובהשקפה ראשונה הוא דבר תמוה לומר על משה ואהרן, שבשביל הנאה כל דהיא נשתנית דעתם ודנו דין שקר, אבל הרי התורה העידה לנו שכן, ועדות ה' נאמנה. על כן צריך לומר שהוא חק הטבע בכחות נפש האדם. כי הרצון ישפיע על השכל וכו'. והשתא נחזי אנן: אם רז''ל שהיו כמלאכים ברחב דעתם ובמדותיהם הקדושות, פעלה עליהם קבלת הנאה כל שהיא להטות (כמובא בגמרא פרק שני דיני גזרות) כל שכן אנשים המשקעים בתאוות עולם הזה, אשר היצר משחד אותם ואומר להם: הרי לפניך עולם של הפקר, ועשה מה שלבך חפץ, עד כמה יש בנגיעה הגסה הזאת לעור עיני שכלם. היוצא מזה, כי יסודי האמונה מצד עצמם הם פשוטים ומכרחים לכל אדם שאינו בכלל שוטה, אשר אי אפשר להסתפק באמתותם. אמנם רק בתנאי שלא יהא האדם משחד, הינו שיהיה האדם חפשי מתאוות עולם הזה ומרצונותיו. ואם כן סבת המינות והכפירה אין מקורה בקלקול השכל מצד עצמו. כי אם מפני רצונותיו לתאוותיו, עד כאן לשונו. בספר ''מכתב מאליהו'' הביא לזה סמך מהגמרא (סנהדרין ס''ג): ''יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא.
בשורה משמחת! יצא לאור ספרו של פרופסור משה טרופ "חידת הקיום", ובו הפרכות רבות לאבולוציה. את הספר אפשר לרכוש גם דרך אתר הידברות: http://www.hidabroot.org/ShopDetail.asp?ProductID=1107
"הדוס" ממליץ על ספרים: 1. "לא בשמיים היא", מאת הרב אהרון לוי. 2. "לאן", מאת הרב אביגדור מילר. 3. "הכוזרי - מדרכי הלב היהודי", מאת הרב מרדכי נויגרשל.